1. מונחת לפנַי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") שבה עותרים התובעים לפסיקת פיצויים בעטיה של תאונת דרכים קשה אשר אירעה להם ביום 24.4.2016 (להלן: "התאונה"). במועדים הרלבנטיים לתובענה, ביטחה הנתבעת את רכב התובעים בביטוח חובה.
2. התובעים הם בני זוג בשנות השבעים לחייהם (התובע יליד שנת 1943 והתובעת ילידת שנת 1946). הם טוענים, בין היתר, כי התאונה שעברו הייתה קשה מאוד ובעקבותיה נהגת הרכב הנוסף המעורב, קיפחה את חייה. לדבריהם, התאונה גרמה לשניהם, ובעיקר לתובעת, פגיעות רב-מערכתיות והותירה אצלם נכויות שמשפיעות על תפקודם ועל אורח חייהם מאז ולעתיד.
3. הצדדים חלוקים ביניהם, בעיקר, בשאלת הנזק.
4. מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של שניהם, של בתם (להלן: "מירב") ושל חתנם שהוא בעלה של בת נוספת שלהם (להלן: "דניאל"). התובעים ועדיהם העידו במשפט. מטעם הנתבעת לא הוגשו תצהירי עדות ראשית אלא רק בקשה להזמנת תעודות עובד ציבור מענף סיעוד במוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") ביחס לשני התובעים.
5. לאחר ששמעתי את עדויות העדים והתרשמתי מהן, וכן לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי גובה הפיצוי שיש לפסוק לכל אחד מהתובעים יהיה כפי שיפורט בהמשך.

בעניינו של התובע

1. התובע טוען, כי עת נסע עם אשתו ברכב שהיה נהוג על-ידי נכדם, נפגעו מרכב אחר אשר סטה מנתיב נסיעתו והתנגש ברכבם. הם נפגעו קשות בתאונה. בעקבותיה, פונה התובע לבית החולים ושם אושפז למשך חמישה ימים. עם שחרורו, הומלץ לו על מעקב רפואי וביקורת מרפאה כירורגית. התובע גורס, כי עקב התאונה נגרמו לו פגיעות אורתופדיות, נוירולוגיות, כירורגיות וגם נפשיות, בגינן הוא מטופל תרופתית. הנתבעת לעומתו, גורסת כי הפגיעה שנגרמה לתובע היא בכתף שמאל, היא מינורית ואין לה משמעות תפקודית.
2. לבחינת מצבו הרפואי של התובע, מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. ביום 21.11.2017 מונה מומחה בתחום האורתופדיה (ד"ר ש' רוזנר) וביום 23.6.2018 מונה מומחה בתחום כירורגיית כלי הדם (פרופ' י' וולף).
3. בתחום האורתופדיה: המומחה בדק את התובע ביום 18.2.2018 ונתן את חוות דעתו ביום 23.3.2018. לפי חוות הדעת, בעת בדיקתו, התלונן התובע לפניו בגין כאבים בעצם החזה בעיקר לאחר פעילות קלה. בנוסף, התלונן התובע בגין כאבים בצלעות שמאליות אחוריות ומכאבים בשוקיים. לאחר עיון בחומר הרפואי שהוצג לו ולאחר בדיקת התובע, ציין המומחה בחוות דעתו, כי בבדיקתו של הכתף הימנית נמצאה הגבלה מזערית בגמר תנועות הכתף ומבחני צביטה חיוביים עם רגישות מעל קדמת הכתף. לעומת זאת, בבדיקת הכתף השמאלית נמצאה מגבלה עקב הקרע בגיד "סופראפספינטוס". עוד נמצא בחומר הרפואי תיעוד לשברים בצלעות ובעצם החזה. המומחה העריך, כי לתובע נותרה נכות אורתופדית צמיתה בגין הקרע בגיד, בשיעור 10% לפי סעיף 42(1)(ד)(I) בתוספת שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"). בגין השברים בצלעות ובעצם החזה לא נותרה נכות. המומחה גם מצא להעריך נכויות זמניות לתובע: נכות בשיעור 100% למשך חודשיים מיום התאונה, נכות בשיעור 50% במשך חודשיים נוספים ונכות בשיעור 20% במשך חודשיים נוספים.
4. בתחום כירורגיית כלי הדם: המומחה בדק את התובע ביום 9.8.2018 ונתן את חוות דעתו ביום 4.11.2018. לפי חוות הדעת, בעת בדיקתו, התלונן התובע מכאבים ומנפיחות ברגל שמאל. לאחר עיון בחומר הרפואי שהוצג לו ולאחר בדיקתו, מצא המומחה כי התובע אינו סובל מנכות ברגל שמאל שכן אמנם קיימות דליות ואי-ספיקה ורידית, אך היא ידועה מזה עשר שנים. חמישה שבועות לאחר התאונה הייתה פקקת ורידים שטחית ופקקת עמוקה בוורידי השוק שהיא הרבה פחות משמעותית מפקקת בגובה הברך ומעלה. לסברת המומחה, ייתכן שפקקת זו נגרמה בחלקה על-ידי ירידה במוביליות לאחר התאונה וכמובן על רקע של מחלה קודמת. על כן, לא רק שהתובע אינו סובל מנכות שקשורה לוורידים, אלא שגם לוּ הייתה נכות כזו, היא מיוחסת למחלת ורידים קודמת ומתועדת.

נכות רפואית של התובע - סיכום

1. אף אחד מהמומחים לא נדרש על-ידי מי מהצדדים להעיד לעניין חוות דעתו הרפואית. על כן, בהעדר תשתית רפואית שמצדיקה סטייה ממסקנות מי מהמומחים הרפואיים, שיעור נכותו הרפואית של התובע היא כפי הקביעה שבחוות הדעת האורתופדית - 10%.

