1. בפניי בקשה שהוגשה על-ידי עו"ד ארבל עזריה, המנהל המיוחד לנכסי החייב יעקב רפיד (להלן בהתאמה: "המנהל המיוחד" ו"החייב"). עניינה של הבקשה להורות על הגדלת צו התשלומים החודשי שהושת על החייב וכן להורות על מאסרו, וזאת עד לסילוק חוב הפיגורים שצבר החייב בהליך.

יצוין כי בקשת המנהל המיוחד לעניין מאסר החייב נדונה במסגרת הדיון שהתקיים בפניי ביום 9.7.2018, משכך, עניינה של החלטה זו בבקשה להורות על הגדלת צו התשלומים החודשי בלבד (להלן: "הבקשה").

רקע

1. ביום 9.3.2017 עתר מר איזוק פלבניק, נושה של החייב, בבקשה למתן צו כינוס לנכסי החייב וזאת בגין חוב נטען בסך של כ-2.5 מיליון דולר. מקור החוב הנטען הינו בכספים שהשקיע הנושה באחת מהחברות שהיו בבעלות החייב.
2. ביום 8.5.2017 התקיים דיון בבקשת הנושה למתן צו הכינוס במסגרתו נחקר החייב. לאור הנימוקים המפורטים בהחלטה מיום 8.5.2017, בסיום הדיון ניתן צו כינוס לנכסי החייב, וכן הושת על החייב תשלום חודשי בסך של 500 ₪.

הבקשה

1. על-פי הנטען בבקשה, נגד החייב הוגשו תביעות חוב בהיקף של כ-12 מיליון ₪.

לטענת המנהל המיוחד, החייב הצהיר בחקירתו בפניו מיום 27.6.2018, כי אין ברשותו כל נכסים, כי הוא אינו עובד ומתקיים מהלוואות. עוד טען החייב כי הוא עוסק בתיווך ניירות ערך בחו"ל, כי אין לו כל פעילות עסקית בישראל, וכי הוא מעורב שתי עסקאות גדולות בחו"ל אשר עתידות להניב לו רווחים גדולים.

טענות אלה לא גובו במסמכים כלשהם.

1. בנוסף טען המנהל המיוחד, כי מכתבי טענות שהוגשו במסגרת תביעה אזרחית בה נקטה גרושתו של החייב נגדו בבית-המשפט לענייני משפחה בשנת 2015 (להלן: "התביעה האזרחית"), ניתן ללמוד כי ברשות החייב כספים רבים, המוחזקים בין היתר בכספת שבבעלותו, ואשר מקורם, על-פי הנטען שם הינו במעשי מרמה והונאה שבגינם נוהלו נגדו הליכים פליליים.

עוד נטען, כי מכתבי הטענות שהוגשו בתביעה האזרחית עולה כי בשנת 2011 קיבל החייב לידיו סך של כ-5 מיליון דולר ככספי השקעה מלקוחותיו. לטענת המנהל המיוחד, חרף הצהרותיו של החייב כי כספים אלו הושבו ללקוחות, הרי שמרביתם נמשכו על-ידי החייב מחשבון הבנק של החברה שבעלותו, ללא תיעוד כי הושבו ללקוחות.

זאת ועוד. ביום 19.2.2017, כשלושה שבועות עובר להגשת הבקשה למתן צו כינוס, הגיע החייב להסדר עם גרושתו בתביעה האזרחית על דרך של הסכם גירושין, במסגרתו התחייב לשלם לה סך חד פעמי של 150,000 ₪, וכן סך של 3,000 ₪ בכל חודש כדמי מזונות עבורה (לבני הזוג שני ילדים בגירים). עוד התחייב החייב לרכוש דירה לגרושתו וכן לשאת במימון דמי שכירות חודשיים עבורה בסך של 4,000 ₪ בחודש, זאת עד לרכישת הדירה. בנוסף לכך התחייב החייב לשאת בתשלום שנתי בסך 4,000 ₪ עבור מנוי שנתי למועדון (קאנטרי) עבור גרושתו (להלן: "הסכם הגירושין").

