לפני: כב' השופטת רחל גרוס

נציג ציבור (עובדים) מר אפרים ויגדר

פסק דין

1. התובע, מר דב גלודשטיין (להלן: "התובע"), עתר בתביעה להכיר באירוע מיום 2.5.16 כ"תאונת בעבודה" בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק").

רקע

2. התובע הגיש לנתבע טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה אשר אירעה, לטענתו, ביום 2.5.16.

3. תביעת התובע להכיר בפגיעה בברכו השמאלית כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי פקידת התביעות ביום 16.8.16.

על החלטה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

טענות הצדדים

4. עיקר טענות התובע

בזמנים הרלוונטיים לתביעה, התובע עבד כמקדם מכירות במפעל הפיס. ביום 2.5.16, במהלך העבודה, התובע יצא לפגישת עבודה עם מר אלירן אסאו שהינו זכיין של מפעל הפיס (להלן: "מר אסאו"). בפגישה נכח גם מר עידו סטניקובסקי (להלן: "מר סטניקובסקי"). הפגישה התקיימה מחוץ לקיוסק של מר אסאו, בישיבה על כסאות פלסטיק נמוכים ונמשכה כ- 10 דקות. בתום הפגישה, התובע נדרש להמשיך לפגישה נוספת אצל זכיין אחר ועל כן קם במהירות ובתנופה מהכיסא ולפתע חש כאב עז בברך שמאל ושהברך ננעלה. התובע אמר למר אסאו כי ברכו ננעלה והוא אינו יכול לזוז; ואולם לאור העובדה כי מיהר לפגישה אצל זכיין אחר, הוא המשיך את עבודתו עד לסוף יום העבודה כשהוא סובל מכאבים בברך. למחרת, התובע פנה לקבלת טיפול רפואי בקופת החולים.

לטענת התובע, יש להכיר באירוע מיום 2.5.16 בו נפגע בברך שמאל לאחר שקם בתנופה ובמהירות מישיבה של כ- 10 דקות בכיסא נמוך לעמידה, כתאונת עבודה.

לתמיכה בטענותיו, התובע מפנה לב"ל (ת"א) 5432/07 ליבשיץ אלכסיי נ' המל"ל (ניתן ביום 7.10.10) ולב"ל (חיפה) 17061-03-09 זייד אנואר נ' המל"ל (החלטה מיום 30.4.12).

5. עיקר טענות הנתבע

על מנת שאירוע יוכר כ"תאונת עבודה", אין די בכך שיופיעו כאבים תוך כדי העבודה, אלא נדרש שתהא תנועה שהיא אינה תנועה הנעשית באופן שגרתי; במקרה הנדון, מדובר בקימה רגילה מכיסא ועל כן, התובע לא הוכיח קיומו של אירוע תאונתי.

לתמיכה בטענותיו, הנתבע מפנה לעב"ל 36470-04-11 דן סקוירסקי נ' המל"ל (ניתן ביום 8.12.11) (פורסם בנבו) ולעב"ל 37540-08-15 מישל ביטון נ' המל"ל (ניתן ביום 12.1.17) (פורסם בנבו) (להלן: "פרשת מישל ביטון").

הנתבע מוסיף וטוען, כי אין לקבל את גרסת התובע שלפיה מדובר היה בקימה מישיבה בכיסא נמוך, במהירות ובתנופה וכי יש להעדיף את גרסתו המוקדמת של התובע בהצהרה שמסר לפקידת התביעות, שלפיה הכאבים בברכו הופיעו בזמן קימה רגילה מכיסא.

בנסיבות הענין, מבקש הנתבע לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

6. סעיף 79 לחוק, מגדיר תאונת עבודה באופן הבא:

"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

7. בהתאם להלכה הפסוקה, תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים – גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. באין חבלה אין תאונת עבודה והחבלה היא אחת העובדות הדרושות לעילת התביעה (ראו דב"ע 153-0/נג פארג' עוד ג'אבר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 50).

