ת"א 38246-03-17 הכנסיה האתיופית האורתודוקסית בישראל ואח' נ' וולדה ואח'

בפני כב' השופט אלעד פרסקי

העתק החלטת בית משפט מיום 07 דצמבר 2020

1. התביעה הוגשה ע"י התובעת ובעקבותיה הוגשה תביעה שכנגד. הסעד העיקרי שנתבע ע"י התובעת היה הצהרה כי לנתבע אין כל זכות בחצר ובנגזר עליו לסלק את כל חפציו ומטלטליו מהחצר. זאת באופן שנוגד את התנהגות הצדדים לאורך השנים. סעד זה נענה בצורה חלקית בלבד. נקבע כי לנתבע זכות שימוש בחצר וכי עליו לסלק רק חפצים מסוימים מהחצר (כמפורט בפסק הדין). להבנתי, בקשת התובעת לסטות מה"סטטוס קוו" שנהג בין הצדדים היא שהביאה לפתיחה בהליך ולהגשת התביעה שכנגד. אמנם הוברר כי גם הנתבע סטה מהמוסכם אולם אין הלימה בין רמת חריגתו מהמוסכם לבין הסעד שדרשה התובעת.
2. עוד התבקשה הצהרה לפיה על הנתבע להימנע מלהפריע ולהטריד את הנזירים וכן "להשתלט על שטחים". לא הוכח כי הנתבע עשה זאת ומכל מקום אין צורך במתן סעד כזה באשר הדבר אסור בהתאם לדין הרלוונטי. הנתבע גם לא כפר בזכות הנזירים לעבור בחצר לצורך יציאה מה"פשפש".

3. מנגד, מעבר לבקשת סעדים נגדיים בנוגע לזכויות ולשימוש בחצר, הנתבע (התובע שכנגד) ביקש סעד המונע שימוש בפתח הקיר המשותף לרחוב סלנט 2 כשער כניסה. הסעד התקבל נוכח כך שעלה (בהעדר הצגת ראיות רלוונטיות) כי שימוש בפתח הקיר המשותף כשער כניסה אינו תואם להיתר הבניה.

4. מעבר לאמור שקללתי גם את העובדה כי הסעד הכספי לו עתר התובע שכנגד נדחה במלואו, ועם זאת הכללתו בתביעה לא הביאה להיקף התדיינות מיוחד (הגם שהוא שונה במהותו מיתר הסעדים), ולהיפך. בהינתן כל האמור מצאתי לחייב את התובעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום הכולל שנקבע בפסק הדין.

5. אין אפוא טעות, מבחינתי, בפסק הדין. ניתן לראות כטעות את העדר ההנמקה ביחס לגובה ההוצאות שנפסקו ועל כן פסק הדין יתוקן במובן זה שלפסיקת ההוצאות (בסעיף 21) תתווסף הנמקה זו. היות שלא התבקשה תשובה אין חיוב בהוצאות בגין בקשה זו.