בעניינה של התובעת

1. התובעת טוענת בתביעתה, בין השאר, כי כתוצאה מהתאונה היא נפגעה פגיעה רב-מערכתית מורכבת עד כדי סכנה ממשית לחייה. היא הורדמה, הונשמה ונזקקה למנות דם. התובעת נפגעה בכל חלקי גופה, לרבות: בראש, שברים בגולגולת, דימום מהאוזן והאף ופגיעה חמורה בשמיעה. עוד נגרמו לה פגיעת חזה קשה עם שברים בצלעות, קרעים בבטן ופגיעה בכליות. התובעת אושפזה לתקופה ממושכת שלאחריה עברה תהליך שיקום. כתוצאה מכך ומאז, היא סובלת מכאבים וממגבלת תנועה בעמוד השדרה המותני, בכתף הימנית ובבית החזה. בנוסף, לדבריה, היא סובלת מבעיה בשיווי משקל ומיחושים בשלד. היא מוגבלת באכילה ונזקקת לריסוק מאכלים, זאת לצד תחושת הרעידות בסנטר.
2. הנתבעת טוענת מנגד, בין השאר, כי חרף פציעתה הקשה של התובעת בתאונה, לאחר תקופת שיקום שעברה וכבר כשלושה חודשים לאחר התאונה, מצבה השתפר בצורה משמעותית והתייצב. כך כבר ביום 3.8.2016 נבדקה התובעת על-ידי נציג ענף סיעוד במל"ל, אשר הגיע למסקנה לפיה מצבה הוטב, היא שבה לתפקוד, נמצאה עצמאית במרבית הפעולות ובהתאם לכך היא לא הוכרה כזכאית לסיעוד. בכל אופן, כך לטענת הנתבעת, חלק מהנכויות שנקבעו לתובעת על-ידי המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט, בתחומי אף-אוזן-גרון (אא"ג) וגם הפה והלסת, אינן בעלות השלכה תפקודית ואינן מצדיקות צורך בעזרה שחורגת מחובתם המוסרית של בני המשפחה. ככל שהתובעת זקוקה כיום לעזרה, הרי ביכולתה ומחובתה מכוח עקרון הקטנת הנזק, לפנות למל"ל ולממש את זכויותיה שם. עוד טוענת הנתבעת, כי יש להניח גם שמרבית טענות התובעת - וכך גם התובע - ביחס למצבם התפקודי, נובעות מגילם המבוגר ואינן קשורות לתאונה, כך שאומדן הנזקים שהציגו התובעים הוא מופרז.
3. לבחינת מצבה הרפואי של התובעת, מונו חמישה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. ביום 21.11.2017 מונה מומחה בתחום האורתופדיה (ד"ר ש' רוזנר), מומחה בתחום אא"ג (ד"ר מ' הימלפרב) ומומחה בתחום הנוירולוגיה (פרופ' י' שטיינר). ביום 1.4.2018 מונה מומחה בתחום הפה והלסת (פרופ' ש' טייכר) וביום 3.1.2019 מונה מומחה בתחום הכירורגיה (פרופ' ע' לרנאו).
4. בתחום האורתופדיה: המומחה בדק את התובעת ביום 18.2.2018 ונתן את חוות דעתו ביום 11.5.2018. לפי חוות הדעת, בעת בדיקתה, התלוננה התובעת מכאבים והפרעה בתפקוד בכתף הימנית, מכאבים בכתף השמאלית בשל מאמץ יתר, וגם מכאבי גב תחתון ומקושי בכיפוף. עוד התלוננה התובעת מבצקות בגפיים התחתונות. לאחר עיון בחומר הרפואי ולאחר בדיקת התובעת, העריך המומחה בחוות דעתו, כי בבדיקת עמוד השדרה המותני, נמצאה הגבלה קלה בכיפוף קדמי. בבדיקת הכתפיים, נמצאה הגבלת תנועה בכתף הימנית עם רגישות ודלדול בשרירי השרוול המסובב של הכתף. המומחה העריך, כי לתובעת נגרמו נכויות לצמיתות באופן זה: 15% בגין הגבלה בתנועות כתף ימין לפי סעיף 41(4)(ב) בתוספת שבתקנות המל"ל; 10% בגין ההגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני לפי סעיף 37(7)(א) בתוספת שבתקנות המל"ל, וגם מ-10% בגין השברים בצלעות, לפי סעיף 35(1)(ב) בתוספת שבתקנות המוזכרות.
5. המומחה באורתופדיה ציין עוד, כי אומנם, ככלל, לא נקבעים אחוזי נכות לאחר שבר בצלע שנרפא, אך מכיוון שמדובר במספר רב של צלעות שנחבלו (11 צלעות) ומשמדובר בשבר בעצם החזה ובעצם הסקפולה, שכל אחד בפני עצמו אינו מקנה אחוזי נכות, אך כמכלול, הם גורמים להפרעה תפקודית ומכאן קביעת שיעור הנכות לעיל. בנוסף, העריך המומחה כי סבלה התובעת מנכויות זמניות: נכות בשיעור 100% במשך חודשיים מיום התאונה, ובהמשך, מנכות בשיעור 50% למשך שלושה חודשים נוספים.
6. הנתבעת טוענת, כי משלא נקבעים אחוזי נכות לאחר שבר שנרפא, אזי אין משמעות תפקודית לנכות בגין השברים. אין בידי לקבל טיעון זה של הנתבעת בנסיבות העניין. ראשית - הנתבעת לא ביקשה לחקור את המומחה לעניין חוות דעתו בכל הנוגע למסקנתו הרפואית בנדון. שנית - בהינתן המספר הרב של השברים בצלעות ובחזה, כפי שציין המומחה ומסקנתו סבירה מאוד, המכלול שלהם הוא בעל משמעות תפקודית ויש בו להסביר חלק ממכאובי התובעת גם אם שברים אלה התאחו.
