כתב האישום:

הנאשם הודה והורשע ביום 18/4/17 על פי הודאתו בפניי ומפי באת כוחו במיוחס לו בכתב האישום במלואו בעובדות ובעבירות כדלקמן:

נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע יותר מ-12 חודשים – עבירה לפי סעיף 10א לפקודת התעבורה, {נ"ח}תשכ"א 1961 (להלן:" פקודת התעבורה"), סמל סעיף 2004 , נהיגה בזמן פסילה –עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, סמל סעיף 2023 , נהיגה ברכב ללא ביטוח –עבירה לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי {נ"ח] תש"ל, סמל סעיף 2106 וסירוב למסור שם ומען - עבירה לפי סעיף 62(4) לפקודת התעבורה, סמל סעיף 2013.

חוק העונשין, התשל"ז -1977 ייקרא להלן: "חוק העונשין".

על פי כתב האישום, בתאריך 13/3/17 בשעה 11:25 לערך נהג הנאשם רכב שמספרו 3603659 בקרית אונו, ברחוב לוי אשכול, ונעצר על ידי שוטרים לביקורת.

הנאשם נדרש להזדהות, ומסר לשוטר כי שמו אברהם לוי, ת.ז. 057068975, מרחוב אחד העם 21 רמת גן.

ביום 14/04/16 נפסל הנאשם בנוכחותו מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בתיק תעבורה פ"ל 308-08-15 מבית משפט לתעבורה בחיפה (להלן: "תיק חיפה") ואף הפקיד רישיון נהיגה במזכירות בית המשפט.

הנאשם נהג ברכב בתאריך 13/3/17 כאמור לעיל, בהיותו פסול מנהיגה, ללא רישיון נהיגה תקף (תוקפו של הרישיון פג 03/2002) וללא ביטוח.

הליכי המעצר :

בשל חומרת העבירות שיוחסו לו נעצר הנאשם ביום 13/3/17.

הנאשם ריצה מעצר מאחורי סורג ובריח מיום מעצרו, 13.3.17, ועד ליום 3.4.2017, מועד בו ניתנה החלטת מותב זה לשחררו בתנאי מעצר בית, בכפוף לערבויות מתאימות ולאחר שגובשו הסכמות בין הצדדים, בהתחשב במכלול נסיבותיו האישיות של הנאשם, כעולה מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו ואשר יפורטו להלן.

בהחלטה מיום 3.4.2017, הוטלו על הנאשם ערבויות מכבידות על מנת להרתיעו מלבצע שוב את העבירות המיוחסות לו, ובכלל זה נפסל רישיונו עד להחלטה אחרת, ואף מעבר ל-6 חודשים.

במסגרת הדיון בבקשה לעיון חוזר, שהוגשה מטעם ההגנה, החלטתי ביום 6/6/17 על הקלה בתנאי שחרורו של הנאשם, והוריתי על שחרורו למעצר בית לילי, בכפוף לערבויות, וזאת על מנת לאפשר לנאשם לעבוד לפרנסתו.

מאז מצוי הנאשם בתנאי מעצר בית לילי, בתנאים בהם הוא שוחרר.

יודגש, כי הנאשם התייצב לכל הדיונים בעניינו ולא נטענה לגביו כל טענה שהיא בדבר הפרת תנאי מתנאי השחרור.

הודאת הנאשם ושלב הטיעונים לעונש

ביום 18/4/17 הודה הנאשם כאמור, ונשלח לשירות המבחן למבוגרים לצורך קבלת תסקיר מבחן בעניינו.

תסקיר מבחן

תסקיר המבחן אשר הינו מפורט ומקיף ביותר, הוגש ביום 12/9/17 וביום 19/11/17 נשמעו הטיעונים לעונש.

מתסקיר המבחן עולה כי הנאשם, בן 53, עלה ארצה בשנת 1967 ממרוקו, בהיותו בן 3, מתגורר בעיר טבריה, נשוי בשנית ואב ל-4 ילדים בגילאים 15-28.

שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם אשר חווה חוויות טראומטיות במשך חייו שגרמו לו לקשיים נפשיים ופיזיים.

לחובת הנאשם 13 הרשעות קודמות, על פי גיליון המרשם הפלילי, כאשר 2 מהן התיישנו.

לנאשם היסטוריה עבריינית והוא ריצה מספר רב של עונשי מאסר ממושכים, בגין ביצוע עבירות מתחום אלימות, רכוש והונאה.

לנאשם אף רישום תעבורתי, לחובתו 11 הרשעות קודמות, שתיים מתוכן התיישנו.

הנאשם ריצה 2 עונשי מאסר בפועל, בגין עבירות פליליות.

יחד עם זאת, שירות המבחן התרשם כי ב-10 השנים האחרונות חלה התמתנות בהתנהלותו הפלילית של הנאשם.

באשר לעבירות נשוא כתב האישום, צוין כי הנאשם מקבל אחריות מלאה על ביצוען וכי לטענתו נהג לראשונה מאז היותו פסול לנהיגה ברכב השייך לבנו תוך שהוא מנמק זאת בכך שהוא נזקק להגיע לאזור המרכז.

שירות המבחן מציין כי הנאשם הביע חרטה על כך.

