31 דצמבר 2018

1. בתביעה זו עותר התובע, מר אלעד רחמים מזרחי, לסעדים כספיים שונים.
2. לאחר שבדיון המוקדם הודיע התובע על אי עמידתו על מקצת מהרכיבים שנתבעו בכתב התביעה, נותרו להכרעתנו תביעות התובע להפרשי דרגה, גמול עבודה בשעות נוספות, תוספת שטחים, נזקי הסתמכות שבאי קבלת אחזקת רכב, פיצוי בשל הפרת הוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון בקבלה לעבודה), התשס"ב-2002, פיצוי בגין התעמרות ופיצויי הלנת שכר.

רקע עובדתי

1. התובע הועסק כתכניתן בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה החל מיום 4.12.12.
2. ביום 18.7.16 זכה התובע במכרז פומבי לתפקיד מרכז בכיר (תקינה, חשמל ואלקטרוניקה) במתח דרגות 39-41 מהנדסים, במינהל האזרחי - משרד הכלכלה באזור בית-אל.
3. ביום 15.8.16 החל התובע את עבודתו בתפקיד לתקופת ניסיון בדרגה 39.
4. ביום 1.1.17 הודיעה לתובע מנהלת אגף בכיר (בחינות ומכרזים) בנציבות שירות המדינה, הגב' גבריאלה אשכנזי, כי "לאחר זכייתך התעוררה השאלה בדבר עמידתך בתנאי הסף לתפקידך, דהיינו ניסיון תעסוקתי בתחום עיסוק המשרה..." וכי "בנסיבות המקרה.. שוקל נציב שירות המדינה לבטל את החלטת ועדת הבוחנים". לתובע ניתנה אפשרות להתייחס לאמור תוך 7 ימים.
5. ביום 1.2.17 הודיע משרד הכלכלה לתובע כי נציב שירות המדינה החליט להפסיק את עבודת התובע באופן מיידי. לתובע לא נמסרה החלטה מנומקת של החלטת נציב שירות המדינה, למרות שהוא דרש זאת.
6. סמוך לאחר מכן התקבל התובע לעבודה ברשות המסים.

התביעה להפרשי דרגה

1. תביעת התובע להפרשי שכר בסך 3,673.60 ₪ מבוססת על טענתו כי שכרו שולם שלא על פי הדרגה שהגיעה לו ולא על פי הוותק שהגיע לו. לעניין הדרגה – התובע טוען שהגיעה לו דרגה 40 ולא דרגה 39. לטענתו, הוא היה זכאי לוותק של חמש וחצי שנים, אך משכורתו חושבה שלא על בסיס וותק זה.
2. לעניין זה טוען התובע שבין השנים 2010-2012 הוא היה בעל עסק לייבוא ושיווק מוצרי אלקטרוניקה ומחשוב ועבד מול מנהל התקינה במשרד הכלכלה וכן עם מכון התקנים, וכן כי הועסק בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בתחום המחשוב והתכנות.
3. לאחר שעיינו בראיות ובטענות הצדדים אנו מחליטים לדחות את תביעת התובע להפרשי שכר בגין אי קבלת שכר לפי דרגה 40, מנימוקים אלה: התובע מפנה בכתב התביעה לנספח ז' לו, שהינו טבלה שאיננה מבססת את טענת התובע בדבר זכאות לוותק של חמש וחצי שנים. לא מצאנו כל בסיס לקבוע שנפל פגם כלשהו בשיבוצו של התובע בדרגה התחילית של מתח הדרגות של המשרה. טענת התובע כי וותק קודם לא נלקח בחשבון אינה מתיישבת עם החלטת נציב שירות המדינה בדבר ביטול המכרז בנימוק שהתובע לא עמד בתנאי הסף של הוותק המקצועי הנדרש למכרז, קביעה שהתובע כלל אינו תוקף.

התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות:

