ע"י ב"כ: עו"ד שרון טייץ

הנתבע הגיש תצהיר וצירף לתצהירו את דו"חות הנוכחות של התובע. הנתבע לא התייצב לדיון ההוכחות על מנת להיחקר על תצהירו. מה דינם של דו"חות הנוכחות - זוהי אחת הסוגיות העומדות להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. התובע עבד אצל הנתבעת מיום 10.1.16 כפועל בניין.

2. בחודש 10/2016 נסגר עסקו של הנתבע והתובע סיים לעבוד, לטענתו, ב-15.11.16 (נספחים ח'-ט' לכתב ההגנה).

3. הנתבע 1 הוא בעל עסק להרכבת חיפויי קירות.

4. ביום 21.2.16 נפגע התובע במהלך עבודתו ושהה ב-3 חודשי מחלה, מיום 21.2.16 ועד ליום 20.5.16. לא הובהר מה עלה בגורל התביעה לדמי פגיעה למל"ל.

5. התובע הוא פושט רגל.

6. לתובע שולם סך של 500 ₪ ברוטו ליום עבודה.

7. בדיון קדם המשפט נמחקה הנתבעת 2 מכתב התביעה.

טענות הצדדים:

טענות התובע

1. התובע עבד כפועל פשוט.

2. התובע הפנה את תשומת לב הנתבע ומנהלת החשבונות לפגמים בתשלומים המגיעים לו (נספח ג' לכתב התביעה).

3. הנתבע דאג לתקן בדיעבד את תלושי השכר (צורפו כנספח לכתב התביעה).

4. ביום 21.2.16 נפצע התובע בעת שחתך אלומיניום באמצעות דיסק. התובע עבד ללא ציוד מגן. לתובע ניתנה חופשת מחלה ל-3 חודשים. למרות חופשת המחלה ביקש הנתבע מהתובע לבצע משימות הקשורות בעבודה.

5. הנתבע הנפיק לתובע תלושי שכר בתקופת המחלה, אולם התייחס לשכר זה כהלוואה (נספח ו' לכתב התביעה).

6. לאחר שחזר מחופשת המחלה נפגע התובע באתר בנייה.

7. בחודש 10/2016 הודיע הנתבע כבדרך אגב כי הוא סוגר את העסק. התובע הוא היחיד שפוטר. הנתבע הציג בפניו מצג שווא.

8. הנתבע לא ערך לתובע שימוע.

9. לתובע 9 שנות ותק ענפי המוכרות על פי ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה. הנתבע לא שילם לתובע את זכויותיו על פי צו ההרחבה וההסכם הקיבוצי בענף.

10. הנתבע לא שילם לתובע את שכרו לחודש 11/2016.

11. התובע אינו מתכחש להלוואה אותה קיבל מהנתבע אך כספים אלו יושבו לאחר בירור תביעתו של התובע וכאשר המל"ל ישלם לתובע את דמי הפגיעה.

טענות הנתבע:

1. פיטורי התובע נעשו בהתאם לדין ומאחר שהעסק נסגר.

2. הנתבעת שנמחקה כלל לא הייתה קיימת.

3. התובע הוא "תובע סדרתי".

4. במהלך עבודתו, ביצע התובע עבודות שונות.

5. הנתבע שינה את תלושי השכר של התובע בעקבות תלונתו של התובע על תשלומים חסרים.

6. משכורתו של התובע שולמה במזומן ובהתאם לתלושי השכר.

7. התובע עבד כפועל וביצע גם עבודות מזכירות.

8. הנתבע סיפק בגדי עבודה ונעליים. הנתבע גם רכש ציוד מגן לעובדים.

9. התובע לא צירף לתביעתו מסמך המעיד על ימים גשומים בהם הודיעו לו לא להגיע לעבודה.

10. התובע הוא זה שלא הפריש את חלקו לפנסיה.

11. שכר חודש 11/2016 שולם לתובע במזומן. בחודש 12/2016 שולם לתובע פדיון חופשה.

