הבקשה וטענות הצדדים

1. לפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב בו בוצעו עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיה תקף לסוג רכב והסעת נושאים בשכר, עבירות מיום 18.3.17.
2. המבקש הינו הבעלים של הרכב. לטענתו רישיון הנהיגה הפרטי מאפשר לו לנהוג ברכב מסוג אוטובוס/מיניבוס זעיר שאינו רכב ציבורי ואין כל בסיס להגשת כתב אישום בעבירה זו. בכל הנוגע לעבירה של הסעת נושאים בשכר, טען כי הסיע את חבריו אשר נוהגים לחלוק עמו בהוצאות הדלק ולא מדובר בהסעה בשכר. הדגיש את הנזק שייגרם לו מהמשך הודעת איסור השימוש ברכב לאור העובדה שפרנסתו בעבודת שליחויות תלויה באופן מוחלט ברכבו.
3. המשיבה מתנגדת לבקשה, טענה לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לשתי העבירות. הפנתה לעברו התעבורתי ולעובדה שהרכב מצוי בבעלותו של המבקש, כך שלא עומדת לו אחת ההגנות הקבועות בסעיף 57.ב.ב. לפקודת התעבורה.

דיון והכרעה

ראיות לכאורה

1. בשלב זה די בקיומן של ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום. לאחר שעיינתי בתיק החקירה ושקלת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה קיימות ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום.
2. אשר לעבירה של נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה מתאים, המבקש מחזיק ברישיון נהיגה פרטי מסוג B אשר אינו מתאים לנהיגה ברכב בו נהג שמשקלו עד 5,000 ק"ג ומותרת בו הסעה של יותר מ- 8 נוסעים – ראה בהקשר זה 180 לתקנות התעבורה. די בכך כדי ללמד כי לפחות לכאורה המבקש נהג ברכב בו אינו מורשה לנהוג.
3. גם ביחס לעבירה של הסעת נוסעים בשכר, עולה כי קיימות ראיות לכאורה ודי בהקשר זה בעדותם של שני הנוסעים מהן ניתן ללמוד כי המבקש גבה מהם שכר ומדובר בהסעה. עדויות אלו עומדות בסתירה לגרסת המבקש לפיה מדובר בחבריו מהם לא גבה כסף.
4. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום.

קיומה של עילת הודעת איסור שימוש ברכב

1. הודעת איסור שימוש ברכב בה בוצעה עבירה חמורה, הינה אחת הדרכים היעילות לשמירה על בטחון המשתמשים בדרך ויש בה כדי להרתיע בעלי רכבים ונהגים מביצוע עבירות דומות.
2. המבקש ביצע עבירות תעבורה חמורות של נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה מתאים ואף עשה שימוש ברכב לצורך הסעה בשכר שלא כדין.
3. המבקש נוהג משנת 1997 ולחובתו 21 הרשעות קודמות לרבות אי ציות לתמרורים משנים 2016 ו-2017.
4. יצוין כי כל אחת מהעבירות בנפרד מצדיקה מתן הודעת איסור שימוש ברכב בו בוצעו העבירות, קל וחומר שילובן של שתי העבירות. אמנם הקצין שביצע את השימוע התייחס אך ורק לעבירה של הסעת נוסעים בשכר, אך כאמור קבעתי כי קיימות ראיות ביחס לשתי העבירות.
5. המבקש הוא זה שנהג ועשה שימוש ברכב המצוי בבעלותו ובהתאם לא עומדת לו אחת ההגנות הקבועות בסעיף 57ב (ב) לפקודת התעבורה.
6. ער אני לנסיבותיו האישיות של המבקש ולנזק שייגרם לו כתוצאה מהודעת איסור השימוש, אך במקרה זה גובר באופן מובהק האינטרס הציבורי.
7. בנסיבות אלו לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין אשר התחייבה בנסיבות.
8. בהתאם, אני דוחה את הבקשה.
9. להודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ז, 26 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.