הנאשם מסר שתי בדיקות שתן, כאשר אחת מהן יצאה מלוכלכת בסם מסוג קנאביס, לגביה טען הנאשם כי מדובר בעישון פאסיבי של קנאביס רפואי של בן משפחה המתגורר עמו בביתו, ואילו השנייה יצאה נקייה משרידי סם.

שירות המבחן ציין כי מהתרשמותו ניכר כי הנאשם גדל במערכת משפחתית בעייתית, שאינה מסוגלת לקדם את פרטיה ולתמוך בהם.

לאור נסיבות חייו הקשות, כמו גם מצבו הבריאותי והנפשי של הנאשם ואורח חייו המתון בשנים האחרונות, ולשם שיקומו, במסגרת תסקירו, המליץ שירות המבחן על צו מבחן למשך שנה בו יהיה הנאשם תחת פיקוחם והארכת המאסר המותנה.

ראיות נוספות לעונש:

המאשימה הגישה במסגרת ראיותיה לעונש את גזר הדין בעניינו של הנאשם בתיק חיפה כאמור מיום 14.4.16, אשר במסגרתו הוטל על הנאשם מאסר מותנה בן 6 חודשים, בר הפעלה בתיק שבפנינו (ת/1) וכן גיליון רישום תעבורתי של הנאשם (ת/2).

כמו כן, הן המאשימה והן ההגנה הגישו פסיקה תומכת לטיעוניהן.

טיעוני המאשימה לעונש:

הנאשם יליד 1964, נוהג משנת 1996, לחובתו 24 הרשעות קודמות חלקן בעלות אופי בטיחותי, כאשר על פי הרשעה מס' 1, שהינה בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, הוטל עליו כאמור ב"תיק חיפה" עונש של מאסר מותנה ל-6 חודשים, פסילה בפועל של 24 חודשים, וכן רכיבים נוספים.

ב"כ המאשימה טענה כי מדובר בנאשם שהינו רצידיוויסט, לוקח את החוק לידיו, ואשר חרף העובדה שרישיונו פג ב-2002 נהג ללא רישיון תקף בפעם החמישית, כאשר קדמו לכך 4 עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף על פי הרשעות: 1,2,6,11.

באשר לנהיגה בזמן פסילה מדובר בעבירה ראשונה מסוגה.

ב"כ המאשימה הדגישה כי על אף שבחודש אפריל 2016 הוטל על הנאשם עונש של מאסר על תנאי, הרי שבחודש מרץ 2017, דהיינו פחות משנה לאחר מכן, נתפס כשהוא נוהג שוב ללא רישיון נהיגה תקף ובהיותו בזמן פסילה.

באשר למתחם העונש ההולם: התובעת המלומדת טענה כי מתחם הענישה הנהוג במקרים של נהיגה בזמן פסילה נע בין 15 ימי מאסר בפועל ועד 20 חודשי מאסר בפועל, תוך שהיא מפנה לפסיקה ענפה אשר הוגשה על ידה לתיק בית המשפט ביום 21.11.17.

כך למשל, בעפ"ת 51163-05-17 בפני כב' השו' רענן בן יוסף, נקבע בנסיבות דומות של נהיגה בזמן פסילה המלווה ברישיון נהיגה שפג שנים רבות (שם 27 שנים , כי מתחם הענישה נע בין 6 חודשי מאסר בפועל ל-20 חודשים.

באשר לעונש המתאים לנאשם, עתרה ב"כ המאשימה להשתת עונש של מאסר בפועל שלא יפחת מ-10 חודשים, במצטבר לעונש המאסר המותנה העומד ותלוי כנגד הנאשם, פסילה שלא תפחת מ-4 שנים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי, לצד רכיבי ענישה נוספים, תוך שלטענתה וזאת לשאלת בית המשפט, המלצת שירות המבחן עומדת בגדר של המלצה בלבד.

טיעוני ההגנה:

מנגד, טענה הסניגורית המלומדת למתחמי ענישה מקלים יותר הן באשר לרכיב המאסר והן באשר לרכיב הפסילה בפועל ובאשר לעונש המתאים לנאשם עתרה לענישה שיקומית.

לדבריה, הנאשם אחז ברישיון נהיגה בעברו, אלא שמאז שנת 2002 פקע רישיונו, לפיכך, לטענתה, אין מדובר במי אשר לא אחז מעולם ברישיון נהיגה.

ב"כ הנאשם הדגישה כי תוקף הרישיון של הנאשם פג בשל קשיים כלכליים, שכן הגיע לפת לחם וציינה כי אין ראיה מצד התביעה לכך שהוא לא היה זכאי לחדש רישיון נהיגה, אלא שהדבר הינו תוצאה של קושי אובייקטיבי ואמיתי.

כמו כן, ציינה כי כנגד הנאשם הוגש כתב אישום על עבירה המלווה את ליבת כתב האישום - נהיגה בזמן פסילה, אשר הינה ראשונה מסוגה לנאשם.

עוד ציינה ב"כ הנאשם, כי מדובר בנאשם אשר ההליך נגדו נפתח ב-14.3.17 ומאז הוא ישב בתנאי מעצר מוחלט מאחורי סורג ובריח לתקופה של 20 ימים, שוחרר בהחלטת בית המשפט לתעבורה בתנאים מגבילים למעצר בית.

