1. הצדדים הגיעו להסכמה לפיה התביעה תדחה ובימ"ש ידון בסוגיית ההוצאות.

2. לטענת הנתבע הוגשה כנגדו תביעת שווא וכתוצאה מכך נאלץ לשלם הוצאות בגין ביטול פסק הדין בסך כולל של 1,400 ₪ וכן נאלץ לשלם שכר טרחת עו"ד בסך של 11,700 ₪.

הנתבע מוסיף וטוען שנגרמה לו עגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב.

3. הנתבע צירף קבלה בעבור תשלום שכר טרחה בה נרשם ששולם סך של 11,700 ₪ עבור: "בקשה לביטול פסק דין".

הסכם שכ"ט לא צורף.

4. במסגרת התגובה טוען ב"כ הנתבע כי כתב ההגנה מוכן זה מכבר. גם זה לא הוצג בפני בימ"ש.

5. לטענת התובעת מדובר בשכ"ט גבוה לאין שעור עבור ההליך שהתנהל ובאפשרות ב"כ הנתבע להשיב חלק משכר הטרחה לידי מרשו.

בכל הנוגע לבקשה לביטול פסק דין, אין כל מקום להחזר ההוצאות שנפסקו מאחר והליך זה הסתיים לטובת התובעת.

6. המסגרת לפסיקת הוצאות קבועה בהוראות תקנה 511 ו-512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 שקובעות:

"511. (א) בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן – הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו.

הטלת

(ב) החליט בית המשפט או הרשם לחייב בעל דין בהוצאות, רשאי הוא לקבוע את סכום ההוצאות לפי שיקול דעתו, בכפוף לאמור בתקנה 512.

(ג) בדיון המתקיים בערכאה ראשונה, תינתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע את טענותיהם בדבר סכום ההוצאות או שיעורן לפני מתן הצו להוצאות.

(ד) ניתן צו להוצאות בהליך פלוני, לא ייפגע הצו על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך של ערעור על הצו הראשון.

.

512. (א) קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו, הן לענין שכר טרחת עורך דין והן לענין הוצאות המשפט, כל אחד מהם בנפרד בסכום כולל, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום שכר הטרחה מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), תשל"ז-1977 (להלן – התעריף המינימלי), זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על תשלום סכום קטן מהסכום האמור.

מיום 9.6.1990

תק' תש"ן-1990

ק"ת תש"ן מס' 5266 מיום 10.5.1990 עמ' 598

החלפת תקנת משנה 512(א)

הנוסח הקודם:

(א) קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו בסכום כולל, הן לענין שכר טרחת עורך דין, הן לענין הוצאות המשפט והן לענין שניהם, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום ההוצאות מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ז-1977 (להלן- התעריף המינימלי), זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים שיירשמו, על תשלום סכום קטן יותר מהסכום האמור.

מיום 29.6.1996

תק' (מס' 2) תשנ"ו-1996

ק"ת תשנ"ו מס' 5756 מיום 30.5.1996 עמ' 932

(א) קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו בסכום כולל, הן לענין שכר טרחת עורך דין והן לענין הוצאות המשפט, כל אחד מהם בנפרד בסכום כולל, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום שכר הטרחה מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ז-1977 (להלן – התעריף המינימלי), זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים שיירשמו, על תשלום סכום קטן מהסכום האמור.

מיום 26.10.1997

תק' (מס' 2) תשנ"ז-1997

ק"ת תשנ"ז מס' 5855 מיום 1.10.1997 עמ' 1262

(א) קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו, הן לענין שכר טרחת עורך דין והן לענין הוצאות המשפט, כל אחד מהם בנפרד בסכום כולל, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום שכר הטרחה מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ז-1977 (להלן – התעריף המינימלי), זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על תשלום סכום קטן מהסכום האמור.

(ב) בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון.

(ג) בית המשפט או הרשם יכלול בתוך הסכום האמור בתקנת משנה (א) לעניין שכר טרחת עורך דין, סכום השווה למס ערך מוסף מקום שבו הזוכה שילם או מחויב לשלם מס ערך מוסף לעורך דינו, זולת אם ראה בית המשפט או הרשם כי הזוכה רשאי לנכות את מס התשומות בשכר טרחת עורך דינו, ובלבד שלא יפסוק סכום כאמור כרכיב נפרד.

תק' (מס'

מיום 29.6.1996

תק' (מס' 2) תשנ"ו-1996

ק"ת תשנ"ו מס' 5756 מיום 30.5.1996 עמ' 932

(ג) פסק בית המשפט או הרשם שכר טרחת עורך דין לפי תקנה 511 תקנת משנה (א), ייווסף לסכום שנקבע כאמור סכום השווה למס ערך מוסף החל ששולם עליו, זולת אם הורה בית המשפט או הרשם הוראה אחרת; לענין תקנות אלה, דינו של סכום שהוּסף כאמור כדין שכר הטרחה שנפסק.

