1. בבוקר יום 1/4/15 אירעה התנגשות בין רכב מסוג קאיה שהיה מבוטח ע"י התובעת לבין רכב מסוג יונדאי בה נהגה הנתבעת. ההתנגשות אירעה בכביש מס' 3866 עת רכב הקאיה נסע במעלה הדרך מבית שמש לכיוון נס הרים בדרכו לירושלים. רכב היונדאי נסע בירידה לכיוון קיבוץ צרעה הסמוך לבית שמש.
2. מזג האוויר באותו היום היה סגרירי. בתמונות שצולמו לאחר התאונה ניתן לראות ערפל וכי הכביש היה רטוב.
3. כל אחד משני הנהגים מטיל על זולתו את האחריות לתאונה, כאשר כל צד טוען כי הנהג השני סטה ממסלולו וגלש לתוך מסלול הנסיעה הנגדי.
4. מלבד עדויותיהם של הנהגים עומדות בפני בית המשפט חוות דעת שהוגשו מטעם הצדדים. מטעם התובעת הוגשה חוות דעת של בוחן התנועה מר ערן אביטל. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת של המהנדס עמיחי בלאו.
5. שני המומחים לא בקרו במקום התאונה בסמוך לאחר התרחשותה ולא ראו את הזירה בעיניהם ב"זמן אמת". שניהם חיים מכלי שני, דהיינו מהתמונות שצולמו במקום ע"י השוטר גדי ממן ועל הסברי לקוחותיהם. חוות הדעת של המהנדס בלאו נערכה ביום 14/3/16, כשנה לאחר התאונה, עוד בטרם הוגשה התביעה דנן, והיא נעשתה לצורך הליך פלילי שננקט כנגד הנתבעת. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 27/3/16 הודיעה המאשימה על חזרתה מכתב האישום שהוגש כנגד הנתבעת.
6. חוות דעתו של מר אביטל נערכה ביום 28/1/19 בקשר עם ההליך דנן. מר אביטל ציין כי ביקר בזירת התאונה ביום 5/10/18. המהנדס בלאו לא ציין כי ביקר בזירה.
7. המהנדס בלאו סבור כי "לא ניתן לקבוע את מיקום ההתנגשות ביחס לנתיב הנסיעה" וכן כי "לא ניתן לקבוע האם הנהגת סטתה מנתיבה או שהנהג השני הוא שסטה מנתיבו" (סיכום חוות דעתו, סעיף 2).
8. לעומתו, מר אביטל סבור כי "רכב היונדאי סטה שמאלה בשל איבוד האחיזה בכביש ולאור מהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך ופגע עם חזית צד שמאל בחזית צד ימין של רכב קאיה אשר נסע משמאלו וסטה לעבר מעקה הבטיחות" (סעיף 8.10 לחוות דעתו).
9. מבלי לגרוע ממקצועיותם של המומחים, במקרה הנדון בו המומחים מבססים עמדותיהם על תמונות ולא על ממצאים פיזיים מזירת התאונה, ראיתי לנכון לשים דגש יותר על עדויותיהם של הנהגים ופחות על חוות דעת המומחים.
10. הנתבעת בתצהירה מיום 24/4/18 טענה כי "מיד אחרי עקומה ימינה בכיוון שלי, ראיתי את רכב הקאיה מגיע מולי, וסוטה קצת לתוך הנתיב שלי. ההתנגשות ארעה בתוך הנתיב שלי, וברור לי שאני לא סטיתי מהנתיב" (סעיף 3 לתצהירה). הנתבעת אף חזרה על כך והצהירה כי "ההתנגשות ארעה בתוך הנתיב שלי, כאשר רכב הקאיה נמצא חצי בנתיב שלי וחצי בנתיב שלו" (סעיף 4 לתצהירה).
11. אולם, בחקירתה הנגדית בבית המשפט ביום 3/3/21 הנתבעת אמרה דברים שונים, כדלהלן:

"ש. ראית אותו סוטה?

ת. לא ראיתי אותו מזיז את ההגה, אם הייתי רואה אותו מזיז את ההגה לא יודעת מה. לא זיהיתי את זה הרבה לפני כן. היה יום גשום ירד גשם.

