פתח דבר

1. במסגרת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הגישה המשיבה הודעה על חדילה מגבייה בהתאם לסעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") ועמה בקשה מוסכמת לקבלת ארכה לביצוע החדילה.
2. כמו כן מונחת לפניי בקשת המבקש לפסיקת גמול ושכר טרחה לפי סעיף 9(ג) לחוק תובענות ייצוגיות.

רקע והשתלשלות ההליך

1. ביום 16.3.2017 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה, רשות המסים, בטענה כי הרשות משיבה עודף מס תשומות בערכו הנומינאלי, אף במקרים בהם החזר עודף מס התשומות בוצע לאחר חלוף למעלה מ-30 ימים מיום השלמת הדו"ח התקופתי (להלן: "בקשת האישור").

הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור הוגדרה כ"כל מי שהיה זכאי מן המשיבה להחזר עודף מס ערך מוסף כהגדרתו בסעיף 39(א) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 ואשר הושב לו לאחר התקופה הקבועה בחוק ללא הפרשי ריבית והצמדה, וזאת בשנתיים שקדמו ליום הגשת הבקשה ועד למועד אישורה" (סעיף ב' לבקשת האישור).

1. ביום 14.6.2017 הגישה המשיבה הודעה בדבר חדילה מגבייה בהתאם לסעיף 9 לחוק לפיה, ככל ומס התשומות בתקופת דו"ח פלונית של עוסק מסוים, יהא עודף על מס העסקאות באותה תקופה, תשיב המשיבה את העודף בתוך 30 ימים מיום קבלת הדו"ח המלא והנכון, וככל שיושב העודף (ההפרש) בתוך תקופה ארוכה יותר, תצרף אליו את הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לסעיף 105 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מס ערך מוסף"), וזאת ככל שלא חלות הסמכויות המפורטות בסעיף 39 לחוק מס ערך מוסף, המאפשרות הארכת מועד לביצוע החזר מס.

עוד הבהירה המשיבה כי בהתאם לסעיף 105(א) לחוק מס ערך מוסף, עוד קודם להגשת התובענה ראתה בהפרשי הצמדה וריבית שהיה עליה לשלמם, ולא שולמו תוך 30 יום מיום שהוחזר העודף, כסכום עודף הנושא הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף 97א מתום התקופה האמורה.

1. המשיבה אף הבהירה בהודעתה כי יישום השינויים האמורים במערכת הממוחשבת של המשיבה, הדרושים על מנת לעמוד בהתחייבותה לחדול מגבייה כאמור, מחייב ביצוע התאמות רבות ושינויים מורכבים. לפיכך, ביקשה המשיבה כי תינתן לה ארכה עד ליום 31.7.2017 לביצוע החדילה בפועל.

בהודעתה ציינה המשיבה כי המבקש נתן הסכמתו לבקשת הארכת מועד החדילה בכפוף להתחייבות שבתקופה שבין 14.6.2017 ועד למועד בו תשלים המשיבה את ביצוע התיקון במערכת הנהלת החשבונות שלה, יאותרו המקרים בהם מוחזר העודף באיחור ויועברו בפועל לעוסקים הפרשי ההצמדה והריבית המגיעים להם, במידה ולא הועברו.

1. במסגרת החלטתי בפרוטוקול הדיון מיום 23.10.2017 קבעתי כי החלטה בעניין הארכת המועד לחדילה תינתן יחד עם ההחלטה הסופית. כן הוריתי לצדדים להגיש טיעונים הנוגעים לסוגיית שכר הטרחה והגמול למבקש, וזאת לאחר שהמשיבה תעביר נתונים אודות היקף גביית היתר במהלך השנתיים שקדמו ליום הגשת הבקשה.

אציין כבר עתה כי בדיקה שנערכה על ידי המשיבה העלתה כי מדובר בסכום של 828,240 ₪ על פי הפירוט הבא: סך הצמדה- 138,127 ₪ וסך ריבית 690,113 ₪.