8. עוד נפסק, כי מבוטח חייב להוכיח אירוע תאונתי הקשור לעבודה והחורג מתנועותיו שאינן קשורות לעבודה (ראו דב"ע (ארצי) נה/181 – 0 המוסד לביטוח לאומי נ' נפתלי לפידות (ניתן ביום 14.12.95).

9. בהתאם, בפרשת מישל ביטון, בו נדון מקרה של מבוטח אשר תוך כדי יציאה מהרכב הוא חש כאב בברך (כמו "קנאק" שלא משתחרר) ובסוף יום העבודה, עת ביקש לקום מהכיסא וליישר את הרגל הרגיש כאב חזק בברך, קבע בית הדין הארצי כי משהמבוטח לא הוכיח קיומה של תנועה חריגה במהלך היציאה מהרכב/ הקימה, המערער לא הוכיח התרחשות אירוע תאונתי והתביעה נדחתה.

10. בפרשת מישל ביטון מפנה בית הדין הארצי גם לדב"ע מד/90 – 0 שפיר נ' המוסד לביטוח לאומי (פד"ע טז ע' 93, ע' 97); באותו מקרה נדחתה תביעה של מבוטח שירד במדרגות אוטובוס והוציא את רגלו מהאוטובוס וכאשר דרך על המדרכה שמע "קליק" חזק ולא יכול היה לזוז עקב כאב חד שחש בחלק התחתון של גבו. באותו מקרה נקבע כי אין בפעולת דריכה רגילה כדי להוות ראשית ראיה לקיומו של אירוע תאונתי:

"לו אכן היה מדובר ב'דריכה לא נכונה' .. היה המצב שונה, אלא שמתיאור העובדות.. המערער לא החליק, לא נפל, לא ניתר ולא מעד. גם לא דובר על תנוחה לא נכונה, על זווית לא נוחה, על ירידה מבוהלת או כושלת מהאוטובוס, על מכשול, על איבוד נעל, על מרחק בלתי רגיל בין האוטובוס והמדרכה, על גובה חריג של כבש האוטובוס וכיוצא באלה דברים".

11. מהאמור עולה, כי יסוד הכרחי לקיום "תאונת עבודה" הינו קיום "תאונה", והנטל להוכיח קיומה של "תאונה" רובץ על התובע (בג"ץ 3523/04 גבריאל למברגר נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נח(5) 104). תובע המבקש כי אירוע מסוים יוכר כתאונת עבודה נדרש להוכיח את עצם קרות האירוע התאונתי וכן להראות כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין העבודה וכי הנזק נגרם עקב העבודה ולא כתוצאה מגורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה.

מן הכלל אל הפרט

12. לאחר ששמענו את עדות התובע ועדות מר סטניקובסקי ושקלנו את הראיות שהובאו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את האירוע הנטען מיום 2.5.16. להלן נפרט את הנימוקים למסקנה זו.

13. בטופס התביעה אשר הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי (נ/1), התובע תיאר את פרטי האירוע כדלקמן: "ישבתי להסביר לזכיין על יעדים וכשהתרוממתי הברך ננעלה לי".

14. בעת שהתובע מסר הצהרה לפקידת התביעות בדבר אופי הפגיעה, הצהיר התובע, כדלקמן:

"...ישבנו דיברנו עבודה שגרתית שקמתי מישיבה היא פשוט ננעלה. יכול להיות שישבתי הרבה זמן, הרגשתי קושי ביישור... בנוגע לרישום האורתופד- אני סיפרתי רגיל שקמתי מישיבה לעמידה וחשתי שהברך ננעלה, הוא הגדיר את זה חבלה סיבובית לא יודע למה... מתעקש שלא קרה לי שום תנועה סיבובית, לא זוכר" (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

15. מהאמור עולה כי בגרסאותיו המוקדמות של התובע (טופס התביעה, הצהרתו לפקידת התביעות), אין כל תיאור של תנועה או פעולה חריגה במהלך הקימה, אלא שמתוארת קימה שגרתית מכיסא.