1. התובע טוען בחודשים 8/16 ו-9/16 הוא עבד בשעות נוספות ולא קיבל עבורן גמול עבודה בשעות נוספות.
2. אין חולק על כך שדוחו"ת הפיצול של התובע מראים שהתובע אכן ביצע עבודה בשעות נוספות בחודשים 8/16-9/16, ואף אין חולק על כך שלתובע לא שולם גמול עבודה בשעות נוספות בגין כל השעות הנוספות שהתובע ביצע בחודשים אלו (בדו"ח פיצול לחודש 8/16 נרשם שהתובע ביצע 46.68 שעות נוספות אך אושרו לתשלום 16 שעות נוספות, בדו"ח פיצול נרשם שהתובע ביצע 48.89 שעות נוספות ואושרה לתשלום שעה נוספת אחת).
3. כן אין חולק על כך שבגין החודשים 10/16 ואילך אושר לתובע בדיעבד תשלום גמול עבודה בשעות נוספות באופן רטרואקטיבי.
4. המחלוקת בעניין זה הינה האם התובע קיבל אישור לבצע עבודה בשעות נוספות בחודשים אוגוסט וספטמבר 2016.
5. לגרסת התובע, הוא נכנס למשרה שלא אויישה במשך שנה ונוצרו פיגורים עצומים שהיה צורך להתגבר עליהם. התובע הודיע לממונה שלו מר גד אבידור, שיש צורך בביצוע שעות נוספות, והוא קיבל את הסכמתו של הממונה, שאישר לו ששיטת העבודה הנהוגה במשרד היא שעובדים מבצעים עבודה בשעות נוספות ואלו משולמות להם בדיעבד. התובע אף טוען שהובטח לא שלאחר שעניין התקן שלו יוסדר, יינתן אישור בדיעבד לעבודה שהוא מבצע בשעות נוספות.
6. מטעם הנתבעת העיד בעניין זה מר גד אבידור. בתצהירו העיד מר אבידור שלמיטב זכרונו הוא הבטיח לתובע לפעול לקבל אישור לביצוע שעות נוספות עתידיות, אך הוא מעולם לא אמר לתובע שישולמו לו שעות נוספות רטרואקטיביות, וכי הוא הבהיר לתובע שכל עוד לא תתקבל החלטה בכתב, התובע לא יקבל שעות נוספות, והתובע היה מודע לכך שלא התקבל עבורו אישור לעבודה בשעות נוספות.
7. לאחר עיון בעדויות התובע ומר אבידור, לרבות עדותם בחקירתם הנגדית, בית הדין סבור שיש לקבל את עדות התובע לפיה עם כניסתו של התובע לתפקידו מר אבידור הציג לתובע מצג שלפיו ניתן לבצע עבודה בשעות נוספות וכי תשלום עבורן עשוי להיות מאושר בדיעבד:

"ש. יתכן שאמרת לי שבמשרד הכלכלה ובמנהל האזרחי, משלמים דברים אחורה, חלק מהדברים נשכחים?

ת. כן, יתכן שבחלק מהמקרים הוועדות מתכנסות בתקופה מאוחרת יותר, בוחנות ומאשרות רטרואקטיבית".

1. בכך אין כדי לבסס קיומו של אישור של גורם מוסמך לבצע עבודה בשעות נוספות, אלא לכל היותר אמירה שייתכן ובעתיד יינתן אישור בדיעבד לביצוע עבודה בשעות נוספות.
2. בהתאם לכך, יש לקבל את עמדת המדינה כי התובע אינו זכאי לסעד כספי במסגרת הליך זה לתשלום שעות נוספות.
3. עם זאת, מר אביגור אישר את טענת התובע שמשרתו הייתה לא-מאוישת במשך שנה וחצי לפני שהתובע נכנס לתפקיד, כך שיש לקבל את עדותו של התובע שנצברו פיגורים משמעותיים וכי הוא הודיע למר אביגור שנדרשת עבודה בשעות נוספות, ואף יש לקבוע שמר אביגור אף הוא סבר כך, שכן בעדותו חלק מר אביגור שבחים לתפקודו ולתרומתו של התובע ליחידה, וניתן להסיק שהוא קיבל בברכה את העבודה הנוספת של התובע.
4. במסגרת ההליך לא הוצגה לבית הדין החלטת הגורם המוסמך לאשר בדיעבד תשלום שעות נוספות עבור חודשים אוקטובר 2016 ואילך ולא לאשר תשלום שעות נוספות עבור חודשים אוגוסט וספטמבר 2016.
5. בנסיבות אלה, ההחלטה שלא לאשר את השעות הנוספות של התובע בחודשים 8-9/2016 אינה מנומקת ולא ברורים הטעמים שביסודה, וכן לא ברור האם נשקלו כלל השיקולים הרלוונטיים בעניין זה.
6. אשר על כן בית הדין דוחה את תביעת התובע לסעד כספי של תשלום שעות נוספות, אך מורה לנתבעת לחזור ולדון בבקשת התובע לאשר בדיעבד ביצוע עבודה בשעות נוספות בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2016, לאחר שתשמע את התובע, וזאת תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבעת.

