<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערערת עו"ד אופיר פחימה

המשיב ובא כוחו עו"ד עדנאן ראבי

פרוטוקול

ב"כ המערערת: חוזרת על הודעת הערעור.

אנו סבורים כי שגה בית משפט קמא עת ביטל את הרשעת המשיב בניגוד להלכת כתב. למעשה על ההרשעה לקבוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. בית משפט קמא קבע שלא קיים נזק קונקרטי בעניינו, המשיב אינו עובד, לא הציג כל תכנון עתידי. הגם שמדובר בנאשם צעיר, עדיין עומד הצורך להוכיח נזק קונקרטי.

גם באשר לסוג העבירה, שגה בית משפט קמא שעה שהעדיף את האינטרס הפרטי של המשיב על פני האינטרס הציבורי בהרשעה בעבירה מסוג החזקת אגרופן. אני מפנה לפסיקת בית המשפט העליון שמאוזכרת בהודעת הערעור ממנה עולה המדיניות הברורה של הרשעה בעבירה של החזקת אגרופן נוכח המסוכנות לפוטנציאל הפגיעה הגלום בה.

שגה בית משפט קמא כאשר העניק משקל יתר לגילו של המשיב וזאת חרף פסיקת בית המשפט העליון כי גם בעניינם של קטינים יש להוכיח כי ההרשעה תוביל לפגיעה מהותית וקונקרטית בעתידו או בשיקומו.

מפנה לפסק דין בעניינו של אלכסנדר קאן. מפנה לפסיקה של בית המשפט העליון אשר אוזכרה בהודעת הערעור.

ב"כ המשיב: חוזר על הטיעונים שהשמעתי בבית משפט קמא.

הצהרנו בבית משפט קמא בטיעונים לעונש שהנאשם מצא עבודה ואפילו הוא עומד להתחתן.

המערער: אני עובד בקירות גבס וצבע.

ב"כ המערער: ההרשעה תהרוס את העתיד שלו ותהיה כתם בחיים שלו. הוא חזר על זה הרבה פעמים ואמר לי שההרשעה תפריע לו אפילו בעתיד להתקדם ולקבל עבודות ולהתקדם בחיים.

מפנה לפסיקה של בית משפט השלום שמצביעה על מדיניות. מפנה לטבלאות פסיקה של בית משפט השלום, שברוב המקרים, במיוחד בגילו של הנאשם, בתי המשפט העדיפו לא להרשיע ולהסתפק בעונש של"צ. במקרה שלנו המערער יהיה בפיקוח במשך שנה ואני חושב שזה ירתיע אותו.

אני מבקש לא לקבל את הערעור ולהשאיר את פסק הדין על כנו.

<#5#>

פסק דין

נגד המשיב הוגש כתב אישום בת.פ. 19693-08-15 (בית משפט השלום בפתח תקווה), ובית המשפט קבע כי הוא ביצע עבירה של החזקת אגרופן למטרה לא כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין התשל"ז – 1977, ביטל את הרשעתו והשית עליו לבצע 120 שעות של"צ בצירוף העמדתו למבחן למשך שנה.

החלטה זו היא נושא הערעור שבפנינו.

ב"כ המערערת טוענת בהודעת הערעור ובטיעוניה בפנינו כי שגה בית משפט קמא כאשר ביטל את הרשעתו של המשיב שכן לא מדובר בעבירה שמבחינת חומרתה מצדיקה אי הרשעה ולא מדובר במי שהוכיח גרימת נזק קונקרטי בשל הרשעתו.

לטענת המערערת, בית המשפט קמא נתן משקל יתר לגילו הצעיר של המשיב, שאינו עובד בזמן מתן גזר הדין ולא הציג כל תכנון עתידי למקום עבודה כלשהו בתחום כזה או אחר אשר יש בהם כדי לפגוע בו כתוצאה מהרשעתו.

עוד טוענת המערערת כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לקשיים העולים מהתסקיר בעניינו, בכללם טשטוש וצמצום של המשיב מחומרת התנהלותו ולכך שהמלצת התסקיר היא מהוססת ולא מתיישבת עם תוכנו.

