מונחת לפני תביעה שעניינה עבודות תרגום שהוזמנו לטענת התובעת על ידי הנתבע, ובוצעו במלואן מבלי ששולמה התמורה הכספית בגינן.

טענות הצדדים

לטענת התובעת, ביום 21.5.15 (יום חמישי בצהריים, לפני סופ"ש ארוך שכלל חיבור לחג השבועות כאשר יום החול הראשון לאחריו היה יום שני) קיבלה מהנתבע הזמנה לביצוע שירותי תרגום חומר משפטי מעברית לאנגלית, לרבות אישור נוטריוני. טוענת התובעת כי הובהרה לה דחיפות הבקשה. לאחר קבלת אישור מאת הנתבע באותו יום, טוענת התובעת כי החלה בביצוע המשימה ומתרגם מטעמה נאלץ לעבוד בשבת ובחג כדי להשלים המשימה במועד ואכן העבודה היתה מוכנה ביום 25.5.15 (יום שני, יום העבודה הראשון לאחר סוף השבוע הארוך). לטענתה, רק לאחר השלמת ביצוע העבודה טרח הנתבע להודיע לה על ביטול ההזמנה, כאשר עבודת תרגום לא ניתן לבטל לאחר ביצועה. התובעת העמידה תביעתה על סך של 3,502 ₪ עלות התרגום, בתוספת פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, ובסך הכל סכום של 5000 ₪.

לטענת הנתבע בכתב הגנתו, מודה התובע כי פנה לתובעת בבקשה לקבל הצעת מחיר לשירותי תרגום ביום 21.5.15 עבור לקוחותיו, כאשר בתשובת התובעת צוין כי מועד האספקה יכול לנוע בין "5-6 ימי עבודה". הנתבע אף מודה כי אישר את ההזמנה עוד באותו יום. לצד זאת, טוען התובע כי בשיחתם הטלפונית התנתה התובעת את תחילת ביצוע שירותי התרגום בביצוע העברה בנקאית עבור שירותי התרגום וכי העברה כזו לא בוצעה ביום אישור ההזמנה או בכלל. עוד טוען הנתבע כי למחרת, יום שישי, 22.5.17, כאשר משרדו היה סגור, הודיעו לקוחותיו של הנתבע כי אינם מעוניינים בשירותי התרגום והוא מצדו הודיע על כך לתובעת רק ביום ב 25.5.15 בבוקר, קרי "יום העבודה" הראשון שלאחר מכן. הנתבע מציין כי הופתע מתשובת התובעת באותו יום כי העבודה כבר בוצעה.

הנתבע מעגן הגנתו בכך שהעבודה בוצעה ב"ימי מנוחה" ולא ב"ימי עבודה" כפי שציינה התובעת; כי אין לתובעת יריבות מול הנתבע אלא מול לקוחותיו שעבורן בוצעה ההזמנה; וכי לא ברור שאמנם בוצעה העבודה כי לא ראה את החומר המתורגם עצמו.

דיון וההכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים על צרופותיהם, ולאחר ששמעתי את עדויותיהם של התובעת ושל העד שביצע את עבודות התרגום מושא התביעה מטעמה, כמו גם את עדותו של הנתבע עצמו, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל במרביתה ואנמק.

מן החומר שצורף לכתבי הטענות עולה בבירור תכתובת מיילים בין הנתבע לתובעת במסגרתה הגישה התובעת לנתבע הצעת מחיר לביצוע עבודת התרגום ובה ציינה את המחיר המבוקש והוסיפה כי "מועד אספקה יכול לנוע בין 5-6 ימי עבודה" (נספח א' לכתב התביעה).

עוד עולה מן החומר, כי הנתבע השיב על הצעת המחיר ששלחה אליו התובעת במייל באופן יום (יום חמישי, 21.5.15 בשעה 15:33 אחה"צ) ובו אישר את הצעת המחיר "ובפרט את התחלת העבודה בהקדם האפשרי. אשמח אם כל החומר יהיה מוכן עד סוף שבוע הבא" (ההדגשות שלי – מ.ר.א.) (ר' נספח ב' לכתב התביעה).

למעשה מאז אותו יום חמישי בשעה 15:33 אחה"צ נפרדו דרכיהן של הצדדים.

בתכתובת המיילים האמורה יש משום הצעה למתן שירותי תרגום שהוגשה על ידי התובעת וקיבולה במייל חוזר המאשר את ההצעה על ידי הנתבע, ובכך למעשה נכרת בין הצדדים חוזה לרכישת שירותי תרגום, שאמורים היו להתבצע עד לסוף השבוע הבא.

בשום אופן במסגרת המשא ומתן להתקשרות בחוזה האמור או בתכתובות שקדמו לה לא צוין מטעם הנתבע תנאי להסכם לפיו לא תתבצע עבודה בימי חג או המנוחה.

אדרבא, מהתכתובת שבין הצדדים מסתברת יותר דווקא המסקנה ההפוכה. מאחר שהעבודה הוזמנה ביום חמישי אחה"צ, ובהתחשב בכך שדובר באותה שנה בסוף שבוע ארוך שחיבר בין השבת לחג השבועות כך שחברו להם יחדיו יום שישי, שבת וראשון כימי מנוחה ורק ביום שני תוכננה החזרה הסדירה לעבודה – כל תניה לפיה לא תתבצע עבודה בימי המנוחה פשוט עומדת בסתירה גמורה להצגת מצג הדחיפות שהנתבע הציג בפני התובעת מחד ("עד סוף השבוע הבא") לבין הודעתה המוקדמת של התובעת לפיה דרושים לה 5-6 ימי עבודה, מאידך. ברי כי במצב הדברים ההסכמי בין הצדדים, כפי שהצדדים להסכם עצמו היו צריכים לפרשו – לא כל שכן אדם סביר חיצוני להסכם – ההכרח ב- 5-6 ימי עבודה בהכרח יכול לאפשר בסיטואציה הספציפית גם עבודה בימי המנוחה והחג.

