1. התובע הגיש ביום 28.10.13 לבקשה ביצוע שטר שהוא שיק על סך 30,000 ₪ משוך מחשבונה של הנתבעת ולפקודתו.

אין מחלוקת כי השיק נמסר כשיק בטחון להבטחת התחייבויות הנתבעת ובן זוגה לשעבר בהסכם שכירות מיום 3.12.12 (להלן: "הסכם השכירות").

לטענת התובע, בכתב התשובה שהוגש על ידו, הנתבעת הותירה חוב בגין שכר דירה בסך 9,000 ₪ ונזקים למושכר בסך כולל של 24,595 ₪.

התובע צירף חוות דעת שמאי לתמיכה בשווי הנזקים הנטענים.

בתצהיר עדות ראשית מטעם אביו של התובע, אשר היה המטפל הבלעדי ביחסי השכירות דנן, טען האב כי הנתבעת ובן זוגה מסרו לידיו שקים מעותדים לשכר דירה, אך לאחר שבקשו להחליף את השקים בתשלום במזומן, לא הופקדו השקים וכל חודש החזיר לידיהם את השיק הרלוונטי כנגד תשלום במזומן.

לאחר 5 חודשים ממועד תחילת תקופת השכירות, הסתכסכו הנתבעת ובן זוגה ונפרדו.

לפיכך, נטשו השניים את המושכר והמפתחות הוחזרו לידי עובד של האב במשרדו.

האב העיד כי לאחר מכן מצא כי הנתבעת ובן זוגה גרמו לנזקים נרחבים במושכר, כתוצאה ממריבות אלימות בין הנתבעת ובן זוגה ואחזקת כלב במושכר.

לפיכך, הוזמן שמאי אשר העריך את הנזקים והוציא חוות דעת תחת ידו.

חוות דעת השמאי הוגשה ולפיה הוערך הנזק בסך של 20,500 ₪.

2. הנתבעת התגוננה וטענה כי עזבה את המושכר ביום 27.4.12 לאחר שיחסיה עם בן זוגה עלו על השרטון.

לטענת הנתבעת המושכר היה מוזנח וישן והריהוט היה בלוי וישן מאד.

הנתבעת הודתה כי הותקפה באופן אלים על ידי בן זוגה לשעבר וכי אביו של התובע הסכים כי תעזוב אך תשלם דמי שכירות וחשבונות עד וכולל אפריל 2013, וכך עשתה.

הנתבעת הודתה באחזקת הכלב ובנזקים שנגרמו על ידו לספה, למשקוף דלת השירותים ובצדו התחתון של הארון. כמו כן הודתה הנתבעת כי מספר קירות התלכלכו כתוצאה מהשלכת מזון על ידי בן זוגה לשעבר וכיסא שנשבר במהלך מריבה ביניהם.

עוד טענה הנתבעת כי לאחר השלמת ביצוע התשלום המגיע ממנה כמוסכם, פנה אליה התובע והתלונן לראשונה על הנזקים ודרש ממנה תשלום בגין שיפוץ המושכר מן היסוד.

הנתבעת הכחישה את הצורך בשיפוץ כללי ולטענתה התביעה מופרזת ואינה מוצדקת.

הנתבעת נסמכה על תצהיר עדות ראשית מטעם אימה אשר תמכה בעדות הנתבעת והוסיפה כי באותה השנה לאחר מספר חודשים נפגשה עם אביו של התובע בניסיון להגיע להבנה אתו.

האם העידה כי התובע דרש תשלום בגין השיפוץ שערך במושכר בסך 30,000 ₪ למרות שלטענתה מדובר בנזק מינורי שנגרם למשקוף וארון כתוצאה מנשיכות כלב וקירות מלוכלכים.

האם טענה כי הצדדים נפגשו שוב ביום 14.2.14 כאשר במעמד זה הציע התובע לפטור את הנתבעת מהתחייבויותיה כנגד תשלום של 20,000 ₪ ואף צירפה פתקית בו נרשמה הצעה זו של התובע, אשר לה סירבה הנתבעת.

3. דיון והכרעה:

התובע מעלה שתי עילות תביעה: הראשונה לתשלום דמי שכירות לאחר מועד פינוי המושכר והשנייה בגין הנזקים אשר לטענתו גרמו הנתבעת ובן זוגה למושכר.

דמי השכירות:

העילה לתביעתם אינה ברורה מנוסח כתב התשובה.

התובע מודה כי החזקה הושבה לידיו אך אינו מציין את התאריך.

בתחילתו של כתב התשובה (כתב התשובה לא זכה בתחילתו למספרי סעיפים) טען התובע כי הינו תובע דמי שכירות בגין 3 חודשים ובסך 9,000 ₪ ואילו בהמשך, בסעיף 6 בתחילת עמוד שני לכתב התשובה, טען כי הוא מסתפק בחודשיים בלבד משום שמדובר בדרישה ראויה וסבירה ביחס לסיום תקופת השכירות לפני תומה על פי הסכם השכירות.