ש. אני מבין ממך שאת לא רואה בעיניים שלך סטייה שלו לנתיב שלך.

ת. לא ראיתי. הוא בוודאות סטה לנתיב שלי הוא סטה מהנתיב שלו ופגע בי.

ש. את אומרת מסקנה כיוון שאני נוהגת בנתיב שלי וכיוון שיש תאונה וכיוון שאני לא ראיתי אותו סוטה לפני התאונה, המסקנה שלי שלא יכול להיות אחרת הוא בוודאי סטה.

ת. שניה, שתיים נבהלתי, כנראה נבהלתי מזה שהוא סטה שראיתי אותו בנתיב שלי חלק ממנו בנתיב שלי. לא זוכרת בוודאות, לא זוכרת שראיתי אותו סוטה ועשיתי פעולת בריחה.

ש. ברגע התאונה את יודעת למקם את כלי הרכב בנתיבי הנסיעה.

ת. אני בנתיב שלי הוא חלקו כנראה בנתיב שלי ונכנס בי". (עמ' 15; שו' 9-16. ההדגשות שלי- א.א.)

1. יש להעדיף את דברי הנתבעת בחקירתה הנגדית לפיהם לא ראתה את התובע סוטה מנתיבו אלא רק הסיקה זאת. אמנם עברו שנים רבות מיום התאונה ועד לחקירתה הנגדית, אך מדובר באירוע אשר לא שוכחים בנקל.
2. מנגד, נהג התובעת מר תומר אלזם הסביר כי "ראיתי את רכב יונדאי נוסע יותר מחצי רכב בתוך הנתיב שלי מהר פניתי ימינה" (עמ' 10; שו' 15-16). הוא הבהיר כי "לשאלת ביהמ"ש, ז"א שהנתבעת סטתה הרבה מהנתיב שלה, אני משיב שכן" (עמ' 11; שו' 21).
3. לאור האמור לעיל, כאשר התובעת בעצמה מעידה כי לא ראתה את מה שקרה, והיא רק יודעת שנבהלה ממשהו. לעומת זאת, נהג התובעת מעיד כי ראה את רכב יונדאי סוטה לנתיבו. לא נותר לי אלא להסיק כי נהגת רכב יונדאי, הנתבעת, היא זו שסטתה לתוך נתיבו של רכב קאיה תוך שהיא חוצה קו הפרדה רצוף. ולכן, האחריות לתאונה רובצת על כתפיה.
4. מסקנתי זו מתחזקת לאור שני שיקולים נוספים. האחד- נסיעתה של הנתבעת בירידה לעומת נסיעתו של נהג התובעת בעלייה. ניסיון החיים מלמד כי הסיכוי לסטייה גדול יותר בירידה מאשר בעלייה. השני- נסיעתה של התובעת בנתיב עם שוליים צרים מאוד לעומת נסיעתו של נהג התובעת בנתיב שלצדו שוליים רחבים למדיי. מסתבר כי הרכב שסטה הוא זה שנסע בנתיב ללא שוליים.
5. במשפט אזרחי עסקינן, המוכרע לפי מאזן ההסתברויות. לאור האמור לעיל, מאזן ההסתברויות מטה את הכף לטובת התובעת ולחובת הנתבעת. לכן, אין בהחלטה על ביטול כתב האישום בכדי לשלול את אחריותה של הנתבעת בנזיקין.
6. כתוצאה מהתאונה רכב הקאיה הוכרז כ"אובדן גמור" וירד מהכביש. גובה הנזק לרכב התובעת נתמך בחוות דעת שמאי, שלא נסתרה. התובעת הגישה אף תוספת לחוות הדעת לפיה התשלום המגיע למבוטחת הינו סך של 49,140 ₪.
7. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 49,140 ₪ כשסך זה צמוד ונושא ריבית כדין מיום התאונה (1/4/15) ועד לתשלום בפועל. הנתבעת תישא בהוצאות המשפט ובנוסף לכך בשכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ה אדר תשפ"א, 09 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.