לפניי ערר על החלטת בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה מיום 9.3.17, בהפ"מ 11354-01-17, בגדרה הורה על הארכה שניה במספר של פסילה מנהלית שהוטלה על העוררת עקב מעורבותה בתאונת דרכים קטלנית.

רקע

1. העוררת חשודה בגרימת תאונת דרכים קטלנית. על פי הנטען, ביום 25.10.16, נהגה העוררת את רכבה בכביש 5505 מכיוון הישוב צופים לכיוון כיכר צופים וכביש 55. כאשר הגיעה העוררת לקטע כביש שבין מחסום קלקיליה לכיכר צופים, התנגשה בעוצמה בחלקה האחורי של עגלה הרתומה לחמור, אשר נסעה לפניה. כתוצאה מההתנגשות, נפגעו נוסעי העגלה. הנוסע – מוחמד דאוד, בן 69, נפטר יום למחרת התאונה והנוסעת – אשתו, הגב' נאילה דאוד, נחבלה קשות.
2. ביום 7.11.16, נפסל רישיון הנהיגה של העוררת על ידי קצין משטרה לתקופה בת 90 ימים. זאת, במסגרת פסילה מנהלית לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה").
3. ביום 9.2.17, האריך בית המשפט קמא את תוקף הפסילה המנהלית למשך 30 ימים נוספים.
4. ביום 9.3.17, האריך בית המשפט קמא את משך הפסילה המנהלית ב- 21 ימים נוספים. בית המשפט קמא הטעים החלטתו בכך שהתרשם כי מדובר בתאונה חמורה שבעטיה נדרשת חקירה מורכבת, הכוללת בדיקות שונות ואיתור עדים ולכן עלולה להתארך אל מעבר לתקופת הפסילה המנהלית. בית המשפט קמא הוסיף וציין, כי החקירה נמשכה אל מעבר לתקופת הפסילה המנהלית, בשל הצורך לאתר עדים נוספים שדבר קיומם לא היה ידוע עובר למועד זה. אשר לטענת העוררת כי הסמכות להארכת פסילה מנהלית היא חד פעמית, קבע בית המשפט קמא כי המדובר בסמכות השמורה לשיקול דעתו של בית המשפט ויש להפעילה מטעמים מיוחדים ומנימוקים שיירשמו.