לאחר ערר של המדינה הוחלט על מעצרו עד לקבלת תסקיר, ביום 3/4/17 שוחרר הנאשם למעצר בית, בין לבין ניתנו לו הקלות בתנאי המעצר ובית המשפט קבע בהחלטתו מיום 18.4.17 שעל הנאשם להפקיד חלף רישיון נהיגה, ואכן הוא עשה זאת ביום 18.4.17.

באשר למתחם העונש ההולם :

ב"כ הנאשם הדגישה את עיקרון ההלימה הקבוע בתיקון 113 לחוק העונשין וטענה כי מתחם ענישה לנהיגה בזמן פסילה כאשר העבירה הנגררת לה פקיעת רישיון נהיגה, נע בין מאסר על תנאי ועד מספר חודשי מאסר בפועל , אשר יכול וירוצו אף בעבודות שירות.

באשר לרכיב הפסילה, לטענתה הפסיקה הרווחת מדברת על משך תקופת פסילה שמתחילה מ-6 חודשי פסילה ועד למספר דו ספרתי של חודשים.

ב"כ הנאשם ביקשה כי בית המשפט לא ייעתר לעמדת המאשימה לעונש ומחתה על כי המאשימה לא לוקחת בחשבון את המלצות שירות המבחן, שהוא גוף בשירות המדינה, אובייקטיבי, סוקר את חיי הנאשם, בצורה אובייקטיבית, קשייו ויכולת השיקום העתידית שלו.

באשר לעונש המתאים לנאשם, עתרה ב"כ הנאשם לכך כי בית המשפט יחרוג לקולא ממתחם הענישה אותו הציגה וכי יורה על הארכת המאסר מותנה והטלת צו פיקוח למשך שנה, שכן לטענתה הנאשם ריצה 20 ימי מעצר ואין מקום להשית עליו מאסר בפועל נוסף.

ב"כ הנאשם ציינה כי אנו כחברה נרוויח מכך בשני היבטים שכן אם בית המשפט יממש את עתירת התביעה, הנאשם ייכנס לכלא וזה עלול לדרדר אותו.

הפנתה את בית המשפט לתסקיר, ממנו עולה כי מדובר בנאשם עם רקע פסיכיאטרי לא פשוט, בדיקות השתן של הנאשם היו נקיות, וכן לעובדה כי הנאשם לא הפר את תנאי מעצר הבית לאורך התקופה בה היה נתון, שכן הנאשם התייצב לכל הדיונים.

עוד הדגישה כי הנאשם לקח אחריות לעבירה והודה בהזדמנות הראשונה.

באשר לרכיב הפסילה בפועל, טענה, כי בהינתן העובדה כי בשנת 2016 הנאשם קיבל 24 חודשים, כך שבשנת 2018 הפסילה אמורה להסתיים שם ולדעתה, העונש המתאים לנאשם בתיק זה הוא פסילה בפועל שתעמוד על 6 חודשים, היא תקופת המינימום, במצטבר ובכל מקרה, כי הפסילה תימנה ממועד הפסילה השיפוטית בתיק המעצר.

דיון והכרעה.

בתיקון 113 לחוק העונשין נקבע עקרון ההלימה המנחה את בית המשפט בבואו לגזור את העונש.

עקרון זה קובע קיומו של יחס הולם בין חומרת העבירה, נסיבותיה, מידת אשמו של הנאשם לבין סוג

ומידת העונש המוטל .

על פי תיקון 113 לחוק העונשין, על בית המשפט לעבור 3 שלבים בגזירת העונש, כדלקמן:

בשלב הראשון:

קביעת מתחם העונש ההולם לתיק שבפניו, ובתוך כך יתחשב בערכים החברתיים אשר נפגעו, מידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, והכל תוך מתן בכורה לעקרון ההלימה בענישה.

בשלב השני:

בחינת קיומם של חריגים, שיקולי שיקום או הרתעה המצדיקים סטייה מהמתחם ההולם שקבע, לקולא או לחומרא .

בשלב השלישי:

קביעת העונש המתאים לנאשם שבפניו, ובמידה שאין מקום לחרוג מהמתחם ההולם שקבע ייעשה הדבר בתוך המתחם ההולם, וזאת בהתחשב, בין היתר, בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה.

לעניין השלבים בגזירת הדין, ראה ע"פ 2918/13 אחמד דבס נ' מד"י.

קביעת מתחם ענישה כולל:

על פי סעיף 40יג.(א) לתיקון 113 לחוק העונשין, הרי שאף שמדובר במספר עבירות חמורות, עסקינן באירוע אחד, ולפיכך הנני קובעת מתחם ענישה אחד ההולם את האירוע כולו נשוא כתב האישום.

קביעת המתחם ההולם בתיק זה:

נסיבות ביצוע העבירות - סעיף 40ג.(א) לחוק העונשין:

במקרה זה, וכפי שתואר לעיל, לנאשם מיוחסות מספר עבירות, אשר בשילובן מעידות על התנהגות חמורה, שהלכה והחריפה ככל שהאירוע התארך. שיאו של האירוע עת נעצר הנאשם והזדהה בשם אחר.