1. אשר להכנסות והוצאות החייב, נטען כי מראשית ההליך ועד למועד הגשת הבקשה, החייב לא הגיש דוחות בנוגע למצבת נכסיו והוצאותיו כמתחייב בדין, ואף לא שילם ולו תשלום אחד בגין צו התשלומים שנפסק לו בצו הכינוס, ומשכך צבר חוב פיגורים בסך של 6,000 ₪.
2. בנוסף ציין המנהל המיוחד כי ביום 25.1.2018 ערך חיפוש בביתו של החייב (בהתאם לצו שניתן על-ידי בהחלטה חסויה מיום 25.12.2017 בבקשה מס' 11), במסגרתו נתפסו בביתו מסמכים רבים המעידים, על-פי הנטען, כי לחייב פעילות עסקית נרחבת בחו"ל. כך, למשל, נטען כי החייב פועל בחו"ל באמצעות חברה בשם "Diamond Royal Sarl" (להלן: "החברה") שלה חשבונות בנק בשוויץ ובגיברלטר. למרבה הצער, פניות של המנהל המיוחד לקבלת מידע מהבנקים לא צלחו בשל סודיות בנקאית. החייב טען בהקשר זה כי אין בחשבונות אלו כספים כלשהם, ברם, לא הציג לכך כל אסמכתא.

עוד ציין המנהל המיוחד כי ממצאי החקירה העלו כי לחייב פעילות עסקית בחו"ל בתחום היהלומים ואבני החן. לראיה, בחודש ספטמבר 2017, ולאחר מתן צו הכינוס בעניינו של החייב, נשלחו בת זוגו של החייב ובנו לפעילות עסקית מטעמו בחו"ל.

1. אשר על כן סבור המנהל המיוחד כי יש לדחות את הצהרות החייב בחקירתו בכל הנוגע להכנסותיו, ולהורות על הגדלת צו התשלומים שהושת על החייב לסך של 30,000 ₪ בחודש.

תגובת החייב

1. תגובת החייב הוגשה ביום 6.6.2018, לאחר שנעתרתי לבקשתו למתן ארכה.

בפתח תגובתו טען החייב: "כדי שלא לבזבז את זמנו היקר של בית המשפט הנכבד, החייב יגיב ו/או יענה רק לשגיאות עובדתיות שעלו בבקשה 16 ולמחלוקות בדבר המלצות ו/או מסקנות בינו לבין המנהל המיוחד".

עין בתגובתו מעלה כי החייב הרבה להתכחש לטענות המנהל המיוחד בנוגע לכתבי הטענות שהוגשו בהליך האזרחי, ומנגד המעיט בדברים בכל הנוגע למחדליו בגין אי הגשת הדוחות ועמידה בצו התשלומים. בעניין זה טען החייב כי לא היה מיוצג בראשית ההליך ומשכך לא הוסבר לו כי עליו לעמוד בצו התשלומים החודשיים ולהגיש דוחות אודות מצבו הכלכלי כנדרש. עם זאת, במעמד הכנת התגובה, הבהיר לו בא-כוחו מהם חובותיו בהליך והחייב התחייב לעשות כן מעתה ואילך.

באופן דומה טען החייב כי לא היה מיוצג בתהליכי התביעה האזרחית ומשכך חתם על הסכם הגירושין אשר פועל לרעתו. מכל מקום, החייב טען כי אינו עומד בתנאי ההסכם בהיותו חסר כל.

עוד ציין החייב כי מאחר ולא היו ברשותו אמצעים לשלם את שכר הדירה, הוא נאלץ לעזוב את דירתו ביום 1.4.2018, וכעת הוא מתגורר בדירת חברו בחולון, בעוד שבת זוגו והילדים עברו להתגורר בבית הוריה.

בנוגע לגובה החובות טען החייב כי תביעות החוב טרם הועברו לעיונו ולבחינתו, משכך אין ביכולתו להתייחס אליהם, ברם, מכל מקום, הוא סבור כי היקף חובותיו נמוך בהרבה מזה הנטען.

אשר למסמכים שנמצאו בביתו של החייב נטען על-ידו כי מדובר בהסכמים שלא יצאו אל הפועל ועל כן אין בהם כדי להעיד על דבר. כך גם בנוגע לחשבונות החברה המתנהלים בחו"ל. לטענת החייב היו ברשות החברה חשבונות בבנקים בחו"ל ברם אלו נסגרו בשל חוסר פעילות. החייב ציין כי אינו מתנגד לחתום על ייפוי כוח לטובת המנהל המיוחד לצורך בדיקה של חשבונות אלה.