בתצהיר עדות ראשית של אבי התובע אין כל אזכור התביעה לתשלום דמי השכירות ובגין אלו חודשים הם נתבעים והעילה לתביעתם. בסיכומי ב"כ התובעת נטען כי מדובר בשלושה חודשים בהם נאלץ התובע לשפץ את המושכר וכי ברוב הגינותו לא תבע את מלוא דמי השכירות עד לתום תקופת השכירות אלא רק עד חודש אוגוסט – מועד בו השכיר את המושכר בשנית.

טענה זו של ב"כ התובע לא נטענה על ידי התובע ולא הוכחה כלל.

4. לטענת הנתבעת הסכים התובע לסיים את תקופת השכירות לאחר שהסבירה לו כי אינה יכולה להמשיך להתגורר במושכר בעקבות הסכסוך האלים שפרץ בינה לבין בן זוגה. לטענתה הותנתה הסכמתו בתשלום כל מה שנותר לה לשלם ובתמורה ישיב לה את השקים העתידיים.

הנתבעת טענה עוד כי התובע סירב לאפשר לה למצוא דייר חילופי ולתקן את הנזקים שנגרמו בעקבות נשיכות הכלב ותוצאת המפגש האלים עם בן זוגה לשעבר.

התובע הכחיש גרסה זו וטען, באמצעות אביו, כי הנתבעת התייצבה במשרד אביו והותירה את המפתחות בידי עובד שלו וכי לא ויתר על דמי השכירות בגין יתרת התקופה.

הנני בוחרת להאמין לגרסת הנתבעת.

עדותו של התובע לא היתה אמינה בעיני.

רובה היתה משובצת בטענת: " אינני זוכר" אפילו טענות עובדתיות שציין בתצהירו.

בתצהיר עדות ראשית שהגיש טען כי למושכר הוכנס ריהוט רב, אך לא טרח לציין כפי שעשה בחקירתו הנגדית, כי מדובר בריהוט שהביא אחיו מדירה אחרת שהתגורר בה קודם לכן (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 9-12).

התובע טען בתצהירו כי הדירה פונתה מחזקתו של אחיו (במועד הדיון התברר כי נפטר) ביוני 2012 ובמועד זה השקיע התובע כספים בדירה לצורך שיפוצה והתאמתה להשכרה בסכום של כ 40,000 ₪. לא צורפו כל ראיות על כך. בחקירתו בעמ' 18 בפרוטוקול שורות 6-7 הודה כי יש בידיו חלק מהמסמכים על ההשקעה שהשקיע בשיפוץ אך לא חשב שעליו להביאן. כל זאת למרות טענתה של הנתבעת כי מדובר בדירה ישנה שלא היתה משופצת כלל.

כאשר נחקר התובע טען כי שיפץ את המושכר בסביבות 2009-2010. אח"כ טען ששיפץ אחרי שאחיו נפטר בשנת 2011.

בחקירתו לא זכר בתחילה את גרסתו לפיה אחיו התגורר בדירה עד לפטירתו ורק אח"כ תיקן את גרסתו (עמ' 17 בפרוטוקול שורות 21 ו 25) .

אביו של התובע אף לא זכר אפילו, כטענת הנתבעת, כי היה דייר בשם ולרי אשר הסכים לשכור את המושכר במקום הנתבעת, וטען רק כי היה צריך לשפץ תחילה את המושכר בטרם יכנס מאחר והדייר לא הסכים להיכנס למושכר בטרם ישופץ.

אלא שהתובע לא הציג כל ראיות שאכן שיפץ את המושכר ולא הביא את השוכר החליפי לעדות על מנת שיתמוך בטענתו כי לא היה מוכן להיכנס למושכר בטרם ישפצו התובע.

עד זה הודה במו"מ שהתנהל בין הצדדים בשיתוף אמה של הנתבעת, וכי האם הצליחה לשכנע אותו להסתפק בתשלום של 10,000 ₪ (שוב אינו זוכר בדיוק).

גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם עדותה של האם לפיה התנהל מו"מ בין הצדדים בעניין פיצוי בגין הנזקים הנטענים בלבד ועם תוכן הפתקית אותה צירפה לתצהירה עליו נרשם כי הינו מסכים לסגור את החוב בסך של 20,000 ₪.

יצוין כי הפתקית אינה מזכירה כלל חוב בגין דמי שכירות עתידיים אלא רק נזקים על פי חוות דעת השמאי, שכ"ט עו"ד ושכרו של השמאי.

בנסיבות העניין הנני דוחה את התביעה בגין דמי שכירות.

5. פיצוי בגין נזקים:

אין מחלוקת כי נגרם נזק לו אחראית הנתבעת הן בגין הלכלוך על הקירות והנזק שנגרם לריהוט ולמשקוף כתוצאה מנשיכות הכלב.

יש להבדיל בין נזק שנגרם למושכר לבין הנזק שנגרם לריהוט אשר הושכר אף הוא לנתבעת כמפורט בהסכם השכירות.

