לפניי התנגדות המבקשת לביצוע תובענה בסכום קצוב, על סך של 32,538 ₪, שהוגשה על ידי המשיב (להלן: "הבנק").

התביעה כנגד המבקשת הוגשה בחודש דצמבר 2016 בגין יתרת חוב הלוואה שלא סולקה. לכתב התביעה צירף הבנק, בין היתר, את הסכם ההלוואה, מסמך מצב חשבון ערוך לחודש דצמבר 2016, ואישור הבנק על שיעור ריבית הפיגורים הנהוגה בבנק.

המבקשת הגישה התנגדות נתמכת בתצהירה. טוענת המבקשת בתצהיר כי נטלה בשנת 1998 מהבנק הלוואה בסך של 520,000 ש"ח לצורך רכישת ביתה. במהלך השנים מיחזרה פעמיים את ההלוואה, בהמלצת הבנק, ושילמה באופן מלא את תשלומי ההלוואה כסדרם.

טוענת המבקשת כי בשל נסיבות אישיות, החליטה לסיים את ההלוואה, ובתיאום עם נציגי הבנק העבירה ביום 25.12.2013 הסכום שנדרש, בסך 260,000 ₪. בכך, לטענתה, פרעה את ההלוואה.

לטענת המבקשת, לאחר פירעון ההלוואה טען הבנק ליתרת חוב נוספת. המבקשת דרשה לקבל הוכחת חוב בתחשיב מפורט ואולם, הבנק סירב להמציא לה התחשיב ואף החל במסע איומים והטרדות כנגדה.

המבקשת הגישה תביעה כנגד הבנק בבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה, ת"ק 28001-12-14 (להלן: "התביעה הקטנה"). פסק הדין בתביעה הקטנה ניתן על ידי כב' השופט גרובס ביום 26.7.2015.

טוענת המבקשת כי בפסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות התקבלה תביעתה כנגד הבנק ומשכך, מושתק הבנק מלטעון לחוב או ליתרת חוב בהעדר תחשיב מפורט שיוכיח זאת.

בדיון בפני נחקרה המבקשת על תצהירה והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה :

למעשה, טענת ההגנה של המבקשת הינה כי הבנק לא הוכיח בתחשיב נדרש את יתרת החוב הנתבעת על ידו וכי אין די במסמכים שהוצגו כדי לבסס הטענה לקיומה של יתרת חוב. ודוק, למעט טענה זו אין בפי המבקשת טענות הגנה נוספות, ובכלל זה אין המבקשת טוענת פוזיטיבית להעדרה של יתרת חוב אלא רק כי זו לא הוכחה בתחשיב כנדרש.

את טענתה כי הבנק לא עמד בחובתו להמציא תחשיב נדרש סומכת המבקשת על הקביעות בפסק הדין שניתן בתביעה הקטנה שהגישה כנגד הבנק.

לאחר שעיינתי בתביעה ובהתנגדות על נספחיהם וכן בראיות שהוצגו, ולאחר ששמעתי חקירת המבקשת וטיעוני הצדדים בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות להידחות. להלן טעמיי.

כתב התביעה בפני, אשר הוגש כשנתיים לאחר שהוגשה התביעה הקטנה על ידי המבקשת כנגד הבנק,

נתמך בהסכם ההלוואה החתום על ידי המבקשת ובמסמך מצב חשבון.

הלכה היא כי בכל הנוגע להיקף המסמכים שעל הבנק לצרף לתביעה כנגד לקוח בסדר דין מקוצר הדרישה היא מינימאלית והבנק יוצא ידי חובתו בצירוף ההסכמים ובפירוט היתרה הסופית. (ראה למשל פסקי דין של בית המשפט העליון בע"א 2418/90 רלפו בע"מ ואח' נ. בנק למסחר, ובע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסמו בנבו)).

נקבע בפסיקה כי ככל שהמסמכים המצורפים לתביעה אינם מאפשרים לנתבע להתגונן כראוי, זכותו לדרוש מסמכים ופרטים נוספים. אם לא ייענה, כי אז יוכל לקבל רשות להתגונן אך מטעם זה בלבד.