זאת ועוד. לעניין פעילותו העסקית בתחום היהלומים ציין החייב, כי קיבל הצעה לרכוש יהלומים בטורקיה משכך שלח את בת זוגתו, שהינה גמולוגית במקצועה, לבחון את היהלומים. מאחר וזו חששה לנסוע לבדה הצטרף אליה גם בנו של החייב. לימים ולאחר בדיקה, התברר לחייב כי מדובר ביהלומים סינטטיים ומשכך העסקה לא יצאה אל הפועל.

החייב ביקש לדחות את מסקנותיו של המנהל המיוחד לפיהן החייב פועל להסתרת כספים מנושיו וכי הוא אינו מתקיים מהלוואות, שכן טענות אלו נטענו בעלמא וללא כל אסמכתאות וכן עתר לדחיית הבקשה.

1. בהחלטתי מיום 11.6.2018 הוריתי, בין היתר, כדלקמן:

4. אשר לצו התשלומים ואי הגשת הדוחות. בהחלטתי מיום 12.4.18 התרעתי בפני החייב כי אי עמידה בחיובי ההליך הנזכרים יעמדו לו לרועץ בכל הנוגע לסיום ההליך והיה מצופה כי יתקן את דרכיו. עיון בתגובתו מיום 6.6.18 מעלה כי הדבר טרם בוצע ולא הובא בפניי כל הסבר המניח את הדעת מדוע לא עשה כן. ברי כי האמור בתגובת החייב לעניין זה בסעיף 14 אין דיי בה כדי לדחות את הבקשה.

בשים לב לפסיקת בית-המשפט העליון בע"א 3967/13 דו כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (30.10.2013) ככל שלא ישלים את כל הדוחות החסרים וכן את חוב הפיגורים וזאת עד ליום 2.7.18 ידע החייב כי פניו למאסר.

5. לא מצאתי בתגובת החייב כל התייחסות לבקשת המנהל המיוחד להגדלת צו התשלומים החודשי. מלפנים משורת הדין ניתנת בזאת הזדמנות נוספת לחייב להגיב לבקשה וזאת עד ליום 18.6.18.

...

1. אלא שהחייב לא פעל כאמור בהחלטתי מיום 11.6.2018 והגיש תגובתו המשלימה רק ביום 24.6.2018. במסגרת התגובה המשלימה שב החייב וציין כי פועל להסרת מחדליו. כמו כן, ציין כי פעל להגשת דוחות בגין החודשים מאי-יוני 2018 וכן שילם את צו התשלומים בעבור אותם חודשים.

עוד ציין החייב כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לעמוד בצו התשלומים החודשי ולבטח שלא בסכום מופרז של 30,000 ₪ כפי שהתבקש על-ידי המנהל המיוחד, וכי מכל מקום, המנהל המיוחד לא הציג כל אסמכתא המעידה כי מצבו הכלכלי של החייב מאפשר הגדלת הצו כמבוקש ומשכך דין בקשתו להידחות.

תשובת המנהל המיוחד

1. המנהל המיוחד בתשובתו מיום 2.7.2018 שב וחזר על בקשתו להגדלת צו התשלומים וזאת מהטעמים הבאים:

ראשית, אישר כי החייב אמנם הגיש דוח בנוגע למצבת נכסיו והוצאותיו כאמור בתגובתו, ברם הדוח הוגש ללא כל אסמכתאות ומשכך אין ללמוד הימנו דבר.

שנית, החייב בתגובתו טען כי עזב את דירתו ביום 1.4.2018 וככל שכך הם פני הדברים יש לתהות כיצד מימן החייב במשך כשנה בהליך את הוצאות שכר הדירה שנדרש אז לשלם בסך 5,000 ₪ זאת בשעה שהחייב מצהיר כי איננו עובד.

שלישית, מתדפיסי הבנק שהגיעו לידי המנהל המיוחד עולה כי בין השנים 2011–2013 משך החייב כ-370 אלף דולר מחשבונות הבנק של החברה ולהערכתו של המנהל המיוחד אלו עדיין מוחזקים על-ידי החייב. כמו כן, לחייב חשבון בבנק איגוד שגם בענייננו טרם מסר החייב את המידע המבוקש.

