מבוא וגדר המחלוקת

1. לפני תביעת תחלוף (שיבוב) בסדר דין מהיר לתשלום סך של 12,997 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, מ.ר. 40-059-63 (להלן: "רכב התובעת"), בעטיה של תאונת דרכים מיום 17.5.16 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה ברחוב דנגור 5 בבני ברק, עת רכב התובעת חנה כדין, בסמוך לבית מגוריו של מבוטח התובעת, מר יעקב אמינוב (להלן: "מבוטח התובעת"). לטענת מבוטח התובעת, בשעה 13:00 לערך, יצא מביתו וראה את רכב הנתבעת מסוג סקודה, מ.ר. 86-896-76 (להלן: "רכב הנתבעת"), "בתוך" רכבו מאחור. לטענתו, כשחנה את רכבו, רכב הנתבעת לא היה במקום. לדבריו, הוא לא ראה מי פגע ברכבו, אך הוא מניח כי התאונה אירעה בגלל שנהג רכב הנתבעת חנה את רכבו קרוב מידי לרכב התובעת. לראיה, הגישה התובעת תמונות מזירת התאונה, שצולמו על ידי בנו של מבוטח התובעת, בהן רואים את רכב הנתבעת צמוד לרכב התובעת. בנוסף, רואים בתמונות את הנזק לרכב התובעת מאחור (בין היתר, פגיעה בפח אחורי, רצפת תא מטען ודלת תא מטען). עוד ניתן לראות בתמונות, כי לרכב הנתבעת יש נזק בחזית הרכב ובכנף שמאלית אחורית.

2. לטענת הנתבעת, האחריות לגרימת התאונה אינה מוטלת על נהג רכב הנתבעת. התאונה אירעה עת רכב הנתבעת חנה מאחורי רכב התובעת. או-אז, רכב צד ג' אלמוני, אשר מספר הרישוי שלו אינו ידוע, פגע ברכב הנתבעת בחלקו האחורי שמאלי והדף אותו אל רכב התובעת. הנתבעת מבהירה, כי מבוטחתה, חברת א.א. סעיד בניין ופיתוח בע"מ, הפעילה את פוליסת ביטוח המקיף של הרכב ביחס לשני מוקדים: אחורי שמאלי וקדמי. הנתבעת הגישה תמונות נזק בצבע נ/1, אשר צולמו על ידי השמאי ליאור שניידרמן מטעמה, בהן רואים כי לרכב הנתבעת היו נזקים בשני מוקדים: אחורי שמאלי וקדמי. נהג רכב הנתבעת, מר נג'אר תאופיק, מצדו העיד, כי החנה את רכבו מול מקום עבודתו בחברת א.א. סעיד בניין ופיתוח בע"מ, היא מבוטחת הנתבעת. לעדותו, הוא לא ראה מי פגע ברכבו, ואף לא שמע מכה, שכן באותה עת, עבד, יחד עם פועלים נוספים של מבוטחת הנתבעת בעבודות חפירה עם טרקטורים. נהג רכב הנתבעת הוסיף והעיד, כי עוברי אורח, המכירים אותו, מסרו לו כי משאית פגעה ברכב הנתבעת והדפה אותו אל עבר רכב התובעת.

3. המחלוקת בין הצדדים נסובה, אך בלבד, בשאלת האחריות לגרימת התאונה.

דיון ומסקנות

4. לאחר שמיעת מבוטח התובעת ונהג רכב הנתבעת, ולאחר ניתוח כלל חומר הראיות ושמיעת סיכומי טענות באי כוח הצדדים בעל-פה, הנני סבורה, כי דין התביעה להתקבל במלואה, וכי נהג רכב הנתבעת הוא הנושא באחריות לתאונה. אנמק בקצרה.

5. נהג רכב הנתבעת הודה כי רכבו פגע ברכב התובעת מאחור, אך טען כי פגיעה זו נגרמה כתוצאה מכך שרכב צד ג' פגע ברכב הנתבעת בצד שמאל מאחור והדפו כלפי רכב התובעת. הנני סבורה, כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת טענת הדיפת רכבה כלפי רכב התובעת על ידי רכב צד ג'. הנתבעת מבססת את טענת ההדיפה על עדותו היחידה של נהג רכב הנתבעת. דא עקא, נהג רכב הנתבעת לא ראה מי פגע, על פי הנטען, ברכב הנתבעת, ואף לא שמע מכה. נהג רכב הנתבעת נסמך בטיעונו בדבר הדיפת רכב הנתבעת כלפי רכב התובעת על דברי עוברי אורח שהיו במקום התאונה, המכירים אותו (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 2-3). למרבה הפליאה והתמיהה, נהג רכב הנתבעת לא לקח מאותם עוברי אורח פרטים (ראו טופס הודעה מטעם הנתבעת, בו לא מוזכרים שמות עדים כלשהם) ואף לא הובא אחד מאותם עוברי אורח, אותם מכיר נהג רכב הנתבעת, למתן עדות, והדבר אומר דרשני. ברי, כי לא ניתן לייסד ממצא עובדתי בדבר הדיפה על יסוד עדות מפי השמועה שאינה קבילה כראיה במשפט.