12. הנתבע העביר לתובע כספים (הלוואה) עד שיקבל את דמי הפגיעה מהמל"ל (נספח ז' לכתב ההגנה), שאותם הוא תובע בתביעה שכנגד: 18,400 ש"ח שאותם שילם הנתבע לתובע במהלך 3 חודשי המחלה בהם שהה עקב תאונת העבודה. בנוסף, החזר הלוואה בסך 3,375 ש"ח שניתנו לאחר ששב התובע לעבודה ולבקשתו, עם סיום חופשת המחלה, על מנת לסייע לו לשלם מזונות ושכ"ד. הנתבע ניכה מסכום ההלוואה סך של 706 ₪ בגין הפרשות פנסיוניות. התביעה שכנגד הועמדה על סך של 21,069 ₪.

13. עובד בתקופת ההודעה המוקדמת מחויב לעבוד.

14. לתובע לא היה ותק בפועל.

15. התובע לא השלים שנת עבודה ולכן אינו זכאי לדמי הבראה.

17. התובע קיבל 500 ₪ ליום עבודה בעוד שכר עבור יום עבודה בענף הבניין עומד על כ-297 ש"ח ליום.

18. יום עבודה הוא 9 שעות שמתוכן ניתנה הפסקה של שעה. ב-4 ימים בשבוע עבד התובע ימים מקוצרים שכן יצא לפגוש בבנותיו.

19. בגמר החשבון קיבל התובע פדיון חופשה.

עדויות:

שמענו את עדות התובע.

מטעם הנתבעת העיד מר דניאל סיוון, עובד הנתבע בתקופה הרלוונטית.

הנתבע לא התייצב לדיון ותצהירו הוצא מתיק ביה"ד. לפיכך, כל האמור בו על נספחיו איננו בפנינו.

הכרעה:

1. לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ודין התביעה שכנגד להתקבל, כפי שיפורט בהמשך.
2. הצדדים אינם חלוקים בסיכומיהם לעניין חלות צו ההרחבה או ההסכם הקיבוצי בענף הבניין אך היה על התובע להוכיח את ותקו הענפי. אכן בכתב ההגנה נכתבה הכחשה כללית, ברם במקרה דנא "המוציא מחברו עליו הראיה", היה על התובע לפרט את ותקו בענף ובנקל יכול היה לעשות כן. התובע לא הציג פירוט זה. לכן, דין כל רכיבי התביעה הנובעים מהוותק הענפי להידחות.

ימי חופשה:

1. במשכורת חודש 12/2016 שולמו לתובע דמי חופשה אולם הוא טען שלא קיבל את שכרו בעבור חודש זה. כיוון שהתובע נטל הלוואה מהנתבעת, דמי החופשה באותו חודש קוזזו מהלוואה.
2. לא זו אף זו, לא הוכח כי תלוש שכר לחודש 11/2016 שולם לתובע (שולם שם לכאורה 1.5 ימי חופשה) ועל כך עוד בהמשך.
3. לתובע שולם 5.13 ימי חופשה בתלוש השכר לחודש 10/2016.
4. התובע תבע ימי חופשה שכוללים את התקופה בה היה בחופשת מחלה (תאונת עבודה).
5. התובע מסכים כי הנתבע שילם לו 11 ימי חופשה. נוכח תקופת עבודתו של התובע ומשאין חובה בחוק לצבירת ימי חופשה בעת שעובד מצוי בתאונת עבודה, לא נותר הנתבע חייב לתובע דמי חופשה. בכל מקרה, אף אם עסקינן בימי מחלה ולא בתאונת עבודה, התובע לא צבר ימי חופשה בגין תקופה זו שכן צבר לכל היותר 3 ימי מחלה (בשל ותקו של התובע) ולא שלושה חודשים.

דמי מחלה:

1. התובע טען שנפגע בתאונת עבודה. לכן, הוא איננו זכאי לדמי מחלה ובכל מקרה התובע נפצע לאחר 2 חודשי עבודה והצבירה של ימי המחלה עמדה לכל היותר על 3 ימי מחלה. תביעתו של התובע לדמי מחלה נסמכת על הוותק הענפי, משכך נדחה רכיב תביעה זה.