1. כאמור לעיל, ביום 9.7.2018 התקיים בפניי דיון בבקשתו של המנהל המיוחד להורות על מאסרו של החייב בגין התנהלותו בהליך. בסיום הדיון הגיעו הצדדים להסכמות בנוגע לבקשת המאסר ברם, ללא הסכמה בנוגע לבקשה להגדלת צו התשלומים – מכאן ההכרעה בבקשה.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.
2. המסגרת הנורמטיבית לעניינו מוסדרת בסעיף 111 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") שכותרתו "תשלומים עתיים ודין הכנסה של פושט רגל".
3. בע"א 404/87 אוסקר וסינג נ' רו"ח י' ורקר, פ"ד מד(2) 593 (1990), בעמ' 599, דן בית-המשפט העליון במטרות סעיף 111, וקבע כי:

המטרה העיקרית שביסודה היא העמדת כל פוטנציאל הפירעון שיש לפושט הרגל לרשות נושיו. כל משאביו השיוריים, מעבר לצורכי מחייתו, נתונים להישג ידו של הנאמן, יהא מקורם אשר יהא [...] המטרה הנוספת המובלעת בהוראת סעיף 111 נוגעת להגבלת אחריותו של פושט הרגל. גם משהגיע אדם לחדלות פירעון ולפשיטת-רגל, אין הוא הופך "עבד של נושיו. הדין המגביל את אחריותו מונחה על-ידי שני שיקולים: האחד הוא הבטחת קיומו של החייב וצורכי מינימום למחייתו. שיקול זה קיבל ביטוי בסעיף 86 לפקודה, הקובע מכסת נכסים שאינם ניתנים לחלוקה לנושים. השיקול האחר הוא מתן תמריץ לפושט-רגל להשתקם ולשוב למעגל ההשתכרות בהקדם. שהרי אילו כל הכנסותיו העתידיות תהיינה נתונות לנושיו, מה לו לחייב כי יתאמץ להרוויחן? לפיכך נדרשת הוראה, המקנה לבית המשפט סמכות להותיר בידי החייב חלק מהכנסותיו, מעבר לצרכיו המינימאליים. הוראה זו מצויה בסיפא של סעיף 111.

1. בענייננו, וכפי שעולה מהאמור לעיל, מדובר בחייב שחרף ההזדמנויות הרבות שניתנו לו, נמנע מקיום הוראות הפקודה והחלטות בית-המשפט, בפרט בנוגע לשיתוף הפעולה הנדרש ממנו בהליך. בהחלטתי מיום 12.4.2018 הובהר לחייב כי יש לראות בחומרה את התנהלותו בהליך שעה שאינו עומד בצו התשלומים ואינו פועל למסירת המידע המבוקש על-ידי המנהל המיוחד, וכי להתנהלות זו השלכות רבות על תום ליבו בהליך. משכך, יש לדחות את טענת החייב כי רק במועד הכנת תגובתו מיום 6.6.2018 הוסברו לו חובותיו בהליך.

זאת ועוד. לא זו בלבד שהחייב לא פעל למסירת דוחותיו במועד, אלא שגם לאחר שהובהר לו על-פי טענתו, כי עליו להגישם כדבעי, הגיש החייב דוחות שאינם מגובים באסמכתאות ומסמכים כנדרש באופן שאין בו כדי למלא אחר דרישות ההליך והפקודה, וממילא יש בכך כדי להביא לדחיית גרסתו בנוגע למצבת נכסיו והוצאותיו.

עוד יש לתהות בנוגע לטענת החייב לעניין הסכם הגירושין. החייב ציין כי לא היה מיוצג בהליך התביעה האזרחית ומשכך חתם על ההסכם שאינו מיטיב עמו. בהקשר זה יצוין כי כלל ידוע הוא שאדם החותם על מסמך, ולבטח מסמך מהותי כגון הסכם גירושין, מוחזק כמי שקרא, מסכים ומודע לתוכן המסמך, לא כל שכן, מודע למשמעות תוצאות חתימתו. משכך, על המבקש להשיג על חזקה זו, נטל הוכחה כבד (ראו והשוו: ע"א 9538/06 ישראל סגל נ' בנק ירושלים לפיתוח ומשכנתאות בע"מ (10.6.2008)). עיון בתגובת החייב וכן בתגובתו השלימה מעלה כי החייב לא הרים את הנטל הדרוש לסתירת החזקה כאמור ומשכך יש לדחות טענה זו.

