1. לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית שהוצגה בפניי, ובהתאם לסמכות שניתנה לי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מצאתי לדחות את התביעה משהתובע לא הוכיח את תביעתו כדבעי. גרסאות התובע והעדה מטעמו היו סותרות ובלתי מהימנות לעניין פגיעת רכב התובע ברכב שלפניו. לתובע נזק משמעותי לרכבו מלפנים בעוד שלטענתו נהגת הרכב מלפנים עזבה האת המקום בטענה כי לא קרה דבר לרכבה. העדה מטעמו אף לא ידעה לציין כי הבחינה מפגיעה מלפנים אלא אך ורק בפגיעה מאחור שאין מחלוקת לגבי התרחשותה. אף נהג רכב הנתבעת הודה בפגיעה קלה ברכב התובע מאחור בשל בלימת פתע שלו אולם הכחיש בכל תוקף שרכב התובע נהדף על רכב לפנים או כי היתה מעורבת נהגת נוספת בתאונה. ממכלול העדויות שנשמעו בפני מצאתי את זו של נהג הנתבעת כמהימנה ואמינה עליי בעוד שאת גרסת התובע מצאתי להגדיר כגרסת בדים שאין בינה לבין מציאות הדברים דבר וחצי דבר ונראה כי את הנזק מלפנים המשמעותי ביותר ביקש הוא לצרף לתאונה זו באופן שרירותי וחסר כל בסיס. אף הוא הודה בחקירתו כי לרכב מאחור היתה נגיעה לא רצינית וכי היו גם היו לו תאונות קודמות ברכב מאחור.

2. לפיכך, מצאתי להורות כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה, ועל כן, התביעה נדחית.

3. התובע ישא בשכר עד הנתבעת. בנסיבות אלו, הנני פוטר את התובע מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ח, 08 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.