הבקשה אינה ברורה.

בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 2.3.17 בבקשה למתן סעד זמני בטרם הגשת תובענה על בסיס תקנות 363(א) ו- 374(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הורה כי כספי פדיון הקרקע יישאו בשלב זה בידי המדינה, כאשר ההכרעה באשר לזכאות הכספים תתקבל בתביעה העיקרית שתוגש בפני בית המשפט המוסמך – היא התביעה שלפניי. החלטה זו ניתנה על יסוד הסכמת המבקש דכאן, מושב כפר טרומן (להלן: "המושב"), להותיר את ההחלטה בסעד הזמני לשיקול דעת בית המשפט.

ביום 9.4.17 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המושב לעיון חוזר בהחלטה בעניין הסעד הזמני. זאת, לאחר שהועלו לפניו כל הנימוקים המועלים כעת לפניי. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו, בין הייתר, כי לא חל כל שינוי נסיבות המצדיק דיון מחודש בבקשה, כי המושב הותיר לשיקול דעת בית המשפט את ההכרעה בבקשה לסעדים זמניים וכי ההחלטה ניתנה בד' האמות שהניחו הצדדים, וכן כי ממילא המושב שהסכים לאיסור דיספוזיציה אינו ניזוק משהכספים שמורים בידי המדינה ואינם נתונים בסיכון כלשהו.

בהתאם לכך, מצב הדברים הוא כי בתיק זה קיים סעד זמני שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, ואשר בקשה לעיון חוזר לגביו נדחתה, שלפיו הכספים שבמחלוקת יוותרו בשלב זה ועד להכרעה סופית בהליך שלפניי, בידי המדינה.

כמובן, לכל צד קיימת אפשרות להגיש בקשה לשינוי או ביטול סעד זמני שניתן, בהתקיים למשל שינוי נסיבות. אולם הבקשה שלפניי אינה בקשה לביטול הסעד הזמני עקב שינוי נסיבות, אלא היא מנוסחת כערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, דבר שכידוע אינו מצוי בגדרי סמכות בית משפט זה.

מכאן, ככל שהמבקשת מעוניינת שאוסיף לדון בבקשתה, עליה להבהיר בתוך 7 ימים מהיום את סוגיית הסמכות לשוב ולהידרש להחלטה בעניין סעד זמני, וזאת בין הייתר לאחר שבית המשפט המחוזי כבר דן בבקשה לעיון מחדש ודחה אותה לגופה.

שקלתי האם להטיל הוצאות לטובת אוצר המדינה בגין בקשה זו, שמבקשת מבית משפט שלום לשבת כערכאת ערעור על בית משפט מחוזי, ואשר מעלה בשנית את אותן טענות שכבר נדונו ונדחו על ידי בית המשפט המחוזי, אולם בשלב זה, ולו לפנים משורת הדין לא ייעשה כן.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ח, 18 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.