1. לפנינו תביעה להכיר בטינטון ממנו סובל התובע כפגיעה בעבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: החוק).

2. ביום 25.5.16 פנה התובע בתביעה להכיר ב"ירידה בשמיעה" ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה.

3. ביום 20.9.16 הכיר הנתבע בליקוי השמיעה ממנו סובל התובע כפגיעה בעבודה, אולם דחה את התביעה ככל שהיא מתייחסת לטינטון, וזאת מהטעם שעל "פי סעיף 84א(ב)(3) לחוק, תנאי להכרה בטינטון שעקב חשיפה לרעש כפגיעה בעבודה, הוא שהפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייב הפניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועד ברשומה רפואית.

על פי המסמכים שבידינו לא נמצאו פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי בשל הטינטון. תנאי זה אינו מתקיים בתביעתך ועל כן, לצערנו, עלינו לדחות את תביעתך".

4. ביום 26.03.15 התקיים דיון במעמד הצדדים, במהלכו הפנה התובע לתיעוד רפואי המעיד לגישתו על פניותיו בקשר לטינטון ממנו הוא סובל.

במעמד הדיון הסכים הנתבע ביחס לכך כי תלונת התובע הראשונה כעולה מהתיעוד הרפואי שהוצג, הינה מיום 1.11.15. בהתאם לכך, ביקש הנתבע ארכה כדי להודיע האם חל שינוי בעמדתו בנוגע לתביעה.

5. בהמשך, לאחר שהנתבע הודיע כי נותר הוא בעמדתו ביחס לדחיית התביעה, ניתנה החלטה על הגשת תצהירים.

6. ביום 6.12.17 התקיים דיון במהלכו נחקר התובע על תצהיר עדותו הראשית, ובסוף הדיון ניתנה החלטה ולפיה שוב ניתנה לנתבע ארכה נוספת להודיע אם חל שינוי בעמדתו, וזאת בעקבות מסמך רפואי מיום 12.1.16 לעניין בדיקת BERA, שאליו הפנה התובע.

7. בהודעתו מיום 31.1.18 הודיע הנתבע על כך שלא חל שינוי בעמדתו ומשכך ניתנה החלטה על הגשת סכומי הצדדים – אשר הוגשו מטעם התובע ביום 15.3.18 ומטעם הנתבע ביום 22.4.18. סיכומי תשובה מטעם התובע הוגשו לאחר מכן ביום 23.4.18.

8. במסגרת הסיכומים, עמד התובע על טענותיו ולפיהן לגישתו עמד בתנאי סעיף 84א(ב)(3) לחוק לעניין הפניות החוזרות והנשנות לטיפול רפואי. במסגרת זו הפנה התובע לתיעוד הרפואי שהוצג בתיק, וטען כי הוצגו לפחות שתי פניות בלתי תלויות לקבלת טיפול רפואי בנוגע לטינטון.

9. הנתבע, לעומת זאת, ביקש לדחות את התביעה. הנתבע טען, כי כלל הביקורים שהציג התובע בתקופה מיום 1.11.15 ועד ליום 3.5.16 הינם תהליך אחד אשר נבע מהפנייה הראשונה מיום 1.11.15, ועל כן אינן מהוות פניות חוזרות ונשנות כנדרש בהתאם להוראות הדין והפסיקה על פיו. כך ששתי הפניות הראשונות שמתייחסות לטינטון נחשבות לפניה אחת, כאשר כל שאר הביקורים שלאחר מכן נעשו לצורך בירורים נוספים ולא לצורך תלונות על טינטון. פניותיו של התובע בעניין זה אינן עונות על הגדרת פניות חוזרות ונשנות, שכן מדובר בפניות שנעשו על פני זמן לא משמעותי לפני הגשת התביעה לנתבע.

כמו כן נטען, כי בתיקו הרפואי של התובע לא נמצאה הפניה הנטענת לד"ר ח'ליל מיום 12.1.16.

דיון והכרעה

10. השאלה העומדת בפנינו בתובענה זו נוגעת לפרשנותו הנכונה של סעיף 84א(ב)(3) לחוק.