טענות המבקש לעניין הגמול ושכר הטרחה

1. המשיבה נהגה לגבות לאורך שנים ארוכות תשלומי חובה ביתר, כאשר רק פעולת המבקש ובא כוחו הביאה להפסקת הגביה. בכך הביאו המבקש ובא כוחו תועלת רבה לציבור.
2. בעצם הודעת החדילה הודתה המשיבה הלכה למעשה בצדקת טענותיו של המבקש.
3. טרם הגשת הבקשה לאישור, פנה בא כוח המבקש פעמיים למשיבה בפניות מפורטות, אולם המשיבה לא טרחה כלל להשיב לפניות אלו. עובדה זו צריכה להשפיע על סכום הגמול ושכר הטרחה שייפסקו.
4. הרתעה ראויה של המשיבה, שמבחינתה צמחה לה תועלת רבה ממעשה הגבייה הבלתי חוקי, מחייבת פסיקת גמול ושכר טרחה ראויים.
5. כאשר מדובר בסכומים נמוכים של גביית יתר, ראוי כי שיעור הגמול יעמוד על אחוז גבוה יותר.

על פי טענת המשיבה, עומדת גביית היתר בגין השנתיים שקדמו להגשת הבקשה על סך של 828,240 ₪. לפיכך מבוקש להורות על פסיקת גמול למבקש בסך של 3% מגביית היתר בה הודתה המשיבה (24,847 ₪) ועל שכר טרחה לבא כוחה בסך של 14% מגביית היתר (115,953 ₪) בתוספת מע"מ. כן מבוקש להורות על תשלום הוצאות בגין חוות דעת המומחה מטעם המבקש בסך 14,040 ₪.

טענות המשיבה לעניין הגמול ושכר הטרחה

1. בפסיקת שכר הטרחה והגמול בנסיבות העניין יש להביא בחשבון את העובדה שהכספים ייצאו מהקופה הציבורית, ומאחר שזו נוגעת לאינטרס הציבור בכללותו, להבדיל מאינטרס הקבוצה הקונקרטית שבגינה הוגשה הבקשה לאישור, ראוי לצמצם את הפגיעה בה.
2. מאחר שהמשיבה הגישה הודעת חדילה, הרי שלא נדרשו בנסיבות העניין משאבים רבים מהמבקש ובא כוחו, שכלל לא נדרשו לנהל את ההליך לגופו ובמסגרתו לבסס את התביעה. משכך, גובהו של הגמול ושכר הטרחה צריך להיות בהתאם.
3. עניינה של התביעה בה עסקינן הוא בחישוב הפרשי הצמדה וריבית בלבד, ואין מדובר בסוגיה מיסויית מורכבת. נוכח העדר מורכבת הסוגיה שבסיס התביעה, הרי שהמבקש ובא כוחו לא נשאו בסיכון רב בשל ניהול ההליך, בשונה מסיכון רגיל לפסיקת הוצאות, בו נושא כל אדם המגיש תביעה.
4. בשורה של פסקי דין נפסקו גמול ושכר טרחה לאחר חדילה בסכומים מתונים שאינם עולים על אלפי שקלים או עשרות אלפי שקלים בודדים.
5. אף אם תאומץ בנסיבות העניין שיטת פסיקת הגמול ושכר הטרחה על פי אחוזים, הרי שניכרת מגמה של פסיקת אחוזים נמוכים יחסית בנסיבות בהן הוגשה חדילה, בפרט כשמדובר בתיקים המופנים כנגד רשות המיסים, החשופה מלכתחילה, לביקורת רבה יותר לאור תפקידה הכמעט בלעדי בגביית מיסים וכספים מן הציבור.
6. המבקש הגיש חוות דעת הכוללת תחשיב נזק בסכום מופרך של כ-54,000,000 ₪, בעוד בפועל הנזק שנגרם לקבוצה הוא בסך של 828,240 ₪ בלבד. מבוקש אם כן לדחות את הבקשה להשבת שכר טרחת המומחה נוכח הפער האדיר בין הסכום שבחוות דעתו לבין סכום הנזק בפועל לקבוצה, עליו לא חלק המבקש.

דיון והכרעה

1. עסקינן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות לפי פרט 11 בתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות, לגביה חל סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), הקובע כדלקמן:

"(א) הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השניה (בחוק זה - תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה – המועד הקובע).

