לפניי תביעה כספית שהגיש התובע בגין נזקים שנגרמו לו עקב עסקת רכישת רכב משומש מהנתבעת.

ביום 20.12.16 רכש התובע מהנתבעת רכב מסוג קאיה ריאו, מ.ר. 9728211 (להלן: "הרכב").

לגרסת התובע, נאמר לו על ידי סוכן המכירות כי לרכב מספר מכות קלות מקדימה ומאחורה ואולם, לא הוצג לו טופס בדיקה של הרכב.

התובע רכש את הרכב ובעת שהגיע הביתה ושטף את הרכב גילה להפתעתו כי בגג הרכב מעיכות וכתמי חלודה רבים. התובע התקשר לנתבעת והודיע על הפגם ברכב ונאמר לו כי עליו להגיע למחרת היום כדי להסדיר הנושא. טוען התובע כי הגיע למחרת היום למגרש הנתבעת ושם נאמר לו כי לא היו מודעים למחדל והפנו את התובע לפחח בנתניה.

טוען התובע כי הפחח בדק את הרכב וקבע כי עלות התיקון גבוהה מאוד שכן יש לקלף את הגג, לרתך גג אחר ולצבוע מחדש. פחח נוסף אליו הופנה התובע על ידי הנתבעת פסק אותו הדבר.

טוען התובע כי לאחר יומיים של התרוצצויות חזר לנתבעת וזו סירבה להשיב לו את כספו או להחליף לו את הרכב.

טוען התובע בכתב התביעה כי סמך על הנתבעת והנציג מטעמה שכן זו הפעם השלישית שרכש רכב מהנתבעת ואולם, הנתבעת ניצלה את אמונו והונתה אותו. עוד נטען בכתב התביעה כי לאחר מאמצים השיג התובע את טופס בדיקת הרכב ובו צוין מפורשות כי ישנן מעיכות בגג. התובע פנה לקבלת חוות דעת שמאי ועותר לחייב הנתבעת בתשלום הנזק שנגרם לו על פי חוות דעת השמאי, לפיה עלות תיקון מוקד הגג הינה בסך של 6,587 ₪ + מע"מ וכן נקבעה ירידת ערך בסך של 6,286 ש"ח, וכן הוצאות נוספות.

מנגד, טענה הנתבעת בכתב הגנתה כי עובר למכירת הרכב, מסרה לתובע את כלל המידע שברשותה אודות מצבו המכאני והחיצוני של הרכב, וכן מסרה לו טופס בדיקה מאת מכון בדיקה חיצוני. הנתבעת אף העמידה לתובע את האפשרות למסור את הרכב לבדיקה במכון בדיקה מורשה נוסף מטעמו באם חפץ בכך.

עוד נטען כי התובע בחתימתו על סעיף 1 להסכם הצהיר כי בדק את הרכב ואת מצבו והתאמתו וכי ניתנה לו האפשרות למסור את הרכב לבדיקה נוספת במכון בדיקה מטעמו.

טוענת הנתבעת כי מדובר ברכב משומש משנת ייצור 2014 אשר נסע עד למועד רכישתו ע"י התובע 58,680 ק"מ, ונמכר בהנחה של 21% מהמחירון. נתונים אלו היו ידועים לתובע ויש בהם כדי לשקף בלאי סביר למערכות הרכב.

מעבר לכך שהוצג לתובע טופס בדיקה של הרכב, המעיד בבירור על קיומם של מעיכות בגג הרכב, וכי התובע אף חתם על טופס גילוי נאות המאשר כי הוצג לו טופס בדיקת הרכב, הרי שהתובע אף ראה את הרכב טרם רכישתו, בחן ובדק אותו, כאשר הרכיב לו טוען התובע הינו רכיב הגלוי לעין.

עוד טוענת הנתבעת כי התובע הלין בפני נציגי הנתבעת על המעיכות בגג הרכב. השגם שהנתבעת מוכרת רכבים משומשים הנמכרים כמות שהם, הואילה הנתבעת, לפנים משורת הדין להפנות את התובע למוסך לתיקון הליקויים. התובע הופנה לשני מוסכים שונים לתיקון התקלה אך מטעמים השמורים עמו סירב לתקן התקלה על חשבון הנתבעת ולהקטין את נזקו.

עוד טוענת הנתבעת כי הליקוי ברכב היה ידוע לתובע מראש וכי בין היתר קיבל בגינו הנחה של 21% מערך הרכב.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו ולאחר ששמעתי העדויות בפני, החלטתי לקבל את התביעה. להלן טעמיי.

ראשית יצוין כי לדיון בפני התייצב בשם הנתבעת נציג הנוהג לייצגה בדיונים בבית המשפט לתביעות קטנות, ואולם, אין חולק כי לנציג זה לא היתה כל נגיעה לעסקה מול התובע ואין לו כל ידיעה אישית באשר לאירועים שהתרחשו טרם רכישת הרכב, במהלך עסקת הרכישה ולאחריה.