כתנאי להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה (בנוסף לשאר התנאים המצטברים שנקבעו בו), ש"הפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית".

השאלה בדבר משמעות הדרישה שבסעיף 84א(ב)(3) לחוק נדונה רבות בפסיקה, שבה חלו מספר שינויים בעניין פרשנות הדרישה בדבר הפניות החוזרות ונשנות. (ראו לעניין זה את פסקי הדין שניתנו בעבל 53/08 ברלכיס - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 02.10.08; עבל 325/08 המוסד לביטוח לאומי - בוחבוט שרלי, ניתן ביום 12.10.09; עבל 535/08 המוסד לביטוח לאומי - מיכאל קנטור, ניתן ביום 10.03.10; עבל 589/08 המוסד לביטוח לאומי - חיים דדון, ניתן ביום 22.4.10; עבל 546/08 המוסד לביטוח לאומי - אליעזר בן גיגי, ניתן ביום 24.06.10). פסיקה זו הציבה אינדיקציות לבחינת אוטנטיות התלונות על הטינטון, ובניהן מספר התלונות, מועדיהן ומהותן, ובכלל זה הוכחת הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון אשר ביטויה מוזכר בתיעוד הרפואי.

בפסיקה מאוחרת יותר, רוככו התנאים שהציבה הפסיקה הנ"ל הנוגעות לאינדיקציות בחינת אוטנטיות התלונות על הטינטון, וכיום הגישה היא שדי בעצם הרישום היינו הפניה בתלונה על הטינטון כדי להעיד על הפגיעה בתפקוד, והעובדה שלא נרשם בתיעוד הרפואי קיומה של הפגיעה אינה שוללת את קיומו של התנאי. פסק הדין שסימן את המפנה ניתן בעבל 31583-06-10 המוסד לביטוח לאומי – גנאים פהד, ניתן ביום 27.06.12 (להלן "עניין גנאים"), שבו גיבש בית הדין הנחיות ואמות מידה לבחינת אותנטיות התלונות לצורך יישום סעיף 84א(ב)(3) לחוק. שם נקבע כי -

"א. הטנטון התמידי מקשה על חיי היום יום. משום כך הנחת המחוקק הינה, כי הסובל מטנטון אמת יתלונן בפני רופאו על סבלו.

לאור האמור יש לקבוע ככלל, כי עצם התלונה על טנטון מעידה על פגיעה בתפקוד, שהרי מדוע יפנה מבוטח לקבל מזור לליקוי אם אין הוא סובל מאותו ליקוי, והוא אינו מפריע לו ופוגע בתפקודו. לפיכך אין צורך שברשומות הרפואיות יינתן ביטוי מילולי ומפורש להפרעה בתפקוד.

ב. מהיות הטנטון תופעה מטרידה המקשה באופן מתמשך על חיי היום יום, הניח המחוקק, כי הסובל מאותה תופעה לא יסתפק בפניה חד פעמית לרופא, ומשום כך דרישתו באותו סעיף "לפניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי", כתנאי להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה.

ג. באשר לאותה דרישה של "פניות חוזרות ונשנות לקבלת טיפול רפואי", יש ליתן הדעת לכך, שהיא באה, לאחר שלקוי השמיעה הוכר כפגיעה בעבודה, לאחר שכושר השמיעה פחת בשיעור של 25 דציבל בתדירויות הגבוהות, ולאחר שהטנטון תועד לראשונה לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק.

משאלה הם הדברים, תכלית אותו סעיף לוודא אותנטיות תלונת הטנטון, אינה מצדיקה מבחן קשיח אלא מבחן גמיש, מונחה בין השאר, על פי אמות המידה הבאות:

ראשית - פניות חוזרות ונשנות לרופא בתלונת טנטון, סמוך לפני הגשת התביעה למוסד להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה - מעלה חשש לגבי אותנטיות הפניות, שמא התביעה למוסד היא הורתן.

שנית - מאותו טעם, אין להתחשב, ככלל, בפניות לרופא בקשר לטינטון לאחר הגשת התביעה למוסד להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה.