7. בתחום ה-אא"ג: המומחה בדק את התובעת ביום 14.3.2018 ונתן את חוות דעתו הרפואית ביום 12.7.2018. לפי חוות הדעת, בעת בדיקתה, התלוננה התובעת לפני המומחה, בין היתר, בגין ליקוי שמיעה, רעשים ואטימות באוזניים שהחלו כחודשיים לאחר התאונה. היא סבלה מסיבובי ראש אך המצב היום השתפר. לאחר שבדק אותה ובחן את החומר הרפואי בעניינה, מצא המומחה להעמיד את שיעור הנכות השמיעתית שלה על שיעור 15% לפי סעיף 72(1)(ח)(4) בתוספת שבתקנות המל"ל. המומחה מצא גם כי אין מקום להענקת נכות רפואית בגין טנטון וסחרחורת.
8. הנתבעת טוענת, בין השאר, כי ההחמרה הנטענת ביחס לירידה בשמיעה של התובעת לא ניתן להסביר על רקע הפגיעה בתאונה. ובכן, בנדון דנן, מלבד עצם הפגיעה ושיעור הנכות שמצא המומחה, לא הונחה תשתית ראייתית דיה לביסוס קיומו של קשר סיבתי בין ההחמרה בשמיעה אליה טוענת התובעת, לבין התאונה. מכאן, שיעור הנכות מתייחס אך לנזקים עקב התאונה. המומחה ציין בחוות דעתו (עליה לא נחקר), כי "החמרה זו אינה מוסברת על רקע הפגיעה. להפך, הייתי מצפה להתייצבות או הטבה ולכן אין לייחסה לתוצאות הפגיעה באוזן בתאונה" (עמוד 4 בחוות הדעת).
9. בתחום הנוירולוגיה: המומחה בדק את התובעת ביום 9.4.2018 ונתן את חוות דעתו ביום 14.5.2018. לפי חוות הדעת, בעת בדיקתה, התלוננה התובעת בגין זיכרון לקוי, חוסר יציבות בהליכה וגם מיחושים שונים בשלד לאחר שברים. המומחה העריך בחוות דעתו, כי לאחר התאונה סבלה התובעת משברים בפנים ובשלד ומדימומים תוך גולגולתיים אשר הצריכו מעקב בלבד. כיום, היא סובלת מהפרעות קלות בשיווי משקל ומיחושים בשלד ובדיקתה הנוירולוגית תקינה. המומחה העמיד את שיעור נכותה על 10% כשהוא מותאם לפי סעיף 33(א) בתוספת שבתקנות המל"ל.
10. לעניין תחום רפואי זה, טוענת הנתבעת, כי המומחה אומנם קבע שנותרה לתובעת נכות, ואולם קבע גם כי הבדיקה הנוירולוגית תקינה. לדידה, מדובר בנכות מקבילה לנכות שנקבעה בתחום האורתופדי וממילא לא נקבעה נכות בגין פגיעה בזיכרון.
11. לא מצאתי לסטות ממסקנות המומחה. הנתבעת ויתרה על חקירתו. המומחה הסביר בחוות דעתו כי התובעת סובלת מהפרעות קלות בשיווי משקל ומיחושים בשלד. הן השאלה אם (וכיצד) נכות זו עולה בקנה אחד עם תקינות הבדיקה הנוירולוגית הן השאלה אם קיימת חפיפה בין נכות זו לבין הנכות האורתופדית, ראוי היה כי תישאלנה בחקירה נגדית או למצער בשאלות הבהרה. לא כך נעשה.
12. בתחום הפה והלסת: המומחה בדק את התובעת ביום 15.7.2018 ונתן את חוות דעתו ביום 6.10.2018. לפי חוות הדעת, בעת בדיקתה, התלוננה התובעת מרדימות של השפה התחתונה ועור הסנטר בצד שמאל, מסטייה ועיוות של השפה בצדה השמאלי וגם מקשיים באכילה. המומחה מצא להעריך, כי כתוצאה מהתאונה, סובלת התובעת בין השאר משבר של הלסת התחתונה בצד שמאל, בעקבותיו עברה ניתוח אך נותרה עם נזק בעצב. כתוצאה מהפגיעה, התפתחה אצלה הפרעה שמתבטאת בתחושת יתר והעקצוץ קשה לכל מגע בשפה ובעור הסנטר. כמו כן, התפתח אצלה עיוות בצורת השפה התחתונה שבא לידי ביטוי בולט במנוחה, בכיווץ ובמתיחה. המומחה העריך, כי לתובעת נגרמו נכויות צמיתות בגין האסימטריה של השפה, נכות בשיעור 10% לפי סעיף 75(2)(ב) בהתאמה, בתוספת שבתקנות המל"ל, זאת לצד נכות בשיעור 10% בגין ההפרעה התחושתית בשפה התחתונה בהתאם לסעיף 29(5)(א)(I) בתקנות המוזכרות.
13. בתחום הכירורגיה: המומחה בדק את התובעת ביום 9.2.2019 ונתן את חוות דעתו המנומקת ביום 14.5.2019 (חוות דעת ראשונה ניתנה ביום 24.2.2019). לפי חוות הדעת, בעת בדיקתה, התלוננה התובעת לפניו מהתקפים של כאבי בטן קשים. המומחה העריך בחוות דעתו, כי כאבי הבטן מהם היא סובלת, נובעים ככל הנראה מפתולוגיה בכיס המרה שאינה קשורה לתאונה. המומחה סבור כי לא נגרמו לתובעת נכויות לצמיתות בתחום הכירורגיה הכללית. ביום 30.5.2019, בתוספת לחוות הדעת, ציין המומחה כי לאחר שעיין בחומר הנוסף שהועבר לידיו על-ידי התובעת, הוא נותר בעמדתו לפיה לא נראה קשר אפשרי בין התאונה לבין התקפי הכאבים בבטן.