מיום 11.7.1996

ת"ט תשנ"ו-1996

ק"ת תשנ"ו מס' 5772 מיום 11.7.1996 עמ' 1442

(ג) פסק בית המשפט או הרשם שכר טרחת עורך דין לפי תקנת משנה (א), ייווסף לסכום שנקבע כאמור סכום השווה למס ערך מוסף ששולם שמשולם עליו, זולת אם הורה בית המשפט או הרשם הוראה אחרת; לענין תקנות אלה, דינו של סכום שהוּסף כאמור כדין שכר הטרחה שנפסק.

מיום 17.11.2010

תק' תשע"א-2010

ק"ת תשע"א מס' 6933 מיום 18.10.2010 עמ' 62

החלפת תקנת משנה 512(ג)

הנוסח הקודם:

(ג) פסק בית המשפט או הרשם שכר טרחת עורך דין לפי תקנת משנה (א), ייווסף לסכום שנקבע כאמור סכום השווה למס ערך מוסף שמשולם עליו, זולת אם הורה בית המשפט או הרשם הוראה אחרת; לענין תקנות אלה, דינו של סכום שהוּסף כאמור כדין שכר הטרחה שנפסק.

מיום 13.9.2012

תק' (מס' 8) תשע"ב-2012

ק"ת תשע"ב מס' 7163 מיום 13.9.2012 עמ' 1693

החלפת תקנת משנה 512(ג)

הנוסח הקודם:

(ג) פסק בית המשפט או הרשם שכר טרחת עורך דין לפי תקנת משנה (א), לא ייפסק ולא ייווסף לסכום שנקבע, כאמור, סכום השווה למס ערך מוסף הנגזר מן הסכום שנקבע.

(ד) סכום הוצאות המשפט ייקבע בידי השופט או הרשם שנתן את ההחלטה בדבר הטלת הוצאות (להלן – ההחלטה); לא התאפשר הדבר, ייקבע סכום הוצאות המשפט בידי רשם ויהיה צירופם של אלה, זולת אם קבע אחרת בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה:

תק' (

(1) אגרות בית המשפט, הוצאות רישום של פרוטוקול בית המשפט, העתקתו או צילומו, דמי המצאת כתב בי-דין לפי תקנה 475א, שכר בטלה של עדים, שכר רופאים ומומחים אחרים, דמי לינה ודמי נסיעה של אלה בישראל וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה לפי החומר שבתיק, בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין;

(2) הוצאות משפט אחרות, אם היו, ייקבעו לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שמי שדן בבקשה נתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע את טענותיהם וראה כי ההוצאות האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט."

7. אף בפסיקה אליה הפנה הנתבע ישנה התייחסות לשכר טרחה ריאלי.

8. בפני תביעה על סך 22,139 ₪.

מטעמו של הנתבע התנהל הליך של בקשה לביטול פסק דין בלבד, כאשר התוצאה היתה שבהמלצת בימ"ש, פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, יבוטל והנתבע ישלם הוצאות לתובעת.

דהיינו, ביטול פסק הדין היה לפי שיקול דעת בימ"ש ולא משיקולי צדק.

9. בהתחשב בזאת שלא הוצג בפני בית המשפט הסכם שכר הטרחה, התנהל הליך של בקשה לביטול פסק דין בלבד, הקבלה מתייחסת אך להליך זה, איני סבור כי יש לפסוק לנתבע את שכר הטרחה המבוקש על ידו.

מדובר בשכר טרחה שאינו מידתי להליך שהתנהל בפני בימ"ש.

במצב דברים זה, על בית משפט לאמוד את שכר הטרחה הסביר, בהתחשב בהיקף ההליך וההליך שהתנהל בפועל.

10. לפיכך, התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 2,000 ₪ בלבד.

11. במאמר מוסגר אציין כי בהסכמת הצדדים בדיון מיום 18.9.17 ולמרות שהתקבלו טענות התובעת כי אין לבטל את פסק הדין משיקולי צדק, נפסקו לתובעת הוצאות בסך 1,000 ₪ בלבד בגין שלב זה של ההליך.

12. בכל הנוגע לבקשה להחזר ההוצאות שנפסקו בבקשה לביטול פסק דין מיום 18.9.17, הבקשה נדחית.

ראשית, הצדדים הגיעו להסכמה.

בנוסף, טענות התובעת במסגרת הליך זה התקבלו וביטול פסק הדין היה למעשה לפי שיקול דעת בימ"ש בשל מחדלו של הנתבע ולא משיקולי צדק.

13. לסיכומם של דברים, התביעה נדחית והתובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 2,000 ₪.

הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום.

במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ט חשוון תשע"ח, 08 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.