שלישית - ככלל, פניית מבוטח לרופא בתלונת הטנטון, ביצוע בדיקה במכון שמיעה עקב כך, וחזרה עם תוצאות הבדיקה לרופא; כלומר, השלמת הליך הבירור הרפואי באופן האמור; ראויה להחשב כפנייה אחת לטיפול בטינטון ולא ל"פניות החוזרות ונשנות". זאת מחד. מאידך, די בשתי פניות בלתי תלויות זו בזו עקב תלונת הטינטון כדי שהמבוטח ייחשב כמי שעמד בדרישות הסעיף.

רביעית - אין לקבוע מראש כלל לגבי פרקי זמן שהחל מהם יעמוד או לא יעמוד המבוטח בתנאי הפניות החוזרות ונשנות ביחס למועד הגשת התביעה למוסד וביחס לפרק הזמן בין פנייה אחת לשנייה. מרחק הזמן בין פנית טנטון אחת לשניה ובין שניהם למועד הגשת התביעה אינו בהכרח מעיד על אותנטיות התלונה ואינו מאבחן בהכרח בין תלונת אמת להתחזות.

חמישית - מבחן פורמליסטי של פערי זמן בין הפניות והתביעה למוסד - אפשר שיעמוד בו מי שאינו סובל מטנטון ולמד את דפוס מועדי הפניות והתביעה למוסד כפי שנקבעו בפסיקה ולא יעמוד בו הסובל מטינטון אמיתי שלא התלונן עליו על פי המתווה המוכתב מראש של המועדים. לפיכך ראוי קודם כל, שהמוסד יברר עם מגיש התביעה את הסיבה להגשתה במועדה ונסיבות הפניות הקודמות למומחים בעטיה, ולא יידחה תביעה שכזו על הסף ללא בירורה. על ביה"ד מצידו, ככל שתדחה תביעה כזו על ידי המוסד, בנסיבות המתאימות בהתאם לשיקול דעת בית הדין האזורי, לקיים דיון הוכחות לגביה. באם יתקשה להשיב לשאלת אותנטיות הפניות ישקול בית הדין מינוי מומחה יועץ רפואי לבירור דעתו המקצועית לגבי הטינטון. בשלב זה ראוי, שהמומחה יישאל לגבי הקשר הסיבתי בין הטינטון לחשיפה לרעש מזיק. לא מן הנמנע שבתשובת המומחה יהיה כדי להשליך על בחינת מילוי התנאי בדבר אותנטיות הפניות. במקרה שכזה, אפשר שהמבוטח יופנה לבדיקת מאפייני טנטון באחד המוסדות המוכרים על מנת לבחון סממנים אוביקטיביים לתלונה הסובייקטיבית על הטינטון (ההדגשות אינן במקור).

ההלכה בעניין גנאים אומצה במספר פסקי דין שניתנו על ידי בית הדין הארצי, לאחר מכן.

11. אשר לעניין מספר התלונות ומהותן, גם דרישה זו רוככה במקצת באמצעות פרשנות שיפוטית. כך למשל בפסק הדין שניתן בעבל 29640-11-12 הנ"ל, נקבע כי "אין מניעה כי ה"הטיפול הרפואי" יפורש בצורה רחבה ויכלול גם תלונות במסגרתן של בדיקות סקר".

בפסק דין שניתן בעבל 21625-04-11 אברהם קרייתי – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 01.02.15), הובאו הדברים הבאים, היפים גם הם לעניינינו –

"בפסק דין גנאים אכן נפסק כי ככלל, פניית מבוטח לרופא בתלונת הטנטון, ביצוע בדיקה במכון שמיעה עקב כך וחזרה עם תוצאות הבדיקה לרופא ראויה להיחשב כפנייה אחת לטיפול בטנטון ולא "לפניות החוזרות ונשנות". מכאן, כי אין מדובר בכלל שלא ניתן לסטות ממנו, ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו...במקרה הנדון, ליקוי השמיעה הוכר כפגיעה בעבודה, והתקיימו במערער כל התנאים האחרים הקבועים בחוק, כך שתכלית הכלל - לוודא אותנטיות התלונות – מתקיימת.

ככל שקיים ספק, נוכח העובדה שמדובר בהליך של ביטחון סוציאלי, הספק פועל לטובת המבוטח".