ב"כ המשיב טען כי לא מדובר בעבירה שאינה מאפשרת הליך של אי הרשעה לאור נסיבות ביצועה כפי שהוסברו על-ידי המשיב בבית המשפט קמא ובתסקיר שרות המבחן, וכאשר מדובר בצעיר כמו המשיב אין צורך להקפיד עמו על-ידי דרישה של פגיעה קונקרטית בפרנסתו או בתכנון עתידו כדי להצדיק אי הרשעה.

באשר למצבו הנוכחי טען המשיב בפנינו כי היום הוא עובד בקירות גבס וצבע, ומשכך, לטענתו, יש בהרשעתו כדי לפגוע בעבודתו זו.

עיון בהחלטת בית המשפט קמא נושא הערעור מעלה כי הוא אמנם לא הקל בהחזקת האגרופן על-ידי המשיב שנמצא בתא הכפפות ברכבו, לטענתו, בהעדר ידיעה על האיסור בהחזקתו ובהחזקתו למטרת יופי. עם זאת, בית המשפט קמא לא נתן את המשקל הראוי בנסיבות החזקת האגרופן, גם אם המשיב לא עשה בו שימוש ולא התכוון לעשות בו שימוש, אשר על פי פסיקת בית המשפט העליון שהוצגה בפנינו אינן מצדיקות את ביטול ההרשעה.

בית המשפט קמא זקף לקולת ההליך את העדר תיקים פתוחים נוספים בשנתיים שחלפו מאז ביצוע העבירה נושא הערעור, ועל מנת לחזק את תפקודו החיובי של המשיב ולעודדו לקחת חלק פעיל בתכנית שיקום שגיבש עבורו שרות המבחן, ראה לנכון לקבל את המלצתו של שרות המבחן ולהימנע מהרשעתו.

אף אנו, כמו בית המשפט קמא וכמו שרות המבחן, איננו מתעלמים מנתוניו החיוביים של המשיב כפי שבאו לביטוי בתסקיר שרות המבחן, מעברו הנקי ומהודאתו שחסכה מזמנו של בית המשפט ואשר מביעה את הכרתו באיסור שחל עליו להחזיק אגרופן, אם כי בדיעבד.

עיון בתסקיר שרות המבחן שהוצג בפנינו מעלה כי אמנם המשיב ביטא מוטיבציה להשתלב בהליך שיקומי בשרות המבחן ולערוך שינוי באורח חייו, אך גם שרות המבחן התלבט בקשר להמלצתו להימנע מהרשעת המשיב שכן כששרות המבחן ניסה להעמיק עם המשיב את מניעיו להחזקת האגרופן, הוא התרשם מצמצום וטשטוש שנקט בכל הקשור לביצוע העבירה.

כך גם לא הוכיח המשיב בבית המשפט קמא, בפני שרות המבחן ובפנינו, את הנזק הקונקרטי שייגרם לעתידו התעסוקתי או לשיקומו, שכן גם אם המשיב עובד היום, הרי עבודה זו אינה טעונה רישוי, ומשכך אין חשש שאם המעביד מרוצה מעבודתו של המשיב הוא ימשיך להעסיק אותו למרות הרשעתו.

לאור כל האמור לעיל אנו מקבלים את הערעור ומרשיעים את המשיב בעבירה של החזקת אגרופן בניגוד לסעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, ומטילים עליו 6 חודשי מאסר על תנאי, שלא ירצה אלא אם יעבור תוך שנתיים מהיום עבירה של החזקת אגרופן או סכין בניגוד לסעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

אנו מבטלים את ההליך הטיפולי של של"צ שהטיל עליו בית משפט קמא, אך צו המבחן שהוטל
על-ידי בית משפט קמא יעמוד בתוקפו.

המזכירות תעביר את פרוטוקול הדיון ואת פסק הדין לגב' לימור לויפר, קצינת מבחן מבוגרים בנתניה.

<#4#>

ניתן והודע היום כ"ד סיוון תשע"ז, 18/06/2017 במעמד ב"כ הצדדים והמשיב.