1. התובעת, ילידת 1950, הגישה תביעה בגין רשלנות רפואית, עקב ניתוח גב שביצע בה נתבע 1 ביום 3.6.12. התובעת מתלוננת שהניתוח שבוצע לה גרם לפגיעה קשה בסוגריה, וכן גרם להחמרה במגבלות הגב ובתסמונת השורשית של הגפיים התחתונות. התובעת טוענת כי נתבע 1 המליץ לה על ביצוע ניתוח כשלא הייתה כל התוויה לביצועו, הציג בפניה מצג שווא באשר לסיכויי הצלחת הניתוח, ביצע ניתוח אחר מזה שהוסכם עליו מראש, נמנע מלקבל מראש את הסכמתה לניתוח שבוצע בפועל, ביצע את הניתוח באופן רשלני שגרם לה נזק קשה, פענח את בדיקת ה-CT שבוצעה מיד לאחר הניתוח באופן רשלני, ונמנע מלבצע ניתוח מתקן ב"חלון הזמנים" שנותר כדי להקטין את הנזק שנגרם. בכך, חשף את התובעת לאפשרות החמרה משמעותית במצבה בעתיד, והותיר אותה במצב של נכות נרחבת וקשה.

2. הרופא אשר בצע את הניתוח – נפטר.

3. בחוות הדעת הרפואית מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה, צוין כי נערכה בהתבסס על תמליל הקלטת שיחה שנערכה בין התובעת לנתבע 1 לאחר הניתוח ביום 24.04.2013 (להלן: "הקלטת"). ביום 09.10.17, ובטרם הוגש כתב הגנתה, הגישה נתבעת 2 בקשה לתן צו המורה לתובעת להעביר לעיונה את הקלטת. התובעת התנגדה למסירת הקלטת, וביום 15.10.17 קבעתי כי הליך גילוי המסמכים מתבצע מטבעו לאחר הגשת כתבי הטענות ולא קודם לו. על כן, נתבעת 2 התבקשה להגיש כתב הגנה.

4. הוגש כתב הגנה סטנדרטי, שאין בו כל התייחסות נקודתית עובדתית למקרה הספציפי הנטען בכתב התביעה.

5. לאחר הגשת כתב ההגנה פונה שוב נתבעת 2 בבקשה לקבל לעיונה את הקלטת.

6. תמצית טענות הצדדים

6.1 הנתבעת 2 טוענת כי מאחר ונתבע 1 נפטר, ולא ניתן לגְבות את גרסתו, ובידי התובעת קיימת קלטת שהועמדה לרשות המומחה מטעמה, מן הראוי להורות לתובעת להעביר את הקלטת לעיון הנתבעים ומומחיהם. כך ימוצה עקרון ה-"קלפים הגלויים", "על מנת שהנתבעת תוכל לכלכל הגנתה כדבעי".

6.2 התובעת טוענת כי כי בכתב ההגנה של נתבעת 2 לא ניתנה כל התייחסות קונקרטית לטענות שבעובדה. זאת על אף שבידי הנתבעת אמורים להיות כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים. עוד נטען כי נתבעת 2 עדין לא הצהירה במפורשת על קיומו של כיסוי ביטוחי ללא הסתייגויות לנתבע 1. התובעת מדגישה כי בכוונתה להעביר את הקלטת לעיון הנתבעים אך היא מבקשת לעשות זאת בעיתוי אחר, וזאת על מנת שלא לאפשר לנתבעים להתאים את גרסתם לאמור בקלטת, במיוחד על הרקע שכתב ההגנה איננו מציג כל גרסה נגדית. נטען כי יש לדחות את גילוי הקלטת עד לאחר הצגת גרסה עובדתית נגדית, ולאחר שיועבר תצהיר גילוי מסמכים המפרט מהו התיק המלא של נתבע 1. גרסת נתבע 1 אינה צריכה להיות כפופה לאמור בהקלטה, אלא צריכה להיות מבוססת על הרישומים והמסמכים הרפואיים.

7. דיון והכרעה

7.1 הכלל הנוהג הוא שיש לאפשר לבעלי הדין "לשחק" בקלפים גלויים. זאת על מנת שבעל דין לא יפתיע את יריבו במהלך המשפט בראיה בלתי צפויה ויכשיל את יריבו, משלא תהיה לו אפשרות לבודקה או להכין חומר ראיות לסתור אותה. הכלל הוא שיש לגלות מסמכים בין שהם "מועילים" ותומכים בעמדת המבקש, ובין שהם "מזיקים" ואינם תומכים בעמדת המבקש, או אף תומכים בעמדת המשיב. מטבע הדברים גם לכלל זה קיימים חריגים, והוא אינו יפה כלפי מי שמבקש את הגילוי במטרה להכין ראיות יזומות שיובילו לסתירת הראיות שבידי יריבו. מצב זה יחטא למטרה שלשמה נועד הכלל והיא הגעה לחקר האמת. על כן, הותירה הפסיקה את ההכרעה בשאלה אם להתיר את הגילוי אם לאו, בשיקול דעתו של בית המשפט

( מתוך רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, (19.12.99), פס' 5). (וראו גם רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' גלעד, (1995) ; רע"א 4627/14 פז חברת נפט בע"מ נ' דיעי, פסקה 7 (10.11.2014); רע"א 7586/15 בן צבי נ' אלשיך, פסקה 12 (24.1.2016)).

