1. א. לפני בקשה לסילוק על הסף מטעם המבקשת, מדינת ישראל - משרד האוצר -רשות המיסים (להלן: "הנתבעת") על פי תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), מחמת הליכים ייחודיים החלים בהליך הנדון.

ב. מחמת הנוחות תכונה המבקשת – הנתבעת, המשיבה 1 – התובעת, המשיב 2 – הנתבע 2.

רקע

2. א. התובעת ביטחה את רכב מ.ר. 56-074-53 בפוליסת ביטוח מקיף בת תוקף על הנתבע 2.

ב. לטענת התובעת, ביום 29.6.16 נפגע הרכב המבוטח מזריקת אבנים באזור כפר חיזמה. לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי מיום 11.7.16 בתמיכה לנזק.

ג. לטענת התובעת, היא פיצה את המבוטח וזכאית להשבה. בהתאם לכך פנתה אל מנהל מס רכוש ביום 8.9.2016, בדרישה להשבת הכספים ששילמה, ומשלא נענתה בתזכורת נוספת ביום 30.10.2016.

ד. ביום 27.3.17 התובעת הגישה תביעה לבית המשפט, בה היא מבקשת לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בנזק שנגרם כתוצאה מפעולת האיבה ובהשבה של תגמולי הביטוח אותם שילמה לנתבע 2.

ה. עילת התביעה מבוססת על חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א - 1961 (להלן: "חוק מס רכוש") ותקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), תשל"ג - 1973 (להלן: "תקנות מס רכוש") ו/או מכוח כללי הצדק והיושר ו/או מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979, ו/או מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

טענות הנתבעת

3. א. לטענת הנתבעת, ההליך שבו נוקטת התובעת אינו ההליך הנכון ועל כן יש להורות על סילוק התביעה על הסף. לטענתה, ברגע שנכנסה התובעת לנעלי הנתבע 2, היה עליה לפעול בהתאם להליך מסירת הודעה והגשת תביעה המעוגן בסעיף 36א לחוק מס רכוש הקובע כי:

"(א) הודעה על נזק תוגש למנהל בתוך שבועיים מיום קרות הנזק.

(ב) תביעה לפיצויים תוגש למנהל בתוך שלושה חודשים מיום קרות הנזק."

ובתקנה 5 לתקנות מס רכוש הקובעת כי:

"מסירת הודעה והגשת תביעה

5.(א) הודעה על נזק תוגש למנהל בטופס שקבע, תוך שבועיים מיום קרות הנזק.

(ב) תביעה לפיצויים תוגש למנהל בטופס שקבע, תוך חודש מיום קרות הנזק.

(ג) המנהל רשאי להאריך את המועדים לפי תקנות משנה (א) ו-(ב) אם נוכח כי

ישנה סיבה סבירה לכך."

ב. לטענת הנתבעת, התובעת לא הגישה תביעה להשבת הפיצוי בהתאם לקבוע בתקנות והיא לא יכולה באמצעות התביעה דנא לעקוף את ההליכים הייחודיים שנקבעו בעניין בירור תביעות להשבת פיצויים בגין פעולות איבה.

ג. הנתבעת מציינת שהלכה פסוקה היא, שמקום בו קבע המחוקק הליכים מיוחדים לבירורן של מחלוקות בסוגיות מסויימות, ודיני המס הינן סוגיות מובהקות שכאלה, הרי שאין לעקוף את ההליכים שיוחדו לכך, ואין להידרש לאותן סוגיות אלא במסגרתו של ההליך המיוחד, שנקבע לכך באופן דווקני. לפיכך, לטענת הנתבעת, אין באפשרות התובעת לעקוף את ההליכים שנקבעו בחוק מס רכוש ע"י פניה לבית המשפט.

ד. המבקשת מסתמכת על האמור בע"א 306/78 פרומה קרוליק נ' עזבון המנוח פנחס ו – 3 אח', פ"ד לג(1), 496, עמ' 498-500, שם קבע כב' השופט אשר כדלקמן (הדגשות הוספו):

"טוען בא- כוח המערערת, שהעובדה בלבד שקיימת דרך משפטית אחרת, ואפילו יעילה יותר, להשגת מבוקשה של המערערת, אין בה כדי למנוע מבית המשפט היענות לתביעתה למתן פסק דין הצהרתי ....אינני חולק על דברים אלה, אלא שבמקרה דנן לא בדרך חלופית אחרת או בדרך יעילה יותר עסקינן, אלא בדרך שנקבעה על ידי המחוקק במיוחד לבירור ענינים הקשורים עם קביעתו של מס. פנייתה של המערערת בענין הכרת זכויותיה "ההיסטוריות" אין לה מטרה אחרת, זולת קביעת עובדה לצורך הטלת מס העיזבון, וכונתו של המחוקק היא שענין כזה, יידון בדרך שנקבעה בחוק ולא אחרת..." [ההדגשה הוספה – א.ו.ק]

ובהמשך מסכם כב' השופט אשר את דעתו לאמור:

"כשלעצמי, הייתי מאמץ את הגישה, שלפיה קביעת חבותו של אדם למס, כולל החלטה בכל שאלה הכרוכה בקביעת החבות והיקפה, חיב להתברר בדרך המיוחדת שיועדה לה על ידי המחוקק, אלא אם הסכימו הצדדים, במסגרת סמכותה החוקית, לדרך דיונית אחרת. לדעתי מוטב לקבוע בענין זה הלכה ברורה וחד משמעית, כדי למנוע התדיינות מיותרת, ולא הייתי מסווג את ההלכה על ידי "טעמים מיוחדים" למיניהם..." [ההדגשה הוספה – א.ו.ק.]