הגם שגרסאות התובע והנתבעת בכתבי הטענות כללו טענות עובדתיות סותרות, לא התייצב אף נציג מטעם הנתבעת, ובכלל זה סוכן המכירות אשר ביצע את עסקת המכירה מול התובע ואף טיפל בעניינו של התובע לאחר הרכישה.

עדותו של התובע, אשר יש לציין כי הותירה בי רושם מהימן, כלל לא נסתרה שכן נציגי הנתבעת, אשר טיפלו בעסקת המכירה מול התובע, כלל לא התייצבו להעיד.

אחת המחלוקות העיקריות בין הצדדים נוגעת למסירת טופס הבדיקה של הרכב לידי התובע. התובע טען בכתב התביעה מפורשות, ואף העיד על כך בדיון בפני, כי שאל את סוכן המכירות, גיא משה, על טופס בדיקת הרכב וכי זה אמר לו כי אין בידיו את הטופס.

התובע טען מפורשות כי לא נמסר לו טופס הבדיקה.

מול עדותו המפורשת של התובע לעניין זה, אשר לא נסתרה בחקירתו הנגדית, אין עדות של מי מנציגי הנתבעת ובכלל זה הסוכן גיא משה אשר ביצע את עסקת המכירה.

אין חולק כי טופס הבדיקה צורף על ידי הנתבעת לכתב הגנתה וכי טופס זה אינו חתום על ידי התובע. הנתבעת מבקשת לבסס טענתה לפיה נמסר טופס הבדיקה לתובע על "טופס גילוי נאות במכירת רכב" עליו חתום התובע.

איני סבורה כי יש בכך כדי להועיל לנתבעת. ואבאר.

ראשית, התובע העיד כי חתם על הסכם מכירת הרכב וטופס הגילוי תוך שנתן אמון מלא בנתבעת ובסוכן המכירות גיא משה, וזאת לאחר שרכש כבר שלושה רכבים מהנתבעת. התובע העיד, ועדותו לעניין זה אף חוזקה על ידי העד מטעמו מר שאול גבע שנכח עם התובע במועד הרכישה, כי בחן את הרכב במגרש יחד עם סוכן המכירות, טרם הרכישה, וכי נאמר לו ע"י הסוכן כי ישנן מספר מכות מסביב לרכב ואולם לא נאמר דבר לעניין המעיכות בגג. התובע סמך, למעשה, על המצג שהוצג לו ע"י סוכן המכירות.

יוער בהקשר זה כי התובע העיד לא ראה עת בחן את הרכב טרם המכירה את המעיכות בגג. לטענתו, העסקה בוצעה בשעות הבוקר כאשר היתה עדיין רטיבות על הרכב וכי רק כאשר חזר הביתה וראה את הרכב מגבוה, ממדרגות ביתו, הבחין במעיכות בגג.

שנית וחשוב מכך, המחוקק קבע חובת גילוי ספציפית, המעוגנת בסעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) תשס"ח – 2008 (להלן: "החוק"), החלה על "עוסק ברכב", דהיינו מי שעיסוקו במכירת רכב משומש, למסור לרוכש מידע בכתב אודות מצב הרכב, ובכלל זה "פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי " (סעיף 4(ב) (4)).

הנה כי כן, מחובתה של הנתבעת היה לפרט בטפס הגילוי את הפגיעות שנגרמו לרכב עד למועד מסירת טופס הגילוי. ואולם, עיון בטופס הגילוי מעלה כי לא פורט דבר בטופס הגילוי ביחס לפגיעות והמקום המיועד לכך בטופס נותר ריק.

טוענת הנתבעת כי התובע חתם על טופס הגילוי לצד הכיתוב "בחתימתי להלן הנני מאשר כי קיבלתי העתק מטופס בדיקת הרכב".

איני סבורה כי התובעת יצאה בכך ידי חובתה.

ראשית, הפנייה לטופס הבדיקה אין בה כדי לעמוד בחובת הגילוי המנויה בחוק שכן החוק דורש כי הגילוי ייעשה בטופס הגילוי עצמו. שנית, עיון בטופס הגילוי מעלה כי חסרים בו פרטים הנוגעים לאותה בדיקה. הגם שבטופס הגילוי צוין מפורשות כי יש למלא את המועד בו בוצעה בדיקת הרכב, לא צוין כלל תאריך הבדיקה. משכך, ומאחר ואף התובע לא הוחתם על טופס הבדיקה עצמו הרי שכלל לא ניתן לדעת לאיזו בדיקה, אם בכלל, מתייחס טופס הגילוי. עוד יש להעיר כי חתימת התובע אינה מופיעה במרכזו של טופס הגילוי תחת "הפרטים המהותיים אודות הרכב" הנוגעים בין היתר לקבלת טופס הבדיקה אלא רק בתחתית המסמך.