נכות רפואית של התובעת - סיכום

1. כאמור, אף אחד מהמומחים הרפואיים שמונו בעניינה של התובעת לא נדרש על-ידי מי מהצדדים להעיד לעניין מסקנותיו. על כן, בהעדר תשתית שמצדיקה סטייה ממסקנות מי מהמומחים הרפואיים, שיעור נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת הוא 57.5%.

אומדן הנזקים

כאב וסבל

1. ביחס לתובע, בהינתן מועד התאונה, גילו, שיעור נכותו הרפואית ומספר ימי האשפוז שלו (חמישה ימים), נפסק לו בזאת פיצוי בסך משוערך (מעוגל) 12,300 ₪.
2. ביחס לתובעת, בהינתן מועד התאונה, גילה, שיעור נכותה הרפואית המשוקללת ומספר ימי האשפוז שלה (51 ימים), נפסק לה בזאת פיצוי בסך משוערך (מעוגל) 82,300 ₪.
3. עתירת התובעים כי סכום הפיצוי בראש נזק זה ייפסק ללא ניכוי גיל, אינה מבוססת ודינה להידחות.

עזרת הזולת

1. התובע טוען, בין השאר, כי עובר לתאונה הוא תִפקד באופן עצמאי ולא נזקק לעזרה. כתוצאה מחבלותיו, הוא נזקק לליווי צמוד ממשפחתו, בעיקר בעת אשפוזו ובזמן השיקום. מיום התאונה ועד יום שחרורה של אשתו משיקום בבית החולים, התגורר התובע אצל בתו וחתנו דניאל. ילדיו עזרו, טיפלו והשגיחו עליו תוך אובדן ימי עבודה והפסדים כלכליים. לאחר התאונה, הגיעו בנותיהם של התובעים לבצע את מטלות הבית בתשלום. התובע עותר לפיצוי בראש נזק זה, הן לעבר הן לעתיד, בסך 80,000 ₪.
2. התובעת טוענת, כי עובר לתאונה היא תִפקדה באופן עצמאי ולא הייתה זקוקה לעזרה. היא נפגעה בתאונה פגיעה רב-מערכתית, הורדמה ואושפזה לתקופה ממושכת, לרבות תקופת שיקום ארוכה. התובעת נעזרה במשפחתה אשר השגיחה, טיפלה וליוותה אותה לאורך כל תקופת האשפוז והשיקום וגם לאחריו. התובעת עותרת לפיצוי בראש נזק זה ביחס לתקופת האשפוז והשיקום בסך כ-9,700 ₪. לאחר תקופה זו, היא עברה להתגורר אצל בתה וחתנה ונזקקה לסיוע בפעולות בסיסיות כמו עזרה במקלחת, כלכלה מיוחדת וריסוק אוכל, אינהלציה ועוד. בתקופה זו נאלצו בתה וחתנה להיעדר מעבודתם, על כל הנזק הכספי הנובע מכך, לשכור שירותי "בייביסיטר" וניקיון ולהגדיל את הוצאות הכלכלה על מנת להתפנות ולטפל בתובעים. בנוסף, התובעים שילמו לשתי הבנות שלהם כ-1,000 ₪ במשך שנה לאחר התאונה בגין עזרה בבית, ועד היום הם משלמים להן כ-500 ₪ לחודש. ביחס לעבר, עותרת התובעת לפיצוי בגובה כ-93,400 ₪.
3. ביחס לעתיד, טוענת התובעת, כי נכויותיה הן תפקודיות ועד היום היא נזקקת לעזרת בני משפחתה. בתה עודנה פוקדת אותה על מנת לנקות ולסייע בעבודות הבית. חתנה מסייע לה בכל הקשור להתניידות והתובעים נושאים בעלות עזרה זו. גם כיום משלמים התובעים עבור עזרה זו. התובעת עותרת לפיצוי בסך גלובאלי 170,000 ₪ שמשקף פיצו חודשי בגובה 1,000 ₪ עד תום תוחלת חייה (גיל 87).
4. לעניין התובע, טוענת הנתבעת מנגד, כי שהייתו בתקופה הסמוכה לתאונה אצל בתו וחתנו לא נבעה בשל צורך מוגבר או מיוחד בעזרה שכן הפגיעה הייתה נקודתית ביותר, אלא לשם תמיכה ונוכח מצבה של התובעת אשר נותרה מאושפזת. עם שחרורה של התובעת משיקום, שבו התובעים לביתם, וזו ראיה לכך כי היה מדובר באירוח ותמיכה שאינם חורגים מחובתם המוסרית של בני משפחה. הנכות של התובע לא מצריכה עזרה בבית, ואם ניתנה לתובע עזרה כזו, היא ניתנה על-ידי בני משפחה. פגיעת התובע, מהותה, שיעור הנכות שלו וגילו המבוגר, כל אלה אינם מצדיקים פסיקת פיצוי בקשר לתאונה.
5. אשר לתובעת, טוענת הנתבעת מנגד, כי אמנם יש לפצות את התובעת, אך זאת לפי התקופות הבאות: תקופה הראשונה מיום התאונה ועד שחרורה מבית החולים ביום 17.5.2016. במהלך תקופה זו קיבלה התובעת שירותי סיעוד מלאים במסגרת האשפוז ולא הוכח שהיה צורך בעזרה משלימה. הנתבעת מציעה סך 2,600 ₪ לתקופה זו. עבור התקופה השנייה (מיום 17.5.2016 ועד יום 26.5.2016), בתקופה זו שהתה התובעת לאחר האשפוז בביתם של בתה וחתנה עד כניסתה לשיקום בבית החולים. לא הוכחו הנזקים הכספיים הנטענים על-ידם ולכן מוצע פיצוי בגובה 2,500 ₪ בלבד.
6. עבור התקופה השלישית (מיום 26.5.2016 ועד יום 21.6.2016) שבה שהתה התובעת בשיקום בבית החולים והשתחררה למדור אצל בתה וחתנה, מוצע על-ידי הנתבעת סך 3,000 ₪. עבור התקופה הרביעית (מיום 21.6.2016 ועד יום 3.8.2016) שבה חזרה התובעת לביתה וקיבלה שירותי סיעוד במימון עמותת "נתן", ומשלא הוכח כי קיבלו התובעים עזרה על-ידי מי מבני משפחתם, אין מקום לפיצוי. עבור התקופה החמישית (מיום 3.8.2016 ואילך, לרבות העתיד), גורסת הנתבעת כי התובעת לא הוכרה על-ידי המל"ל כזכאית לסיעוד ולא ביצעה כל פניה בבקשה לבחון בשנית את זכאותה מאז ועד היום. הערכת התלות נעשתה לתובעת כשלושה וחצי חודשים לאחר מועד התאונה, וכבר אז מצבה התפקודי של התובעת לא הצריך עזרה במימון המל"ל, כך שמצבה כיום אף הוטב ואין לה הגבלה תפקודית. הנתבעת מדגישה, כי מאז ועד היום לא מועסקת עזרה חיצונית בשכר אצל התובעים, ולכן בהעדר הוכחה - אין מקום לפיצוי.
7. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ובחנתי או חומר הראיות, סבורני כי יש מקום לפסוק לתובעים פיצוי בראש נזק זה, כפי שיפורט ועל-בסיס הנימוקים שיובאו להלן. אך יובהר תחילה, כי חלק נכבד מהתשתית העובדתית לעניין ראש נזק זה הוא משותף לשני התובעים, ולכן חלק מהפיצוי הוא גם חופף, הן ביחס לתקופות האשפוז החופפות, הן ביחס לתקופת השהות אצל בתם של התובעים והן ביחס לתקופה שלאחר מכן. התובעים הם בני זוג, שגרו ועודם מתגוררים ביחד.
8. התובע אושפז משך חמישה ימים והתובעת לעומתו, אושפזה (לרבות תהליך השיקום) למעלה מ-50 יום. אמנם בתקופות האשפוז קיבלו התובעים את מלוא הסיוע במוסדות בהם שהו, אך כפי שעולה מהתצהירים, בני משפחותיהם פקדו אותם באופן שוטף, כל שכן בתקופה שבה הייתה התובעת בין חיים ומוות. לאחר מכן, התובע - ובהמשך גם אשתו - התגוררו בבית בתם. לא מדובר באירוח "רגיל" של הורים אצל בנם או בתם, אלא כפי שעולה מחומר הראיות ועדויות העדים, "האירוח" האמור נועד לצורך השגחה, טיפול רפואי ועזרה בכל הנדרש במהלך תקופת ההתאוששות והשיקום של התובעים, על כל ההוצאות המוגברות הנלוות לשם המדור, המזון והמרפא. ההנחה היא באותה תקופה, שהתובעים לא היו מסוגלים למלא אחר צרכיהם האישיים ללא סיוע ועזרה. דברי התובעים בנדון הגיוניים ועולים בקנה אחד עם חומרת הפגיעה שלהם בתאונה.