גם בפסיקה האחרונה עמד בית הדין הארצי, על העקרונות ליישום בחינת ההכרה בטנטון לפי סעיף 84א(ב)(3) לחוק, שם נקבע -

".... תכלית הסעיף היא בחינת האותנטיות של התלונות, ולכן יש לבחון את קיומן באופן גמיש ולא קשיח; עצם התלונה על טנטון מעידה על פגיעה בתפקוד, ואין צורך כי ברשומות הרפואיות יינתן ביטוי מילולי מפורש להפרעה בתפקוד; פניות חוזרות ונשנות לרופא בתלונת טנטון, סמוך לפני הגשת התביעה למוסד - מעלות חשש לגבי אותנטיות התלונות; ככלל, אין להתחשב בפניות מאוחרות למועד הגשת התביעה למוסד; די בשתי פניות בלתי תלויות זו בזו עקב תלונת הטנטון כדי למלא אחר תנאי הסף; פנייה לרופא, הפנייה לבדיקה, ביצוע הבדיקה וחזרה לרופא עם תוצאות הבדיקה - ייחשבו כולם כפנייה אחת; אין לקבוע מראש כלל לגבי פרקי הזמן ומרחקי הזמן בין התלונות לבין עצמן ובינן לבין מועד הגשת התביעה למוסד, שכן אין בכך בהכרח כדי לאבחן בין תלונת אמת להתחזות; ולכן במקרה של מחלוקת לגבי אותנטיות התלונות ניתן לקיים דיון הוכחות ואף לשקול מינוי מומחה יועץ רפואי" (עבל 41995-11-14 מנשה שללאשוילי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 2.11.17).

12. לאחר שנתנו את דעתנו לנסיבות המקרה שבפנינו ולתוכן התעודות שהוצגו, הגענו למסקנה כי בנסיבות העניין התובע הניח תשתית מספקת לקביעה לפיה קיים בעניינו תיעוד בדבר תלונות חוזרות ונשנות בגין הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון.

13. אומנם מבחינה פורמליסטית קשיחה בעניינו של התובע תועדו לכל היותר שתי פניות בודדות בהן מתועדות תלונות על טינטון (מיום 1.11.15 ומיום 12.1.16), אולם לאור הפסיקה כפי שהובאה לעיל, הרי שלדעתנו די בתיעוד הרפואי שהוצג כדי לקבוע שמתקיים התנאי של "פניות חוזרות ונשנות".

במסמך הרפואי מיום 1.11.15 נמצאה תלונה "שעלולה להתאים לטינטון". אותו מסמך סימן למעשה את תחילת תלונותיו של התובע ביחס לתופעת הטינטון. התובע הופנה בהתאם לאותו מסמך לביצוע בדיקת שמיעה (אשר בוצעה ביום 18.12.15), ולאחר מכן חזר לרופא לשם בדיקה חוזרת ביום 29.12.15. אם כן, מדובר על פי הפסיקה בפנייה אחת, וטענות הנתבע בהקשר זה מקובלות עלינו.

לאחר מכן, התובע פנה ביום 12.1.16 בפנייה בלתי תלויה בפנייתו מיום 1.11.15 בתלונה על תופעת הטינטון. כך נרשם ברישום הרפואי מדר' יצחק אלנר, רופא המשפחה ביחס לאותה בדיקה: "נבדק על ידי דר' חליל אא"ג עקב ירידת שמיעה ותלונות של טינטון מופנה על ידו במסגרת הבירור ל – BERA והתאמת מכשיר שמיעה". אומנם אין בפנינו מסמך רפואי מד"ר חליל המתעד אותה פניה, אולם אנו סבורים שבהעדר כל ראיה לסתור, הרי שמדובר בתיעוד רפואי אוטנטי שתועד ברשומה רפואית.

14. התובע העיד בפנינו ביחס לתלונות שתועדו ברשומות הרפואיות שהוצגו, ותשובותיו העידו על כנות תחושותיו בנוגע לטינטון ממנו סבל. התובע העיד כי סבל כל הזמן מרעש וצפצופים באוזניים שהפריעו לו בשנתו (עמ' 4 ש' 11-12 ועמ' 5 ש' 5-14 לפרוטוקול), וכי במסגרת תלונותיו לא ידע להגדיר מבחינה רפואית את התופעות מהן סבל (עמ' 4 ש' 21-22 לפרוטוקול).

