בפניי בקשה לפי ס' 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים במסגרתה מבקשת הנתבעת להציג ראיות לשלול את קביעת הנכות הצמיתה שפסק המוסד לביטוח לאומי.

הוועדה הראשונה שבדקה את התובע קבעה כי גובה הנכות עומד על 5% נכות צמיתה בהחלטה מיום 27/10/15. גם הועדה השנייה שבדקה את התובע קבעה כי הוא סובל מ-5% נכות בהחלטתה מיום 09/05/16.

לאחר הגשת ערר על ידי התובע וצירוף חוות דעת מומחה מטעמו, קבעה וועדת הערר כי התובע מוגבל ב-10% נכות צמיתה ביום 11/09/16.

טענות הצדדים:

הצדדים טענו וענו כדלהלן:

• העדר התייחסות לעבר רפואי: הנתבעת טענה כי לא ברור האם התיעוד הרפואי הקודם של התובע על תלונות בעמוד השדרה הוצג בפני הועדה, וגם אם יוכח שכן, לטענתה נפל פגם בהחלטת הוועדה כיוון שאין כל התייחסות אליו. לטענת התובע מדובר בעבר רפואי דל שנפוץ בקרב עובדים הנדרשים לישיבה ממושכת מול מחשב, כמו התובע שהינו מהנדס מחשבים.
• העדר התייחסות לממצאים הניווניים: לטענת הנתבעת ממצאי בדיקות ה-MRI וה-CT הצביעו על תחלואה ניוונית משמעותית הנובעת מעברו, גם אל ממצאים אלה לא התייחסה הוועדה בהחלטתה. התובע טוען להיעדר קשר סיבתי בין הממצאים ניווניים לנזק הנטען.
• השפעה בלתי הוגנת: לטענת הנתבעת הוועדה הושפעה מחוות הדעת החיצונית שהוגשה לה ולכן שובש שיקול דעתה. כמו כן טענה הנתבעת כי העובדה שהתובע היה מיוצג על ידי עורך דין גם היא השפיעה בצורה לא הוגנת על הוועדה. לטענת התובע מכתבו של ד"ר ליבני שהוגש לוועדה אינו עולה כדי חוות דעת כהגדרתה בתקנות ובכל מקרה הגשה זו הייתה מותרת בהליך הערעור. באשר לטענת הייצוג החד צדדי טען התובע כי זכות הייצוג היא זכות בסיסית בפני כל ערכאה או מוסד.
• נימוק הפער: לטענת הנתבעת נפל פגם נוסף בהחלטת הוועדה שכן היא לא נימקה את החלטתה להכפיל את גובה הנכות לעומת ההכרעות הקודמות. התובע טען כי הסיבה לכך נעוצה באופי המקוצר של החלטות הוועדה ואין בכך בעיה.

דיון והכרעה

במחלוקת שנפלה בין הצדדים הדין עם הנתבעת. מהלך הדברים כפי שהשתקף בבירור מן המסמכים היה המהלך הבא:

• התובע פנה למוסד לביטוח לאומי שם נקבעה לו נכות צמיתה בגובה 5%.
• לאחר מכן פנה שוב לוועדה רפואית נוספת, שם נשארה הקביעה על כנה.
• לאחר מכן הגיש התובע ערר ולצורך הערר הצטייד בחוות הדעת הרפואית של ד"ר ליבני.
• הוועדה ציינה ברישומיה כי עיינה בחוות הדעת הרפואית של ד"ר ליבני ואף שמעה את טיעוניו של עו"ד סאלם שייצג את התובע בוועדה. הוועדה ציינה במפורש בסיכומה (סעיף 23) כי היא מקבלת את מסקנותיו של המומחה באופן חלקי ומשמע לן כי חוות הדעת השפיעה על קביעותיה בבירור.

מסגרת נורמטיבית:

נפסק בעבר כי הסתמכות הוועדה על חוות דעת רפואיות מטעם בעל דין עלולה לשמש לנימוק להיתר להבאת ראיות לסתור [ריבלין, תאונות הדרכים עמ' 785-786; אנגלרד, פלת"ד, עמ' 531 ה"ש 372 והפסיקה שם]. מובן כי על בית המשפט לשקול את עוצמת ההשפעה של חוות הדעת הרפואית על ההנמקה, ובפרט דברים אמורים בהיעדר חוות דעת של הצד שכנגד ובהיעדר ייצוג של הצד שכנגד.

אך סביר והגיוני הוא שקביעה הבאה במקום חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט תקיים היקש מן הכללים המנחים שקבע מתקין התקנות בתקנות פלת"ד (מומחים), וכשם שנאסרה במפורש הצגת חוות דעת בפני מומחה בית המשפט כך יש להתייחס גם לחוות דעת המוצגת לוועדה רפואית.

מובן כי הסמכות מסורה בידי בית המשפט בעניין זה לבחון את מידת השפעתה של חוות הדעת על הגוף המברר והמחליט ואת מידת התאמתו של המסמך המוגש לשם התואר "חוות דעת". ובהתאם לכך להחליט האם תפסל חוות דעת מומחה בית המשפט או שיותר להביא ראיות לסתור לפי העניין.

מן הכלל אל הפרט

בעניין שלפניי ברור כ חוות הדעת נושאת את כל הסממנים של חוות דעת, הגם נושאת כותרת של "תעודת רופא" ואף נקבעו בה אחוזי נכות על פי תקנות הביטוח הלאומי. מנוסח החלטת ועדת הערר עולה במפורש כי הייתה התייחסות ואף אימות של חלק מקביעות חוות דעת זאת. עוד יש לציין כי שרשרת האירועים וסידורם בזמן אינם מותירים ספק בדבר מטרת חוות הדעת והיא שיפור מצבו המשפטי של התובע מבחינת אחוזי הנכות הנפסקים לו. מסיבות אלה יש מקום להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור מטעמה.

נוכח התוצאות, שרשרת האירועים אל מול המל"ל והתנגדותו של התובע לבקשה מצא בית המשפט מקום להטיל הוצאות הבקשה והתשובה בסך של 3510 ש"ח.

התיק יוחזר לחברתי כבוד הרשמ"ב בלהה יהלום לשם טיפול בבקשות למינוי מומחה.

ניתנה היום, ג' סיוון תשע"ח, 17 מאי 2018, בהעדר הצדדים.