תמצית טענות הצדדים

1. העוררת טוענת כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. לשיטתה, המשיבה לא הצביעה על טעמים מיוחדים הנדרשים להארכת הפסילה המנהלית אל מעבר לתקופתה הראשונית. העוררת הבהירה כי לדידה, צרכי החקירה והפעולות הנוספות הנדרשות לביצוע במסגרתה, אינם עולים בגדר הטעמים מיוחדים הנדרשים להארכת הפסילה המנהלית. הודגש, כי רישיונה של העוררת נפסל לתקופה בת 141 ימים, מבלי שניתנה לה האפשרות לעיין בחומר הראיות שהצטבר כנגדה ולהתגונן כדבעי. כן הדגישה העוררת כי הפסילה המנהלית מסבה לה נזק משמעותי, שכן היא אם לתינוק בן שנה, מתגוררת ביישוב צופים שבו התחבורה הציבורית דלילה והיא זקוקה לרישיון נהיגתה לצורך הגעה למקום עבודתה שבעיר רמלה. העוררת הוסיפה וטענה, כי בית המשפט קמא לא התייחס למסוכנות הנשקפת ממנה לבטחון הציבור והפנתה להחלטת בית המשפט קמא מיום 9.2.17, בה צוין כי עברה התעבורתי כולל 2 הרשעות קודמות בעבירות קנס. בנוסף, הודגש כי רישיונה נפסל רק לאחר שבועיים ממועד קרות התאונה – בעקבות מותו של הנוסע. בנסיבות אלו, סבורה העוררת כי לא נשקפת מסוכנות מהמשך נהיגתה, ברמה כזו שתצדיק את הארכת פסילת רישיונה. כן טוענת העוררת שלא היה על בית המשפט קמא להסתמך על בש"פ 9437/11 אבו סלוטה נ' מדינת ישראל (29.1.13), או על בפ"ת 9105-01-14 מדינת ישראל נ' יוסף (12.12.14), בהינתן שהחלטות אלו עוסקות בפסילת רישיון לאחר הגשת כתב אישום, בעוד שבמקרה הנדון טרם הוגש כתב אישום ולכן המסגרת הנורמטיבית נעוצה בהוראת סעיף 50א' לפקודת התעבורה. העוררת הוסיפה וטענה, כי בטרם הגשת כתב אישום, מסורה לבית המשפט הסמכות להאריך את משך הפסילה המנהלית בפעם אחת בלבד ואין להאריך את משך הפסילה המנהלית, אך בשל עיקרון תקופת הצינון, משזו מוצתה עם תום הפסילה המנהלית בת 90 הימים.
2. למולה, טוענת המשיבה כי יש להותיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה. המשיבה הדגישה כי לאחר התאונה נערך לעוררת שימוע לפני קצין משטרה ורישיונה הוחזר לה. אולם, לאחר פטירת הנוסע, התרחש עיכוב בהליכי החקירה, כתוצאה מפרק הזמן הארוך הנדרש לקבלת המסמכים הרפואיים, בהיות המנוח תושב האזור. לאחר קבלת המסמכים, נערך לעוררת שימוע נוסף שכן החומר הרפואי שהועבר לידי המשיבה הצביע על קשר סיבתי בין מעורבותה בתאונה, לבין מות הנוסע ולכן הוחלט לפסול את רישיונה למשך 90 ימים. עוד הדגישה המשיבה כי בכוונתה להגיש כתב אישום כנגד העוררת ולכן אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהחלטת בית המשפט קמא ולאחר שנתתי לבי למכלול הנסיבות הצריכות לעניין - שוכנעתי כי יש לקבל את הערר בחלקו, לא משום פגם שנפל בהחלטת בית המשפט קמא, אלא לאור נתונים שהוצגו לפניי במהלך הדיון (ר' מב/1). מצד אחד, התרשמתי, כי בית המשפט קמא ערך איזון ראוי בין האינטרס שבשמירה על בטחון הציבור מפני מי שנהיגתו מסוכנת והצורך בהשלמת החקירה, לבין האינטרס הפרטני של העוררת לפגיעה מידתית בזכויותיה. מצד שני, אני סבור כי יש להורות על קיצור משך הפסילה המנהלית, כך שזו תחול עד ליום 26.3.17.
2. אשר למסוכנות הנשקפת מהעוררת, עברה התעבורתי, הכולל 2 עבירות מסוג ברירת קנס, לא נעלם מעיניי. עם זאת, בהינתן כי העוררת חשודה במעורבות בתאונת דרכים שכתוצאה ממנה נהרג אדם ולאור פרטי האירוע הנלמדים מתיק החקירה, קיים חשש לכך שהמשך נהיגתה עלול לסכן את בטחון הציבור. הוצגו נתונים לפיהם לא ניתן לשלול, בשלב מקדמי זה, את הקשר הסיבתי שבין אירוע התאונה לבין מותו של המנוח.
3. ביקשתי את המשיבה להבהיר את הצורך במתן פרק זמן נוסף להשלמת החקירה ואת פשר השיהוי שבביצוע הפעולות הנוספות הנדרשות. עיון במסמך שהגישה המשיבה, המסומן מב/1, מלמד על קיומו של צורך חקירתי, אך כזה הניתן להשלמה בפרק זמן קצר מזה כפי שניתן. סבורני כי האיזון שבין התנהלות המשיבה ובטחון הציבור, למול זכות העוררת לפגיעה מידתית בזכויותיה וכן הנזק שנגרם לה כתוצאה מהפסילה, יימצא בקיצור תקופת הפסילה.
4. אין בידי לקבל את טענת העוררת, כי העובדה שרישיונה לא נפסל על אתר, מלמדת, בהכרח, על היעדר מסוכנות ועל היעדר הצדקה להארכת הפסילה המנהלית. ככלל, על הפסילה המנהלית להתבצע בסמוך ככל הניתן למועד שבו בוצעה העבירה, אך במקרים מסוימים יש להעדיף אינטרסים נוספים כירידה לחקר האמת ומתן זכות טיעון (ר' בש"פ 7855/10 ברוך נ' מדינת ישראל (2.11.10)).
5. אני דוחה אף את טענת העוררת לפיה סמכותו של בית המשפט להאריך את הפסילה המנהלית עובר להגשת כתב אישום, מוגבלת לפעם אחת ויחידה. עיינתי בהוראת סעיף 50(א) לפקודת התעבורה ולא איתרתי תימוכין בעמדת העוררת. כידוע, במסגרת בקשה לביטול או להארכת פסילה מנהלית, על בית המשפט לבחון אם התכלית שבבסיס הפסילה המנהלית עדיין מתקיימת. בנוסף, על בית המשפט לאזן בין האינטרס הציבורי שבשמירה על הבטיחות בדרכים, לבין חזקת החפות הקנויה לנאשם, חלוף הזמן והנזק העלול להיגרם לו (ר' בש"פ 7855/10 הנ"ל). בנוסף, בשל העובדה שמדובר בשלב הקודם להגשת כתב אישום, על בית המשפט להביא בחשבון אף את קצב התנהלות החקירה ואת סבירותה.
6. לאור המקובץ, הערר מתקבל בחלקו. הפסילה המנהלית של רישיון העוררת, תוארך עד ליום 26.3.17.

ניתנה היום, כ"ג אדר תשע"ז, 21 מרץ 2017, במעמד ב"כ המשיבה.

חתימה