החתן דניאל, עת נשאל לעניין "האירוח" של חותנו ואשתו בביתו, תיאר זאת כלהלן (שורות 30-13, עמוד 35):

"ש: או קיי, אז אני אומרת יש הבדל בין הוצאות מה שאנחנו קוראים לו בעולם המשפט סיעוד, שעוזרים,

ת: כן,

ש: שהם ישבו, אירחתם אותם, עזרתם להם, נתתם להם איזה שהי עזרה,

ת: קניות של תרופות,

ש: לבין הוצאות רפואיות שאנחנו מגדירים בהם גם הוצאות לנסיעות לצרכים רפואיים בסדר, אני מנסה למקד את הראשון, אני אומרת כחלק ממכלול של עזרה, בסדר יש גם הוצאות, אבל זה לא שהתאונה גרמה לו לאכול.

ת: דבר ראשון בן אדם אוכל, אוכל בביתו, לא אוכל אצלי במשך חודשיים.

ש: כן אבל אנחנו יודעים שאירחתם אותם פה ושם למשל באותם שבת.

ת: אל תשווי שמארחים יום אחד לבין לארח בין אדם למשך חודשיים כן, זה קצת שונה, יש קצת הבדל וההבדל הוא לפי דעתי קצת יותר מקצת. אז אני מה שאני התכוונתי פה בהוצאות הכלליות שהיה פה המון הוצאות ובאמת המון הוצאות, אני הרגשתי את זה בכיס, הרגשתי את זה בכרטיס אשראי, זה לא רק מסתכם באוכל, זה הרבה ליווי, הרבה מה שנקרא נסיעות, נסיעות שלא נגמרות, נסיעות שלא נגמרות..." (ההדגשה אינה במקור)

1. התובעת העידה שהיו לה סחרחורות "איומים ונוראיים שחשבתי אני יוצאת מדעתי" (שורה 19, עמוד 9). ביחס לתקופה ששהה אצל בתו, העיד התובע כי כל הזמן היו לוקחים אותו לחדר מיון והיו נותנים לו משככי כאבים שכן לדבריו: "בלילה הייתי הולך להשתגע כאבים" (שורות 20-18, עמוד 15). בהמשך העיד לעניין עוצמת הכאבים בכתף, לדבריו: "אוי כמה אני סובל מזה" (שורה 1, עמוד 23), ובהמשך העיד (שורות 33-30 ושורה 1, עמודים 26 ו-27 בהתאמה):

"אני סובל מהכתף הזה מספיק, פה אם אני מרים במקרה משהו אותו רגע אני לא מרגיש, אחר כך בלילה אני מרגיש את הכאבים ואני לוקח כדורים אתופן אדקס, אופטלגין, הכל אני לוקח, מה אני יעשה, החיים שלנו השתנו. כבוד השופט החיים שלנו אני אומר לך השתנו..."

1. לעניין זהות "הזולת" מושיט העזרה, לא נעלמה מעינַי העובדה לפיה התובעים הם שני אנשים מבוגרים ממשפחה דתית. דברי התובעים בעדויותיהם לפנַי לפיהם הם לא הסכימו כי אנשים זרים ייכנסו לביתם ויעזרו להם, אלא רק ילדיהם אשר "רגילים" להם (עדות התובעת: שורות 30-25, עמוד 9; ראו גם עדות התובע: 29-24, עמוד 21), הם מובנים והגיוניים בנסיבות העניין. כך למשל: הגיוני ביותר, כי מי מהתובעים שנזקק לסיוע במקלחת או בהלבשה, רצונו יהיה כי ככל שהדבר אפשרי, בנו או בתו (בהתאמה), יושיט לו יד לעזר בנדון ולא אדם זר (ראו סעיף 19 בתצהיר התובע; סעיף 38 בתצהיר התובעת; סעיף 16 בתצהיר של דניאל; סעיף 15 בתצהיר של מירב).

מירב העידה בדיון (שורות 23-18, עמוד 28):

"ש: ולא העדפת להביא עזרה בתשלום במקום גם לשלם בייביסיטר מתוך זה כמו שאת טוענת?

ת: לא, ההורים שלי הם לא טיפוסים שיביאו אנשים מבחוץ וגם הם רוצים את הילדים שלהם, אמא שלי,

ש: אבל זה עולה יותר זה פעמים,

ת: אמא שלי היא טיפוס שהיא רוצה את הבת שלה מה זאת אומרת"

ובהמשך העידה (שורות 18-14, עמוד 29):

"ש: גם הגיל את יודעת, אנשים מתבגרים למה לא להביא סיעוד, אם יש זכויות של המדינה, למה לא לממש אותם?

ת: אבל אני מסבירה לך שהם רוצים את הבת שלהם, שהיא תבוא, לא יעזור להם, זה לא נעים לבן אדם שיבואו אנשים ויקלחו אותו, את צריכה להבין" (ההדגשה אינה במקור)

בנושא זה ראו גם עדות החתן דניאל (שורות 25-1, עמוד 34).