6. בל נשכח, כי נהג רכב הנתבעת הוא עד המעוניין בתוצאות המשפט, שכן הוא עובד אצל מבוטחת הנתבעת, חברת א. א. סעיד בניין ופיתוח בע"מ. אציין, כי עדותו של נהג רכב הנתבעת בבית המשפט, הייתה כוללנית, חלולה וחסרה והתרשמתי כי רב בה הנסתר על הנגלה. כך למשל, העיד נהג רכב הנתבעת כי: "ניסינו לחפש את המשאית למי שייכת ולא הצלחנו. האנשים אמרו לי משאית. אין להם פרטים, שאלתי אותם"( עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 18-19). נקל לראות, כי לא הוגש כל תיעוד המלמד על ניסיונות שנערכו על ידי נהג רכב הנתבעת ופועלים נוספים שעבדו עמו באותה עת אצל מבוטחת הנתבעת, לשם איתור המשאית הפוגעת, על פי הנטען. לא נאמר, ואף לא נטען, כי מבוטחת הנתבעת או מי מטעמה, הגישו תלונה במשטרת ישראל, בזמן אמת, בגין תאונת פגע וברח. לא זו אף זו, לא הובאו למתן עדות מי מהפועלים שעבדו באותה עת עם נהג רכב הנתבעת, אצל מבוטחת הנתבעת, על מנת לתמוך בגרסת נהג רכב הנתבעת, לפיה משאית פגעה ברכב הנתבעת והדפה אותו כלפי רכב התובעת וכי נעשו ניסיונות לחפש משאית זו. בשונה מעוברי אורח, הפועלים הנוספים, הם עדים הנמצאים בשליטת מבוטחת הנתבעת, וככאלה ניתן היה, על נקלה, להביאם למתן עדות, על מנת לחזק ולבסס את טענת ההדיפה הנטענת, כעת, בעלמא. למעשה, לא שמענו בעדות נהג רכב הנתבעת פרטים כלשהם על המשאית לה מיוחסת הדיפה, דוגמת סוג המשאית, גודלה, צבעה. הדעת נותנת, כי עוברי האורח, אשר ראו, על פי הנטען, את המשאית פוגעת ברכב הנתבעת והודפת אותו אל עבר רכב התובעת, יכלו ללמדנו, במקצת, פרטים כלשהם על אודות המשאית, ובאופן זה יכולנו להתרשם מכנות הטענה.

7. ודוק: אין, לטעמי, בחוות דעת שמאי הנתבעת, מר ליאור שניידרמן, אשר בדק את רכב הנתבעת ביום 23.5.16 (חמישה ימים לאחר התאונה), ובתמונות הנלוות לה נ/1, כדי לסייע לנתבעת להוכיח, כי הנזק במוקד אחורי שמאלי ברכבה, נגרם בתאונה, בשל פגיעת משאית צד ג'. הנתבעת בחרה שלא להעיד את השמאי שניידרמן מטעמה, על מנת לבסס את הטענה כי הנזק במוקד שמאלי אחורי ברכבה היה בבחינת נזק טרי, אשר סביר יותר לקבוע כי נגרם בתאונה ולא באירוע אחר. לא זו אף זו, הנתבעת אף לא העידה מי מהפועלים של מבוטחתה, מהם יכולנו ללמוד אם הנזק ברכב הנתבעת אירע בתאונה או באירוע אחר בסמיכות זמנים אליו.

8. כידוע, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו, ואילו הנתבע נוטל בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של טענת הגנתו. בענייננו, התובעת השכילה להוכיח, על פי מידת ההוכחה הנוהגת בהליך אזרחי (נטיית מאזן ההסתברות לטובתה), כי רכבה, אשר חנה כדין ברחוב דנגור בבני ברק, נפגע מאחור על ידי רכב הנתבעת, אשר אף הוא חנה במקום (ראו עדות מבוטח התובעת, אותה מצאתי ככנה ומהימנה, ותמונות הרכבים מזירת התאונה אשר הוגשו באמצעות מערכת נט המשפט). מנגד, הנתבעת, לא הצליחה לסתור את חזקת העובדה הנוהגת במשפטנו, לפיה הפוגע ברכב מאחור אחראי לנזק שגרם. טענת ההדיפה לא הוכחה, כלל ועיקר. גרסת הנתבעת בדבר הדיפת רכבה כלפי רכב התובעת, על ידי משאית נשענה על עדות יחידה של אדם המעוניין בתוצאות המשפט, נהג רכב הנתבעת, לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד (מבוטחת הנתבעת). גרסה זו, שכולה עדות מפי השמועה, לא נתמכה בראיות עצמאיות או בעדים נוספים. לכן אני מוצאת את עדות נהג רכב הנתבעת כעדות בלתי מספקת להוכחת טענת ההדיפה. הנה כי כן, הנתבעת הסתפקה בהבאת עדות יחידה שלה עצמה כדי לתמוך בגרסתה. משנהגה כך, לקחה היא סיכון מודע, כי עדותה היחידה לא תתקבל, וכי היא עשויה שלא לעמוד בנטל המוטל עליה להוכיח את טענת ההדיפה.

9. בהיעדר מחלוקת בשאלת הנזק ושיעורו, ומשמצאתי את חוות דעת שמאי התובעת, אשר תוכנה לא נסתר, כסבירה וראויה, אני מקבלת את התביעה במלואה. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 12,997 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום 13.3.17 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תישא הנתבעת באגרה בסך 374 ₪, שכר עד התובעת כפי שנפסק בדיון ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. הנתבעת תישא בשכר העד מטעמה, כפי שנפסק בדיון. התובעת תשלם את המחצית השנייה של אגרת בית המשפט תוך 10 יום. לאחר ביצוע התשלום תשפה הנתבעת את התובעת בגין סכום המחצית השנייה של האגרה. ככל שלא תשולם המחצית השנייה של האגרה במועד, תעביר המזכירות את הטיפול בגביית החוב למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות.

ניתן היום, כ' שבט תשע"ט, 26 ינואר 2019, בצאת השבת, בהעדר הצדדים.