בענייננו, המסמכים שצירף הבנק לכתב התביעה עומדים ברף הנדרש בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון. ככל ונדרשים למבקשת מסמכים נוספים לצורך ביסוס הגנתה, היה על המבקשת לפנות לבנק בדרישה להמצאת מסמכים או לפנות לבית המשפט בבקשה לחייב הבנק בהמצאת המסמכים תוך פירוט המסמכים הנדרשים לה והרלבנטיות של מסמכים אלו להגנתה.

אלא, שהמבקשת אינה מפרטת המסמכים הנדרשים לה ולמעשה, על פי עדותה, אינה דורשת מסמכים כלשהם מהבנק.

יוער, כי במהלך חקירת המבקשת עלה כי בידי המבקשת מסמכים נוספים אשר הומצאו לה על ידי הבנק. כך למשל, מסמכים שסומנו מב/1 והכוללים לוח תשלומים להלוואה בהתאם למועד התשלום, קרן, ריבית ויתרת קרן, מסמך טבלת ערכי מדדים, מסמכי פירוט נתונים לתיק ההלוואה הכוללים את סכום הקרן, תקבולים ששולמו, יתרה לתשלום, עמלת פירעון מוקדם, וכן לוח סילוקין להלוואה.

כמו כן, המבקשת הציגה מסמך שהומצא לה על ידי הבנק (סומן מב/2) "הודעה על פירעון חלקי בהלוואה", בהתאם לסעיף 16 לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) ובהתאם להוראות הפיקוח על הבנקים. במסמך זה מפורטת יתרת ההלוואה לאחר ביצוע פירעון מוקדם חלקי בחודש דצמבר 2013 בסך של 260,000 ש"ח, תוך פירוט הקרן, ריבית, הפרשי הצמדה, ביטוח ושונות, ועמלת פירעון מוקדם שנגבתה בעקבות הפירעון.

בחקירתה ובטיעוניה בפני טענה המבקשת כי אין די בכל המסמכים שהומצאו לה כדי לבסס את החוב הנטען, וכי על הבנק להמציא לה "תחשיב מפורט" של החוב. וכך העידה לעניין זה: " כל הפניות שלי לבנק היו שאני מוכנה לשלם כל חוב שהבנק דורש בתנאי שהוא ימציא לי תחשיב מפורט ויוכיח את החוב. כל התשובות שלי היו כאלה. תחשיב זה לא לוח סילוקין ולא יתרות ולא מצב חשבון, זה נוסחה. תחשיב זה נוסחה שמכניסים ריבית בחוזקה כפול מספר שנים ויוצא סכום. תלוי מה מקלידים בתוך הנוסחה הזאת יכולים לכתוב ריבית של 7% ... אני רוצה נוסחה מתמטית איך הבנק הגיע לסכומים האלה". ובהמשך: " לו הבנק היה מגיש תחשיב ולא מסרב להגיש תחשיב ומוכיח את החוב הזה היינו משלמים אם היו מגישים תחשיב מפורט".

כאמור לעיל, די במסמכים שצורפו לתביעה כדי לעמוד בדרישת הדין והפסיקה. בענייננו אף הומצאו למבקשת כל המסמכים הנדרשים לצורך ביסוס החוב הנטען. המבקשת אף אינה טוענת כי על הבנק להמציא מסמכים נוספים אלא כי עליו להמציא לה תחשיב מתמטי. מעבר לכך כי הדרישה להמצאת נוסחה או תחשיב מתמטי ליתרת החוב הינה חסרת בסיס, הרי שהמבקשת עצמה אף אינה יודעת ליתן הסבר מה טיבו של אותו תחשיב מתמטי נדרש. המבקשת אף לא המציאה תחשיב מטעמה או חוות דעת מומחה כנגד יתרת החוב הנטענת על ידי הבנק.

המבקשת טוענת כי חובתו של הבנק להמציא התחשיב נלמדת מתוך פסק דינו של בית המשפט בתביעה הקטנה, ואולם, אין לטענה זו על מה לסמוך.