לאור המקובץ לעיל, ובשים לב כי לעדות התובע כי חתם על המסמך תוך מתן אמון בסוכן הנתבעת וכי לא קיבל לידיו את טופס הבדיקה, ובשים לב כי עדותו זו לא נסתרה באמצעות עדות פוזיטיבית של סוכן המכירות ולפיה נמסר טופס הבדיקה לידי התובע, אני מקבלת את גרסת התובע לעניין זה.

אין מחלוקת כי לאחר שהתגלה לתובע הפגיעות בגג הרכב הוא פנה לסוכן הנתבעת וזה הפנה אותו לתיקון הרכב אצל פחח על חשבונה של הנתבעת. התובע טען בכתב כי נאמר לו על ידי נציג הנתבעת כי הם "לא היו מודעים למחדל" ובעדותו העיד כי סוכן המכירות אמר לו שהוא צודק וכי הם יטפלו ברכב.

גם עדותו זו של התובע כי הנתבעת נטלה אחריות על הליקוי ומשכך, הציעה את תיקון הפגיעות בגג על חשבונה, לא נסתרה. טענת הנתבעת בכתב ההגנה ולפיה עשתה כן רק לפנים משורת הדין, כלל לא הוכחה.

הנתבעת אף לא שללה בכתב הגנתה טענת התובע לפיה שני הפחחים אליהם הופנה על ידה סבור כי תיקון הגג אפשרי רק בדרך של קילוף כיפת גג הרכב וריתוך כיפה חדשה. התובע אף הציג מסמך (ת/2) מהפחח שבדק את הרכב לצורך הוכחת טענותיו.

אין בידי לקבל טענת הנתבעת כי על התובע היה להסכים לתיקון הרכב באמצעות איש מקצוע מטעמה ועל חשבונה ובכך היה "מנטרל" התובע את נזקיו או מקטין את נזקו לכל הפחות.

סבורני כי בנסיבות העניין ולאור העדר הגילוי מצד הנתבעת באשר למעיכות בגג הרכב, כאשר אין חולק כי אין מדובר בליקוי אשר עלותו אינה זניחה, סבורני כי עמדת התובע לפיה הסכים לתיקון הליקוי ואולם, משהתברר לו כי לא ניתן לתקן אלא יש צורך בהחלפת הגג לא הסכים לכך, הינה עמדה סבירה והגיונית בנסיבות העניין. ודוק, התובע גילה את הליקוי כבר ביום בו רכש את הרכב ופנה מידית לנתבעת ולאחר יומיים, בהם פנה התובע לבעלי המקצוע, ביקש מהנתבעת את ביטול העסקה או החלפת הרכב ואולם, הנתבעת סירבה לכך.

הנתבעת התייחסה בכתב הגנתה לרכיב תיקון הליקוי בגג הרכב ואולם, לא נתנה כל התייחסות לסוגיית ירידת הערך כתוצאה מהצורך בהחלפת גג הרכב. הנתבעת אף לא ביקשה לחקור את המומחה מטעם התובע ולא הציגה כל חוות דעת נגדית ומשכך, חוות דעת השמאי מטעם התובע לא נסתרה.

יש לדחות אף טענת הנתבעת לפיה אין לתובע אלא להלין על עצמו שכן התובע בחן את הרכב טרם הרכישה ויכול היה לראות את הליקוי הגלוי לעין ואף בחר שלא ליטול את הרכב לבדיקה הגם שהנתבעת אפשרה לו לעשות כן.

חובת הגילוי הקבועה בחוק החלה על העוסק במכירת רכב משומש הינה חובת גילוי מוגברת ואקטיבית. התובע הסביר מדוע לא ראה את הליקוי עת בחן את הרכב. מבער לכך, אין בעובדה כי הנתבעת אפשרה לתובע לבדוק את הרכב במוסך בדיקה מטעמו כדי להפחית מחובת הגילוי המוגברת החלה על הנתבעת.

יש לדחות אף טענת הנתבעת לפיה הליקוי שוקלל על ידה במחירו הסופי של הרכב שנמכר בהנחה לתובע. טענה זו נטענה בעלמא בכתב ההגנה וכלל לא הוכחה ואף מהסכם המכירה לא ניתן בגין איזה רכיב ניתנה ההנחה. ממילא, קבעתי לעיל כי התובע כלל לא ידע על הליקוי בגג הרכב וכי ליקוי זה לא גולה בטופס הגילוי. משכך, אין אף לקבל הטענה כי שוקלל הליקוי במחירו הסופי של הרכב.

נוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,946 ₪, עלות החלפת הגג על פי חוות דעת השמאי, וסך של 6,286 ₪, ירידת הערך על פי חוות דעת השמאי. כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע את שכ"ט השמאי בסך של 702 ₪, וכן הוצאות בגין אובדן זמן וטרחה והוצאות המשפט בסך כולל של 1,000 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן לבקש רשות ערעור מבית משפט מחוזי מרכז בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט' חשוון תשע"ח, 29 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.