1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 6.10.2016 בחיפה. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 6,294 ₪, בגין עלות תיקונים, שכר שמאי ובזבוז זמן.

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. התובע טוען כי חנה בצד הדרך, ורכב הנתבעות התקרב אליו ופגע במראה.

4. הנתבעת 1 מכחישה כי היא זו שפגעה בתובע, וטוענת, כי התובע התחיל לצאת מחניה ופגע הוא בה. היא התקשתה להסביר הקלטה בה היא נשמעת בבירור מודה בכך ששברה לו את המראה, אולם רק הסבירה, כי מיהרה לביתה, שכן השאירה שם ילד ללא השגחה.

5. לאחר ששמעתי את העדויות וההקלטה, וראיתי את הנזקים שנגרמו לרכב התובע, אני מעדיף את גרסתו על פני גרסת הנתבעת 1, הן מחמת העולה בבירור מההקלטה, והן מחמת מיקום הנזק, שאינו מתיישב עם גרסתה (שכן הפינה הימנית-קדמית ברכב היתה אמורה להיות זו הבאה במגע עם רכבה, ולא מראת הצד).

6. על פי רוב, אין נוהגים לפסוק פיצוי עבור בזבוז זמן בתיקים מעין אלה, הגם שבזבוז זמן הוא בלתי נמנע בעקבות תאונת דרכים; במקרה דנן, בו מדובר בראיה אובייקטיבית ברורה, נכון היה כי הנתבע לא היה נדרש להתייצב באולם בית המשפט להוכיח תביעתו (גם אם מלכתחילה נדחתה דרישתו עקב הכחשת הנתבעת 1). לפיכך, ייפסק פיצוי גם בגין ראש נזק זה, בסכום הנתבע.

7. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 6,294 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 374 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום. כן אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ח, 30 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.