בפני תביעה כספית, על סך של 13,075 ₪, ותביעה שכנגד, על סך של 38,783 ₪, שעניינן נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות שהוגש. לשם הנוחות, יכונו הצדדים לפי תפקידיהם בתביעה העיקרית.

בקליפת אגוז: רכב הנתבעים שחלף בדרך נפגש בדלת הנהג הפתוחה של רכב התובע, שחנה בצד הדרך. התובע טוען כי הדלת היתה פתוחה זמן מה, בשעה שהתארגן לנסיעה, ואילו הנתבע טוען שלא ראה דלת פתוחה לפניו (ומשתמע כי הוא סבור שהיה רואה אותה אילו היתה פתוחה). הנזק ברכב הנתבעים מתחיל בתחילת הכנף הימנית-קדמית (אמנם לא בחזית, אך גם לא בדופן באופן היכול להוביל למסקנה שהדלת נפתחה אל הרכב).

לאחר ששמעתי את העדויות, ומשלא נמצאה הוכחה לטענת פתיחת הדלת אל הרכב החולף, יש לדחות את התביעה שכנגד, ואילו מחמת המפגע שנוצר בכביש מהדלת הפתוחה יש לקבוע אשם תורם לנזקי התובע, אותו אני מעמיד על 25%. בהתאם, ובשים לב לרכיבי נזק שלא הוכחו, אני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 9,056 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 374 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום; וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יצברו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ז' אדר תשע"ח, 22 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.