הפרשות סוציאליות:

1. התובע לא עבד יותר מ- 20 ימים בחודש והדעת נותנת כי אם היה עובד יותר, היה מבקש לקבל את שכרו עבור הימים החסרים, לטענתו, מיד עם קבלת תלושי השכר, שכן קיבל שכר יומי. מסקנתנו היא שימי העבודה הם כפי שמופיעים בתלושי השכר.
2. הנתבעת הפרישה כספים לקרן פנסיה. התובע טען שהופרשו לו בחסר אולם לא הציג מהו אותו חסר בכתב התביעה. בתצהיר ובכתב התביעה נרשם שהחוב לקרן הפנסיה עומד על 5,620 ₪.
3. דו"ח מטעם חברת הביטוח או קרן הפנסיה מהווה "רשומה מוסדית" כקבוע בסעיף 35 לפקודת הראיות. ""רשומה מוסדית" מוגדרת בפקודה כ: "מסמך, לרבות פלט, אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסד". מוסד מוגדר: "המדינה, רשות מקומית, עסק או כל מי שמספק שירות לציבור" . לטעמנו, הדו"ח מאת חברת הביטוח קביל לצורך ההליך המשפטי בהיותו "רשומה מוסדית". לכן, כל הנכתב בדו"ח זה חזקה שהוא אמת והיה על התובע לסתור זאת. לא זו אף זו, הדעת נותנת כי מידי רבעון נשלח לתובע דו"ח הפקדות והתובע ידע אודות גובה ההפקדות.
4. התובע קיבל לידיו תלושי שכר והוא אישר זאת בחקירתו (עמ' 11 לפ' שורות 10-11 לעדות התובע):

"עד היום התלושים לא משקפים, הם תוקנו כמה פעמים כל עוד שאני ביקשתי.

לשאלת בית הדין אני משיב שאני לא ערכתי רישום, אבל כשישבנו אני והנתבע הגענו למסקנה שכמות השעות הייתה גבוה יותר ממה שנרשם."

(עמ' 7 לפ' שורות 19-17 לעדות התובע)

"ש. נגמר חודש ינואר, הנתבע נתן לך תלוש?

ת. כן." (עמ' 8 לפ' שורות 27-26 לעדות התובע)

לא זו אף זו, הנתבע לא ניכה את חלקו של התובע לקרן הפנסיה.

1. משהתובע אישר את תלושי השכר, הרי שתלושי השכר הם חלק מהראיות בתיק על כל המשתמע מכך, אף אם הנתבע לא התייצב להיחקר על תצהירו ולהגיש את תלושי השכר. זאת ועוד, התובע אף צירף את תלושי השכר לכתב התביעה.
2. אין מחלוקת כי התובע השתכר 500 ₪ ליום עבודה (עמ' 8 לפ' שורות 24 – 25 לעדות התובע). התובע ערך חישוב על בסיס 10,000 ₪ לחודש, ולא היא. התובע לא עבד 20 ימים בחודש כפי שעולה מתלושי השכר. סך השכר ששולם לו בכל התקופה עמד על סך 53,000 ₪ (לא כולל 3 חודשי המחלה).
3. נוכח האמור לעיל, דין רכיב תביעה זה להידחות.

שכר לחודש 11/2016:

1. אין מחלוקת כי התובע קיבל את שכרו במזומן, על פי בקשתו. התובע הוחתם עת קבלת הכספים. התובע אישר בחתימתו כי קיבל את שכרו מידי חודש במזומן (ראו לעניין זה נספח ז' לכתב ההגנה)

1. עם זאת, לא הוצגה אסמכתה חתומה ע"י התובע כי אכן בחודש 11/2016 שולם לו שכרו. משכך, על הנתבע לשלם לתובע את שכרו כפי שמופיע בתלוש השכר לחודש 11/2016 בסך של 4,769 ₪ בערכי נטו. משנתבע סך של 4,726 ₪ בלבד, אנו מחייבים את הנתבע לשלם סך זה.