(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.

(ג) החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא –

(1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב);

(2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23".

1. בהתאם להוראות סעיף 9(א) לחוק תובענות ייצוגיות, "המועד הקובע" לחדילה חל 90 יום לאחר שהוגשה בקשת האישור. בנסיבות העניין אכן הגישה המשיבה את הודעת החדילה במסגרת המועד הקובע, אלא שלצד זו התבקשה ארכה לביצוע החדילה עד ליום 31.7.2017, בשל שינויים הנדרשים במערכות המחשוב שלה. כפי שצוין לעיל, המבקש נתן הסכמתו לבקשת הארכת מועד החדילה, בכפוף לביצוע השבה בתקופה שבין מועד ההודעה על חדילה למועד השלמת השינויים במערכות המחשוב בפועל.
2. ביום 14.1.2018 הוגש תצהיר מטעם נציגת המשיבה לפיו חדלה בפועל מגבייה במועד ההודעה על החדילה, דהיינו ביום 14.6.2017, וכי החל מיום 15.6.2017 לא אותרו מקרים בהם היה על המשיבה לשלם לעוסקים הפרשי הצמדה וריבית בשל ביצוע החזר עודף מס תשומות לאחר חלוף למעלה מ-30 יום מיום השלמת הגשת הדו"ח התקופתי.
3. אשר על כן, נוכח הנסיבות הקשורות לשינויים אותם נדרשה המשיבה לדבריה לבצע במערכותיה, לאור התחייבותה בבקשתה להארכת מועד למסירת הודעת החדילה, כי ככל שתגבה סכומי יתר, הם יושבו לעוסקים, וכן לאור הצהרתה כי בסופו של יום כלל לא נגבו סכומי יתר מהמועד בו הודיעה על החדילה, סבורני כי ניתן לקבוע שהמשיבה עמדה בהוראות סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות בכל הנוגע לביצוע החדילה (השוו: בר"מ 5438/14 עיריית קרית מוצקין נ' חזות בת שבע (13.1.2015)).
4. לאור האמור אני קובע כי המשיבה חדלה מגביית היתר בהתאם לסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות ולפיכך אין לאשר את בקשת האישור.
5. אשר לפסיקת גמול ושכר טרחת אעיר כי אמנם פסיקת גמול ושכר טרחה איננה מתחייבת בנסיבות בהן הוגשה הודעת חדילה מטעם הרשות, אך בענייננו הודתה המשיבה כי אכן יש מקום לפסיקת גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו, שכן התיקון במערכותיה נעשה בעקבות הגשת הבקשה.

עוד בהקשר זה אעיר כי נוטה אני לקבל את טענת המבקש לפיה בנסיבות העניין ניתן לראות בהודעת החדילה של המשיבה משום הודאה – אם גם לא מפורשת – באי-חוקיות הגביה ובכך יש כדי להצדיק פסיקת הגמול ושכר הטרחה (ראו: עע"מ 2978/13 מי הגליל -תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יוסף אחמד יונס (23.07.2015) (להלן: "עניין מי הגליל") בפסקה נד לפסק דינו של כבוד השופט א' רובינשטיין; ת"צ (מחוזי מרכז) 34288-04-17 אקוס נ' עירית רמת השרון (13.11.2017) (להלן: "עניין אקוס") בפסקה 11 וכן הפסיקה המוזכרת שם.

לאור האמור, הרי שהמחלוקת הטעונה הכרעה בשלב זה נוגעת לשיעור שכר הטרחה והגמול שייפסקו במקרה זה.

1. סעיף 9(ג) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי במצב בו החליט בית המשפט שלא לאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, מאחר שזו הודיעה כי תחדל מהגבייה שבשלה הוגשה בקשת האישור, והוכח לבית המשפט כי הגבייה אכן נפסקה – כאמור בסעיף 9(ב) לחוק, על אף הוראות סעיף 22 לחוק, רשאי בית המשפט לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב) וכן רשאי לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23.