מדובר בנהיגה בזמן פסילה בפעם הראשונה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח ועבירה נלווית נוספת של סירוב למסור את שמו ומענו.

לא נעלמו מעיניי טענות ב"כ הנאשם כי מדובר במי שאחז ברישיון נהיגה בעברו ואשר הסתבכותו הינה תולדה של חובות כספיים.

ואולם, גם אם יש בכך כדי להקל במידת מה מחומרת העבירות, הרי שאין בכך כדי לאיין עד אפס את חומרתן ופוטנציאל המסוכנות הגלום בהן.

ממקרא כתב האישום עולה כי הנאשם נפסל בנוכחותו ב"תיק חיפה". לפיכך הנאשם ידע כי הינו פסול מלנהוג וחרף זאת ביצע את העבירות ביודעין.

הנאשם נימק נהיגתו בפסילה בכך שלדבריו הוא נהג ברכב של בנו, כי נזקק להגיע לאזור המרכז, ברם, אין בכך משום צידוק לביצוע העבירות דנן.

לפיכך, אני קובעת כי עסקינן בעבירות חמורות.

הערכים החברתיים אשר נפגעו:

אין חולק כי העבירות אשר בהן הודה והורשע הנאשם הינן חמורות ומסכנות חיים, הן של המשתמשים בדרך ושל הנאשם עצמו.

מדובר בפגיעה בערך החברתי של שמירת שלום הציבור וביטחונו בדרכים, השמירה על שלטון החוק וכיבוד החלטות בית המשפט.

מידת הפגיעה בהם אף היא חמורה, זאת גם נוכח העובדה כי הנאשם ביצע את העבירות בסמיכות זמנים של פחות משנה ממועד פסילת רישיונו ובשילוב של מספר עבירות, אשר כל אחת בפני עצמה חמורה ומסכנת חיים.

לכך מצטרפת הפגיעה ביכולת האכיפה של רשויות החוק באיתור מבצעי העבירות, עת הנאשם הזדהה בשם אחר.

מדיניות הענישה הנוהגת:

מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אותן ביצע הנאשם, כפי שציינה ב"כ המאשימה בטיעוניה המלומדים וכפי שהדבר בא לידי ביטוי בפסיקה ענפה, הינה חמורה, ולפיה הוטלו עונשי מאסר בפועל ממושכים, לרבות פסילות ממושכות, לצד ענישה נלווית.

מפנה לפסיקה בעניין העבירות אותן בצע הנאשם והשילוב ביניהן:

נהיגה בזמן פסילה וללא פוליסת ביטוח.

מדובר בעבירות חמורות המצביעות על זלזול בחוק ובצווי בית-המשפט, לא בכדי מצא המחוקק להורות על ענישה של 3 שנות מאסר (בנהיגה בזמן פסילה), שכן העונש הראוי למי שכשל הוא עונש ממשי.

על פי הלכה פסוקה, מי שנוהג בפסילה ומפר באופן בוטה את החוק ואינו מציית לו – ראוי שייגזר עליו עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח.

אולם, קיימת גם פסיקה אשר מסתפקת במאסר מותנה כאשר אין עבירות נלוות לעבירה של נהיגה בזמן פסילה.

ברע"פ 2221/11 הראל נ' מד"י נקבע כי :

"במובן הרחב, על בית-משפט זה לשלוח מסר צלול וברור לפיו בעבירות מסוג זה, במיוחד כאשר למבקש עבר תעבורתי מכביד, ינקוט בית-המשפט במדיניות ענישה מחמירה המשקפת את הסכנה הטמונה בהן לציבור הרחב".

ברע"פ 8013/13 אמיר מסעוד נ' מד"י – הוטל עונש מאסר בפועל בן 12 חודשים ו- 4 שנות פסילה.

בעפ"ת 5981-07-12 דרור אביטל נ' מד"י – נקבע מתחם ענישה בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות במיוחד ועד לשנת מאסר בת שנה אחת.

(כמו כן ראה : רע"פ 1211/12 ישראלי נ' מד"י, רע"פ 225/09 ריאן סרסור נ' מד"י , עפ"ת 43966-08-13 חלאד זיאדן נ' מד", רע"פ 1812/94 דורון פרץ נ' מד"י, רע"פ 6115/06 מד"י נ' אבו לבן, עפ"ת 13111-08-09 לירון גיולה נ' מד"י ).

לעניין השילוב בין העבירות נאמר ברע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מד"י:

"עבירות נהיגה בזמן פסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי, אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת... ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור".

נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף:

בעפ"ת (ב"ש) 13767-06-15 אבו קרעאן נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 6/7/15) מקרה בו הורשע נאשם בשתי עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה שפקע 7 שנים קודם לכן ובנהיגה במהירות מופרזת.

לנאשם 53 עבירות קודמות , ביניהן עבירות נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה בפסילה ולחובתו אף עבר פלילי. בעבר הושתו על הנאשם מאסרים מותנים שהיו ברי הפעלה והופעלו במסגרת גזר הדין.

בית משפט גזר על הנאשם 11 חודשי מאסר בפועל, הפעלת מאסר מותנה של 6 חודשים במצטבר, 36 חודשי פסילה בפועל והפעלת 4 חודשי פסילה על תנאי במצטבר. כמו כן, חולטה התחייבות כספית וקנס בסך 2,000 ₪.