1. גרסת התובעים לפיה שילמו לבנותיהם עבור הסיוע שהעניקו להם בעבודות הבית, לרבות עבודות ניקיון וכביסה ועוד - אמינה בעינַי. מלבד זאת שהעדויות הותירו רושם אמין כאמור, אלא שגם זה סביר והגיוני בנסיבות העניין, שכן אין מדובר בעזרה סבירה ושגורה שבחוג המשפחתי ואשר נותן קרוב המשפחה לבן משפחתו כגון בת/בן להורים, אלא מדובר בעזרה מוגברת מעבר למקובל שדורשת נוכחות שוטפת וכרוכה בפעולות פיזיות.
2. בכל אופן, בעניין רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6.1.2015), בית המשפט העליון חידד שוב בציינו, כי: "נקבע בפסיקה פעמים רבות כי כאשר בן משפחה מעניק שירותים לניזוק (למשל, בדרך של טיפול וסיעוד) ומשקיע בכך "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו" [ראו והשוו גם: ע"א 1164/02 קרנית נ' פלוני (4.8.2005)]. במילים אחרות, העובדה לפיה העזרה ניתנה על-ידי בן משפחה, אינה גורעת מהיותו של ראש נזק זה כרכיב בר-פיצוי [ע"א 121/85 דן ליאור נ' טובה פרי (8.4.1998)].
3. במקרה לפנינו לא התרשמתי כי מדובר בעזרה מקובלת שניתנת במסגרת חיי משפחה תקינה. לפיכך, נראה שלא היה מקום לשקול שלא לפסוק פיצוי בראש נזק זה בגין סיוע המשפחה [ראו והשוו: ע"א 327/81 אלימלך ברמלי נ' גאבלי חפוז, פ"ד לח(3) 580 (1984); ע"א 810/81 רפאל לוי נ' ציון מזרחי, פ"ד לט(1) 477 (1985)]. כפי שמצטייר מחומר הראיות ומעדויות התובעים, בתם וחתנם, מדובר בסיוע מוגבר ומשמעותי שכלל גם אירוח למשך כחודשיים, ליווי עקבי לטיפולים ובדיקות במשך תקופה ארוכה, וגם עזרה וסיוע שניתן בהמשך על-ידי בנות המשפחה.
4. התובע העיד בתצהירו, כי שילמו לבתם סך 1,000 ₪ חודשיים (סעיף 20). התובעת העידה במשפט, כי בנותיה "תמיד באות" (שורה 3, עמוד 7). לדבריה, הן מגיעות "פעם בשבוע, מתי שמזדמן להם, פעמיים בשבוע לפעמים" (שורות 23-21, עמוד 7). קודם לכן היא העידה: "שילמנו להם כל פעם שבאו קיבלו משהו ככה, 200 שקל" (שורה 17, עמוד 7). התשלום האמור נעשה במזומן (שורה 4-1, עמוד 8). עדות התובעת נתמכת בעדות התובע - שהותירו רושם אמין - לפיה הוא זה ששילם לבנות, לדבריו: "אני נותן להם כל פעם שהן באות הייתי נותן להם, פעם 300 פעם 200" במזומן (שורות 30-23, עמוד 17). לפי עדותו, בשנה הראשונה הבנות היו מגיעות יותר "אבל עכשיו לפעמים פעם לפעמיים פעמיים", "מתי שיוצא להם באים, כן" (שורות 20-13, עמוד 19).
5. גם עדות הבת מירב תמכה בעדויות הוריה, ולפי עדותה היא הייתה מגיעה להוריה פעמיים בשבוע והם שילמו במזומן "הביאו לי פה 300 שקל פה 200 שקל, תלוי" (שורות 17-10, עמוד 28). בהשוואה בין העבר להווה, העידה מירב: "היום אני גם באה אליהם, לפעמים פעמיים בשבוע, לפעמים קצת פחות. היום כבר זה מטבע הדברים זה לא כמו שהיה אז שהגעתי ממש אפילו יותר מפעמיים משבוע, הייתי מגיעה ממש כל דקה שהיה לי" (שורות 33-31, עמוד 28). החתן דניאל גם הוא התייחס להיקף העזרה; לדבריו: "אני יודע שיש מירב אשתי שהם היו מגיעים בתקופות, לתקופות, מאוד מאוד, כלומר בתדירות מאוד מאוד גבוהה" (שורות 24-23, עמוד 39).
6. ביחס לעבר נפסק לשני התובעים ביחד פיצוי בסך 71,000 ₪. הסכום האמור משקף שתי תקופות מרכזיות.

• תקופה ראשונה - מיום התאונה ולמשך ארבעה חודשים (תקופות אשפוז, נכויות זמניות, התאוששות והחלמה וכן תקופת מגורים אצל בתם של התובעים). התובעת העידה בתצהירה, כי בתקופה זו היא התניידה באמצעות כיסא גלגלים ולאחר מכן באמצעות הליכון (סעיף 37). בגין תקופה זו נפסק לכל אחד מתובעים סך 6,000 ₪ (וביחד סך 12,000 ₪) שמשקף פיצוי בסך 1,500 ₪ פר-חודש עבור כל אחד מהם.
• תקופה שנייה - מחלוף ארבעה חודשים ממועד התאונה ועד היום (57 חודשים), נפסק פיצוי בסך 59,000 ₪, שמשקף הוצאות עזרה חודשית בסך 1,000 ₪ (עלות שעה 45 ₪) ולמשך 57 חודשים בצירוף ריבית מאמצע התקופה. יש לזכור כי חלק נכבד מתקופה זו שני התובעים התגוררו יחד ולמעשה העזרה שניתנה על-ידי בני המשפחה (עבודות ניקיון בבית, כביסה או הכנת אוכל וכו'), היא משותפת לשניהם.