כמו כן יש להבדיל בין נזק שנגרם כתוצאה ממחדלים או מעשים של הנתבעת או בן זוגה לבין בלאי סביר של המושכר.

אומנם על פי הוראות הסכם השכירות בסעיף 3 התחייבה הנתבעת לפצות את התובע עבור כל נזק שיגרם למושכר אך חובה זו סויגה בליקויים שיפורטו בנספח (לא צורף הנספח) ובאחריות התובע למבנה, מערכת צנרת וחשמל.

כמו כן, סעיף 9 קובע במפורש כי חובת השוכר היא לתקן כל נזק שנגרם למושכר או בכל חלק הקשור בו שלא נובע מבלאי טבעי או נזקי טבע.

אין מחלוקת כי מדובר בדירה שאינה חדשה ולפחות משנת 2009 ועד 2012 התגורר בה דודו של התובע.

לטענת הנתבעת המושכר לא היה משופץ אלא מוזנח וכך אף הריהוט שהיה בלוי וישן.

טענה עובדתית זו לא נסתרה על ידי התובע למרות שהיו בידיו האמצעים לכך. התובע נמנע מלהציג ראיות על ביצוע שיפוץ כללי במושכר בשנת 2012 כטענתו, למרות, כפי שהודה בחקירתו הנגדית, נמצאות בידיו.

טענתה של הנתבעת כי הריהוט היה ישן ובלוי נתמכה בהודאתו של התובע כי מדובר בריהוט שהובא מדירה אחרת על ידי אחיו, דהיינו, אין מדובר בריהוט חדש שסופק למושכר אפילו בשנת 2009 כאשר נרכש על ידי התובע ואין מדובר בריהוט שהתובע הוציא כספים על מנת לרוכשו.

התובע לא טען כי זרק את הריהוט בשל הנזקים שנגרמו לו ורכש רהיטים אחרים או כי דמי השכירות שגבה מהדייר הבא פחת כתוצאה מהעדרם או הנזק שנגרם להם.

דהיינו, לא הוכח כל נזק שנגרם לתובע בגין הפגיעה בריהוט.

יצוין כי השמאי הודה כי העריך את הריהוט הניזוק על פי שווים החדש כאשר לא הוכח כלל כי התובע זרק את הריהוט הישן ורכש ריהוט חדש במקומו.

יצוין עוד כי מעיון בתמונות, למעט כסא אחד שבור וריפוד קרוע באחד ממושבי הספה, לא ראיתי נזק כה משמעותי שיכול להעיד על נזק מכוון שאינו נובע מבלאי סביר או שיצדיק רכישת ריהוט חדש או אפילו יד שנייה. למשל פגיעה בציפוי חיצוני של מקרר אינה פוגעת בשימוש בו.

לפיכך הנני דוחה את התביעה לפיצוי בגין נזק לריהוט.

6. פירוט הנזקים למושכר לפי תיאור השמאי:

א. נועלים שבורים וחסרון שלבים בתריס חדר השינה שווי של 600 ש"ח: הוגשה תמונה אחת (29) בה נראה חסרונו של שלב אחד.

לא הוצגו קבלות על תיקון בפועל ולא הוכח כי אין מדובר בבלאי סביר או כי הנועלים אכן היו תקינים בעת שנמסר המושכר לנתבעת.

ב. עמוד שיש עם מעמד זכוכית שבור בשווי 1,500 ₪ .

לא צורפה כל תמונה של נזק זה ולא הוכח כי תוקן.

ג. פגמים בצבע ונזקים למשקופים שנגרמו מנשיכותיו של כלב.

הנתבעת הודתה בנזקים אלו הן בלכלוך על הקירות כתוצאה מהמפגש האלים עם בן זוגה והן בנשיכות הכלב במשקופים. נזק זה הוערך בסך 4,000 ₪ כולל תיקון משקופים.

לא ראיתי עילה לדחות שווי נזק זה.

ד. שקעים רופפים שווי 500 ₪ - חזקה היא כי אין מדובר בבלאי סביר.

ה. שני חורים באריח במטבח שווי 500 ₪ – אף זאת חזקה היא כי אין מדובר בבלאי סביר.

ו. מכסה כיור שבור והראי מעליו שווי 500 ש"ח. צורפה רק תמונה המעידה על שבר במראה לפיכך הנני להפחית שווי הנזק במחצית לסך 250 ₪..

ז. זכוכית דלת חדר שינה שבורה – 400 ₪ אין מדובר בבלאי סביר וסביר להניח כי נגרם כתוצאה של המפגש האלים בין הנתבעת לבין בן זוגה.

7. סוף דבר הוא כי הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,650 ₪ (שווי הנזק כמפורט בסעיפים ג עד ז לעיל) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 28.10.13 (יום הגשת הבקשה לביצוע השטר), בניכוי סך 1,000 ₪ ששולם על ידי הנתבעת לפי ערכם ביום התשלום בפועל, וזאת תוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה לידי בא כוחה.

בנסיבות העניין בהן חלק ניכר מסכום התביעה נדחה – כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ח, 04 יוני 2018, בהעדר הצדדים.