לטענת המבקשת, פסיקת בית המשפט העליון בנוגע לסמכויות הדיון בחוקי המיסים ברורה ולא ניתן לעקוף את הסמכויות הקבועות בחוק מס רכוש ע"י פניה לבית המשפט דנא.

ה. עוד טוענת הנתבעת, שלאחר בחינה, שהמכתבים ששלחה לכאורה התובעת למשרדי מס רכוש ירושלים, בהם דרשה השבת סכום הפיצויים שפיצתה את הנתבע 2, לא הגיעו כלל למשרדי מס רכוש. יתר על כן, התובעת לא הגישה טופס תביעה בגין החזר הפיצוי הנטען על ידה.

ו. הנתבעת מבקשת לדחות על הסף את תביעתה של התובעת בשל יחוד ההליך לפי חוק מס רכוש ולנהלים שנקבעו וקיימים באתר האינטרנט של רשות המיסים בהתאם לתקנות מס רכוש.

טענות התובעת

4. א. לטענת התובעת, מחיקה על הסף, כל שכן דחייה על הסף, הינה צעד מרחיק לכת המונע ממנה את האפשרות להגיש תביעה עתידית חדשה.

ב. לטענת התובעת, הכלל הוא כפי שנקבע בע"א 2237/01 עראידה ואח' נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט ואח' ש"סכסוכים בין בעלי – הדין צריכים להיות מוכרעים לגופו של דבר. הפעלת סמכויות דחייה או מחיקה בשל מחדלים דיוניים אינה צריכה לשמש קיצור דרך או תחליף לדיון הממשי."

ג. לטענת התובעת, אין להיעתר לבקשת הנתבעת, להורות על דחיית התביעה על הסף לפי הוראת תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, מאחר שלא מצויין על איזה מבין סעיפי המשנה של התקנה מתבסס הבקשה.

ד. לטענת התובעת , התוצאה האפשרית היחידה הינה לכל היותר, מחיקת התובענה בשלב זה, תוך מתן אפשרות להגשת תביעה עתידית בהתאם לחוק מס רכוש וההלכה שהובאה בבקשה. עם זאת, אף במסגרת זו טוענת התובעת שאין להורות בשלב זה על מחיקת התביעה וזאת לאור אופייה המיוחד של המחלוקת בתיק דנן.

ה. לשיטת התובעת, בעוד הנתבעת יוצאת מנקודת ההנחה לפיה לבית המשפט הוגשה תביעה לזכיה בפיצוי ממס רכוש, הרי שהמחלוקת הלכאורית שהועמדה בפני בית המשפט בתובענה דנן כוללת שני מרכיבים. הראשון, מרכיב הטלת החבות והמרכיב הקודם לו, והוא בתחום הסעד ההצהרתי, בשאלת הגדרת מקרה הנזק נשוא התובענה כמקרה ההולם את הגדרת מס רכוש או הוראות חוזה הביטוח.

ו. לטענת התובעת, בנסיבות דנן על בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי בשאלה זו ולשם כך יש ליתן לנתבעים השונים להגיב למרכיב זה. לטענת התובעת, אין עסקינן בהגשת תביעה למס רכוש בלבד, אלא בקביעה העקרונית האם לתובעת הזכות להגיש תביעה זו כנגד הנתבעת.

תשובת הנתבעת

5. א. בתגובתה לטענות התובעת, טענה הנתבעת שאין ממש בטענות התובעת בתגובתה ולכן לא ראתה לנכון להגיב להן.

ב. עם זאת, הנתבעת הבהירה את מקור סמכותו של בית המשפט לעשות שימוש בתקנה 101 (2), (3) לתקנות סדר הדין האזרחי ולהורות על סילוק התביעה על הסף כנגד הנתבעת מחמת הליכים ייחודים החלים בהליך דנן.

דיון והכרעה

6. א. כעולה מטענות הצדדים, הנתבעת טוענת שיש לדחות את התביעה על הסף כנגדה מחמת הליכים ייחודיים החלים בהליך הנדון, ואלו התובעת טוענת שטרם דחיית הבקשה על הסף יש לדון בשאלת הגדרת מקרה הנזק נשוא התובענה, כמקרה ההולם את הגדרת מס רכוש או הוראות חוזה ביטוח.