ביגוד:

1. על פי תצהירו של דניאל סיון סופק ציוד מגן לעובדים "אני מצהיר כי ניתן דגש על בטיחות בעבודה וסופקו כל צרכי המיגון כולל כפפות, נעליים, ציוד גובה וכיוצ"ב" (ס' 4). התובע ויתר על חקירתו הנגדית של העד. משכך, נדחה רכיב תביעה זה.

קרן השתלמות:

1. לא הוכח ע"י התובע במסמכים או בראיות אחרות כי באמתחתו של התובע ותק ענפי של 3 שנים. לפיכך, נדחה רכיב תביעה זה.

מתנות:

1. אין כל קשר בין ותקו הענפי של התובע לזכותו לקבל ממעסיקו שי לחג פעמים בשנה:

"א. פעמיים בשנה, בראש השנה ובפסח, ייתן המעסיק לעובדיו שי לחג, בשווי של 250 ₪ לכל אחד משני החגים, ובסה"כ בשווי של 500 ₪ לשנה.

ב. השי לחג כאמור בסעיף 48.א. לעיל יוענק לכל עובדי המעסיק באופן אחיד. יחד עם זאת, מעסיק רשאי להעניק שי לחג לעובד ולעובד שיפוצים שאינו יהודי, בשני מועדים אחרים של ימי חג על-פי דתו, באופן ובשווי זהה לאמור בסעיף 48.א.

ג. אין באמור בסעיף זה כדי לגרוע מכל הסדר ו/או נוהג קיים מיטיב אצל המעסיק מכל מקור שהוא." (סעיף 48 לצו ההרחבה)

1. ברם עסקינן בזכות שאינה ניתנת לפדיון בסיום יחסי העבודה בהיותה זכות נלוות. על כן, דין רכיב תביעה זה להידחות.

עוגמת נפש:

1. לא הובאה כל ראיה כי לתובע נגרמה עוגמת נפש מעבר לאי עריכת שימוע. מאחר שלא נתבע רכיב בגין פיטורים שלא כדין ואי עריכת שימוע, נדחה רכיב תביעה זה.

ימי גשם:

1. הנתבע טען כי הוא זכאי ל-7 ימי גשם בהם נאמר לו ע"י הנתבע שלא להגיע לעבודה. ימי גשם הם במסגרת זכויותיו של התובע על פי צו ההרחבה בענף הבניין:

"עובד או עובד שיפוצים אשר קיבל הוראה ממעסיקו לא לצאת לעבודה עקב פגעי מזג אוויר יהיה זכאי לתשלום עבור 4 שעות עבודה בגין אותו יום."

(סעיף 12 להסכם הקיבוצי/צו הרחבה)

1. התובע לא הביא פירוט של ימי גשם בהם התייצב ולא ניתן היה לעבוד (לא בכתב התביעה ולא בתצהיר).
2. עם זאת, משדוחות הנוכחות הם חלק מתצהירו של הנתבע ומשהנתבע לא התייצב לדיון אין בפנינו דוחות נוכחות.
3. משכך, מתקבל רכיב תביעה זה במלואו כפי שנתבע ע"י התובע בסך של 1,667 ₪.

שעות נוספות:

היה על הנתבע לערוך דוחות נוכחות לעובד. משאלה לא בפנינו, יש לבחון תחילה אם גרסתו של התובע עומדת בקנה אחד עם שאר טענותיו באשר להיקף שעות עבודתו.

1. בחקירתו הנגדית העיד שעבד שעות רגילות:

"ש. כאשר התקבלת לעבודה, סיכמת על 500 שח ליום?

ת. כן.

ש. מה אמרת על ימי העבודה?

ת. אני אמרתי בפירוש ששעות העבודה שלי רגילות, פרט לימים בשבוע שאני עם הילדות.

ש. מה זה רגילות?

ת. לא קבענו מה זה רגיל. בשבילי רגיל זה מה שכל עובדי החברה עשו עד לאותו יום."

