לפניי תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה שאירעה ביום 6.5.16.

על פי הנטען בכתב התביעה, עת נסע רכב התובעת בנתיב הימני בכביש עירוני בראש העין, משאית הנתבעים שנסעה במקביל סטתה לעבר רכב התובעת, פגעה בו והסבה לו נזקים.

מנגד, נטען בכתב ההגנה כי משאית הנתבעים נסעה בנתיב נסיעתה כדין כאשר רכב התובעת שנסע בנתיב הימני סטה לנתיב נסיעת המשאית וגרם להתרחשות התאונה.

בדיו בפני העיד נהג רכב התובעת, מר ארקדי קציר, ונהג משאית הנתבעים – הנתבע 1.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו, ובכלל זה תמונות ממקום התאונה, ולאחר ששמעתי עדויות הנהגים וטיעוני הצדדים בפני, הגעתי למסקנה כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג רכב התובעת. להלן טעמיי.

למעשה, כל אחד מהנהגים טוען כי נהג הרכב השני הוא שסטה לכיוון נסיעתו ובכך גרם לתאונה.

אין חולק כי רכב התובעת היה בנתיב הנסיעה הימני והמשאית בנתיב השמאלי.

מהעדויות בפני ותמונות מקום התאונה עולה כי רכב התובעת היה בנתיב השתלבות, לאחר שפנה ימינה לתוך הכביש בו אירעה התאונה, ואילו המשאית נסעה ישר בנתיב הנסיעה השמאלי. עוד עולה כי בסמוך למקום בו אירעה התאונה מצטמצמים שני נתיבי הנסיעה לנתיב נסיעה אחד, כאשר על הרכבים הנוסעים בנתיב נסיעת רכב התובעת להשתלב לנתיב הנסיעה השמאלי תוך מתן זכות קדימה לרכבים הנוסעים בנתיב השמאלי.

במצב דברים זה, גם אם אקבל את גרסת נהג התובעת כי התאונה אירעה עוד בטרם הצטמצמו שני הנתיבים לנתיב נסיעה אחד, הרי שגרסת נהג המשאית כי רכב התובעת ניסה להיכנס לתוך נתיב נסיעתו סבירה יותר מגרסת נהג רכב התובעת כי המשאית סטתה לתוך נתיב נסיעתו.

זאת ועוד, עדות נהג המשאית היתה עדות מהימנה. הנהג העיד כי : "אין לי בשביל מה לסטות. אחרי 50 מטרים הנתיב שלו נסגר. אין לי מה לשחק ימינה ואח"כ שמאלה".

עדות נהג רכב הובעת כי המשאית סטתה לתוך נתיב נסיעתו אינה מתיישבת עם העדויות כי הכביש היה פקוק ועם עדותו שלו כי לא יכול היה לנסוע עם רכבו ולהתחמק מהמשאית מאחר ועמד רכב לפניו בפקק.

זאת ועוד, מיקום ואופי הנזקים ברכבים, ובעיקר מיקום הנזק ברכב התובעת במרכז הצד השמאלי ואופי הפגיעות (ת/1) אינם מתיישבים עם מנגנון הפגיעה שתיאר נהג רכב התובעת בעדותו. לו אכן סטתה המשאית לתוך נתיב נסיעת רכב התובעת, כפי שהדגים נהג רכב התובעת בדיון, ניתן היה לצפות לפגיעה בצד הקדמי שמאלי של רכב התובעת ולא במרכז הרכב ולפגעה מסוג מעיכה או שפשוף.

מנגד, מיקום הנזקים ברכבים ואופיים, ובעיקר אופי הנזק ברכב התובעת, משיכה קדימה של דלת הנהג והכנף השמאלית, מתיישבים יותר עם גרסת נהג המשאית בעדותו: "אשם שנסע בנתיב ימין רצה להיכנס לנתיב שלי, נסע על יד המשאית, על יד הכנף הקדמית של המשאית, הוא לא שם לב שהארגז של המשאית רחב יותר מהכנף שלה. כשהוא עצר הארגז נתן לו מכה במראה של הרכב". גם אם אירעה התאונה כאשר רכב התובעת היה בעמידה ואילו המשאית בנסיעה, אין בכך כדי לשנות שכן גם לגרסת נהג המשאית רכב התובעת נצמד למשאית ונעצר.

לאור האמור לעיל, לאחר בחינת הראיות בפני איני סבורה כי גרסת נהג רכב התובע מסתברת יותר מגרסת נהג המשאית. לפיכך, התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע 1 בסך של 400 ש"ח.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ט, 22 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.