השיקולים הקבועים בסעיפים 22(ב) ו-23 לחוק תובענות ייצוגית לצורך הכרעה בעניין פסיקת גמול ושכר טרחה הם אלה: התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית; מורכבות ההליך; הטרחה שטרחו התובע המייצג ובא הכוח המייצג והסיכון שנטלו על עצמם בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוצאו לשם כך; הפער שבין הסעדים שנתבעו בבקשה לאישור לבין הסעדים שנפסקו בפועל על ידי בית המשפט.

הנה כי כן, המחוקק הסמיך את בית המשפט לפסוק גמול לתובע מייצג ושכר טרחה לבא כוח המייצג, על אף שהתובענה הייצוגית לא אושרה ולא נוהלה, עקב הודעת חדילה מצד הרשות, כאשר בשיקוליו אם לפסוק גמול ושכר טרחה כאמור, מונחה בית המשפט על ידי אמות המידה הכלליות המפורטות בחוק, החלות דרך כלל על תובענות ייצוגיות שנדונו והוכרעו על ידי בית המשפט.

1. בעניין עע"מ 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל – מנהל המכס ומס בולים (27.12.2010) עמד בית המשפט על השיקולים לפסיקת גמול ושכר טרחה בסיטואציה בה חדלה הרשות מגבייתה וכך קבע (פסקאות 25-26 לפסק דינה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה):

"מצב של דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית מפאת הפסקת הגבייה על ידי הרשות הוא בעל ייחוד מבחינת מורכבות השיקולים שיש להתחשב בהם ביחס לפסיקת גמול ושכר טרחה. סעיף 9(ג) לחוק העוסק בסיטואציה מיוחדת זו מפנה בענין זה לשיקולים המפורטים בהוראות הכלליות בדבר גמול מיוחד ושכר טרחה, המקרינים על מהות הגורמים שיש לשוקלם לענין זה. אולם ברי, כי ייחודו של מצב זה מחייב התייחסות מיוחדת לגורמי הדחייה של בקשת האישור, הנעוצים בהודעת הרשות על הפסקת גביית תשלומים שבגינם הוגשה התובענה.

בגדרן של אמות המידה לבחינת ענין זה יש לומר, ראשית, כי ראוי לתת משקל לעובדה כי בעקבות הגשת התובענה הייצוגית, או לאחריה, החליטה הרשות לשנות את מהלכיה, והודיעה כי לא תוסיף עוד לגבות כספים שבעטיים הוגשה התובענה הייצוגית להשבה, והיא אף יישמה הודעה זו. ככל שהגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הולידה שינוי בהתנהלות הרשות הציבורית, ותרמה להשגת התכלית שלשמה הוגשה בהפסקת גביית תשלומים מהאזרחים שלא נמצא להם בסיס מוצק בדין, כך היא תרמה להגשמת האינטרס הטמון בה, גם אם לא הושקעו בכך משאבים דיוניים רבים. שיקול מעין זה עשוי להצדיק מתן גמול מיוחד ושכר טרחה ליוזמי מהלך התובענה הייצוגית; הדבר עשוי לעודד תובעים מייצגים להעמיד לביקורת שיפוטית כשלים בהתנהלות הרשויות, והוא תורם להגשמת האינטרס הציבורי בהפסקת פעולת הרשות העומדת בניגוד לחוק מצד אחד, אך זאת בלא לפגוע בציבור בכללו על ידי תשלומי כספי ציבור בשיעור ניכר לידי הקבוצה התובעת, מצד שני.

כן ראוי להתייחס בהקשר זה להיקף הטרחה, הסיכון, התועלת, והחשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית, ולצורך שכר הטרחה גם במורכבות ההליך, והאופן בו הוא נוהל בידי בא כוח המייצג. חשוב להדגיש, כי מנין השיקולים המפורט בסעיפים 22 ו-23, אליהם מפנה החוק בסעיף 9(ג), אינו ממצה, ועל בית המשפט לשקול את מכלול נסיבות הענין המסוים הניצב לפניו, ולהכריע במסגרתו האם ראוי במקרה נתון, על פי נסיבותיו, לפסוק תשלומים לתובע המייצג ולבא כוחו, ואם כן, מה שיעור התשלומים הראוי לצורך כך".