התובע נשאל מדוע בפנייתו מיום 3.5.16 לא הזכיר את עניין הטינטון, והשיב כי "כל הזמן אני בא ואומר לו. הייתי אצל כל הרופאים ואמרו לי "אין פתרון לטנטון שלך תישן עם רדיו"" (עמ' 6 ש' 13-19 לפרוטוקול).

תימוכין לדבריו ביחס לחיפוש פתרון לבעיות השמיעה מהן התובע סובל, מצאנו גם בפנייתו למומחה א.א.ג אחר – ד"ר טוני עיסא. התובע נשאל מדוע הלך למומחה א.א.ג נוסף, והשיב "כי אף אחד לא נתן פתרון..." (עמ' 6 ש' 22-23 לפרוטוקול).

אם כן, וחרף התיעוד הדל בנוגע לטינטן, ממכלול תשובותיו של התובע בפנינו, אשר הניחו את דעתנו, ניתן ללמוד כי התובע אכן פנה לרופאיו בתלונות על טינטון באופן חוזר ונשנה כדי למצוא טיפול לבעיותיו.

15. אשר לטענה כי מדובר ברישומים רפואיים המתעדים פניות ביחס לטינטון זמן קצר עובר להגשת התביעה, בעניין גנאים נקבע כי, "אין לקבוע מראש כלל לגבי פרקי זמן שהחל מהם יעמוד או לא יעמוד המבוטח בתנאי הפניות החוזרות ונשנות ביחס למועד הגשת התביעה למוסד וביחס לפרק הזמן בין פנייה אחת לשנייה. מרחק הזמן בין פנית טנטון אחת לשניה ובין שניהם למועד הגשת התביעה אינו בהכרח מעיד על אותנטיות התלונה ואינו מאבחן בהכרח בין תלונת אמת להתחזות". בעניינינו למדנו על אותנטיות התלונות, גם מעצם מבחן אפיון הטינטון מיום 10.8.16, ולפיו נרשם "צפצוף דו"צ כל הזמן". אותה אבחנה של התלונה אומנם נרשמה במועד לאחר הגשת התביעה לנתבע, אולם התלונה תועדה לפני שהתובע ידע דבר דחיית תביעתו (שכאמור נדחתה בהתאם להחלטת פקיד התביעות ביום 20.9.16).

16. ניתן לראות, אם כן, מהרישומים שבתיעוד הרפואי שהוצג, תלונות בשל בעיית הטינטון, ומוצאים אנו שהרושם הכולל העולה הן מהרישומים הרפואיים בכללותם ומדבריו של התובע בפנינו, כי מדובר לכאורה בתלונות אמיתיות ואותנטיות. אומנם אין ברישומים הרפואיים שהוצגו משום חזקה חלוטה כי האמור בהם מהווה את הגרסה הנכונה, אולם הם גם לא נסתרו. ככל שקיים ספק בעניין זה, הרי שנוכח העובדה שמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, הספק פועל לטובת המבוטח.

17. נוכח האמור לעיל אנו קובעים שמשהוצגו בפני הנתבע המסמכים שפורטו, טעה הוא בהחליטו שהתובע לא ענה על דרישות סעיף 84 א(ב)(3) לחוק.

ברי שאין בקביעה זו כדי להביא להצהרה שהטינטון ממנו סובל התובע הוא תוצאה של פגיעה בעבודה. כל שיש בקביעה זו הוא לבטל את החלטת הנתבע על דחיית התביעה בגין הטינטון בשל אי-קיום התנאים האמורים בסעיף 84א(ב)(3) לחוק.

18. אשר על כן, אנו מקבלים את התביעה במובן זה שאנו מצהירים כי התקיימו, ביחס לתובע, תנאי סעיף 84א(ב)(3) לחוק.

19. על הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪ תוך 30 יום.

20. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ח ( 25/6/2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

5129371512937