16. נוסיף ונציין, כי גם בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה, לא תוארה תנועה או פעולה מיוחדת בעת הקימה. בתיאור התאונה נרשם כדלקמן: "בזמן שישב בעבודה בכיסא, בזמן שהתרומם ברך ננעלה" (ראו נ/2). גם ברישום הרפואי מיום 3.5.16 (יום לאחר האירוע הנטען), נרשם ברישום הרפואי "מאתמול כאב באזור ברך שמאל, ללא סיפור חבלה, לפי דבריו אתמול בזמן ישיבה על כסא הרגיש שברך ננעלה, לא יכול היה ליישר אותה, ומאז ישנם כאבים" (ראו נ/4).

גרסה זו זהה לגרסתו של התובע בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה (נ/1) ובהצהרתו לפקידת התביעות (נ/3), שכאמור אין בה כל אזכור לאירוע של קימה במהירות/ בתנופה מכיסא נמוך.

17. בכתב התביעה אשר הוגש לבית הדין, שינה התובע את גרסתו וטען לראשונה כי מדובר היה ב"קימה במהירות" מכיסא (ראו סעיף 2 (ג) לכתב התביעה). על גרסה זו חזר התובע גם במסגרת הדיון המוקדם אשר התקיים ביום 25.9.17 (ראו פרוטוקול מיום 25.9.17, עמ' 1, ש' 11-19 והדיון ביחס לקימה במהירות).

18. בתצהיר העדות הראשית, התובע הוסיף ופיתח את גרסתו וטען לראשונה כי מדובר היה בקימה מכיסא פלסטיק נמוך (ראו סעיפים 3 ו-4 לתצהיר התובע).

19. התובע הגיש תצהיר גם מטעם מר אסאו (אשר בפועל לא התייצב למסור עדות בבית הדין). בתצהיר של מר אסאו נוספה טענה שלפיה התובע קם "בתנופה", טענה שלא נטענה עד לשלב זה גם על ידי התובע עצמו. ויובהר, טענת הקימה "בתנופה", עלתה על ידי התובע לראשונה רק במסגרת עדותו בבית הדין (ראו פרוטוקול עמ' 6, ש' 8).

20. חשוב לציין, כי חרף טענת התובע שלפיה הקימה הייתה מכיסא פלסטיק נמוך, בתצהירו של מר אסאו לא הוצהר כי מדובר בכיסאות פלסטיק נמוכים, אלא רק "כסאות פלסטיק". יש לציין, כי מדובר בפרט מהותי בגרסת התובע, והעובדה כי בתצהיר של מר אסאו הוא הושמט מלמדת כי אין לקבל גרסה זו.

21. עוד נציין, כי על אף שמר אסאו נתן תצהיר מטעם התובע, מר אסאו לא התייצב ליתן עדות והתובע ויתר על חקירתו. הימנעות התובע מהעדת בעל הקיוסק הבקיא בפרטים, מלמדת כי לו הובא מר אסאו לעדות היה הדבר פועל לחובת התובע.

22. לא נעלמה מעינינו עדותו של מר סטניקובסקי אשר הוזמן ליתן עדות מטעם הנתבע. עם זאת, לא מצאנו לקבוע ממצאים בדבר סוג הכיסא עליו ישב התובע ואופן הקימה על סמך עדותו של מר סטניקובסקי. ראשית, כאמור לעיל, הטענה לקימה מכיסא נמוך עלתה לראשונה רק בשלב התצהירים. שנית, מעדותו של מר סטניקובסקי ניכר היה כי על אף שהוזמן מטעם הנתבע, הוא חברו של התובע ואף יודע בדיוק לצורך מה הוזמן ליתן עדות (ראו פרוטוקול מיום 10.7.18, עמ' 7, ש' 18-23).

23. יתירה מכך, גרסתו של התובע בדבר סוג הכיסא וגרסתו של מר סטניקובסקי לקו בסתירות.