ראו גם : עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול (25.12.2012) (להלן: "עניין אבוטבול").

מן הכלל אל הפרט

1. בכל הנוגע לעלויות ולסיכונים אשר נטלו על עצמם המבקש ובא כוחו בהכנת הבקשה ובהגשתה, הרי שניכר כי אלה אינם מהגבוהים, וזאת מאחר שאין עסקינן בסוגיה מורכבת באופן יחסי ומכיוון שבבסיס הבקשה עמדה שאלה משפטית אשר לא דרשה הנחת תשתית עובדתית נרחבת.

עוד יצוין בהקשר זה כי המבקש ובא כוחו לא פרטו את היקף המשאבים שהושקעו מצידם בהכנת התובענה והבקשה ובהגשתן, וכי הראייה היחידה שצירפו בעניין היתה חשבונית שכר טרחתו של המומחה מטעמם בסך של 14,040 ₪.

1. שיקול נוסף הראוי להילקח בחשבון בנסיבות העניין הוא העובדה שעקב הודעת החדילה, לא נדרשה השקעת משאבים גדולים מצד המבקש ובא כוחו, להבדיל מסיטואציה בה היתה הבקשה לאישור מתבררת לגופה. כלומר, מטבע הדברים כשמדובר בהליך תובענה ייצוגית אשר מסתיים ב"הודעת חדילה" של רשות, עוד בטרם מתקיים כל דיון מהותי בגוף התובענה, הרי שכמעט לא נדרשת לאחר הגשת התובענה השקעת משאבים נוספת.
2. אשר לשיקול הנוגע לתועלת אשר הסבה התובענה הייצוגית לקבוצה המיוצגת, אדגיש כי לנוכח הבהרת המשיבה כי היא שינתה התנהגותה עקב הגשת הבקשה, הרי שהתועלת אשר הסבה התובענה לקבוצה ולציבור בכללותו היא ברורה, וגם לעובדה זו יש משקל ממשי בשיעור פסיקת הגמול ושכר הטרחה.

לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בעניין אבוטבול בפסקה 35 לפסק דינו של כבוד השופט א' שהם:

"חשיבותה של התובענה הייצוגית המוגשת נגד הרשות, טמונה, בין השאר, ביכולתה לקדם את ערך הציות לחוק, ובכוחה ההרתעתי כלפי רשויות השלטון (ראו עניין אנליסט, בעמ' 259). אשר על כן, בבואנו לדון בגמול למשיב ובשכר טרחתם של באי-כוחו, עלינו לתת את הדעת, לעובדה, כי הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, תרמה, באופן מהותי, לשינוי עמדת המערערת ולהחלטתה לחדול מגביית האגרה, בגין כל שנת מס שבערעור. במקרה דנא, הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, השיגה את התכלית שלשמה הוגשה, והביאה לחסכון של כספים רבים לציבור, המבקש להגיש ערעורי מס הכנסה. בכך, מבטא המקרה דנא את כוחו ההרתעתי והאכיפתי של מוסד התובענה הייצוגית, ויש בו כדי לעודד תובעים עתידיים להעמיד לביקורת שיפוטית כשלים בהתנהלות רשויות המדינה. בהקשר דומה קבעה השופטת א' פרוקצ'יה כי:  

"[...] התוצאה בשטח היא כי הגשת התובענה על ידי המערערות יצרה תמריץ כלפי הרשות להעריך מחדש את מהלכיה, ובכך היא השיגה, למעשה, את מטרתה העיקרית בהפסקת הגבייה ביחס לעבר. תועלת זו הושגה אף בלא שנדרשה השקעת משאבים מרובה מהצדדים המתדיינים ומבית המשפט" (עניין אכדיה, בפסקה 45)".