(עמ' 9 לפ' שורות 19-14 לעדות התובע)

1. נוכח עדותו של התובע כאמור לא שוכנענו כי התובע ביצע שעות נוספות. התובע לא הזים את הטענה שהועלתה עוד בכתב ההגנה כי 4 ימים בשבוע יצא מוקדם לפגוש את בנותיו אלא שאף אישר זאת בעדותו.
2. התובע לא ערך רישום של שעות העבודה:

"לשאלת בית הדין - אני לא ניהלתי דוחות נוכחות. כשעבדתי אני מעולם לא חשבתי שאני צריך לרשום את השעות. אף פעם לא הייתה לי בעיה."

(עמ' 7 לפ' שורות 22-21 לעדות התובע)

על פי ההלכה הפסוקה במקרה דנא אין מקום לחייב את הנתבע בתשלום גמול שעות נוספות:

"לטעמינו, גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין– בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות – קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו"חות נוכחות."

(ע"ע 47715-09-14 עוזי ריעני – אליאסי שיווק בע"מ ניתן ביום 29.3.2017 – פורסם במאגרים האלקטרוניים, ס' 10 לפסק הדין)

1. התובע קיבל 500 ₪ ליום עבודה, מעבר לשכר התעריפי בענף הבניין. התובע אינו זכאי להפרשי שכר.
2. לפיכך נדחה רכיב תביעה לגמול שעות נוספות.

פיטורי התובע:

1. ביום 30.11.16 קיבל התובע מכתב פיטורים (נספח ח' לכתב ההגנה). עבודתו של התובע הופסקה קודם לכן. התובע פוטר לאחר 10.5 חודשים. התובע לא השלים שנת עבודה. 10.5 חודשי עבודה אומנם אינם בסמוך לשנת עבודה מלאה אך יש מקום לבחון את סיבת הפיטורים. סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים קובע "פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם – אם לא הוכח היפוכו של דבר – כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים...". הנתבע לא העיד מה היה המניע שלו לפיטורי התובע (הקשר לסגירת העסק) ולא נערך שימוע בטרם הפיטורים. לא נשמעה גרסתו של הנתבע ומשכך, אנו מקבלים את גרסת התובע ומחייבים את הנתבע בסך של 9,250 ₪ בגין פיצויי פיטורים. לא הוגש תחשיב נגדי.

הודעה מוקדמת:

1. התובע טען כי ביום 15.11.16 הודיע לו הנתבע להפסיק להגיע לעבודה אולם התובע עבד בתאריכים 20/11, 21/11, 22/11 לפי דוחות הנוכחות (נספח ט' לכתב ההגנה). אולם כאמור אלו אינם בפנינו. משכך, על הנתבע לשלם לתובע סך 5,500 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת.

ימי חג:

1. בתקופה בה היה התובע זכאי לכאורה לדמי פגיעה בגין תאונת עבודה, הוא אינו זכאי לימי חג.
2. בתלוש שכר לחודש 11/16 שולמו לתובע 5 ימי חג אך התובע טוען כי הסכומים המופיעים בתלוש השכר לא שולמו לו. לא הובאה ראיה ע"י הנתבע לסתור טענה זו.
3. על פי ההסכם הקיבוצי התובע זכאי ל- 10 ימי חג. הננו מחייבות את הנתבע בסך הנתבע בעבור ימי חג בסך 4,500 ₪. לא נעלם מעינינו כי בתקופת החל"ת התובע אינו זכאי לימי חג אך משלא הוצגו דוחות נוכחות, לא ניתן לאמת רכיב תביעה זה עם גרסת הנתבע ואף אין ודאות כי התקופה בה לא עבד הייתה עקב הפגיעה בעבודה וזאת כל עוד לא התקבלה החלטת המל"ל.

הבראה:

1. התובע לא השלים שנת עבודה ותקופת "תאונת העבודה" לא באה במניין ימי חישוב תקופת העבודה. אף לשיטת התובע הוא עבד 10.5 חודשים בלבד (על פי סעיף 20 לתצהיר) ולכן, הוא אינו זכאי לדמי הבראה.