יתרה מכך, תגובת החייב מעלה תהיות רבות בנוגע למצבת נכסיו והתנהלותו בהליך. כמפורט לעיל, החייב בתגובתו מצהיר ומודה שלאחר כארבעה חודשים ממועד מתן צו כינוס לנכסיו, שלח את בת זוגו ובנו בניסיון לביצוע עסקאות יהלומים בחו"ל. כל זאת ללא ידיעת המנהל המיוחד, הכונס הרשמי ובית-המשפט. התנהלות זו אף חמורה שבעתיים שעה שמתגובת החייב נראה כי הוא אינו מבין את חומרת המעשה וכי הדברים נטענים בבחינת "סערה בכוס מים" (תצהיר החייב מיום 6.6.2018, סעיף 18). למעלה מן הצורך יצוין כי גם בנוגע להצעה שקיבל החייב לרכישת אותם יהלומים, לא הובהר על-ידו האם ברשותו קו אשראי לרכישת היהלומים ומכל מקום, רב הנסתר על הגלוי בהקשר לעסקה זו, ואין אף לדעת אלו הצעות נוספות מקבל החייב והאם בשונה מההצעה דנן, אחרות יצאו אל הפועל.

1. במצב דברים זה ושעה שהחייב אינו משתף פעולה עם המנהל המיוחד וההליך ובשים לב לסכומים אליהם התחייב החייב במסגרת הסכם הגירושין, עליו חתם שבועות ספורים עובר להגשת הבקשה למתן צו כינוס לנכסיו, אני סבורה כי יש מקום להורות על העמדת צו התשלומים על-סך של 10,000 ₪ בחודש וזאת על הצד הנמוך. סכום זה מבוסס, בין היתר, על תשלום המזונות והמדור בסך של 7,000 ₪ לחודש ועל הוצאות נוספות חד פעמיות שהחייב התחייב לשאת בהסכם הגירושין, אותן יש לחלק באופן יחסי מידי חודש.
2. להשלמת התמונה יצוין, כי לא מצאתי לקבל את טענת החייב לפיה הנטל רובץ על כתפיו של המנהל המיוחד להראות כי ביכולתו של החייב לעמוד בצו תשלומים בסך גבוה מזה הנפסק לו במסגרת צו הכינוס. כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 24.6.2018 ככל שהחייב מסרב לשתף פעולה עם המנהל המיוחד ונמנע ממסירת מידע ומסמכים המעידים על מצבו הכלכלי, הרי שאין למנהל המיוחד אלא לעתור בבקשה להגדלת צו התשלומים ועל החייב רובץ הנטל להוכיח כי אין ביכולתו לעמוד בצו המבוקש. ראו עוד בהקשר זה רע"א 2060/18 אהרון זיסר נ' עו"ד פייסל מוסא, מנהל מיוחד (20.6.2018), בפסקה 10:

החלטתו של בית המשפט המחוזי נטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של החייב, ומתבססת בעיקרה על חוות דעתו של המנהל המיוחד ועל הראיות שהוצגו בפניו לעניין כושר הפירעון של החייב. משלא עלה בידי החייב להבהיר את הסתירות שנתגלו בעניין יכולתו הכלכלית, ולנוכח חוסר שיתוף הפעולה מצדו, לא ניתן לקבוע כי נפל פגם בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי המצדיק התערבות ערכאת הערעור.

1. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את בקשת המנהל המיוחד בחלקה, ומורה כי החייב יישא בצו תשלומים חודשי בסך 10,000 ₪ שיחל ביום 15.8.2018 ומידי 15 לכל חודש ואילך.
2. מובהר בזאת לחייב כי ככל שישתף פעולה עם המנהל המיוחד ויפרוש בפניו תמונה מלאה בנוגע למצבת נכסיו וזכויותיו, אין מניעה כי בעתיד ובמידת הצורך יעתור החייב בבקשה מתאימה להפחתת צו התשלומים החודשי.

בקשה כזו תשוב ותיבחן רק לאחר סיום חקירת המנהל המיוחד בעניין ובהתאם להמלצתו.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים ותסגור את הבקשה.

ניתנה היום, י"ח אב תשע"ח, 30 יולי 2018, בהעדר הצדדים.