בפני כב' סגן הנשיא, השופט רון שפירא

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

העותר הגיש עתירת אסיר במסגרתה מבוקש להורות למשיב להחזיר את העותר לסבב חופשות בהתאם לקטגוריה בה היה מסווג טרם שהוחלט על עיכוב/הקפאת חופשותיו ממאסר.

העותר, יליד 1975, מרצה עונש מאסר למשך 20 שנים בגין עבירות מין, חטיפה ואיומים. עד היום ריצה כ-19 שנות מאסר. בטרם חל שינוי בקטגוריה אליה היה משויך, היה משולב בסבב חופשות ויצא לכ-160 חופשות סדירות. ביום 20.4.2016 יצא העותר לחופשת תמריץ בת 96 שעות ומאז חזרתו להמשך ריצוי עונשו עוכבו/הוקפאו חופשותיו, זאת בשל העובדה שנפתח נגדו תיק פ"א 220629/16 בגין חבלה גופנית חמורה ותגרה במקום ציבורי. העותר הגיש עתירת אסיר, אשר נדחתה בנימוק שהחלטת המשיב תואמת את הוראות פקודת הנציבות וניתנה בהתאם לסמכויות שב"ס (עת"א 45842-11-16, פסק דין מיום 11.12.2016). כן הוגשה עתירת אסיר נוספת, במסגרתה טען העותר כי מאחר שהסתיימה תקופת העיכוב המרבית הקבועה בפקודת הנציבות 04.40.00, בת 6 חודשים, החלטת המשיב שלא להכלילו בסבב חופשות נגועה בחוסר סבירות קיצוני. העתירה נדחתה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים, שכן טרם ניתנה החלטת המשיב בבקשת העותר לצאת לחופשה. כמו כן, ניתנה למשיב הנחייה ליתן החלטה בבקשתו של העותר עד לא יאוחר מיום 28.2.2017 (עת"א 15106-01-17, פסק דין מיום 14.2.2017).

כעת טוען העותר כי למרות שחלף המועד, המשיב לא מסר החלטה חדשה בבקשתו, וזאת עד ליום 12.3.17, אז סירב לבקשתו לשלב אותו לסבב חופשות בטענה כי נפתחו כ-15 תיקי פ"א בהם היה מעורב והתיק הנוכחי עדיין פתוח. נטען כי כל התיקים המוזכרים על ידי שב"ס נסגרו ולא קיימים למעט התיק בנתניה, שם הוגש כתב אישום. נטען כי בתיק בנתניה הטענה היא לתקיפה הדדית כאשר נגד האסיר האחר לא הוגש כתב אישום. כן נטען כי במסגרת התיק בנתניה עומדת לעותר חזקת החפות.

המשיב טוען כי במהלך מאסרו נפתחו לעותר 15 תיקי פ"א. חופשותיו של העותר הופסקו בגין פתיחת תיק פל"א בתאריך 22.5.16. תיק זה הבשיל לכתב אישום חמור שהוגש בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש וניסיון פציעה. התיק קבוע להקראה בחודש מאי. נטען כי משטרת ישראל דנה בעניינו של העותר והחליטה לסווגו בקטגוריה א', זאת בשים לב לתיק שנפתח נגדו ובהתאם לפקודת החופשות. נטען כי פתיחת תיקים בזמן מאסרו מעידה על התנהגות שלילית וכיום גם עומד נגדו כתב אישום חמור ולכן מדובר בהחלטה סבירה שאין להתערב בה.