ערעור הנאשם שם, התקבל ונקבע כי היות ובהרשעתו הקודמת של הנאשם הושתו עליו 5 חודשי מאסר בפועל בלבד, אין לגזור עליו כפול מזה הגם שהעונש מצוי במתחם הענישה ההולם.

בית משפט קבע כי יש להחמיר את הענישה באופן הדרגתי.

בית המשפט הפחית את תקופת המאסר ל -9 חודשי מאסר בפועל ועונש המאסר על תנאי הופעל חלקו בחופף וחלקו במצטבר.

סה"כ הושתו על הנאשם 13 חודשי מאסר בפועל. יתר הרכיבים נותרו ללא שינוי.

יחד עם זאת, כאשר המדובר בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, כאשר לא נלווית לה עבירה נוספת נקבע כי העונש הראוי הינו פסילה בפועל בלבד, כאשר משך תקופת הפסילה יקבע על פי עבר תעבורתי ומשך התקופה בה לא היה לנאשם רישיון נהיגה תקף.

ככל שהתקופה ארוכה יותר כך גם הפסילה בפועל תהא ארוכה יותר והתקופה הראויה הינה בין 3-9 חודשי פסילה.

ראה גם: תת"ע 2311-11-16 מד"י נ' אברהם (בית משפט לתעבורה אשדוד) והפסיקה המאוזכרת שם.

ואולם יודגש כי אין זה המקרה שבפנינו שכן בתיק זה עסקינן במקרה חמור פחות שכן מדובר בנהיגה בזמן פסילה בפעם הראשונה .

לנאשם בתיק זה מיוחסות 24 עבירות תעבורה קודמות, כאשר 4 מתוכן הן עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, ואילו העבירה נשוא כתב האישום הינה החמישית במספר, לצד עבירות חמורות נלוות אחרות.

אציין, כי העבירות נשוא "תיק חיפה" נעברו בשנת 2015 , כאשר זו שלפניהן בשנת 2003 , דהיינו מדובר בפער של 12 שנים ללא הרשעות בתעבורה, ומכאן ניתן להסיק כי משך תקופה ארוכה מיתן הנאשם את אורח נהיגתו.

יחד עם זאת, לאור הזלזול בחוק, הן לעניין נהיגה בזמן פסילה והן לעניין הישנות העבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, כמו גם משך תקופת פקיעת רישיון הנהיגה הארוכה וכן העבירות בגין נהיגה ללא ביטוח ומסירת פרטים כוזבים, הנני סבורה כי אין להסתפק בתיק זה במתחם ענישה הכולל רכיב של פסילה בפועל בלבד ללא רכיב של מאסר בפועל, גם אם לשיטת ההגנה מדובר במי שבעברו אחז ברישיון נהיגה.

עמדתי זו מתחזקת גם נוכח העובדה כי "בתיק חיפה" , אשר התקיים בנוכחותו של הנאשם פחות משנה עובר למועד ביצוען של העבירות בתיק זה, בו נדונה מהותה של העבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ואף הוטל עליו רכיב של מאסר מותנה בגינה.

ראה : ת/1 עמ' 6 החל מש' 20 ואילך .

סירוב למסור פרטים:

הנאשם הודה בעבירה של סירוב למסור פרטים, עת הזדהה, משנשאל לזהותו, בשם אדם אחר.

בכך שהנאשם מסר זהותו של אחר, קרי , "אברהם לוי", עבר הלכה למעשה עבירה של סירוב למסור את פרטיו, ולטעמי אף חמור מכך, שכן במעשיו ניסה להטעות את השוטרים אשר אלמלא ערנותם היה בהתנהגות הנאשם גם להפליל אחר על לא עוול בכפו.

אין ספק, כי בהתנהגותו זו יש כדי להוסיף על מידת אשמו של הנאשם.

לאור האמור לעיל, הנני סבורה כי מתחם העונש ההולם בתיק זה בגין עבירה זו יכול שיכלול רכיב של פסילה בפועל, ולו מינימלית של מספר ימים, ועד לפסילה בפועל של 3 חודשים, לצד ענישה נלווית.

המתחם הכולל ההולם לכלל העבירות בתיק זה:

לסיכום, ומאחר ויש לקבוע מתחם כולל לאירוע כולו, הנני סבורה כי מתחם הענישה נע בין מאסר בפועל בן 15 ימים ועד מאסר בפועל בן 8 חודשים ,פסילה בפועל של רישיון הנהיגה לתקופה שבין 30 חודשים ועד 42 חודשים, לצד ענישה נלווית, לרבות ענישה צופה פני עתיד, אשר יהא בה כדי להרתיע את הנאשם מלשוב ולבצע את העבירות אותן ביצע.

במכלול השיקולים הנני סבורה כי מחד, המתחם לו טענה המאשימה הינו חמור מידי, ומאידך המתחם לו טענה ההגנה הינו מקל ביחס לעבירות בתיק זה.

השלב השני: שיקולים המצדיקים חריגה ממתחם הענישה.

סעיף 40ד.(א) לחוק העונשין קובע:

"קבע בית-המשפט את מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה ומצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם, לרבות העמדתו במבחן לפי סעיפים 82 או 86 או לפי פקודת המבחן [נוסח משולב], התשכ"ט-1969.

