26 אפריל 2017

התובע: Taher Barold

נגד

הנתבעות: 1. א.ס.כ.כ. בניה בע"מ

2. סיון ביצוע בע"מ

פסק דין

1. ביום 16.3.17 הוגש לבית דין זה כתב תביעה על ידי התובע, שהינו אזרח אריתריאה מבקש מקלט בישראל. בכתב התביעה נטען שהתובע הועסק על ידי הנתבעות כפועל בניין במשך כשנה, עד לפיטוריו, ונטענו בו שורה של עילות תביעה כנגד הנתבעות, ובין היתר טענות על אי תשלום פיצויי פיטורים, אי ביצוע הפרשות לפנסיה, אי תשלום שורה של רכיבי שכר קוגנטיים (חופשה, הבראה, חגים, נסיעות) ועוד.

ביום 27.3.17, דהיינו תשעה ימים בלבד לאחר הגשת התביעה, הוגשה בקשה לאישור הסכם פשרה, שעליו חתומים שני נציגי הנתבעות והתובע..וכן חתם על הסכם הפשרה, כך לפי האמור בו עד להסכם שתרגם אותה לטיגרית, שפתו של התובע.

2. עם הגשת התביעה, ניתנה על ידי ההחלטה הבאה:

"מאחר שהתובע אינו מיוצג, ומאחר שלא ברור מי סייע בידו בעריכת כתב התביעה ובמשא ומתן לפשרה (שכן אינו דובר עברית), ומאחר שגם לא ברור מהו המועד שבו נחתם הסכם הפשרה, סבורני שיש מקום לקיום דיון בטרם יינתן תוקף להסכם פשרה זה.

3. אתמול, ה- 25.4.17, התקיים בפניי דיון בבקשה לאישור הסכם הפשרה. לדיון התייצב נציג הנתבעות ואדם נוסף שהציג את עצמו כמי שתרגם לתובע לטיגרית את הסכם הפשרה. במהלך הדיון, ניסיתי תחילה לפנות ישירות אל התובע כדי להבין באמצעות מי נכתב בשמו כתב התביעה, וכיצד נעשה תחשיב הפשרה. לאחר שהסתבר לי כפיאיני יכול לתקשר עימו ישירות, שכן אין הוא דובר עברית וגם לא אנגלית, פניתי אל המתרגם. זה הסביר לי שכתב התביעה נכתב באמצעות "חבר ברמלה" שעזר לתובע (ולמתרגם בשמו) לנסח את כתב התביעה, וזאת על מנת לחסוך בהוצאות. המתרגם לא ידע למסור פרטים על נסיבות עריכת הסכם הפשרה. בהמשך הדיון, נציג הנתבעות הסביר שהסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים "הוא הוגן ונעשה לאחר שנבדקו תלושי השכר ותנאי העבודה על מנת לוודא שזכויותיו של התובע שולמו לו... הם הלכו לאדם שעשה את החישוב". במענה לשאלה נוספת שהפניתי למתרגם, ציין האחרון כי "בן אדם ברמלה בשם סמי, הוא עשה את החשבון".

4. האם יש מקום שאאשר בנסיבות את הסכם הפשרה, כפי שביקשו ממני שני הצדדים? בהחלטה שניתנה על ידי לפני מספר שנים (סעש 50406-10-13 Chaiyun נ' טוליפ פרחים (11.11.13)), דחיתי בקשה לאישור הסדר גישור שנחתם בין עובד זר שלא היה מיוצג, לבין מעסיקו. באותה החלטה כתבתי את הדברים הבאים, המתאימים בשינויים המחויבים אף למקרה שלפני, אף ששם דובר בהסדר גישור וכאן מדובר בהסכם פשרה::

לדעתי על בית דין זה לבחון בשבע עיניים בקשות המוגשות לו לאישור הסדר פשרה כמו זה המונח לפני, שנחתם בין עובד זר שלא היה מיוצג במהלך הגישור, לבין מעסיקו. לדעתי, במסגרת הפעלת שיקול הדעת בטרם אישורו של הסדר שכזה, אסור שבית הדין יסתפק אך ורק בבחינה טכנית, דהיינו בבדיקה האם הבקשה הוגשה בהתאם לפרוצדורה שלעיל הקבועה בתקנות. לדעתי, על בית הדין לבחון מהותית האם השתכנע שזכויות העובד נשמרו, וכי הגישור לא מהווה נסיון מצד המעסיק למנוע מהעובד, הלא מיוצג והלא מודע לזכויותיו, לתבוע בבוא היום זכויות יסוד להן הוא זכאי מכוח משפט העבודה המגן,

מאז ומימים נוהגים מעסיקים, במועד שבו מסתיימים יחסי עובד ומעביד, לפעול בדרכים שונות על מנת להבטיח שפיצויי פיטורים ותשלומים אחרים אותם הם משלמים לעובדיהם עם סיום העבודה, יהוו "גמר חשבון" סופי מבחינתם, דהיינו שהעובד שסיים את עבודתו אצלם לא יטען בהמשך הדרך שהוא זכאי מהם לתשלומים נוספים. דרך המלך מבחינת המעסיקים היתה ועודנה החתמת העובד על "כתב ויתור" שבו הוא מצהיר שעם קבלת התשלום האחרון מהמעסיק אין לו כל תביעות נוספות מאת מעסיקו. ברם, על פי ההלכה הפסוקה, פעמים רבות נמנע בית דין זה ממתן תוקף לכתב ויתור שכזה, שכן: "משפט העבודה בוחן בקפידה את תוקפם של כתבי ויתור. עובד אינו יכול לוותר על זכות שנקבע בחוק מגן או זכות שהוא אינו מודע לה....

