לפניי בקשת המבקש לחישוב פסילה, באופן שבו אורה על ניכוי פסילה מנהלית בת 30 יום מ-11 חודשי הפסילה בפועל שנגזרו עליו בגזר דין מיום 12.11.18 (להלן: "גזר הדין").

המבקש טען בבקשתו כי במעמד גזר הדין לא היה בידיו אישור על הפקדת רישיון נהיגה במסגרת הפסילה המנהלית כי במעמד השימוע המבקש לא החזיק ברישיון הנהיגה שלו פיזית, אך הפקיד את רישיון הנהיגה שלו בתאריך 13.2.17, באת"ן חיפה, כיומיים לאחר השימוע שנערך לו. צירף העתק טופס שימוע ופסילה מנהלית ופלט אישור הפקדה.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה בנימוק שבקשה לחישוב פסילה יש להפנות למשרד הרישוי בהתאם להלכת ג'אבר וכן טענה לשיהוי בהגשת הבקשה ואף טענה כי המפורט בבקשה הוא בניגוד לאמור בפרוטוקול גזר הדין.

לאחר שעיינתי בבקשת הנאשם, בעמדת ב"כ המשיבה, בהסדר הטיעון שהוצג בדיון, גזר הדין והמסמכים אשר הונחו בפניי לא מצאתי טעם להיעתר לבקשה.

ביום 21.11.18 הציגו הצדדים, הסדר טיעון "סגור" על פיו, בין יתר העונשים, ביקשו הצדדים כי יוטל על הנאשם רכיב של פסילה בפועל "11 חודשי פסילה בפועל ללא ניכוי פסילה מנהלית". לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש, קיבלתי את הסדר הטיעון לרבות רכיב הפסילה שבו כלשונו, ולבקשת הנאשם והצהרתו כי הרישיון אינו בידיו אף קבעתי כי הפסילה תחל במועד מתן גזר הדין ופטרתי אותו מהפקדת רישיון הנהיגה ואישור הפקדת רישיון נהיגה הונפק לו ע"י המזכירות בהתאם.

בנסיבות אלה, איני מוצאת מקום להיעתר לבקשה והיא נדחית.

במאמר מוסגר יצויין כי בית המשפט סיים מלאכתו בתיק זה מכבר וגזר הדין חלוט אף הוא זמן רב.

חישוב הפסילה יערך ע"י משרד הרישוי כמקובל.

המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ה' תשרי תש"פ, 04 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.