1. עניינה של החלטה זו הינו בבקשת התובעת להוספת ראיה – גזר דין שניתן כנגד הנתבע 2 ברע"ס 2878-09-17.
2. לצורך הרקע הדרוש, אזכיר כי במסגרת התביעה נשוא הבקשה דנן (הוגשה ביום 16/3/17), נטען כי במקרקעין שבבעלות התובעת (הידועים כגוש 3985 חלקות 37, 40, ו-72) והנמצאים בהחזקתם של הנתבעים, מפעילים האחרונים גן אירועים. לטענת התובעת, מביקור של מפקח מטעמה במקרקעין במספר מועדים שונים עולה כי הנתבעים הקימו מתחם לצורך קיום אירועים, הכולל בניית חומת לבנים וברזל לצורך תחימת המתחם, יציקת רצפת בטון צבעונית, נטיעת עצי נוי והקמת אוהלים גדולים לצורך קיום האירועים, הכל ללא היתר כדין וללא הסכמה ו/או הרשאה מהתובעת. הסעד לו עתרה התובעת בתביעתה דנן הינו מתן צו שיאסור על הנתבעים לעשות שימוש חורג במקרקעין וכן צו שיורה להם על פינוי השימוש החורג מהמקרקעין ועל הריסת כל מבנה ו/או מתקן אשר נבנו ו/או הוצבו שלא כדין ו/או שלא נהרס כדין, הפסקה ופינוי השימוש בהם וכן השבת המצב לקדמותו.

כן, אציין לצורך הרקע הדרוש כי ביום 6/2/20 התקיימה ישיבת ההוכחות בתיק ובהחלטתי מיום 23/3/20 (במסגרתה נעתרתי לבקשת התובעת לפיצול סעדים), הוריתי לצדדים על הגשת סיכומיהם בכתב.

1. לאחר שעיינתי בבקשה (שהוגשה בד בבד עם סיכומי התובעת), בתגובת הנתבעים לה, בתשובת הנתבעת וכן ביתר מסמכי התיק שמצאתי רלוונטיים – נחה דעתי שיש מקום להיעתר להוספת הראיה המבוקשת.
2. הכלל הוא כי על בעל דין להגיש ראיותיו ב"חבילה אחת", והמבקש להגיש ראיות לבית המשפט לאחר המועד להגשתן צריך לעמוד בנטל השכנוע לפיו קיימים טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל האמור. קיימים מספר משתנים, שאם יוכיח המבקש את קיומם, תתקבל הראייה אף אם הוגשה באיחור. בין משתנים אלה, יש לבחון את אופי הראייה הנוספת - האם מדובר בראייה "פשוטה" אם לאו. בין היתר, יש לבחון את מרכזיותה וחשיבותה של הראייה לצורך ההכרעה במחלוקות שבין הצדדים. כן, נקבע כי יש לבחון את השלב אליו הגיע המשפט, כשבתוך כך יש לבחון את עוצמת הפגיעה בניהול התקין של ההליך וההכבדה עליו.
3. במקרה דנן, עותרת התובעת לצירוף כאמור של גזר דין שניתן בעניינו של הנתבע 2 בהליך פלילי (עניינים מקומיים) שהתנהל כנגדו באשר לניהול עסק ללא רישיון. לטענת התובעת, חרף טענתו של הנתבע 2 בתצהירו (בהליך דנן) כי ניתן לו רישיון עסק מעיריית לוד לגן האירועים, הוברר בישיבת ההוכחות כי הוגש כנגדו כתב אישום בגין ניהול עסק ללא רישיון, כשבהמשך, ביום 4/3/20, ניתן גזר הדין לאחר אימוץ של הסדר טיעון שהושג בין הצדדים.
4. מקום בו מבקשת התובעת לסתור באמצעות גזר הדין את גרסתו (המקורית) של הנתבע 2 בהליך דנן, יש מקום להתיר לה את צירוף הראיה המבוקשת, שכן יש בכך על פניו, כדי לסייע בבירור המחלוקות בסוגיית השימוש החורג. ודוק, יש לדחות את טענת הנתבע 2 בתגובתו אודות קיומו של שיהוי או 'כבישת טענות' מצד התובעת, שכן ישיבת ההוכחות בתיק דנן התקיימה לפני מועד הסדר הטיעון ואף מתקבל ההסבר הנוסף אודות הגשת הבקשה במועד שהוגשה (השלכות מצב החירום בשל מגיפת הקורונה). כן, מצאתי לדחות את טענתו הנוספת של הנתבע 2 לעניין היעדר צירופו של תצהיר תומך לבקשה וזאת לאור העיתוי של מתן גזר הדין ולאור סיווגה של הראיה כתעודה ציבורית כהגדרתה בסעיף 29 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.

1. לאור כל האמור, הבקשה לצירוף הראיה מתקבלת.
2. מובהר כי שמורה לנתבע 2 בסיכומיו כל טענה לעניין משקלה של הראיה.
3. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ב סיוון תש"פ, 14 יוני 2020, בהעדר הצדדים.