1. זוהי תביעה להכיר בפגיעה שארעה לתובעת בגב התחתון, בצוואר ובברכיים, כ"תאונת עבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

2. הנתבע דחה את התביעה, בנימוק שלא הוכח לדעתו קיום אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתה ואשר הביאו להופעת כאבי הגב, כאבי צוואר וכאבי ברכיים אצל התובעת, וכי מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתה לבין תנאי עבודתה.

3. התובעת, ילידת שנת 1960, עבדה כ"עובדת משק" בבית מרקחת השייך לשירותי בריאות כללית. התובעת עבדה החל משנת 1982 ועד להתפטרותה בחודש 5/2015 עקב מצב בריאותה, לטענתה.

4. בתצהירה, תיארה התובעת את אופי ומהות תפקידה כך:

"... תפקידי אצל מעסיקי הנ"ל, לעבוד בעבודות משק בנוסף קיבלתי הוראה ממעסיקי לעבוד בתור סדרנית בבית המרקחת אשר היה בעבר מחסן תרופות.

בתחילת היום הייתי מזיזה את הספסלים ושוטפת את הרצפה, מנקה את כל המדפים בבית המרקחת, אחרי הניקיון היו מביאים לי ארגזים ובלונים מלאים בתרופות, הייתי חייבת להרים, לשים בכלים הסטרילים, לסדר אותם במגשים ולאחר מכן במדפים בשביל לבצע את הפעולות הנ"ל הייתי חייבת להשתמש בתנועות הרגליים, ידיים הרמת דברים התכופפות, עליה על סולם והרמה של משאות כבדים.

כשהיה מדובר במחסן תרופות הייתה חובה עלי לסחוב את כל הארגזים והבלונים למרחק גדול, כשהפכו את המחסן לבית מרקחת הייתה העברה באותו חדר.

אני מצהירה כי לאחר סיום כל העבודות הנ"ל הייתי חייבת לגרור לבד את כל האשפה הכבדה שנוצרה על עגלה, ללכת למרחק גדול ולזרוק אותה.

אני מצהירה כי כתוצאה מעבודתי הנ"ל התחלתי לסבול ממגבלות קשות בגב, בצוואר ובברכיים."

5. בתיק דנן, נדרשים אנו להכריע בשאלה, האם הונחה תשתית עובדתית להוכחת פגיעה בגבה, צווארה וברכיה של התובעת, כפגיעה בעבודה, במסגרת עבודתה כ"עובדת משק", וזאת על פי תורת המיקרוטראומה.

דיון והכרעה

6. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, מגדיר תאונת עבודה כדלקמן:

"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

7. נזכיר בפתח הדברים מושכלות יסוד בהתייחס לתורת המיקרוטראומה:

"תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק אצל המבוטח".

(עב"ל 317/97 המל"ל נגד יניב, פורסם בפד"ע לה 523,533).

עוד נקבע:

"יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה ...בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הינם שניים, דהיינו – האירוע החיצוני של תנועה החוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטייה של כל תנועה כזו.

...

לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה".

(עב"ל 1012/00 אלי שבח נגד המל"ל, פס"ד מיום 28.7.02).

בפסה"ד אשר ניתן בעב"ל 204/06 מרוסיה חיימוב נגד המל"ל (ניתן ביום 22.10.07) חזר ביה"ד הארצי והדגיש:

"הלכה פסוקה היא, כי על מנת להוכיח תביעה דרך תורת המיקרוטראומה יש לאבחן בין רצף של תנועות זהות או דומות, לבין תנועות שונות ומגוונות, חסרות רצף".

עוד נקבע, כי אף עת קיימים מאמצים קשים בעבודה –

"השימוש במונח מיקרוטרואמה אינו יכול להפוך , כבמטה קסם, מאמצים קשים לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות, החוזרות ונשנות אין ספור פעמים..." (פס"ד יניב הנ"ל).

8. מתיאור עבודתה של התובעת כעובדת משק בבית מרקחת, בתצהירה ובעדותה בבית הדין, עולה כי מדובר בעבודה המחייבת ביצוע מטלות מגוונות ושונות, הן מבחינת המאמץ, הן מבחינת התנועה עצמה והן מבחינת המקום המוגדר בגוף הנתון תחת מאמץ פיזי. התובעת במסגרת עבודתה אמנם ביצעה פעולות שהצריכו הפעלת מאמץ וכוח על הגב, הצוואר והברכיים עת הזיזה ספסלים, שטפה את הרצפה, ניקתה את המדפים, עלתה על סולם על מנת לנקות או לסדר ארגזים אשר היא הרימה. אך, הפעולות הללו הצריכו תנועות שונות ומגוונות אשר לא פעלו בזו אחר זו ברצף, דווקא על הברכיים, או על הצוואר, או על הגב, כפי שאף תיארה התובעת במסגרת עדותה את סדר הפעולות שעשתה מידי יום:

"... אני מזיזה את הספסלים למרכז החדר ומטאטאה קודם, אח"כ אני שוטפת וכשמתייבש אני מחזירה את הספסלים למקום. ... אני מנקה את המדפים עם סמרטוט ... אני לוקחת דלי מים, מביאה עגלה, ושמה על העגלה דלי מים, או לפעמים על הרצפה, עולה על סולם ומתחילה מלמעלה לנקות מדפים. בסולם יש 6 שלבים בערך. אני עולה למעלה כדי לנקות אבק, כל הזמן מלא אבק. כל יום אני עולה ומנקה מדפים מלמעלה בעזרת הסולם. המדפים מאוד גבוהים. זה חייב כל יום. לפעמים אני דוחפת קרטון הצידה כדי לנקות. ... אחרי הניקיון אני צמודה לרוקחות כל היום, ועושה מה שהן מבקשות. הניקיון לוקח שעתיים, לא יותר. שאר הזמן הייתי מביאה תרופות ושמה בתוך המגירות. יש מלא מגירות, ובגבהים שונים... ".

עדות התובעת המתארת את אופי עבודתה, מדברת בעד עצמה, שכן, על פי תיאורה, אין המדובר ברצף של תנועות חוזרות ונשנות של הצוואר, הגב והברכיים, אלא בעמידה ישרה או בהליכה רגילה. פעולת הזזת הספסלים נעשית בתנועת משיכה א דחיפה, כאשר הגב יכול להיות בכיפוף או זקוף וכן הצוואר, ואין המדובר בתנועות חוזרות ונשנות של כיפוף הגב והצוואר.

כמו גם פעולת ניקוי המדפים בעזרת מטלית, בגובה נמוך או בשעה שהתובעת עמדה על סולם, הצריכה עמידה ישרה ומנח הצוואר היה קבוע מבלי שתידרש לכופף וליישר את הגב והצוואר באופן חוזר ונשנה ברצף על פני פרק זמן ממושך.

פינוי אשפה נעשה גם כן בהוצאת השקיות מהפחים, או פינוי קרטונים ריקים, כאשר פעולות אלה מצריכות תנועת כיפוף ויישור אחת. ובמילים אחרות, יתכן ועמידה על סולם לשם ניקוי מדפים הינה תנוחה שאולי לא נוחה ובמצב סטטי ללא כל תנועתיות של הצוואר.

בעניין זה נקבע לא אחת בפסיקה, כי -

"ביצוע עבודה בתנוחה לא נוחה אשר אפשר שגורמת למאמץ או לחץ על איבר מסויים אינה באה בגדר של תורת מיקרוטראומה".

(עב"ל 630/03 יעל עמנואל אדרי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם ניתן ב-23.8.05); דב"ע נו/180-0 שושנה שוורץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 360; דב"ע לו/75-0 המוסד לביטוח לאומי – טויאטו, פד"ע ט 18; עב"ל 19905-02-13 המוסד לביטוח לאומי נ' מוייז יניפיליז, ניתן ב-3.7.14; עב"ל 57140-03-14 דוד רפאל נ' המוסד לביטוח לאומי ניתן ב-26.5.15).

לאחרונה, בית הדין הארצי חזר על הלכה זו ב-עב"ל 25019-08-15 נסים ערוסי נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ב- 30.3.16).

בעדותה תיארה התובעת את סדר יום העבודה בבית המרקחת לאורך השנים, ומעדותה ניתן ללמוד, כי היא בצעה פעולות רבות ומגוונות שלא הצריכו תנועות חוזרות ונשנות של הברכיים, הצוואר והגב.

9. יתרה מזאת, עדה מטעם הנתבע, אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה שימשה כרוקחת אחראית, סיפרה בעדותה, כי לא בכל יום נדרשה התובעת להרים קרטונים ולנקות מדפים, היות שרק פעם או פעמיים בחודש היו מקבלים סחורה (עמ' 11 משורה 13 ו- עמ' 12 משורה 9 לפ').

10. אין ספק, שעבודת התובעת כעובדת משק, הייתה כרוכה בהפעלת מאמץ פיזי, אולם מעדותה של התובעת בעצמה עולה, כי עסקה בעבודות/פעולות ניקיון שונות הכרוכות, כל אחת, בביצוע תנועות שונות ומגוונות, כאשר כל פעולה שונה במהותה מפעולתה הקודמת, ורוב הפעולות שעשתה, אינן מצריכות מאמץ מיוחד הפועל על הגב, או הצוואר, או הברכיים דווקא, כגון טאטוא, ניגוב מדפים, דלפקים וויטרינות, או הזזת ספסלים וקרטונים.

גם אם הייתה פעולה שהצריכה כיפוף ויישור הגב או הצוואר, הרי שלא הוכח כי היא נעשתה באופן חוזר ונשנה ברצף על פני זמן ממושך.

"השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים...".

(ראה, מזרחי אליעזר - המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ט 538 בעמ' 540).

11. לאור כל האמור לעיל הגענו לכלל מסקנה, כי התובעת לא הניחה תשתית עובדתית לתורת המיקרוטראומה ביחס לפגיעה בגבה, צווארה והברכיים, וזאת בהעדר תנועות חוזרות ונשנות ברצף, הזהות במהותן על מקום מוגדר בגוף. עבודתה של התובעת כללה ביצוע מגוון של פעולות בתדירויות משתנות, ולא הוכח, כי מדובר בתנועה חד גונית המבוצעת ברציפות וללא הפסקות, במהלך יום עבודתה.

12. סוף דבר - התביעה נדחית.

13. כמקובל בתביעות שהן מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

14. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד זה.

ניתן היום, ז' טבת תשע"ט, (15 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.