חשיבותו של ההיבט השיקומי נודעת והדבר אף קיבל ביטוי מפורש בהוראות החוק בתיקון 113 לחוק העונשין.

לצורך בחינת אותו חריג, אשר בעטיו ניתן להטיל ענישה הפחותה ממתחם העונש אשר נקבע, בחנתי בין היתר את הפרטים העולים מתסקיר שירות המבחן כמו גם המלצותיו, נסיבות חייו הקשות של הנאשם, מצבו הרפואי, אופן התנהלותו במהלך ההליך בפניי והעובדה כי לא הפר כל תנאי מתנאי המעצר, פעולותיו הפוזיטיביות, כמו יציאה לעבודה באזור המרכז, המרוחק ממקום מגוריו בטבריה שבצפון, תמיכת בני משפחתו הקרובה, מאמציהם ורצונם הכן והעז כי יעלה על דרך המלך ובעיקר העובדה כי, ניכרת התמתנות במספר העבירות, הן אלו התעבורתיות והן הפליליות בעשר השנים האחרונות, כאמור בגזר הדין ב"תיק חיפה" , ואשר יש בכך כדי להצביע על התהליך אותו עבר מאז ועד היום.

בעניין זה, מפנה ל ת/1.

אכן, עומדת לנאשם לרועץ העובדה כי רק לפני כשנה נידון הוא בבית המשפט לתעבורה בחיפה ושם רישיונו נפסל, אך מנגד, כאמור, לא ניתן להתעלם מפרק הזמן הארוך שחלף ממועד ביצוע העבירה האחרונה הקודמת לזו שעליה נידון בבית המשפט לתעבורה בחיפה כמו גם לפרק הזמן שחלף מביצוע העבירות הפליליות.

בכל אלה יש כדי להצביע על העובדה כי הנאשם עשה מאמצים להשתקם וניכר כי אכן יש סיכוי של ממש שישתקם, חרף נסיבותיו האישיות הקשות.

אינני מקבלת את עמדת המאשימה באשר לעתירתה שלא להתייחס כלל להמלצות שירות המבחן, בטח ובטח שלא בתיק זה.

בעניין זה מקובלת עלי עמדת ההגנה והפסיקה שהובאה על ידה, שאם לא כן "מה הועילו חכמים בתקנתם"?

שירות המבחן הינו גוף הפועל מכוח חוק ושיקוליו הינם אובייקטיביים.

תסקירי שירות המבחן הינם כלי חשוב בידי בית המשפט ואין להמעיט בערכם כלל ועיקר, ולא אחת מבכרת המאשימה עצמה להישען על המלצותיו.

מפנה בעניין זה לסעיף 37 לחוק העונשין.

בתיק זה, שירות המבחן בחן ארוכות את נסיבות חייו של הנאשם, והשקיע זמן לא מבוטל, וכל זאת במטרה ליתן לבית המשפט כלים נוספים, שחשיבותם רבה, עת נדרש בית המשפט לגזור דינו של הנאשם.

הענישה לעולם הינה אינדיבידואלית, ועקרון השיקום והמשקל שיש ליתן לו באים לידי ביטוי בתיקון 113 לחוק העונשין, וזאת לצד עקרון ההלימה והאינטרס הציבורי.

סעיף 56 לחוק העונשין מאפשר לבית המשפט ו"מטעמים שירשמו", להורות על הארכת המאסר המותנה, תחת הפעלתו, אם "בנסיבות העניין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי".

אין מחלוקת כי הנאשם נהג ברכב, חרף עונש הפסילה אשר נגזר עליו, וזאת כאשר עונש של מאסר מותנה בן 6 חודשים תלוי ועומד מעל ראשו, ואינו מרתיע אותו מלשוב ולנהוג בניגוד למצוות החוק והוראות בית משפט.

יחד עם זאת, מצאתי כי במקרה זה ישנם טעמים להאריך את עונש המאסר המותנה ולא להפעילו, והכל על פי הדברים שנרשמו בהרחבה לעיל וכמפורט להלן.

נתתי דעתי לגילו של הנאשם, בן 53, לעובדה כי הטלת מאסר בפועל כמו גם פסילת רישיונו לתקופה ממושכת, בנוסף לכך שהוא עדיין מרצה פסילה קודמת, עלולה להוות ענישה אשר לא תאפשר לנאשם כל סיכוי לשקם את חייו ואף אולי לגרום לו לנסיגה ולמצב בלתי הפיך.

בענייננו, ועל פי ההלכה, יש מקום להורות על הארכת המאסר המותנה משיקולי שיקום, במצבים בהם מוצדק לתת לנאשם הזדמנות נוספת לחזור לדרך הישר, כאשר הוא מראה סימנים המניחים יסוד לציפייה כי כך יהיה, כמו גם התחשבות ברכיב הפסילה בפועל, וזאת על מנת ליתן לנאשם זה אור בקצה המנהרה.

עם זאת, אימוץ שיקולי שיקום אין משמעותו זניחת שיקולי הלימה, לאור חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, וברור כי אלו ומשקלם לא נעלמו מעיניי. סבורני, כי אם ניתן להטיל עונש הקרוב יותר לעונש ההולם מבלי לפגוע בשיקומו של הנאשם, יש להעדיף זאת.

