08 נובמבר 2019

1. התובעת ילידת 1988.
2. תביעתה של התובעת לגמלת שמירת הריון לתקופה מיום 18.10.16 ועד הלידה, נדחתה ע"י הנתבע.
3. בקדם המשפט הוסכם בין הצדדים על מינוי מומחה יועץ רפואי ועל תשתית עובדתית והשאלה שתועבר לעיונו כדלקמן:

מוסכמות שיוצגו בפני המומחה :

התובעת ילידת 1988.

התובעת הפסיקה את עבודתה וקיבלה אישור לשמירת הריון מיום 18.10.16.

התובעת פנתה בטופס תביעה מיום 8.11.16 ובו נרשם כי: מומלץ על שמירת הריון ולתובעת סמפליוזיס קשהאשר גורם להגבלה בהליכה/ התניידות כולל סכנה לנפילה.

התובעת ילדה ביום 25.12.16.

פלוגתאות:

האם יש באישור הרפואי על שמירת הריון שניתן לתובעת כדי לענות על דרישות סעיף 58(1) שהרי, לטענת הנתבע לא היה במצבה סכנה אלא במצבה היה סיכון ליפול ואם היתה נופלת היה בכך סכנה לאישה או עוברה.

האם סכנה לנפילה יכולה להוות , על פי סעיף 58(1) ,די הצורך לצורך מתן גמלת שמירת הריון לפי החוק.

1. בית הדין מינה בהמשך לכך מומחית רפואית אחת, אך משזו בוששה ליתן חוות דעתה, מונה כמומחה יועץ רפואי ד"ר יורם בייט.
2. בחוות דעתו סקר המומחה את הרישומים הרפואיים בעניינה של התובעת למן השבוע ה17 להריונה ובהמשך לכךקבע ד"ר בייט כך:

1. בהמשך לכך ביקשה התובעת להעביר למומחה שאלות הבהרה (תוך הפניה למסמכים רפואיים נוספים) כדלקמן:

1. בית הדין אישר משלוח השאלות וכך השיב המומחה:

א. לטענת התובעת היא עברה רק טיפול אחד במכון לפיזיותרפיה בגלל הכאבים הקשים. אם אכן סבלה התובעת מכאבים שלא אפשרו לה להמשיך בטיפול ניתן לצפות כי תפנה פעם נוספת לאורתופד כדי לקבל טיפול חלופי לשיכוך הכאבים הקשים

ב.חומרת הסימפיזיוליזיס היתה אמורה לגרום לתובעת לפנות לאורתופד בהקדם לקבלת טיפול חלופי.

ג. התשובות לשאלות א' וב' מבהירות כי הסימפטומים מהם סבלה התובעת לא היו חמורים: בביקור חוזר אצל האורתופד ניתן היה לנסות ולמצוא פתרון נוסף כדי להקל על הכאבים אם אכן היו כה חמורים. אם הכאבים לא היו חמורים במידה שנדרשה התערבות רפואית, אני מניח כי לא היה סיכון מוגבל לנפילות.

1. אף נוכח עמדת המומחה עמדה התובעת על תביעתה והצדדים סיכמו טענותיהם.

להלן הכרעתי:

1. המומחה הוא עזר לבית הדין על מנת להכריע בשאלות הרפואיות. על כן, ככלל וככל שאין טעמים שלא לעשות כן , יאמץ בית הדין את קביעותיו של המומחה.
2. בענין זה קביעותיו של ד"ר בייט הן ברורות וחד משמעיות הן בחוות הדעת והן בתשובותיו לשאלות ההבהרה. המומחה מסביר כי סימפיזיוליזיס היא תופעה נפוצה בוודאי בשליש האחרון של ההריון ואף מחמירה עם התקדמות ההריון. עוד מוסיף כי על פי התיעוד הרפואי אין כל אינדיקציה למצב חמור. לדבריו, בהעדר מצב חמור של התופעה, הרי שוודאי אין חשש לסיכון לנפילות, העולה על חשש שכזה בהריון תקין ורגיל. היינו , גם המומחה מניח שסימפיזיוליזיס במצבים מסוימים (חמורים) עשוי להוות גורם לסיכון מוגבר לנפילה , אלא שלא מצא אינדיקציות להיות התופעה חמורה אצל התובעת.
3. התובעת טוענת ביחס למגבלותיה עקב התופעה ואולם הוראות סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי, גם על רקע הפסיקה ביחס אליו, אינן עוסקות במגבלות אלא בסיכון לאשה או לעובר ולמצער בסיכון לתחלואה למי מהם.
4. עיון בחומר הרפואי מעלה כי מסקנותיו של המומחה מסתברות ונתמכות בו.

כך, לראשונה התלוננה התובעת על כאבים ב13.10.18 בשל כך פנתה למיון בשע"צ. שם נקבע כי יש לה רגישות קלה מאד במותן, כי מקור הכאב מוסקולוסקטלי ולא ניתנו כל הוראות בהמשך לכך. רופאת הנשים (ד"ר גודין) ציינה באותו יום ממש כי לא נרשמו תלונות.