התביעה לתוספת שטחים

1. מקובלת עלינו עמדת המדינה שהעסקת התובע הייתה אמורה להיות במסגרת חוזה אישי, וכי בנסיבות אלה תוספת השטחים אינה מהווה חלק מתנאי עבודתו.
2. בהתאם לכך, דין תביעת התובע לתוספת שטחים להידחות, משהתובע לא הצביע על כל מקור נורמטיבי לתביעתו.
3. הנתבעת טענה שמכתבה של מרכזת משאבי אנוש, עירית ראובינוף, מיום 17.1.17, בו הורתה לשלם לתובע תוספת שטחים מיום תחילת עבודתו, ניתנה בטעות. הגם שגב' ראובינוף לא הובאה לעדות, אך מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי הוא היה מודע לכך שהטבה זו אינה כלולה בתנאי ההעסקה של מי שמועסקים בחוזים אישיים, והוא "נתפס" למכתבה של גב' ראובינוף חרף הבנתו שמדובר בהטבה שאינה כלולה בחבילת תנאי העבודה המשולמת לעובדים המועסקים בחוזים אישיים.

התביעה לנזקי הסתמכות

1. התובע טען שמאחר שבתפקידו בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא קיבל אחזקת רכב, כוננויות ושכר עידוד, וכי הוא לא קיבל הטבות אלה בתפקידו במנהל האזרחי, ואלמלא טעתה הנתבעת בכך שאישרה את מועמדותו במכרז שבו זכה לבסוף, הוא היה ממשיך לקבל אותם תשלומים. לטענת התובע, על הנתבעת לפצות אותו על הפסד ההשתכרות שנגרם לו עקב הסתמכותו על תקינות המכרז, ולשלם לו סך 6,244 ₪ בגין אחזקת רכב שהפסיד, סך 8,300.25 ₪ בגין כוננויות שהפסיד וסך 5478.90 ₪ בגין שכר עידוד שהפסיד.
2. הנתבעת טוענת שביטול המכרז היה צעד שהיה מחויב המציאות לאחר שהתברר שהתובע לא ענה על תנאי הסף למכרז, שכן אי ביטול המכרז היה כרוך בפגיעה חמורה בעיקרון השוויון במכרז. בהתאם לכך, אין מדובר בהחלטה שהתקבלה שלא כדין ואין בסיס לחייב את הנתבעת בנזקים הנטענים של התובע. הנתבעת מוסיפה וטוענת שהתובע ידע על כך שהוא לא עמד בתנאי הסף של המכרז ומשבחר להשתתף בו למרות זאת, אין לו עילה לתבוע את הנתבעת בגין נזקי הסתמכות. מכל מקום, גם לו היה המכרז מאושר, המשמעות הייתה העסקה מובטחת עד סוף שנת התקציב בלבד.
3. בית הדין עיין בראיות ובטענות הצדדים וסבור שהתובע זכאי לפיצוי לפי סעיף 12(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, שכן אין למעשה חולק על כך שיחידת המכרזים בנציבות שירות המדינה סטתה בטיפולה בעניינו של התובע מסטנדרט של זהירות ראויה ובכך הפרה את חובתה לנהוג "בדרך מקובלת" במשא ומתן לקראת כריתת חוזה.
4. בית הדין לא שוכנע שיש ממש בטענת הנתבעת שהתובע היה מודע לאי עמידתו בתנאי הסף של המכרז, והדעת נותנת שאם טעה מי שטעה בעניין זה ביחידת המכרזים של נציבות שירות המדינה, המסקנה שהתובע לא השתתף במכרז ביודעו שאינו עומד בתנאי הסף, מסתברת יותר מן המסקנה ההפוכה, ומעדותו של התובע התרשמנו שלא דבק רבב בהתנהגותו וכי הוא סבר בתום לב שהוא עמד בתנאי הסף של המכרז.
5. התובע זכאי, אם כן, לפיצוי "בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה".
6. לנתבעת הסתייגויות מחישוב הפיצוי שנתבע על ידי התובע, אך בית הדין סבור שהסכום הכולל שהתובע תבע – מעט יותר מ-20,000 ₪ - הינו סכום שמוצדק לפסוק לתובע בגין נזק, שטיבו אינו ממוני, שנגרם לתובע כתוצאה מביטול זכייתו במכרז מבלי שהועלתה כנגד התובע כל טענה בדבר התנהגות לא ראויה.
7. לפיכך החלטנו לפסוק לתובע פיצוי בסך 20,000 ₪.