ואולם בתיק זה הטלת עונש מאסר בפועל יהא בה משום פגיעה של ממש בשיקום הנאשם, ואין להעדיפה בנסיבות תיק זה על פני שיקולי השיקום.

התיק מתנהל בפני מזה כשמונה חודשים.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ונראה כי הוא עושה מאמצים רבים לעלות על דרך המלך, בצד הדאגה לפרנסת בני משפחתו בכבוד בתנאים קשים, וזאת על אף נסיבות חייו הקשות ומצבו הבריאותי.

במהלך הדיונים בפניי העתיק הנאשם את מקום מגוריו לדירת "עמידר", סיפר כי הוא מבקש לשפץ בעצמו את הדירה ונוסע למרכז הארץ על מנת לעבוד בשיפוצים ולפרנס את בני משפחתו.

הנאשם הופיע בפניי, והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מכנות החרטה אשר הביע, כמו גם מכנות דבריהם של בני משפחתו, אשר נכחו בכל הדיונים, וניכר כי שיקומו של הנאשם הינו בנפשם.

צדק של ממש יש בטענת ההגנה , כי לצד האינטרס הציבורי בענישה הולמת יש לקחת שיקולי שיקום כחברה, אשר בענישה נכונה ומאוזנת תרוויח פעמיים, שכן מחד יהיה בה מענה הולם לאינטרס הציבורי ומאידך יש ויהיה בה כדי למנוע מהנאשם הידרדרות נוספת ושקיעה במעגל החיים העברייני, על כל המשתמע מכך והשפעתה של זו על החברה בכללותה.

מפנה לגזר דינו של כב' הש' סעדון מבית משפט לתעבורה בתל-אביב, בתת"ע 2269-01-15 מ"י נ' עודה אימן, שם בנסיבות חמורות של נהיגה כבלתי מורשה ובשכרות הוארך מאסר מותנה בן 12 חודשים משיקולי שיקום, תוך איזון ולצד ענישה נילווית של 350 שעות של"צ, פסילה בפועל של 40 חודשים, קנס ופסילה על תנאי.

בערעור שהוגש באותו תיק על ידי ההגנה, עפ"ת 737-09-17 לאחר שההגנה חזרה בה מן הערעור בהמלצת בית המשפט קבע בית משפט לערעור, כב' הש' בן יוסף כי :

"...גזר דינו של בית משפט קמא, שהוא גזר דין שיקומי המתחשב בסעיף 40 ד' לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, כפי שצריך- מאסר ע"ת הוארך ובצדק הוארך והמדינה כאן אפילו לא הגישה ערעור"

השלב השלישי : העונש המתאים.

נסיבות שאינן קשורות לעבירה ונסיבות נוספות – סעיפים 40יא. ו40 יב לחוק העונשין.

בשלב זה על בית המשפט לבחון נסיבות אישיות של הנאשם שאינן קשורות לביצוע העבירות ונסיבות נוספות, כמו למשל נסיבות חיים קשות של הנאשם, שהייתה להן השפעה על ביצוע המעשה, נטילת האחריות, הפגיעה של העונש בנאשם , לרבות בשל גילו, או הפגיעה במשפחת הנאשם, עברו התעבורתי ועוד, אשר יכול שתהא בהן השפעה על גזר הדין בתוך מתחם הענישה אשר נקבע לעיל, או אף מחוצה לו (אם מדובר בהליך שיקומי).

שיקול נוסף הינו הדרגתיות הענישה.

יש לבחון מה הם העונשים שהושתו על הנאשם בעבר, בגין מעשים דומים, ולהענישו בהדרגתיות ביחס אליהם, זאת גם נוכח העובדה כי תלוי ועומד כנגדו עונש מאסר בן 6 חודשים, בר הפעלה בתיקנו.

ראה : פ"ל (ת"א) 9929-08-13 מ"י נ' שלום, לא פורסם 1/3/14). ׂ

נתתי משקל לא מבוטל לעובדה כי במסגרת הליכי המעצר ריצה הנאשם 20 ימי מעצר, מאחורי סורג ובריח, דהיינו אף מעבר לרף התחתון לו טענה המאשימה, כמו גם לתנאים המגבילים בהם היה נתון הנאשם משך תקופה ארוכה בגין תיק זה, אשר יש בכך הגבלה על חירותו ויכולתו להתפרנס, על כל המשתמע מכך.

לא נעלמה מעיני טענת ההגנה כי אין מדובר בבלתי מורשה כלל, אלא במי שאחז בעברו ברישיון נהיגה וכי אי חידושו הינו תוצאה של קשיים כלכליים אובייקטיביים.

אמנם, כאמור, אין בכך כדי להוות צידוק למעשי הנאשם, ואף לא כדי להמעיט בחומרת מעשיו, אלא, שמאידך לא ניתן לאיין לחלוטין משקלה של טענה זו.

התחשבתי גם בעקרון ההדרגתיות ובעונשים שנגזרו על הנאשם ב"תיק חיפה", החל מעונש המאסר על תנאי בן ששת החודשים, הפסילה בפועל בת 24 חודשים של רישיון הנהיגה , אותה מרצה הנאשם בימים אלה, ורכיב הפסילה על תנאי.