בסמוך לכך פנתה לאורתופד (18.10.16) אשר הפנה אותה לטפול פיזיותרפי ואישר לה ימי מחלה למשך חודשים. הטיפול הפיזיותרפי הציע לתובעת פתרונות בהתחשב בהריונה. בסכומיה מפנה התובעת לכך שהיא עצמה ציינה בדירוג הכאב אצל הפיזותרפיסט 8 מתוך 10 ,אך מכאן לא ניתן להסיק כל ממצא קליני. יותר מכך , ניתן לראות שבביקור במיון למרות תאור הכאב של התובעת מצוינת רגישות קלה בלבד במותן.

1. גם רופאת הנשים שביום 18.10.16 המציאה אישור על שמירת הריון מציינת רק כי הטעם לאישור הוא המלצת אורתופד בעקבות כאב גב תחתון. (ביום 13.10.16 כשביקרה אצל הרופאה – גם לא ציינה הרופאה כל ממצאים) ואולם עיון באישור האורתופד אינו כולל כל ציון לחשש לסיכון או לסימפיזיולייס או מצב חמור אחר. האורתופד נתן בידי התובעת אישור מחלה בלבד.
2. באישור נוסף לשמירת הריון מ28.11.16 אמנם מצוין סימפיזוליזיס קשה ע"י רופא הנשים (רופא שונה מרופאתה הקבועה של התובעת) ואולם בין שני האישורים לא חל כל שינוי מתועד מבחינה רפואית במצב התובעת, שהרי התובעת ביקרה כאמור רק ביקור אחד אצל אורתופד עובר לאישור הראשון שאבחן כאב גב תחתון בלבד. אמנם קודם לאותו אישור נוסף פנתה התובעת שוב לחדר המיון בשל תלונה על כאבים ואולם שם התופעה אכן מאובחנת אך אין כל ציון לחומרתה או לסיכון.בסיכום המחלה של הגניקולוג בביה"ח מצוין שאובחן "סימפיזיוליזיס ברור"- היינו גם בחדר המיון לא צוינה חומרה כלל. וכך מסוכם שם:

הדברים הכתובים מדברים בעד עצמם ומובהר בהם שהקושי הוא בגלל "סבל אימהי" (ולא כל סיכון) (שאפשר יילוד בשבוע 38+ - דבר שהתובעת בחרה שלא לעשות)

1. אם כן מסקנת המומחה מבוססת כדבעי.
2. טענת התובעת כי המומחה נעול בדעתו אינה מקובלת., המומחה הבהיר הדרוש על יסוד אותו מסד נתונים שהיה לפניו גם קודם לכן. אין לזקוף לחובתו של המומחה את העובדה שבתשובה לשאלות ההבהרה , הוא מבסס את עמדתו ולא משנה אותה.
3. טענת התובעת בסכומיה כי מסקנות המומחה הן ספקולציות בלבד אין לה מקום ודומה שהיא זו שמבקשת על יסוד ספקולציה להפוך את הנתונים ה"יבשים" הקיימים ושאינם קיימים ל"סיכון". המסמכים הרפואיים אינם מתעדים סימפיזיוליזיס קשה (למעשה רופא המיון ב 28.11.16 מצביע על כך שאין מדובר בכזה).הציון באישור לצרכי הגמלה מה28.11.16 הוא זה שעומד לביקורת נוכח כלל המסמכים של הרופאים (היינו, האישור הזה הוצא בעקבות הביקור החוזר במיון שתוצאותיו הובאו לעיל ושאינן תומכות בקיום סיכון ואף לא חומרה). הם אף אינם מתעדים סיכון כלשהו. העובדה שהתובעת לא חזרה לאורתופד כדי למצוא לעצמה פתרון אחר, וכן העובדה שלא בחרה להפחית מה"סבל האמהי" אמנם כשלעצמן אינן מלמדות דבר אך הן ודאי תומכות בכך שאין עדות לסימפיזיולויזיס קשה או לסיכון.
4. התובעת מציינת בסכומיה כי עבודתה היתה כרוכה בישיבה ממושכת- לענין זה יצוין כי ודאי שאין חשש לנפילה בעת ישיבה.
5. אינני מקבלת טענת התובעת באשר לעדיפות שיש ליתן לקביעות גורמי המקצוע מזמן אמת על פני המומחה. תפקידו של המומחה הוא לבחון רפואית את העולה מבדיקות ואבחוני גורמי המקצוע על יסוד המצע הקליני הקיים. זהו ייעוד מינוי המומחה הרפואי ובהעדר טעם מיוחד לסבור אחרת יש להעדיף עמדתו. מעבר לכך, וספציפית לענין הנדון, עולה בבירור מתוך מה שכתבו הרופאים שבדקו בזמן אמת את התובעת- האורתופד, ושני רופאי המיון בתאריכים שונים כי אינם סבורים כי עסקינן במצב מסכן כלשהו.

משכך התביעה נדחית.

משעסקינן בתחום הבטחון הסוציאלי, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, י' חשוון תש"פ, (08 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.