לפניי תביעה כספית שהוגשה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת במהלכה של תאונת דרכים.

טענות הצדדים

1. לטענת התובעת, ביום 23.9.16 נסע הרכב המבוטח אצלה ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן בנתיב השמאלי ועצר לפני רמזור אדום. לפתע הגיח במהירות רכב הנתבע 1 ופגע ברכב המבוטח. כתוצאה מן התאונה נגרמו לרכב נזקים כמפורט בחוות דעת השמאי ונגרמה לו ירידת ערך. התובעת פיצתה את מבוטחה בתגמולי ביטוח בגין הנזק שנגרם לרכבו ובסך של 7700 ₪, ובהתאם לזכות השיבוב עותרת היא לשיפויה כדין.

2. לטענת הנתבעים, עת נסע רכבם בנתיבו התפרץ לפתע לנתיב נסיעתו רכב התובעת ובלם. קיצור מרחק הבלימה של רכב הנתבעים גרם לקרות התאונה בין הרכבים. לפיכך, טוענים הם כי רשלנות נהג רכב התובעת היא שהביאה לקרות התאונה ולנזק.

דיון והכרעה

3. לאחר ששמעתי את עדויות נהגי רכבי הצדדים, מצאתי לקבל ולהעדיף את גרסת נהג רכב הנתבעים על פני זו של נהג רכב התובעת. ראשית, מתמונות הנזק עולה כי רכב התובעת נפגע בחלקו השמאלי אחורי של פגוש רכבו ולא פגיעה חזיתית מאחור, כפי שניסה נהג רכב התובעת לטעון. חיזוק לכך, התקבל הן מגרסת נהג רכב הנתבעים בחקירתו בפניי ובהודעתו לחברת הביטוח והן מהודעתו של נהג רכב התובעת לחברת הביטוח מטעמו על כי נהג רכב הנתבעים ניסה לברוח לצד שמאל. שנית, טענת נהג רכב הנתבעים, כי נהג רכב התובעת סטה 3 נתיבים מנתיב ימני עד למסלול השמאלי הקיצוני בו נסע נהג רכב הנתבעים, אומתה ואוששה אף מעדותו של נהג רכב התובעת כי נדרש לעבור מנתיב ימני 3 נתיבים עד לנתיב השמאלי כיון שזה נדרש לפניה שמאלה בצומת הבא. בנסיבות אלו, ברור כי סטיית נהג רכב התובעת לנתיב השמאלי ובלימתו לפני הרמזור גרמה לקיצור מרחק הבלימה ולצורך של נהג רכב הנתבעים להסיט את רכבו שמאלה כדי להימנע עד כמה שניתן מפגיעה ברכב שלפניו.

4. לטענת התובעת כי הנתבע 1 פגע ברכבה מאחור לא נמצא ביסוס בראיות הצדדים, והתרשמותי ממהימנות העדים הובילה למסקנה כי גרסת נהג רכב הנתבעים היא המהימנה מבין שתי הגרסאות. סטיית נהג רכב התובעת בין הנתיבים מחויבת בפעולה לפי הכלל "סוף מעשה במחשבה תחילה" והיא אף מנוגדת להוראת סעיף 40(א) לתקנות התעבורה האוסרת על סטייה מנתיב נסיעה אם הדבר עלול לגרום להפרעה או לסיכון. בפועל, סטיית נהג רכב התובעת מנתיבו הימני עד לנתיב השמאלי גרמה להפרעה לתנועה בנתיב השמאלי בו נהג רכב הנתבעים ולסיכון שהתממש לכדי תאונה ונזק לרכב.

סוף דבר

5. לאור האמור לעיל, מצאתי להורות כי אשמו של נהג רכב התובעת הוא שגרם לתאונה ולנזק לרכבו שלו בעוד שלנהג רכב הנתבעים לא נותרה כל ברירה אלא לנסות ולמנוע התאונה בסטייה שמאלה, כפי שעשה בפועל, ומבלי שיש בכך להטיל על דרך נהיגתו כל דופי או אשם.

6. התוצאה היא, שהנני דוחה את תביעת התובעת כנגד הנתבעים ומחייבה לשאת בשכ"ט עו"ד ב"כ הנתבעים בסך של 2500 ₪ ובשכר בטלת העד כפי שנפסק בפרוטוקול הדיון.

7. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ח, 27 יוני 2018, בהעדר הצדדים.