התובע העיד כי מדובר בכיסאות פלסטיק של כתר אשר הינם "יחסית נמוכים לסטנדרט". התובע הדגים והסביר כי הכיסא באולם בית הדין (כיסא ישיבה רגיל) הינו "קצת יותר גבוה מהכיסא שעליו ישבנו" (ראו עדות התובע, עמ' 5, ש' 17-22). בהמשך, התובע אף הציג תמונה והסביר כי מדובר בכיסא עם ידיות שהינו נמוך מכיסא ישיבה רגיל (ראו פרוטוקול עמ' 5, ש' 29-32).

כאשר התובע נשאל מדוע לא ציין קודם כי מדובר היה בכיסא מיוחד, התובע השיב "כי מבחינתי זה לא כיסא מיוחד זה כיסא שאני יושב עליו כל יום בגינה" (ההדגשה הוספה- ר.ג.) (ראו פרוטוקול עמ' 6, ש' 12).

להבדיל, מר סטניקובסקי העיד כי מדובר ב"כיסאות כאלה נמוכים, זולות, ממש כמעט על הרצפה" (ההדגשה הוספה- ר.ג.) (ראו פרוטוקול עמ' 8, ש' 1). בהמשך העיד כי לא מדובר בקימה רגילה, היות והישיבה היא "ממש כמעט על הרצפה" (ראו פרוטוקול עמ' 9, ש' 9-10).

באשר לסוג הכיסא, מר סטניקובסקי טען כי מדובר בכיסא כמו כיסא ים "שנפתחים עם הרגליים באיקס". מר סטניקובסקי אף הציג תמונה של סוג הכיסא והציג כיסא שונה מהכיסא שהציג התובע (כיסא ים נמוך, מתקפל, ללא ידיות, ללא ארבע רגליים- אלא רגליים בצורת איקס) (ראו פרוטוקול עמ' 8, ש' 11-16).

24. לאמור לעיל יש להוסיף, כי מר סטניקובסקי אישר בעדותו כי כאשר תושאל טלפונית על ידי פקידת התביעות, הוא מסר לה כי התובע קם מכיסא ולא אמר לה שמדובר היה בקימה במהירות מכיסא נמוך (ראו פרוטוקול עמ' 8 ש' 25- עמ' 9, ש' 5).

25. מהאמור עולה, כי בפי התובע היו גרסאות אחדות אודות נסיבות קרות האירוע מושא תביעתו. הגרסה כי הפגיעה אירעה בעת שקם במהירות הופיעה לראשונה בכתב התביעה לבית הדין והגרסה שקם מכיסא נמוך הופיעה לראשונה רק בתצהיר העדות הראשית. משאלה הם פני הדברים, דעתנו היא כי יש בגרסאות המשתנות של התובע, כדי להשליך על מהימנות גרסתו. ריבוי הגרסאות מפי התובע אודות אופן קרות האירוע והסתירות העולות מגרסתו מטים את הכף לקבוע כי לא הוכח אירוע תאונתי בעבודת התובע.

26. ערים אנו לפסיקה אליה התובע הפנה בכתב התביעה. עם זאת, נסיבות המקרה שבפנינו שונות מהנסיבות במקרים שהובאו על ידי התובע. כך, בעניין ליבשיץ אלכסיי הוכחה תנועה של ירידה מכיסא גבוה ולא ירידה רגילה מכיסא; בעניין זייד אנואר מדובר היה בתובע שעבר ממצב של כריעה במשך כחצי שעה למצב קימה תוך כדי סיבוב הגוף (לא הברך) לכיוון הליכתו ולא בקימה רגילה מכיסא.

27. לאור כל האמור, הרי שהתובע לא הוכיח קיומו של אירוע תאונתי בעבודה ולפיכך, דין התביעה להידחות.

סוף דבר

28. התביעה נדחית.

29. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

30. לצדדים זכות ערעור על פס"ד זה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד.

ניתן היום, כ"ו אדר ב' תשע"ט, (02 אפריל 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.