1. סכום הפיצוי עבור התובע בגין העבר הוא 18,000 ₪ (6,000 ₪ עבור התקופה הראשונה ו-12,000 ₪ שמהווה 20% לערך מסך הפיצוי הכולל עבור התקופה השנייה, זאת בשים לב לשיעור נכותו וחומרתה הקלה ביחס לתובעת). סך הפיצוי עבור התובעת הוא 53,000 ₪ (6,000 ₪ עבור התקופה הראשונה ויתרת הפיצוי עבור התקופה השנייה).
2. ביחס לעתיד, בהינתן גילאי התובעים (בן 78 ובת 75) וטיב הנכויות שנקבעו בעניינם וכפי שהתרשמתי מחומר הראיות, נכויותיהם הן תפקודיות. אשר לתובע, מדובר בנכות אורתופדית מובהקת בכתף. התובע הרחיב בתצהירו לעניין מגבלתו התפקודית ומכאוביו נוכח נכות זו, לדבריו: "כמו כן אני סובל מכבאים עזים בכתף שמאל בה יש לי קרע, קשה לי להניע אותה, אני לא יכול להרים או לסחוב משקל וכן לבצע עבודות אחזקה בבית ואני נאלץ להזמין אנשי מקצוע לביצוע העבודות" (סעיף 30). בהמשך העיד, כי האיזון שלו במקלחת נפגע והוא נוטה ליפול (סעיף 33). עדות התובע בתצהירו לא נסתרה בחקירתו הנגדית. התובע העיד במשפט לעניין מכאוביו מהכתף (שורות 33-30 ושורה 1, עמודים 26 ו-27 בהתאמה). ללא ספק, נכות תפקודית זו גורעת מיכולתו של התובע למלא אחר פעולות פשוטות בחיי היום-יום כגון: תִחזוק משק הבית, הרמת משא, מאמץ וכו'.
3. מגרעה זו מבססת את הצורך לסיוע. מכאן, עתירת התובע לפסיקת פיצוי בגין העזרה הניתנת על-ידי בני המשפחה, היא סבירה ומבוססת. אוסיף בהקשר זה, כי בל נשכח - וזה יפה שבעתיים גם ביחס לתובעת - שנוכח מגבלותיהם, התובעים אשר חיים יחדיו, יתקשו בעתיד להוות יד לעזר ומשענת האחד למשנהו.
4. אשר לתובעת, אף היא סובלת מנכויות בהיקף רחב ועוצמתי יותר מאשר התובע. התובעת כזכור, נחבלה בגבה, בכתפה וגם חוותה שברים רבים בצלעות החזה. לא זו בלבד, התובעת סובלת מהפרעות קלות בשיווי המשקל ומיחושים בשלד, זאת לצד נכות שמיעתית. נכויותיה דלעיל, האורתופדית והנוירולוגית, הן תפקודיות שעה שהן מעיקות עליה ומגבילות אותה מלהתנהל באופן חופשי כפי שהייתה עובר לתאונה, בכלל זה, לבצע פעולות פיזיות פשוטות, כגון: להתכופף, לשאת דברים קלים, להכין אוכל למשפחה וכו' (סעיפים 31-21 בתצהיר התובעת). בנוסף, כאמור, התובעת סובלת מנכות והפרעת אכילה, בין השאר, נוכח האסימטריה שנוצרה בשפה וגם ההפרעה התחושתית בה, דבר שמצריך הכנת אוכל מיוחד מרוסק. בל נשכח, התובעת סובלת מנכות רפואית משוקללת בשיעור של כ-57%, אשר ללא ספק, היא נכות גבוהה ובעלת השלכות תפקודיות. העובדה לפיה העזרה ניתנה וניתנת על-ידי בני המשפחה - ועדותה בנדון נתמכת על-ידי עדות התובע, בתה וחתנה - אינה גורעת מהיותה של עזרה זו ברת-פיצוי.
5. לפי לוחות תמותה שלמים של ישראל 2018-2014 המפורסמים באתר המרשתת של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עבור יהודים זכרים ונקבות, תוחלת החיים לפי הגיל של התובע היא 10.3 שנים ותוחלת החיים לפי הגיל של התובעת היא 13.6 שנים.
6. בהתחשב בטיב נכותו והסתברות היזקקותו של התובע לעזרת הזולת בעתיד עקב נכותו מצד אחד, ומצד שני בהתחשב בגילו המתקדם והקשיים התפקודיים שעלולים לנבוע מפאת הגיל וללא קשר לתאונה, סביר בעינַי להעמיד את גובה הפיצוי המגיע לתובע בראש נזק זה על סך 40,000 ₪ שמשקף במידה רבה שעתיים שבועיות, עלות שעה 45 ₪ ומקדם היוון מתאים לתום תוחלת חיים (103).
7. ביחס לתובעת, בהינתן מכלול נכויותיה הרבות וטיבן מצד אחד, וגילה המתקדם אף היא מצד שני, בנסיבות אלו סביר להעמיד את גובה הפיצוי המגיע לה על סך 150,000 ₪ שמשקף שש שעות שבועיות, עלות שעה 45 ₪ ומקדם היוון מתאים לתום תוחלת חיים (129).
8. הואיל והתובעים מתגוררים יחד ומשלא הוכח כי קיימת לתובע היזקקות מיוחדת לעזרת הזולת לשם צרכיו האישיים (כגון: האכלה ומקלחת) אלא לדברים שמטבעם משותפים גם לתובעת (כמו: עבודות ניקיון של מגוריהם, עבודות כביסה, תחזוקת הבית, הכנת אוכל וכו'), נקבע בזאת, כי הסך המגיע לתובע הוא חופף לשני התובעים, ומכאן - נוכח הצורך בהפרדה, הסכום האמור יחולק בשווה בין שני התובעים, ולכן סך הפיצוי עבור העתיד, לתובע - 20,000 ₪; ולתובעת - 130,000 ₪.
9. לסיכום פרק זה, נפסק בזאת פיצוי לתובע בגין העבר והעתיד, בגובה 38,000 ₪ ולתובעת נפסק פיצוי כאמור בגובה 183,000 ₪.