התביעה לפיצוי בשל אי מסירת תנאי עבודתו של התובע בכתב

1. התובע מבקש לפסוק לו סך 15,000 לפי סעיף 5(ב)(2) לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי קבלה ומין לעבודה), התשס"ב-2002, בנימוק שהנתבעת לא מסרה לו, ביודעין, הודעה בכתב על תנאי עבודתו.
2. לעניין זה טוען התובע שגם בהינתן הבדיקה של תקינות המכרז שבעטיה לא הוצא לו הסכם העסקה, היה על המדינה להוציא לו חוזה העסקה זמני הכולל את מרכיבי השכר.
3. הנתבעת טוענת שלא ניתן לתובע חוזה העסקה כי התברר שהוא אינו כשיר להיקלט למשרה אליה נלקט, וכי עניינו נדון בהתייעצויות שבמהלכן אכן לא הוצא לתובע הסכם העסקה, אך לא בשל כוונה לפגוע בתובע, ומכל מקום התובע לא הוכיח שאי מסירת הודעה על תנאי העסקה נעשה "ביודעין".
4. בית הדין סבור שנסיבות המקרה אינן מצדיקות פסיקת פיצויים לדוגמה לפי סעיף 5(ב)(2) לחוק הודעה ולמועמד לעבודה, ולעניין זה מקובלת על בית הדין עמדת המדינה שדרישת "ביודעין" שבסעיף 5(ב)(2) לחוק עניינה בכוונה מיוחדת להכביד על יכולתו של העובד לעקוב אחר מימוש זכויותיו, וכי לא הייתה לנתבעת כוונה מיוחדת כזו.
5. עם זאת, בית הדין סבור שיש הצדקה לפסוק לתובע פיצוי לפי סעיף 5(א)(1) לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה, שעל פיו מוסמך בית הדין לפסוק פיצויים בשל הפרת החוק אף אם לא נגרם לעובד נזק ממון, מאחר שבנסיבות שבהן בדיקת תקינות המכרז התמשכה תקופה לא מבוטלת, נגרמה לתובע אי וודאות באשר לתנאי העבודה שלפיהם הוא מועסק ויש ממש בטענת התובע שהוא היה בנסיבות אלה זכאי לקבל הודעה בכתב על התנאים שבהם הוא מועסק עד להכרעה בעניינו. התובע אף פנה בעניין זה בכתב לנתבעת ביום 20.12.16, אך לא נענה.
6. בנסיבות העניין, אנו מחליטים לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 3,000 ₪.

התביעה לפיצוי בגין התעמרות בתובע

1. בית הדין אינו מקבל את טענת התובע כי הנתבעת התעמרה בו. התמשכות הבדיקה בעניינו של התובע, וההחלטה בעניינו, לא נעשו מתוך כוונה פוגענית, אלא התקבלו בתום לב מתוך אמונה כי אישור זכייתו של התובע במכרז יפגע בעקרון השוויון.
2. עם זאת, התובע העלה טרוניה מוצדקת בעניין אי קבלת החלטה של נציב שירות המדינה בעניין ביטול המכרז. עניין זה התעורר מספר פעמים בהליך ויש ממש בטענת התובע כי אי מסירת החלטה של נציב שירות המדינה בדבר ביטול המכרז מהווה אף היא, סטייה מן הדרך המקובלת הנדרשת לפי סעיף 39 לחוק החוזים, כמו גם מכללי המינהל התקין. לאחר שנעשה לתובע "שימוע" בכתב והתובע העביר את התייחסותו לכוונה לבטל את המכרז בו זכה, התובע היה זכאי לקבל החלטה מנומקת של נציב שירות המדינה, אך הוא לא קיבל כל החלטה.
3. אף בשל כך רואה בית הדין לפסוק לתובע פיצוי, אותו בית הדין מעמיד על סך 5,000 ₪.

התביעה לפיצויי הלנת שכר

1. התובע מלין על איחור בתשלומים של זכויותיו ומבקש לפסוק לו פיצויי הלנת שכר, ולעניין זה הוא טוען שהנתבעת ניאותה לשלם לו זכויות שונות רק לאחר שהגיש את תביעתו בדמ 15475-01-17 ובהליך זה.
2. בית הדין אינו רואה לפסוק לתובע פיצויי הלנת שכר. בית הדין אינו סבור שהאיחור בביצוע חלק מן התשלומים שנכללו בתביעות התובע נבע מחוסר תום לב או כוונה רעה, וכי הנסיבות אינן מצדיקות פסיקת פיצויי in terrorem.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת חלקית. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
   1. פיצוי לפי סעיף 12(ב) לחוק החוזים בסך 20,000 ₪.
   2. פיצוי לפי סעיף 5(א)(1) לחוק הודעה לעובד בסך 3,000 ₪.
   3. פיצוי בשל אי מסירת נימוקי ההחלטה לבטל את המכרז שבו זכה התובע בסך 5,000 ₪.
2. כמו כן ניתנת לנתבעת הוראה לשוב ולדון בבקשתו של התובע לאשר בדיעבד תשלום גמול עבודה בשעות נוספות לחודשים 8/16 ו-9/16, לאחר שתינתן לתובע הזדמנות לנמק את בקשתו בכתב, וזאת תוך 30 ימים מיום שיומצאו לה נימוקי התובע.
3. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪.
4. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ט, (31 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".