להבנתי, הבקשה המונחת בפני, כמו גם בקשות אחרות מסוג זה שהוגשו לבתי הדין בעת האחרונה, מהווה מבחינה מעשית נסיון "לעקוף" את ההלכה הברורה לפיה רבים הם המקרים שבהם לא ניתן תוקף לכתבי ויתור, וליצור מצב דברים שבו עם תשלום "גמר החשבון" על ידי המעסיק יהיה העובד מנוע מלתבוע זכויות נוספות, אפילו המדובר בזכויות שהוא אינו יכול לוותר עליהם. שכן כידוע, עם אישור הסדר הפשרה על ידי בית הדין, נוצר "מעשה בית דין" והעובד יהיה מנוע בעתיד מלפנות לבית דין זה ולתבוע את זכויותיו, גם אם קופחו.

5. ובחזרה למקרה שלפניי. כתב התביעה כפי שהוגש לבית הדין מנוסח בשפה העברית, שפה שהוברר שהתובע (שאינו מיוצג) אינו דובר אותה, ועל אף זאת חתם עליה בנסיבות שלא הובררו. לכתב התביעה לא צורפו מסמכים כלשהם (תלושי שכר, דוחות נוכחות, וכולי) שהיו אולי מאפשרים לי לבחון, ולו במידה מסוימת, את השאלה האם שילמו הנתבעים לתובע את זכויותיו הקוגנטיות כעובד. מאחר שלא הוגש כתב הגנה, הרי שממילא גם לא הוגשו מסמכים כלשהם מצד ההגנה, וכלל לא ברור מה היה המענה של הנתבעים לאמור בכתב התביעה. אף לאחר שזימנתי את הצדדים לדיון בפניי, לא השתכנעתי שמי מטעמו של התובע, המבין ובקיא בדיני עבודה, בחן את המקרה שלו והמליץ לו להגיע להסכם הפשרה בסכום המוסכם, באופן המצדיק אישור הסכם הפשרה ומתן תוקף של פסק הדין. במילים אחרות, לא הופג חששי שהתובע נאלץ לחתום על הסכם הפשרה כתנאי לקבלת תשלום "גמר חשבון" זה או אחר. על כן, הבקשה לאישור הסכם הפשרה נדחית.

6. בטרם אחתום, אציין שאני ער לטענות שנשמעו בדיון בפניי אתמול, לפיהם עלותם של עורכי דין, גם בתיקים של מבקשי מקלט, הינה גבוהה ביותר, וקיים חסכון משמעותי ניכר לשני הצדדים בכך שההליך שבפניי התקיים מתחילתו ועד סופו ללא ייצוג. לעניין מצער זה, אין לי אלא לחזור על מה שכתבתי לפני למעלה משלוש שנים בעניין טוליפ (שם):

"עובדים זרים המסיימים את עבודתם בישראל עומדים בפני הדילמה הקשה: או לוותר על ייצוג משפטי בכלל, שכן זה יקר  מדי עבורם, או לחלופין, ועל אף שהפרוטה אינה מצויה בכיסה, להסכים לשלם לעורך דין שייצג אותם חלק משמעותי מתוך סכומי הכסף הלא גבוהים שהרוויחו בזיעת אפם, והכל כדי לעמוד על זכויותיהם הקוגנטיות. מצב דברים זה אפשר לשנות, וצריך לדעתי לשנות".

לאור מצב הדברים זה כתבתי באותה פרשה, כי בהמשך לשורה של תיקוני חקיקה ושינויים אחרים במצב הנורמטיבי שחלו לאורך השנים, כולם במטרה להגן על זכויות עובדים זרים בישראל:

"דעתי היא שייתכן שהגיעה השעה לדאוג לכך שעובדים זרים המסיימים לעבוד בישראל יזכו לסיוע משפטי, ללא תשלום או בתשלום מינימלי, על מנת שגורם אובייקטיבי יוודא שאכן קיבלו את כל המגיע להם בטרם הם עוזבים את הארץ, וככל שלא כך, יפעל אל מול המעסיק לתשלום כל המגיע".

ויפה שעה אחת קודם.

7. סוף דבר – הבקשה לאישור הסכם הפשרה נדחית. משברור בנסיבות העניין שאין התובע מעוניין בהמשך בירור תביעתו כפי שהונחה בפני בית הדין, הריני להורות על מחיקתה. המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ז, (26 אפריל 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.