ב. הכלל הוא, כי הסנקציה של סילוק על הסף היא סנקציה מרחיקת לכת, אשר בית המשפט יעשה בה שימוש רק במקרים מיוחדים ובנסיבות מיוחדות (ראה: ע"א 109/84 מנחם ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מא(1) 577 (1987); ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ"ח(1) 557 (2003))

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי הדין עם הנתבעת ולהלן נימוקי.

א. מקובלת עלי טענת הנתבעת שההליך שבו נוקטת התובעת אינו ההליך הנכון.

ב. חוק מס רכוש והתקנות שהותקנו מכוחו, מסדירים מסלול תביעה ייחודי בעניין הגשת תביעות לפיצויים בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מפעולות איבה. המחוקק קבע מנגנון ייחודי שמסדיר גם את הדרך בה ניתן להגיש ערר על החלטת המנהל, לרבות ערעור על החלטת ועדת הערר, בשאלה משפטית, לביהמ"ש המחוזי. וכך "מקום שהתווה החוק דרך פניה לתשלום "נזק", יש לילך בדרך זו אפילו קנויה זכות שיבוב מכח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, שכן המחוקק קבע דין ספציפי לענין זה" (ראה: בשא (ת"א) 159901/04 מדינת ישראל – מס רכוש מרכז נ' אריה – חברה ישראלית לביטוח בע"מ (18.1.05); ב"ש 109638/02 מדינת ישראל –מס רכוש וקרן פיצויים נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (25.8.02), (להלן: "עניין הכשרת היישוב")).

ג. וכך נאמר בעניין הכשרת היישוב:

"המחוקק ייחד עילת התביעה כנגד הנתבעת בחוק ובתקנות הפיצויים באופן שכל ניזוק רשאי להגיש תביעתו לפיצויים למנהל (הנציב) כמפורט בסעיף 36 לחוק ולתקנות הפיצויים שתוקנו מכוחו.... משקבע המחוקק את הדרך הראויה לבירור תביעות מכח החוק, אין אפשרות לצד הנפגע לפנות לערכאה אחרת על-מנת למצוא סעדיו הזהים שם. כך הם הדברים כאשר לא פנה כלל למנהל ולא כל שכן, כאשר פנה, נדחה, ופונה לביהמ"ש על-מנת שזה ישים עצמו במקום המנהל, ועדת הערר וביהמ"ש המחוזי. לא זו הדרך, לבימ"ש זה אין את הסמכות הנתונה למנהל, לועדת הערר ולביהמ"ש המחוזי, זוהי סמכות ייחודית המוקנית בדין לגופים אלה בדרך ייחודית המותקנת בדין, ובסדרי דין מיוחדים המותקנים באופן ייחודי להם.

סמכות ייחודית שכזו מוקנית לרשות גם בחוקים נוספים, כך למשל חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ב – 1963, פרק שמיני, השגה וערעור, או בתביעת פיצויים הניתנים על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה – 1995, פרק ט (ביטוח נכות) סימן ד' (קביעת נכות ואי כושר), לעניית קביעת דרגת נכות על פיה מחושבים הפיצויים המוענקים לנכה, וכיוצא באלה, עניינים בהם מוקנית הסמכות העניינית הספציפית בדרך הקבועה באותם חוקים ואין דרך אחרת אלא הדרך הקבועה כאמור".

השווה גם ברע"א 11495/05 בנק הפועלים בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים האוצר - אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין – תל-אביב (24.7.2008).

8. א. לשיטת התובעת, יש לדון תחילה בשאלת הגדרת מקרה הנזק נשוא התובענה כמקרה ההולם את הגדרת מס רכוש או הוראות חוזה ביטוח. לא מצאתי ממש בטענה זו.

ב. אמנם לשאלת סיווג הנזק ישנה חשיבות, אולם הדרך לבירור סוגיה זו לגבי הנתבעת גם היא בהתאם למה שהתווה המחוקק, דהיינו, באמצעות הליך תביעת פיצויים עפ"י חוק מס רכוש ותקנות מס רכוש ולא באמצעות פניה לבית משפט זה כערכאה ראשונה שאם לא כן יהיה בכך משום עקיפת ההסדר החוקי שנקבע למקרים כגון אלה. משקבע המחוקק דרך ייחודית זו, הסמכות הייחודית לדון בטענות התובעת היא במסגרת זו בלבד.

9. א. סוף דבר, משנכנסה התובעת לנעלי הנתבע 2, היה עליה לפעול בהתאם להליכים הייחודים הקבועים בחוק. לבית המשפט דנן אין הסמכות סמכות לדון בתביעה בהתאם לתקנה 101(ב) ולתקנה 101(ג) לתקנות סדר הדין. הסמכות נתונה למנהל, לוועדת הערר ולבית המשפט המחוזי. סמכות זו הינה סמכות ייחודית המוקנית בדין לגופים אלה, בדרך ייחודית המותקנת בדין, ובסדרי דין מיוחדים המותקנים באופן ייחודי להם.

ב. הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת והתביעה נדחית.

ג. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 1,500 ₪ בתוך 30 יום.

ניתנה היום, א' אב תשע"ז, 24 יולי 2017, בהעדר הצדדים.