נתתי דעתי גם לנימוקי בית המשפט הנכבד ב"תיק חיפה" עת גזר את דינו של הנאשם, ובעיקר בהתחשבותו במיתון אורח חייו העברייני של הנאשם במשך שנים ארוכות.

באשר לרכיב הפסילה בפועל של רישיון הנהיגה :

המאשימה מבקשת להטיל על הנאשם בעתירתה פסילה בפועל שלא תפחת מ- 4 שנים.

מבין העבירות המיוחסות לנאשם בתיק זה, העבירה החמורה ביותר הינה של נהיגה בזמן פסילה.

בעניין מתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה נקבע על ידי בית משפט מחוזי בבאר שבע בעפ"ת 43966-08-13 חאלד זידאן נ' מד"י :

"הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון נהיגה הינו בתוך מתחם העונש ההולם, אשר נע בן 6 חודשים ועד לחמש שנים."

על אף שנראה כי יש למצות עם הנאשם את הדין, במובן של הטלת פסילה בפועל לתקופה ארוכה אשר יש בה כדי לאזן את אי הפעלת המאסר על תנאי, עדיין נראה לי נכון, לאור כל הנסיבות שפורטו, להותיר לנאשם ערוץ של אפשרות לחזור למוטב, לתקן את דרכיו ואף לרפא את הפגם, וזאת בדרך של חידוש וקבלת רישיון הנהיגה שלו בבוא העת, זאת גם נוכח הפסילה על תנאי שעומדת לחובת הנאשם.

משכך, ולאור מכלול השיקולים, הנני סבורה כי ניתן להסתפק בתקופת פסילה בפועל הפחותה מ-4 שנים, וכי ניתן לאזן את הענישה גם בהשתת רכיבי ענישה צופים פני עתיד.

באשר להפעלת הפסילה על תנאי העומדת לחובת הנאשם, אמנם המאשימה לא עתרה להפעלתה אך, מנגד, בית המשפט אינו יכול להתעלם מממנה.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, הפסיקה שהוצגה לעיוני, ולאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות בתיק זה, לרבות חומרת העבירות, נסיבות ביצוען, הערכים החברתיים המוגנים , מדיניות הענישה הנוהגת, עברו התעבורתי של הנאשם, לרבות זה הפלילי, ולצד זאת תסקיר שירות המבחן והמלצותיו החיוביות, נסיבותיו האישיות והרפואיות של הנאשם, כמו גם הודאתו בהזדמנות הראשונה, הבעת החרטה, שיקולי השיקום ומאמציו של הנאשם בכיוון זה, הנני סבורה כי המקרה הנדון הינו המקרה בו על בית המשפט לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם אותו קבעתי, באשר לרכיב המאסר, ולפיכך הנני מוצאת לנכון לאמץ את המלצות שירות המבחן.

אני נמנעת מהשתת רכיב של קנס כספי על הנאשם, וזאת בשל מצבו הכלכלי, שכן הנאשם מתקיים מקצבת נכות ועבודות מזדמנות, כמו גם בשל מצבו הבריאותי והנפשי.

אשר על כן, מצאתי לנכון לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

1. הנני מורה על הארכת המאסר המותנה בן 6 חודשים אשר הוטל על הנאשם על פי הרשעה מספר 1 בתיק בית משפט השלום לתעבורה בחיפה שמספרו פ"ל 308-08-15 מיום 14/4/16 בשנתיים נוספות.

2. אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 34 חודשים בפועל.

3. אני מורה על הפעלת הפסילה המותנית בת 6 חודשים אשר הוטלה על הנאשם מהרשעה מספר 1, על ידי בית משפט השלום לתעבורה בחיפה בתיק שמספרו פ"ל 308-08-15 מיום 14/4/16 , וזאת במצטבר לפסילה אותה הטלתי בתיק זה ולכל פסילה אחרת.

4. סה"כ ירצה הנאשם 40 חודשי פסילה בפועל, כאשר 4 חודשים מתוכם ירוצו בחופף לפסילה אותה הוא מרצה בתיק שמספרו פ"ל 308-08-15 מבית משפט לתעבורה חיפה.

מניין הפסילה בפועל יחל מיום הפסילה בתיק המעצר נשוא תיק זה, דהיינו מיום

18/4/17.

המזכירות תנפיק אישור הפקדה לנאשם.

5. אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים, וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

6. אני מחייבת את הנאשם לחתום על התחייבות כספית בסך 10,000 ש"ח ל- 3 שנים. והתנאי הוא שלא יעבור בתקופה זו עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל לשנתיים. ההתחייבות תחתם בתום הדיון במזכירות בית המשפט. לא תחתם ההתחייבות, ייאסר הנאשם ל- 3 ימים.

6. אני מטילה על הנאשם צו מבחן למשך שנה, אשר בו יהיה הנאשם נתון תחת פיקוח שירות המבחן, וזאת בהתאם לאמור בהמלצת תסקיר שירות המבחן.

המזכירות תעביר העתק מגזר הדין לשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בתוך 45 יום מהיום

ניתנה והודעה היום א' טבת תשע"ח, 19/12/2017 במעמד הנוכחים