1. התובעות, אם ובתה, עותרות לחייב את הנתבעת בנזקי גוף שנגרמו להם, לפי הטענה, בתאונת דרכים מיום 6.5.16, שעה שסמוך למצפה עדי נאלצה התובעת 1/הנהגת לסטות סטיה חדה ממסלול הנהיגה, הרכב הסתחרר, התהפך ונבלם בתעלה.

2. אשר לתובעת 1 – זו נבדקה בבית-חולים רמב"ם לאחר שהתלוננה על כאבי צוואר וכתף. בצילומים ללא ממצאי גרמי חריף, ללא בעיה אורטופדית הדורשת התערבות, והתובעת שוחררה. גם בבדיקות מאוחרות בהן התלוננה על כאבי צוואר נמצא טווח תנועות ע"ש צווארי תקין. כשנה ורבע לאחר התאונה עברה ניתוח בשורש כף יד שמאל בשל תסמונת התעלה הקרפלית. התובעת קיבלה מספר טיפולי פזיותרפיה.

בישיבת 12.2.18 ניתנה החלטה לפיה קיים ספק בעיני אם יש הצדקה למינוי מומחה בתחום האורטופדי, תוך שצוין כי לתובעת עבר אורטופדי עשיר, לרבות תסמונת התעלה הקרפלית שהצריכה ניתוחים בשתי הידיים. מחמת הספק ולו הקל ביותר, מונה מומחה, שיבדוק את הקשר הסיבתי בין המצב בכף היד לבין התאונה, תוך שהבהרתי כי ככל שלא תמצא נכות או קשר סיבתי, יושת שכר טרחת המומחה על התובעת.

אשר לתובעת 2 – אין חולק כי מדובר בפגיעה קלה והתובעת ויתרה על בקשתה למינוי מומחה.

3. המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' משה רופמן, כתב בחוות דעתו ביחס לתובעת 1, כי בעת הבדיקה הדגישה התובעת במפורש שמלבד כאבים ביד שמאל אין בעיה אחרת שנותרה מהתאונה, ובכל מקרה בתיקה הרפואי ניתן למצוא עדות לבעיה עם נזק בע"ש צווארי כבר משנת 2008 עם בלט דיסק ולחץ ניכר בין חוליות C5-C6, כך שלעניין הצוואר אין כל נכות.

גם לעניין הניתוח בתעלה הקרפלית, אותו עברה לאחר התאונה, מציין המומחה כי כבר בשנת 2011 נמצאו סימנים קליניים בבדיקת EMG לנזק בתעלה הקרפלית משמאל, ולכן אין קשר בין התאונה הנדונה כאן והניתוח שעברה ביד שמאל לאחר התאונה, כפי שעברה ניתוח דומה ביד ימין עוד לפני התאונה. במילים אחרות, המומחה קבע, כצפוי, כי אין קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של התובעת בכף יד לבין התאונה.

4. הצדדים הסכימו לקבל פסק-דין על דרך הפשרה לפי סעיף 4ג' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

5. אשר לתובעת 2 – מוסכם כי אין עילה לפיצוי בכל רכיב, זולת כאב וסבל, ובנסיבות העניין והפגיעה הפעוטה, מצאתי להעמיד את הסכום הראוי לפיצוי על סך 8,000 ₪.

6. אשר לתובעת 1 – בניגוד לטענה לפיה ראוי להשית פיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר, בדיקת תלושי השכר מלמדת כי בפועל לא היה כל הפסד, ולכך יש להוסיף כי גם בתשובות לשאלון השיבה התובעת כי נעדרה מעבודתה בעקבות התאונה יומיים בלבד.

בשים לב לאמור, גם בעניינה של תובעת זו יש הצדקה לפיצוי בשל כאב וסבל בלבד.

מצאתי להעמיד את הסכום הראוי לפיצוי, לאחר שקיזזתי חלק משכר הטרחה בגין המינוי המיותר, על סך 10,000 ₪.

7. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעות, ביחד, סך 18,000 ₪. הנתבעת תשפה את התובעות באגרה ששולמה עם פתיחת התיק ותשא בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,316 ₪. ניתן פטור מיתרת אגרה.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ט, 25 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.