28 מרץ 2018

1. מונחת לפניי תביעת הגב' אימאן במסגרתה היא טוענת, בין היתר, כי הועסקה כעובדת ניקיון בבית ספר המנוהל על ידי הנתבעות. זאת משך כ- 4 שנים שבסופן פוטרה בעודה שוהה בתקופת מחלה (ואי כושר) שהם תוצאה לתאונת עבודה שארעה לה בבית הספר ביום 30.10.2010. בכתב התביעה עותרת התובעת לזכויות סוציאליות שונות בגין תקופת העבודה וסיומה. על פי התובעת תקופת עבודתה החלה ביום 1.11.2006 והסתיימה, כאמור, בפיטוריה המידיים ביום 15.12.2010. כתב התביעה הוגש ביום 13.3.2017.

2. הנתבעות התגוננו מפני התביעה בכתב הגנה קצר מילין ולמן מועד זה ואילך חדלו מלקיים אחר הוראות בית הדין עד אשר לא נותרה ברירה אלא ליתן פסק דין זה. בתוך כך, לא התייצבו לישיבת פישור ולא הגיבו להחלטות בית הדין בעניין אי התייצבותן אליה עד אשר לא היה מנוס מלפסוק לחובתן הוצאות וגם לטובת אוצר המדינה. אף על פי כן לא מילאו גם אחר החלטת בית הדין המפורטת מיום 6.6.2017 לרבות בכל הנוגע להשלמת הליכים מקדמיים והגשת תצהירי גילוי מסמכים קודם לישיבה המקדמית. זאת גם לאחר שבית הדין התריע בפניהן, בעוד מועד, על מחדליהן. לישיבה המקדמית הראשונה התייצב, בניגוד להחלטת בית הדין האמורה מיום 6.6.2017, רק בא כוח הנתבעות כאשר אין בידיו סמכות מתאימה ובעיקר מסמכים רלבנטיים. אף על פי כן ולפנים משורת הדין ניתנה לנתבעות הזדמנות נוספת להסיר מחדליהן ונקבעה ישיבה מקדמית נוספת ליום 11.2.2018 (ראו החלטה מיום 16.1.2018). אלא שגם לישיבה אחרונה זו לא התייצבו הנתבעות עצמן אלא רק בא כוחן ובמצב דברים זהה לישיבה המקדמית הראשונה. לא למותר להוסיף, כי עד מועד זה לא הוגש לתיק בית הדין תצהיר גילוי מסמכים מטעם הנתבעות אף כי ערה אני לכך שהתובעת הצהירה לפרוטוקול הדיון מיום 11.2.2018 כי התצהיר הועבר לעיונה.

3. בנסיבות חריגות אלה ומכוח סמכותי הקבועה בתקנות 44(3) ו – 49(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן: התקנות) ניתן בזאת פסק דין כנגד הנתבעות כאמור בתקנה 43(א) לתקנות.

4. הריני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת תוך 30 ימים מיום שיומצא להן פסק דין זה את הסכומים המפורטים מטה.

[א] פיצויי פיטורים בסך 15,882 ₪ (מעוגל) בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.12.2010 ועד למועד התשלום המלא בפועל;

[ב] תמורת הודעה מוקדמת בסך 3850.18 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.12.2010 ועד למועד התשלום המלא בפועל;

[ג] הפרשי שכר בסך 10,280 ₪ ברוטו (מעוגל) בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה, קרי, 1.7.2010, ועד למועד התשלום המלא בפועל;

[ד] דמי נסיעות בסך 1,540 ₪ ברוטו בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה, קרי, 1.7.2010 ועד למועד התשלום המלא בפועל;

[ה] דמי הבראה בסך 1843 ₪ ברוטו (מעוגל) בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה, קרי, 1.7.2010 ועד למועד התשלום המלא בפועל;

[ו] פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 866 ₪;

[ז] פיצוי מכוח סעיף 26א לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 בסך 5,000 ₪.

אטעים, כי השוני בין הסכומים הפסוקים לעומת הסכומים שנתבעו בכתב התביעה נובע ממועד הגשת התביעה ומגובה שכר המינימום בתקופה הרלבנטית.

5. אשר להוצאות המשפט – בשים לב לכלל נסיבות העניין ובפרט מורת רוחו של בית הדין מהתנהלות הנתבעות הריני מחייבת אותן בהוצאות ובשכר טרחת באת כוח התובעת בסכום כולל של 10,000 ₪. לא ישולמו ההוצאות ושכר הטרחה תוך 30 ימים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום במלא בפועל.

בקשה לביטול פסק דין זה ניתן להגיש תוך 30 ימים מיום שיומצא לצד המבקש לבטלו.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ח, (28 מרץ 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.