הוצאות רפואיות וניידות

1. התובע טוען, כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לו הוצאות כספיות ניכרות בגין בדיקות וטיפולים רפואיים, הוצאות נסיעה לטיפולים וכו'. בנוסף, הוא נאלץ ללוות את התובעת לכל מקום ולכל טיפול רפואי. אמנם לא נשמרו כל הקבלות בגין ההוצאות הרבות, אך לאור ריבוי פגיעותיו, נגרמו לו ולמשפחתו הוצאות כספיות ניכרות. התובע עותר לפיצוי בראש נזק זה, הן לעבר הן לעתיד, בסך 50,000 ₪.
2. התובעת טוענת, כי היא עברה שיקום ארוך במשך שבועות וחודשים ארוכים חלקם במסגרת אשפוז. בתקופה זו, נשאה משפחתה עלויות הנסיעות (לרבות: הוצאות דלק, חניה, תחבורה ציבורית וכו'). לפני התאונה, התובעת הייתה עצמאית והתניידה בכוחות עצמה ובתחבורה הציבורית ואילו לאחריה היא נזקקת יותר לסיוע והסעות. בגין ציוד רפואי שילמה התובעת סך כ-1,500 ₪. נוכח פגיעתה השמיעתית, היא שילמה סך 5,500 ₪ עבור רכישת מכשירי שמיעה. גם כיום, התובעת אינה שומעת בצורה טובה ועלות רכישת מכשירים חדשים היא 20,000 ₪. בנוסף, שילמה התובעת עבור טיפולי שיניים סך 9,000 ₪. היא עותרת לפיצוי בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד, סך 150,000 ₪.
3. הנתבעת גורסת מנגד, כי התובע לא הוכיח שהיה צורך בטיפולים רפואיים אשר חורגים מסל הבריאות. נכותו של התובע אינה מצדיקה את היקף הפיצוי הנדרש על-ידו, ובנוסף, הקבלות שהוצגו הן מעורבבות ונוגעות גם לתובעת.
4. לעניין התובעת, טוענת הנתבעת מנגד, כי אין לפסוק פיצוי כלשהו עבור נסיעות והוצאות רפואיות. טיפולים רפואיים נכללים בסל הבריאות ואין לתובעת זכאות לפיצוי בגינם. התובעת לא הוכיחה שיש צורך בטיפולים רפואיים שחורגים מסל הבריאות. אשר לקבלות שהוצגו, חלק ניכר מהן על שם התובע, לרבות התייעצות עם מומחים הנוגעים לפגיעתו הנטענת. בנוסף, חלק ניכר מהקבלות לפי התאריכים והסכומים, הן כפולות. ביחס להוצאה עבור לינה במלונית, מדובר בסכום ששולם על-ידי ילדי התובעים שלא העידו במשפט, מה גם שלא ברור מה היה הצורך הרפואי בלינה במלונית. ביחס לקבלות שצורפו בגין שיניים תותבות, המומחה בתחום הפה והלסת לא הכיר בהוצאה זו בחוות דעתו ולכן אין להתייחס אליה. ההוצאות שצורפו בעניין הנסיעות, הן מופרזות, לא מוסברות ואינן עולות בקנה אחד עם העובדה לפיה שני התובעים הם אזרחים ותיקים וזכאים להנחות בעלויות הנסיעות. הנתבעת מציעה פיצוי בגובה 2,500 ₪.
5. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים בנדון, הגעתי לכלל דעה כי מגיע לתובעים פיצוי בראש נזק זה, ביחס לעבר והעתיד, בסך 50,000 ₪ לפי החלוקה הבאה.
6. ביחס לעבר, גם כאן נראה שקיימת חפיפה בחלק נכבד בהוצאות התובעים, במיוחד הוצאות הניידות שהיו עבור שניהם יחד. מדובר בנזק מיוחד שטעון הוכחות בראיות ממשיות.
7. פגיעת התובעים בתאונה, במיוחד התובעת, הייתה קשה. אין מחלוקת, כי התובעת נזקקה להליך שיקום למשך תקופה ארוכה. הן תקופות האשפוז של שני התובעים הן הליך השיקום, מטבע הדברים, היו כרוכים בהוצאות ניידות והוצאות רפואיות מוגברות לשם הטיפול. על-יסוד הקבלות שהוצגו, לרבות לעניין המלונית וטיפולי השיניים התותבות שנשברו עקב התאונה, ומנגד בהתחשב בטענות הנתבעת לעניין כפילות של חלק מהקבלות (אם כי חלק קטן) וגם שאלת הקשר הסיבתי בין חלק מההוצאות (כך למשל סוגיית ההחמרה בשמיעה שאינה קשורה לתאונה והנובע מכך מבחינת רכישת מכשירי שמיעה) - נפסק בזאת לתובעים סך גלובאלי 25,000 ₪, שמתייחס לתקופה ממועד התאונה ועד היום.
8. ביחס לעתיד, ללא ספק, חומרת הפגיעות אצל התובעים, ובעיקר התובעת, היא בעוצמה גבוהה, דבר שיכול להגביר את ההיזקקות למשככי כאבים וטיפולי פיזיותרפיה לשיכוך מכאוביה, על כל ההוצאות הנלוות לשם ניוד ורכישת אבזור רפואי ככל הנדרש. לתובעת הוכרה נכות רפואית משוקללת בשיעור גבוה שעולה על 57%, כאשר בין פגיעותיה, פגיעה בכתף ימין, עמוד השדרה המותני ופגיעה בצלעות, זאת לצד פגימה נוירולוגית והפרעות בשיווי משקל.
9. מנגד, מקובלת עליי טענת הנתבעת לפיה חלק נכבד מהוצאות התובעים מכוסות בסל הבריאות וברפואה הציבורית. בנוסף, אין להתעלם בנדון דנן מגיליהם המתקדמים של שני התובעים (בן 78 ובת 75) והתחלואה הטבעית שיכולה להיווצר, בהיבטי תפקוד שונים (כגון: שמיעה, טיפולי שיניים, ראייה וכו') על העזרים הרפואיים שיידרשו כדי להתמודד עם היבטים אלה. בית המשפט מאחל לשני התובעים בריאות טובה ואריכות ימים.
10. לאחר כל אלה, נפסק בזאת לתובעים פיצוי ברכיב זה עבור העתיד בשיעור דומה למה שנפסק לעיל ביחס לתקופת העבר, סך 25,000 ₪.
11. בחלוקה בין התובעים, נקבע בזאת כי הפיצוי המגיע לתובע הוא בשיעור 20% מהסך הכולל, קרי: סך 10,000 ₪, וביחס לתובעת נפסק פיצוי בסך 40,000 ₪.

ניכויים

1. מסכומים דלעיל, ינוכו התשלומים התכופים ששולמו לתובעים עקב התאונה. נטען על-ידי הנתבעת ולא נסתר על-ידי התובעים, כי לתובעת שולמו תשלומים תכופים בסכום מצטבר 16,500 ₪, ולתובע שולם תשלום תכוף בסך 2,500 ₪. סכומים אלה ינוכו כשהם משוערכים ליום מתן פסק הדין.
2. לא מצאתי להיעתר לעתירת הנתבעת לחייב את התובעים בהוצאות המומחים שלא הכירו בקיומן של נכויות רפואיות. הפגיעות של התובעים היו רב-מערכתיות והצדיקו מינוי מומחים כאמור. גם אם בסופו של יום לא נקבעו נכויות רפואיות בחלק מהתחומים, לא התרשמתי בנסיבות ההליך דנן כי המינויים היו מינויי סרק.

סיכום

1. הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים לפי הפירוט הבא:

לתובע

• כאב וסבל: 12,300 ₪
• עזרת הזולת: 38,000 ₪
• הוצאות רפואיות וניידות: 10,000 ₪

__________________________

• סך-הכל: 60,300 ₪

לתובעת

• כאב וסבל: 82,300 ₪
• עזרת הזולת: 183,000 ₪
• הוצאות רפואיות וניידות: 40,000 ₪

__________________________

• סך-הכל: 305,300 ₪

1. מהסכומים האמורים ינוכו בהתאמה התשלומים התכופים (2,500 ₪ ו-16,500 ₪ כשהם משוערכים מיום ביצוע התשלום של כל סכום ועד מועד מתן פסק הדין). ליתרה , יתווספו הוצאות משפט (לרבות החזר האגרה ששולמה) ושכר טרחת עורך-דין בשיעור 13% בצירוף מע"מ כדין. חישוב שכר הטרחה יבוצע לפי היתרה, ובלבד ששולם שכר טרחה עם התשלומים התכופים, אחרת - החישוב יבוצע לפי סכומי הפיצוי לעיל.
2. הסכומים האמורים ישולמו לתובעים תוך 30 יום, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות - להודיע לצדדים בדבר מתן פסק הדין ולהמציא להם אותו בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ז אייר תשפ"א, 09 מאי 2021, בהעדר הצדדים.