1. כעולה מעניין אבוטבול, לצד האמור אף אין להתעלם מכך ששאלת חוקיות הגבייה לא זכתה להכרעה שיפוטית, ובכך יש כדי למתן, במעט, את החשיבות הציבורית אשר צמחה מן התובענה והבקשה לאשרה כייצוגית.
2. בנסיבות העניין הצהירה המשיבה כי גביית היתר שביצעה הינה בסכום של 828,240 ₪. הגם שאין להקל ראש בסכום זה כשלעצמו, הרי שבהשוואה לסכום שהוערך על ידי המבקש מלכתחילה, סך של 54,000,000 ₪, מדובר בסכום נמוך באופן יחסי, ושומה לייחס משמעות גם לפער זה בעת פסיקת גובהו של שכר הטרחה והגמול.
3. זאת ועוד, שיקול נוסף הראוי להילקח בחשבון הוא צמצום הפגיעה בקופה הציבורית, שהרי כאשר עסקינן בתובענה ייצוגית המוגשת נגד רשות, הגמול לתובע המייצג ושכר טרחת בא כוחו, ישולם מכספי הציבור, ולפיכך יש לנהוג במקרה זה במשנה זהירות בעת פסיקת הגמול ושכר הטרחה. שיקול זה מחייב איזון בין השאיפה לתמרץ את התובע המייצג ואת בא כוחו בהגישם תובענה ייצוגית שנמצא שיש בה ממש, לבין האינטרס הציבורי המצדיק הערכת שיעורם הסביר של תשלומים אלו.

לצד זאת, ראוי אף להביא בחשבון בהקשר זה כי שיקול השמירה על הקופה הציבורית כבר קיבל ביטוי מסוים, בעצם ההגנה המיוחדת בה עשתה שימוש המשיבה בנסיבות העניין מכוח סעיף 9(ב) לחוק (ראו: עניין אבוטבול בפסקה 36). כידוע, הרציונל העומד בבסיס ההגנה שהוענקה לרשות במסגרת "הסדר החדילה" הקבוע בסעיף 9, נובע ממעמדה הייחודי של הרשות, בהיותה גורם החשוף לתובענות רבות שעניינן השבת כספים אותם היא גובה בשגרה וכי ניהול הליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית כרוך בהוצאות כבדות לציבור בכללותו.

1. שיקול רלבנטי נוסף שיש לייחס לו משמעות בנסיבות עניינו הוא העובדה שהמבקש פנה למשיבה פעמיים טרם הגשת בקשת האישור (ביום 31.1.2017 - נספח 3 לבקשת האישור וביום 19.2.2017 - נספח 4 לבקשת האישור) אך לא זכה לכל מענה מהמשיבה. במובן זה ניכר כי ההליך נוהל בידי המבקש ובא כוחו באופן ראוי.
2. אשר לאופן שבו יחושב הגמול ושכר הטרחה אפנה לעניין מי הגליל, שם נאמר:

"בעת פסיקתם של גמול ושכר טרחה לאחר מתן הודעת חדילה מאת הרשות, בידי בית המשפט – אך אינו חייב – לפעול באמצעות שיטת האחוזים, הן תוך יישומו בהתבסס על הסעד שהיה נפסק אילו התקבלה התובענה הייצוגית לגופה, והן על סמך התועלת המשוערת, הכל בהתאם לנסיבות ועל פי שיקול דעתו של בית המשפט, ותוך התחשבות בהוראות סעיפים 23-22 לחוק התובענות הייצוגיות ובכך שהמדובר בכספי ציבור".

1. לאחר בחינת מכלול השיקולים הרלוונטיים בנסיבות העניין ובהתחשב בשיעורים הנהוגים בפסיקה במקרים דומים (ראו למשל: עניין אקוס; ת"מ (מחוזי תל אביב) 128/08 קוגוט נ' רשות המיסים בישראל (29.10.2009)), החלטתי לפסוק למבקש גמול בסכום של 10,000 ₪ (בתוספת מע"מ) ולבא כוחו שכר טרחה בסכום של 60,000 ₪ (בתוספת מע"מ). הסכומים האמורים לעיל ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד למועד תשלומם בפועל.
2. לאור הפער המשמעותי בין הערכת הנזק בחוות הדעת של המומחה, לבין סכום גביית היתר מהקבוצה בפועל, איני רואה מקום לקבל את בקשת המבקש להשבת הוצאות עלות חוות דעת.

ניתנה היום, כ"ח טבת תשע"ח, 15 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.