7.2 לפי נוסח תקנות סדר הדין האזרחי דבר הגילוי או העיון נתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט. בית משפט לא יתן צו לגילוי או לעיון אלא אם כן הוא סבור " שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן": כשם שניתן לדחות את מועד הגילוי, כך גם ניתן לדחות את מועד העיון, וענין זה נתון לשיקול הדעת של בית המשפט. וראו דברי כב' השופט לוין בפסק דן סויסה הנ"ל –

"השאלה אימתי רשאי בית-משפט להורות על דחיית העיון במסמכים למועד אחר יכולה להשתנות לפי סוגי העניינים העומדים על הפרק, ולפי הנסיבות המיוחדות של כל עניין ועניין, וקשה להשיב עליה בהינף קולמוס אחד."

7.3 זכותו של בעל דיון לעיין במסמכים של הצד השני יכול שתיסוג במקרים מיוחדים לנוכח קיומו של ערך אחר, בגינו ראוי להעדיף למשל עיון מאוחר יותר. במלאכת האיזון בין ערכים המתחרים, יש להעריך את משקלם ולקבוע את היקף הגילוי ואת עיתויו.

7.4 המחלוקת שתעלה בתיק הנוכחי היא בראש וראשונה עובדתית. מה היו הנסיבות, מה נאמר, מה בוצע, איך התנהלו הדברים. אלא שהתנהלות הנתבע 1 אמורה להיות מתועדת כולה במסמכים ורישומים. נתוני העובדות אמורים להיות מלכתחילה בידי הנתבעים.

הדבר דומה לעותק של הודעה של בעל דין שהגיעה לידי הצד שכנגד לגבי פרטי המקרה. הצד מוסר ההודעה מבקש למעשה שיציגו לו את תוכן עמדתו או הסבריו למעשים שנטען שבצע. על כך כבר נאמר בבר"ע (חי) מגדל חברה לביטוח בע"מ נ. עבליני(פ"מ תשנ"ז (2) 447 , בעמ' 451 –

"מבחינה של מהות, הבקשה מעלה רצון לברר דברים שהוא עצמו אמר אותם בהזדמנות קודמת. אם אמת נכון הדבר, כי אז: 'מה לי הכא מה לי התם'. האמת אחת היא. ואם בכל זאת המשיב עומד על בקשתו, יכול שהוא חושש לסתירה בין מה שאמר למה שהוא יתבקש לומר בשנית, במהלך משפטו".

רוצה לומר – מטרתו של ניהול המשפט היא חקר האמת. אם נצמד בעל דין לאמת, אין לו כל ערך מוסף בשמיעת הקלטת, שכן האמת –אחת היא. אומנם הנתבע 1 נפטר במקרה זה, אך ממילא כל פרטי האירוע הנטען אמורים להיות מתועדים ברישומים ובמסמכים רפואיים. על הנתבעים להציג גרסת אמת בתצהיריהם . עיכוב העיון בקלטת במקרה זה עשויה לשרת את מטרת גילוי האמת , ואין בה כדי ליצור נזק להגנת הנתבעים.

ואכן בתי המשפט אפשרו לא אחת, לעכב גילוי במסמכים או עיון בהם על ידי הנתבע, עד לשלב שלאחר הגשת תצהירי הצד שכנגד או עד לגמר פרשת התביעה, לפי הענין.

ראו לדוגמא –רע"א 2203/07 אלי ארוך נ. כלל פיננסים ניהול בע"מ, רע"א 9807/06 לאוני גסלר נ. הראל חב' לביטוח בע"מ (4.3.07,) (שם נקבע שמצאי חקירה יוגשו בתום פרשת התביעה) רע"א 8949/04 הדר חב' לביטוח בע"מ נ. יחיאל ביטון(,27.1.05 ) (שם נקבע כי תצהירי חוקרים יוגשו בתום פרשת התביעה) רע"א 2037/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. ששון מרון (16.3.04), בש"א 7413/04 ת.א 5324/03 (י-ם) ד"ר גדעון מן ואח' נ סאסי אברהם (אתר נבו, 28.12.04 ), תא (י-ם) 7328/05 מדינת ישראל משרד התחבורה נ. דגני שפירא ושות –עורכי דין (אתר נבו 13.1.08) , בר"ע 492/08 (י-ם) חאתם גית נ. איילון חב' לביטוח בע"מ (אתר נבו, 16.2.09, שם עוכב גילוי מסמך לבקשת התובע), ועוד רבים אחרים.

7.5 בנסיבותיו של תיק זה, בהתחשב בצורך לגילוי האמת, תנתן לנתבעים זכות עיון בקלטת ובתמלילה רק לאחר שלב הגשת תצהירי הנתבעים והגשת המסמכים עליהם הם מבקשים להסתמך בדיון. חוות דעת המומחה מטעמם תתבסס על המידע והמסמכים שימְסרו לו הנתבעים (ללא תמליל הקלטת).

8. המזכירות תודיע לצדדים על החלטה זו.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ח, 25 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.