אמנם, בפסק דינו קיבל כב' השופט גרובס את תביעת המבקשת כנגד הבנק וקבע כי התנהלות הבנק היתה פגומה, וכי חלה חובה על הבנק לספק למבקשת נתונים ביחס ליתרת החוב, דיווחים וחישובים המבוקשים על ידה. כב' השופט גרובס אף חייב את הבנק בתשלום פיצויים למבקשת בשל התנהלותו.

אלא, שבפסק הדין לא נקבע כי לא נותרה יתרת חוב לתשלום ואף לא נקבע כי על הבנק לספק "תחשיב מתמטי" כטענת המבקשת.

נהפוך הוא, נקבע בפסק הדין כי יש במסמכים, כפי שהוצגו באותו דיון על ידי נציג הבנק, כדי לבסס יתרת חוב בהלוואה. וכך קבע כב' השופט בפסק הדין: "במהלך הדיון חזר מר וייס (נציג הבנק – מ.י) וטען נמרצות שהתובעת קיבלה פירוט מסודר על יתרת ההלוואה הן בטלפון והן בכתב. במהלך הדיון, נציג הבנק שלף סדרה של מסמכים אשר לא סומנו במהלך הדיון אך אני בדיעבד מסמן אותם כחבילה נ/1. מאותם מסמכים ניתן ללמוד שביום 22.12.13 התנהלו שיחות עם התובעת בקשר ליתרת חשבון של ההלוואה ושם פירוט של יתרת הקרן, ריבית, עמלת הסילוק של ההלוואה ואכן הסכום הוא 286,039 ₪. יאמר שלו מסמך זה היה מצורף לכתב ההגנה, ייתכן שלא היינו צריכים לנהל את הדיון. אך לא כך הם פני הדברים" (ההדגשה שלי – מ.י.), ובהמשך : "... באותה מידה לא היה כל הסבר הגיוני לכך שהבנק לא צירף לכתב ההגנה את חבילת המסמכים נ/1 שבהם הסבר מפורט ומלא של יתרת החוב. גילוי מוקדם כזה היה אולי חוסך את כל הדיון בפני" (ההדגשה שלי – מ.י.).

הנה כי כן, גם אם לא הומצאו למבקשת המסמכים הנדרשים לביסוס החוב הנטען במועד בו הגישה המבקשת את התביעה הקטנה, הרי שמסמכים אלו הוצגו במהלך הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות. כ' השופט גרובס קבע באופן פוזיטיבי כי לו היו המסמכים מועברים למבקשת או מצורפים לכתב ההגנה היה הדיון בפניו מתייתר, וכי יש במסמכים אלו הסבר מפורט ומלא של יתרת החוב.

אמנם, המבקשת טענה בדיון בפני כי לא ראתה את המסמכים שהוצגו בבית המשפט לתביעות קטנות וסומנו כנ/1. ואולם, לא היתה כל מניעה כי לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט לתביעות קטנות תדרוש המבקשת המצאת מסמכים אלו לידיה. זאת ועוד, על פי פסק הדין מדובר במסמכים הכוללים פירוט של יתרת הקרן, ריבית ועמלת סילוק ההלוואה. מסמכים הכוללים נתונים אלו היו בידי המבקשת במהלך הדיון בפני ואף הוצגו על ידה (מב1/, מב/2).

יתרה מכך, גם לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט לתביעות קטנות וגם במהלך הדיון בפני לא טענה המבקשת כי יש להמציא לה המסמכים שהוצגו בבית המשפט לתביעות קטנות והמהווים, על פי פסק הדין שם, "הסבר מפורט ומלא של יתרת החוב". למעשה, המבקשת העידה כי לא דרושים לה מסמכים כי אם תחשיב מתמטי. למותר לציין כי לדרישה זו אף אין כל בסיס בפסק הדין בבית המשפט לתביעות קטנות עליו נסמכת המבקשת.

נוכח האמור לעיל, סבורני כי אין למבקשת כל הגנה כנגד התביעה, ומשכך, ההתנגדות נדחית.

הליכי הוצל"פ, ככל ועוכבו, ישופעלו.

אני מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיב בסך של 1,800 ₪.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ח, 15 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.