ב"כ העותר הדגיש בתגובה לטענות המשיב כי חלק מהתיקים שנפתחו לעותר בזמן מאסרו היו על החזקת סם שנתפס בתא ששוהים בו אסירים רבים ולכולם נפתח תיק שבסופו של יום נסגר. כן נטען כי ברשימת 15 התיקים שנפתחו ספרה משטרת ישראל תיקים שנפתחו לפני המאסר הנוכחי. נטען כי העותר יצא ל-160 חופשות שהאחרונה הייתה באפריל 2016, זאת למרות אותם נימוקים שהיו בפני משטרת ישראל עת נפתח התיק הנוכחי. נטען כי לא היו טענות כנגד העותר לפיהן התנהלותו של העותר אינה תקינה וכל ההחלטה מתבססת על התיק נשוא כתב האישום בבית משפט השלום בנתניה, כאשר פקודת החופשות מדברת על ענישה של שלילת אפשרות לחופשה למשך 6 חודשים ולא מעבר לכך, אלא אם מדובר בתקיפת עובד ציבור, סוהרים או שוטרים. נטען כי נגד העותר גם לא נפתח שום תיק בזמן חופשה, נתון שמשקף את התנהלותו.

דיון ומסקנות:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החומר שהוגש לעיוני הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבל את העתירה ולהורות למשיב לשוב ולדון בבקשת העותר לשלבו בסבב חופשות, כפי שהיה עד לאפריל 2016.

כאמור, סיווגו של העותר שונה והוא הוצא מסבב חופשות בשל תקרית בינו ובין אסיר אחר. בגין תקרית זו הוגש כתב אישום והתיק קבוע להקראה במאי 2017. מעיון בכתב האישום עולה כי אין מדובר בתקרית שכל כולה מונחת לפתחו של העותר ונראה כי גם לאסיר האחר הייתה תרומה כלשהי לתקרית שאירעה, זאת מבלי להקל ראש בהתנהגותו הקלוקלת והאלימה של העותר, אשר גרמה לכאורה בסופו של דבר לחבלות לאסיר האחר, כך על פי הנטען. כמובן שהעותר נהנה מחזקת החפות שכן לא הורשע. בנוסף, מדובר בעותר אשר, כאמור, ריצה כמעט 19 שנות מאסר מתוך 20 שנים שנגזרו עליו בתיק נשוא מאסר זה ואשר יצא לחופשות רבות בעבר. כל אלה מלמדים על כך שמסוכנותו של העותר אולי איננה בדיוק כפי שנטען על ידי המשיב.

כמו כן, וזהו הטעם העיקרי לקבלת העתירה, מתוכן חוות הדעת שהוכנה לשם מתן החלטה בבקשתו של העותר עולה כי עורך חוות הדעת כתב שמאז מאסרו של העותר נפתחו כנגדו כ-15 תיקי פל"א בהם היה מעורב. אך מדובר במידע שהינו לוקה בחסר. שכן חלק מהתיקים נפתחו טרם מאסרו הנוכחי וחלק מהם נסגרו בהעדר ראיות. יוער עוד כי רוב אותם 15 תיקים היו בנמצא בכל הזמנים שהם יצא העותר לחופשות, קודם לאירוע נשוא כתב האישום החדש. מכאן שלא היה בתיקים אלו, מלכתחילה, די כדי להפסיק את חופשותיו של העותר. על כן, נראה כי נפל פגם בבסיס התשתית הראייתית שעליה הושתתה ההחלטה הנוכחית ורק מטעם זה יש מקום לבחון שוב את ההחלטה ואת התשתית הראייתית שעליה הושתתה.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, סבורני כי בנסיבות אלה יש מקום לקבל את העתירה ולהורות למשיב לשוב ולבחון את בקשת העותר לשנות את סיווגו ולחזור ולשלבו בסבב חופשות. ההחלטה תתקבל לאחר שתונח בפני המשיב התשתית הראייתית המעודכנת והנכונה שתתייחס להתנהלות של העותר בחודשים האחרונים ובדיקת כל הטעון בדיקה בטרם הוצאת אסיר לחופשה.

בשים לב לחג הפסח הקרב על המשיב לדון בבקשת העותר וליתן החלטה חדשה בעניינו, שתביא בחשבון חלוף יותר מחצי שנה מאז נפתחה החקירה בתיק החדש, ואת כל יתר הנתונים הנדרשים לעניין בהתאם לפקודות, וזאת עד ליום 6.4.17.

המזכירות תעביר עותק לב"כ הצדדים.

ניתן היום, א' ניסן תשע"ז, 28 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.