התובעת העידה בפניי באופן מפורש כי לא נאמר ולא הוסכם בין הצדדים על איסור עבודה בימי שישי ושבת (עמ' 1 שורה 26 לפרוטוקול; עמ' 2 שורה 1 לפרוטוקול), וגם הנתבע עצמו הודה בכך בעדותו (עמ' 2 שורות 13-17 לפרוטוקול).

יתרה מכך, על פי ההסכם שנכרת בין הצדדים, המועד לאספקת שירותי התרגום היה "עד לסוף השבוע הבא" (ר' נספח ב' לכתב התביעה) – ללמדך שהצפייה של הצדדים במועד כריתת ההסכם כללה גם אפשרות של אספקת שירותי התרגום קודם לכן.

בהקשר זה, מעדותה של התובעת בפני עלה, כי עבודת התרגום בוצעה במלואה עד ליום 25.5.15. התובעת אף ציינה במהלך הדיון כי קבצי המייל ששלח אליה המתרגם שביצע עבודת התרגום בפועל – מצויים בידיה והיא יכולה להראות שהקבצים נשלחו אליה במלואם ביום 25.5.17. התובעת אף הציגה בפני בית המשפט את הקובץ שתרגומו נתבקש על ידי הנתבע כמו גם את הקובץ המתורגם, והנתבע קיבל במהלך הדיון הזדמנות לעיין בחומר זה ועיין בו בפועל. אין כל מחלוקת ואין כל ספק שעבודות התרגום בוצעו – ולמיטב התרשמותי אכן בוצעו עד ליום 25.5.17. כלומר, במועד שבו הודיע הנתבע לתובעת על ביטול ההסכם – העבודה מכוח ההסכם הושלמה במלואה. מסקנה זו מצאה חיזוק גם בעדותו בפניי של המתרגם עצמו (עמ' 3-4 לפרוטוקול).

אמנם טוען הנתבע בכתב ההגנה, כי התובעת ציינה בפניו טלפונית שתנאי להתחלת ביצוע העבודה הוא העברה בנקאית של התמורה הכספית בגין שירותי התרגום (ס' 5 לכתב ההגנה). ואולם, חוזה בכתב כבר נכרת בין הצדדים ותניה כזו לא נכללה בחוזה הכתוב. ככל שצד לחוזה בכתב מציג טענה בעל-פה כנגד חוזה בכתב, מוטל עליו נטל הוכחה מוגבר להוכיח טענה זו. מכל מקום, גם התובעת עצמה איננה מכחישה שזהו דפוס הפעולה הרגיל שלה – להתנות ביצוע עבודות תרגום בתשלום קודם לכן, ואולם היא ציינה בעדותה בפניי שהחריג לכלל זה הוא בהתנהלותה מול עורכי-דין לנוכח האמון המוגבר שהיא נותנת בהם וביושרתם המקצועית (ר' עמ' 1 שורה 13-20 לפרוטוקול).

הנתבע עצמו מודה בכתב ההגנה מטעמו כי קיבל הודעה ממרשותיו על ביטול הזמנת התרגום כבר למחרת כריתת ההסכם, קרי - ביום שישי 22.5.17 עת משרדו היה סגור. ואולם, לא מצאתי בתשובות הנתבע מענה ענייני או מניח דעת לשאלתי מדוע זה לא הודיע באופן מיידי לתובעת על ביטול ההסכם. הנתבע השיב לעניין זה תשובות מעוררות תמיהה ותהיה לפיהן "לא חשבתי שהגב' עובדת בשישי שבת, לא ידעתי. אם הייתי יודע אז אולי דרך האינטרנט הייתי מחפש אותה." (עמ' 2 שורות 28-29 לפרוטוקול, ור' גם עמ' 2-3 לפרוטוקול בהמשך). ואולם- גם לו הייתי מקבלת את טענת הנתבע כי הבין את ההסכם ככזה שלא אמור להתבצע בימי מנוחה או חג, עדיין (ולמצער בתור עורך-דין) מצופה היה ממנו להבין שנכרת הסכם בינו לבין התובעת, וכי ההגינות הבסיסית מחייבת להודיע לצד להסכם על ביטולו מיד עם היוודע הצורך בביטול. את זאת לא עשה הנתבע הגם שיכול וצריך היה.

סיכום

לאור כל האמור לעיל, משקבעתי כי נכרת הסכם מחייב בין התובעת לנתבע למתן שירותי תרגום, ומשכל החיוב החוזי מצד התובעת הושלם על-ידה במלואו לפני שקיבלה לידיה הודעת ביטול מאת הנתבע – הרי שעל הנתבע לשלם לתובעת את מלוא התמורה החוזית בגין השירותים שביצעה.

אני קובעת אפוא כי הנתבע ישלם לתובעת סכום של 3,502 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 25.5.15, כמו גם 500 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת כתוצאה מהצורך לרדוף אחר כספים שמגיעים לה מכוח הסכם ומכוח הדין, כמו גם הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

הסכום הכולל ישולם לתובעת תוך 30 ימים מהיום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום, ד' אב תשע"ז, 27 יולי 2017, בהעדר הצדדים.