הלוואות:

1. הנתבע בא לקראתו של התובע והלווה לו כספים על מנת שיוכל להתקיים.
2. התובע התחייב בחתימתו להשיב את הכסף אם יקבל כספים מהמל"ל (נספח א' לכתב התביעה שכנגד וצורף גם לכתב ההגנה). התובע חתם על מסמכי ההלוואה:

"הנני להצהיר בזאת כי כל סכום כסף שאקבל מהביטוח הלאומי בגין ימי חופשה הנובעים מתאונת העבודה שהתרחשה ב- 21 בפברואר 2016 ובגינם קבלתי תשלום מיותם גל, יועברו ליותם גל באופן מיידי ומלא.

זאת ללא כל דרישות נוספות מצדי או מצד יותם.

אני מאשר כי קיבלתי היום (ב' 18.4.16) 3,000 ₪ במזומן, זאת בנוסף ל11,400 ₪ שקבלתי במזומן עד ל 3.4.16.

ואשיב לו את כספו זה במקרה שלא יושב לו בהביטוח הלאומי."

וכן:

"הנני יאיר גולן ת.ז. 29449790 להצהיר בזאת כי כל סכום כסף שאקבל מהביטוח הלאומי בגין ימי חופשה הנובעים מתאונת העבודה שהתרחשה ב- 21 בפברואר 2016 ובגינם קבלתי תשלום מיותם גל, יועברו ליותם גל באופן מיידי ומלא.

זאת ללא כל דרישות נוספות מצדי או מצד יותם.

כספים כנגד החזר ימי מחלה מביטוח לאומי.

21.3.16 - 7000 ₪

3.4.16 - 4400 ₪

18.4.16 - 3000 ₪

4.5.16 - 4000 ₪

סה"כ - 18400 ₪

מאשר שקיבלתי מיותם גל את כל הכספים הנ"ל במזומן

1. התובע אינו מתכחש לחתימותיו על מסמכי ההלוואה ואף העיד כי ניסח מסמכים אלו:

"ש. מפנה לנספחים של כתב התביעה שכנגד, האם אתה יכול להקריא על מה אתה חתום"?

ת. "הנני להצהיר בזאת שכל סכום כסף שאקבל מהביטוח הלאומי, בגין ימי חופשה הנובעים מתאונת העבודה שהתרחשה ב - 21.2.16 ובגינם קיבלתי תשלום מיותם גל, יועברו ליותם גל באופן מידי ומלא, זאת ללא כל דרישות נוספות מצידי או מצד יותם."

ש. מה כתוב בתחתית כל עמוד כזה?

ת. ואשיב לו את כספו זה במקרה שלא יושב לו מהביטוח הלאומי." אני מבקש להוסיף שלא זו שאני עומד מאחורי כל מה שכתוב שם אלא שאני זה שניסחתי וכתבתי אותם.

ש. איך אתה מבין מזה שאם המוסד לביטוח לאומי, לא משלם לך אתה לא חייב לתת?

ת. כפי שהקראתי, כל סכום כסף שאקבל מהביטוח הלאומי בגין ימי החופשה וכו', יועברו ליותם גל באופן מידי ומלא. אין שום סיבה שהביטוח הלאומי לא ישלם לי. אם זה היה לפי מה שרשום באתר של הביטוח הלאומי. אם הייתי יכול היום כלכלית לתת את הכסף הזה של יותם, אז בלי שום קשר לקונטקסט של הדיון הייתי מחזיר לו. גם זה בלי שום קשר לתביעה."

(עמ' 12 לפ' שורות 21-10 לעדות התובע)

1. כעולה ממסמך ההלוואה על התובע להשיב לנתבע את כספי ההלוואה בין אם יקבל כספים מהמוסד לביטוח לאומי ובין אם לאו. משכך יקוזז סך ההלוואה מהסכום המגיע לתובע.

סוף דבר:

1. על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

דמי חגים בסך 4,500 ₪

דמי הודעה מוקדמת בסך 5,500 ₪

פיצויי פיטורים בסך 9,250 ₪

שכר בגין ימי גשם בסך 1,667 ₪

שכר חודש 11/2016 בסך 4,726 ₪ נטו.

התביעה שכנגד מתקבלת. על התובע לשלם לנתבע סך זה 21,069 ₪.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏כ"ב תשרי תש"פ (‏21 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים.