תביעת שיבוב בגין נזקים שנגרמו לרכב שבוטח על ידי התובעת ביום 17.8.15.

לפי הנטען בכתב התביעה, עמד רכב התובעת בחניה ללא נהג, לפתע הגיח רכב הנתבעת 1, שבוטח על ידי הנתבעת 2, פגע ברכב אחר והדפו לעבר רכב התובעת וגרם לו לנזקים. לטענת הרכב הפוגע הוא איבד שליטה עקב כתם שמן בכביש שגרם לו להסתחרר, ומכאן גם התביעה כנגד הנתבעת 3 אשר לא פעלה בהתאם לחובותיה בדין לתחזוקה ושמירת הכבישים מפני מפגעים.

הנתבעים 1,2 טוענים להגנתם כי רכבם הסתחרר עקב כתם שמן בכביש.

הנתבעת 3 טוענת כי אחריותה לתחזוקת כבישים וטיפול במפגעים אינם מוחלטת ואוטומטית ואין לצפות כי היא תהא "נוכחת" בכל מקום ואתר 24 שעות ביממה, וכי לא ניתן לחייבה בגין מפגע בלתי צפוי שלא ידעה עליו. עוד טענה כי הדיווח על כתם השמן הועבר אליה רק מספר שעות לאחר קרות המקרה, ואז הוסר מיידית. היא הוסיפה כי השמן דלף ממכונית הנתבעת 1 או מכלי רכב אחר.

להלן ןלמען הנוחות יכונו הצדדים – "שירביט", "מנורה", "העירייה".

מטעם שירביט העיד מר יעקב מייסון שסיפר:

לפנות בוקר, בתאריך המדובר, הודיעו בבוקר, בהודעת משטרה, ירדתי לנסוע לעבודה, אני רואה רכב פגוע בצורה בלתי רגילה. על השמשה מצאתי הודעה בכתב, הייתי בהלם, מבולבל, הלכתי לתחנת המשטרה הקרובה ומסרתי עדות, מה שכתוב, שרכב נפגע בחניה ב-03:00-04:00 לפנות בוקר. מסרתי עדות למשטרה, ודרך סוכן הביטוח. זה מה שקרה.

נהג רכב מנורה סיפר על נסיבות המקרה:

נסעתי בדרך הביתה, לא זוכר את השעה. אולי 00:00, מחבר. יש באמצע של הכביש, גינה שמשקים. מים ירדו לכביש בכמות גדולה, יש כיכר ליד הבית שלי, שצריך לעבור ולהמשיך. יש סוג של שמן, אולי מהמים שעלו, זה גרם לרכב שלי להחליק. הכביש היה רטוב. מההחלקה, הגלגל התנגש במדרכה והסתובב, והרכב איבד שליטה. החליק ונכנס ברכבים.

מטעם העירייה העיד מר אמיר בן חמו, וזאת במקום מר צבי כץ (שפרש, לטענת העירייה). מר בן חמו לא צירף תצהיר אימות מטעמו, פגם חמור לכשעצמו, אף שב"כ הצדדים האחרים חקרו אותו בחקירה שכנגד.

ממסכת הראיות שבתיק עולה כי אין מחלוקת כי רכב שירביט עמד בחניה ונפגע, וכי רק לאחר המקרה נודע לבעליו על הנזק. יש לבחון, אם כן, את שאלת האחריות של הנתבעים.

הנתבעים 1,2

הן לפי עדות נהג רכב מנורה והן לפי הודעותיו במשטרה ומול חוקר מטעם "אניגמה" היה המקרה בפינת הרחובות כ"ט בנובמבר ואלי כהן בבת ים, בשעות הלילה המאוחרות. בעדותו אמר כי ראה מים על הכביש וכי מים גם הותזו ממערכת ההשקיה על רכבו. הוא לא ידע לבודד בדיוק מה גם לאיבוד השליטה ולהחלקת הרכב אך אמר כי מדובר היה בשילוב של מים ושמן, ואף לאחר המקרה טרח בעצמו לפזר חול במקום. מצאתי את עדותו של הנהג מהימנה והיא לא נסתרה. לא הוכח כי הוא נהג תחת השפעת אלכוהול או סמים ואף לא הוכח כי נהיגתו היתה רשלנית או לא זהירה או שאינה מתאימה לתנאי הדרך. שוכנעתי כי אובדן השליטה אכן נגרם על ידי שילוב של מים וחומר שמנוני/מחליק כלשהו, שבאו במגע עם צמיגי הרכב בו נהג. כמובן, שאין לדקדק ולצפות מהעד שיתאר מהו בדיוק סוג והרכב החומר שגרם להחלקה, אולם לאור עדותו, נראה כי הגורם לתאונה הוא תנאי הכביש והסביבה ולא מצבו המכני של הרכב או צורת הנהיגה של הנהג.

במעמד הדיון הציג נהג מנורה תמונה שלטענתו צילם במקום. תמונה זו הוגשה לתיק וניתן לראות בה בבירור כי מדובר בשעת לילה וכי הכביש כולו רטוב ממים. בהנתן העובדה כי התאונה קרתה בחודש אוגוסט, ניתן לומר כמעט בודאות מלאה כי אין מדובר במים שהם תוצאה של גשם, וסביר יותר שמקורם במערכת ההשקיה, כפי שאכן טען נהג מנורה. יצוין כי הן בהודעה לחברת הביטוח והן בהודעה למשטרה היה נהג מנורה עקבי בגרסתו כי החליק עקב צירוף של מים ושמן בכביש, וכך אף בהודעה שמסר לחוקר מטעם מנורה. גרסאות אלו תואמות את עדותו בבית המשפט ועל כן מחזקות את מהימנות גרסתו של הנהג.

העירייה פקפקה בסיכומיה במהימנות התמונה, בעיתוי הצילום ובמיקומו, אולם לא הביאה כל ראיה לסתור. אני סבור כי אלמלא קרה המקרה באמת לא היתה סיבה נראית לעין שהתובעת וחבריו יצטלמו סתם כך בקרן רחוב בשעת לילה מאוחרת. סביר לטעמי כי התמונה צולמה במקום האירוע, אף אם המצולמים נראים מחוייכים.

חיזוק נוסף למהימנות גרסת נהג מנורה הוא בתדפיס הודעת המוקד שצירפה העירייה לכתב ההגנה. בתוכן הפנייה מצויין כי נהג מנורה דיווח לאחר המקרה כי רכבו החליק עקב שמן ומים שהיו על הכביש וציין את המיקום המדוייק של המקרה. מאחר והודעה זו נמסרה בתכוף לאחר המקרה הרי שפוחת החשש שמא מוסר ההודעה אינו מהימן וכי הייתה לו שהות לארגן את גירסתו ולסלף את הודעתו, וכן מופחת החשש, כי תוכן האימרה אינו מדויק הואיל וזכרונו של מוסר ההודעה בגד בו.

לאור האמור עד כאן, אני מקבל את גרסת נהג מנורה במלואה וקובע כי הוא החליק כתוצאה מכביש רטוב ולא בשל נהיגתו. מכאן שלא מצאתי כי יש להטיל עליו אחריות.

העירייה

העירייה אחראית לתחזוקת מערכות ההשקייה המצויים בתחומי שיפוטה, מכוח מכוח הוראות פקודת העיריות [נוסח חדש] ודינים אחרים. ככזו, חלה עליה חובת זהירות כלפי כל בעל רכוש אשר עלול להיפגע כתוצאה מהעדר תחזוקה סבירה של המערכת. אין מחלוקת כי למבוטח התובעת לא היתה יכולת לדעת מה גם לתקלה בצינור ולכן עובר הנטל אל העירייה להוכיח, כי לא התרשלה בתחזוקת המערכת.

במישור האחריות חלות הוראות סעיף 38 לפקודת הנזיקין הקובע:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה."

לגבי נזק מים נפסק כי "אין חולק על כך שמים שנמלטו עשויים להזיק", וכי גם כאשר אדם עושה שימוש רגיל וטבעי במים ברכושו, הוא מחויב להיזהר כלפי שכנו ומחויב לנקוט אמצעי זהירות, כך שאותם מים לא יגרמו נזק לשכנו. מים הנמלטים מרכושו של נתבע וגורמים לנזק עונים על הגדרת 'דבר נמלט' ומעמידים את הנתבע בחזקת רשלן. אין זו חזקה חלוטה ולפיכך האפשרות נתונה ביד הנתבע להוכיח כי לא התרשל וכי נקט את אמצעי הזהירות הנדרשים כדי למנוע את הנזק. היה ויוכיח כי נקט אמצעים אלו – יורם על ידו הנטל הדרוש והוא יופטר מאחריות לתוצאות נזקי המים הנמלטים (ראו: ע"א 302/67‏ ‏חברת מפ"י בע"מ, ו-6 אח' נ' משק אשר אשכנזי ושות'‏, פ''ד כב(1) 211).

הרציונל העומד בבסיס היפוך הנטל הוא כפול. ראשית, מדובר במקרים בהם המזיק כבעל הנכס או התופס בו, נהנה בדרך כלל מגישה נוחה יותר לראיות; שנית, המזיק - הוא זה שבאופן טבעי מהווה מונע הנזק הזול ביותר (ראו: א. פורת, נזיקין, כרך א', 2013, עמ' 275).

מאחר ומערכת השקיה נמצאת בפיקוח ובבעלות העירייה והמים הם חומר נמלט עובר הנטל על שכמי העירייה להוכיח כי לא התרשלה.

בפסיקה נקבע כי נטל הבאת הראיות יכול שיעבור בעקבות ראיות נסיבתיות להוכחת הרשלנות או נוכח ידיעה ייחודית של הנתבע בדבר גורמי התופעה שגרמה לפגיעה. במקרה של ידיעה כזאת, מועבר על שכם הנתבע הנטל לעורר ספק בלב בית המשפט באשר לקיומו או לאי-קיומו של הדבר המצוי בתחום ידיעתו הייחודית (ראו: ע"א 73/86‏ ‎‎לוי שטרנברג ‎‎נ' עיריית בני-ברק, פ''ד מג(3) 343 ). במקרה הנוכחי עובר נטל הבאת הראיות אל כתפי העירייה להמציא בראיותיה תשובה כלשהי, שיהא בה כדי לעקר את המסקנה הלכאורית בדבר רשלנותה בטיפול במערכת ההשקייה. יש לבחון אם מדובר בתקלה פתאומית ולא צפויה או שמא ברשלנות בתחזוקה השוטפת. אם לא עומדת הנתבעת בנטל, הרי שאין מנוס מלחייבה בנזיקין.

מן הכלל אל הפרט,

כתם השמן

אכן צודקת העירייה כי בדרך כלל מים לבדם לא אמורים לגרום להחלקת רכב. אולם שילוב בין מים לבין חומר שמנוני קרוב לודאי שמגביר את הסיכוי להחלקת כלי רכב. העירייה טענה כי אין היא אחראית הן מאחר ולא קיבלה דיווח על כתם שמן והן מאחר ומערכות ההשקייה פעלו בצורה תקינה.

בהקשר המקרה נשוא תביעה זו זה יש להבחין בין שתי נקודות זמן לדיווח: האחת, לפני המקרה והשנייה, לאחריו.

במקרה הראשון מדובר בדיווח שהוא לאחר מעשה שממילא אין ביכולתו למנוע את המקרה. לכל היותר יש בכך כדי לגרום לעירייה לסור למקום האירוע כדי לבחון מה קרה, ולנסות לתקן את המפגע. כך, אם העירייה מוכיחה ומציגה כי קיבלה דיווחים על מפגעים שונים בעיר שאין בהם דיווח על המפגע במקום האירוע הספציפי, קשה יהא לבוא אליה בטענות ולהטיל עליה אחריות שכן כידוע לא ניתן להטיל על העירייה להיות נוכחת ולפקח 24 שעות ביממה או שעה אחר שעה בכל מקום ומקום. אך זאת, בכפוף כמובן לשאלה האם על דרך השגרה תחזקה הנתבעת את המערכת כנדרש. מכאן, שדיווח לאחר המקרה אין בו, בדרך כלל, כדי לקדם את בירור השאלה בדבר אחריות העירייה.

לעומת זאת, פרק הזמן שלפני המקרה הוא פרק הזמן המשמעותי יותר לבחון את שאלת אחריותה של העירייה. אם למשל יוכח כי היא קיבלה דיווח על מפגע, כתם שמן וכיוצ"ב, ולא פעלה תוך פרק זמן סביר הרי שהיא עשויה להיות אחראית בנזיקין. כך גם במקרה שהנתבעת לא הביאה ראיות להראות כי פעלה בסבירות או כי תחזקה על דרך השגרה את מערכת ההשקיה. נוכח מעמדה המיוחד של הרשות המקומית, "חל על הרשות המקומית 'כלל הידיעה המיוחדת', הקובע כי מקום בו המידע נמצא בידיעתו הייחודית של הנתבע, די בכך שהתובע עומד בנטל קל של הבאת ראיות ראשוניות על מנת להעביר את נטל הבאת הראיות אל שכם הנתבע" (ראו ע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני ברק, פ"ד מג(3), שנזכר לעיל).

בכל האמור לדיווחים שהתקבלו, אם התקבלו, לפני המקרה, לא הביאה העירייה כל ראיה, כדי להראות כי לא כשלה בטיפולה או כי לא קיבלה דיווח על המפגע. פרט לדיווח בודד, הקשרו למקרה הנוכחי, לא הובא דו"ח אירועים של המוקד העירוני של העירייה לתקופה שלפני המקרה (למצער, יום או יומיים לפניו). מכאן שלא ניתן לדעת האם היה דיווח על כתם שמן במקום עובר למקרה או שמא לא התקבל דיווח כזה, וכפי שציינתי לעיל יש חשיבות לעיתוי הדיווח. מאחר ודוחו"ת כאלו לא הובאו, פועל הדבר לחובת העירייה, שכן לא עמדה בנטל המוטל עליה מכוח כלל הידיעה המיוחדת. לא למותר לציין כי דיווחים כאלו הם בחזקתה של העירייה ולא הוכח כי היתה מניעה להציגם לבית המשפט; ברי כי לא ניתן להסתפק בדברי העד בן חמו כי לא היה כל דיווח. לאור כלל הראיה הטובה ביותר היה על העירייה להציג את דיווחי המוקד לתקופה שטרם האירוע ואיני מסתפק בעדות בעל פה. המסקנה היא כי העירייה לא הרימה את הנטל המוטל להוכיח כי לא התרשלה.

מערכת ההשקייה

כאמור לעיל, מצבור הראיות מוביל למסקנה כי הכביש בו נסע נהג מנורה היה רטוב כולו בחלקו הגדול. מערכת ההשקיה אמורה להשקות את הצמחיה ולא את הכביש, ועל העירייה ליתן את הדעת כי שילוב פוטנציאלי של מים ושמן או חומר מחליק אחר, מגביר את הסיכון להחלקת רכבים בכביש. במקרה הנוכחי ייתכן וניתן היה למנוע את ההחלקה אלמלא זרמו מים לכביש ונראה כי לאור תוצאת השילוב בין מים לשמן או חומר חלקלק אחר, היו המים על הכביש הסיבה המכרעת להתרחשות.

מר בן חמו, עוזר למנהל המוקד העירוני לפניות הציבור, העיד מטעם העירייה.

הוא אישר כי הוא עובד בעירייה משנת 2018. אירוע התרחש בשנת 2015 והוא אמר כי למד על האירוע מקריאת פרטי התיק ונתוני המערכת ומטבע הדברים לא טיפל במקרה בזמן אמת. הוא לא דיבר אם אף אחד שטיפל באירוע בזמן אמת, אחר כך תיקן שכן דיבר אולם לא ידע להסביר מדוע אותו אדם לא הובא להעיד. הוא לא הציג את יומן האירועים של יום קודם ויום האירוע על אף שאמר שעבר עליו. הוא אמר כי אולי היה פיצוץ בצינור אך כי הממטרות מתוכנתות לפעול לפנות בוקר בין השעות חמש לשש, אך הוסיף כי הן לא מכוונות באופן מדוייק. הוא גם אישר כי ישנה היתכנו לדברי נהג מנורה שאמר בעדותו כי היו מים במקום. עוד אמר כי לא בדק ספציפית את שעות ההשקייה במקום הסמוך לתאונה.

מצאתי כי אין ליתן לעדותו כל משקל. מדובר בעדות שעיקרה, אם לא כולה, עדות מפי השמועה, של מי שלא היה עובד העירייה כלל בזמן המקרה. מר בן חמו לא הביא שום מסמך כדי לתמוך בדבריו, והעירייה לא הסבירה מדוע לא הביאה לעדות את מי שהיו מעורבים במקרה בזמן אמת. גם אם מדובר בעובד שפרש לגמלאות אין הדבר מונע מלזמנו לעדות. אף בדבריו אין כדי לסייע ולו בדוחק שכן הוא אישר כי לא בדק את ההשקייה במקום המקרה וכי כיוונון זמן ההשקייה אינו מדויק. הוא עצמו לא יכולה היה לשלול את גרסת נהג מנורה כי מים אכן היו על הכביש בעת המקרה (דבר שהוכח בתמונה שהוגשה). לא למותר לציין כי העירייה לא הציגה תוכנית ההשקייה של המקום בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה.

נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי נסיבות התאונה מתיישבות עם המסקנה כי רכב מנורה החליק על הכביש עקב מים שזרמו ממערכת ההשקייה לכביש. טענת העירייה כי השמן דלף מרכב מנורה או מרכב אחר לא הוכחה. העירייה לא הוכיחה במידה הנדרשת כי לא התרשלה, ולא הביאה כל ראיה לסתור את גרסאות שאר הצדדים, ומכאן שיש להטיל עליה אחריות למקרה.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה כנגד הנתבעת 3 ומחייב אותה בתשלום 29,190 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ובתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 5,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבעים 1,2 נדחית. התובעת תשלם את שכר העד מטעמם.

ניתן היום, ט"ז אייר תשע"ט, 21 מאי 2019, בהעדר הצדדים.