07 נובמבר 2017

1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 19/2/17 (להלן – הוועדה) אשר קבעה, כי לא נותרה למערערת נכות יציבה בגין תאונת עבודה מיום 13/4/15.

תמצית העובדות והרקע להליך

1. המערערת, ילידת 1963, פקידה, נפגעה בעת נפילה ברחוב ביום 13/4/15 והתאונה הוכרה על ידי המשיב כפגיעת עבודה.
2. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 18/1/16 כי למערערת נכות זמנית בשיעורים שונים עד יום 31/7/15 וכי החל מיום 1/8/15 לא נותרה נכות יציבה. על החלטה זו הגישה המערערת ערר.
3. הוועדה התכנסה לראשונה לדון בעניין ביום 10/11/16 התייחסה לתיעוד הרפואי וערכה בדיקה קלינית.
4. הוועדה התכנסה שנית ביום 19/2/17 לסכם את התיק וקבעה כך:

"הוועדה דוחה את הערר וקובעת כי לא נותרו מגבלות המקנות % נכות בע"ש צווארי ומותני וברכיים.

מבחינת כתפיים הוועדה דוחה קשר סיבתי כי לפי מסמכים רפואיים לא נפגעה בכתפיים והממצאים ב-US הנם ממצאים ניווניים ולא חבלתיים".

1. החלטת הוועדה לדחות את הקשר הסיבתי בין הפגיעה הנטענת בכתפיים לבין התאונה היא מושא ההליך.

טענות הצדדים בתמצית

1. לטענת המערערת, נפלה טעות משפטית בהחלטה מהסיבות הבאות: לא ברורה מסקנת הוועדה כי המערערת לא נפגעה בכתפיים שעה שתלונות בנושא הופיעו יומיים לאחר התאונה; לא ברור על מה נסמכת הקביעה כי הקרעים בכתפיים הם ניווניים; הוועדה טעתה כאשר סברה שאי הכרת פקיד התביעות בכתף משמעותה כי לא התרחשה פגיעת כתפיים; בסעיף המתאר את מהות הפגיעה לא נרשמה חבלת כפות ידיים שהוכרה וייתכן כי עניין זה הביא את הוועדה לכלל מחשבה מוטעית.
2. מנגד טען המשיב, כי דין הערעור להידחות מהטעמים הבאים: המערערת לא הצביעה על טעות משפטית; מדובר בהחלטה רפואית מנומקת; בתיעוד הרפואי לא נטען לחבלת כתפיים.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, ולהלן אפרט טעמיי.
2. על פי התיאור המופיע בפרוטוקול הדיון הראשון וכן בתיעוד רפואי שהוצג המערערת נחבלה תוך כדי נפילה. למערערת נגרמה חבלה בידיים עניין שנזכר הן בתיעוד הרפואי והן בפרוטוקול הוועדה כאמור שם נרשם כי מהות הפגיעה היא בין היתר בכפות הידיים.
3. קביעת הוועדה כי לא קיים קשר סיבתי בין הליקוי הנטען בכתפיים לבין התאונה מהנימוק שלא קיימת פגיעת כתפיים לפי המסמכים הרפואיים, הוא נימוק מוקשה המעורר ספקות.
4. המערערת לא טענה לחבלה ישירה בכתפיים, אלא טענה לנפילה שלאחריה חשה כאב בכתף שמאל כמופיע בתיעוד הרפואי שצורף לכתב הערעור.
5. פגיעת המערערת בכפות הידיים הוכרה כתאונת עבודה כלומר המערערת נחבלה בידיה תוך כדי הנפילה. לכן, על הוועדה לבחון האם יתכן כי הליקוי הקיים בכתפיה של המערערת היה יכול להיגרם במנגנון הפגיעה שתואר על ידי בא כוחה של המערערת בדיון בוועדה מיום 10/11/16 . הוועדה לא דנה בשאלה הגם שטענה בעניין הועלתה לפניה.
6. אכן, צודק המשיב, כי הנימוק השני שפירטה הוועדה (קיומם של ממצאים ניווניים ) הוא נימוק רפואי ובנושא זה אין מקום להתערבות בית הדין. עם זאת, שעה שאחד הנימוקים על יסודם ניתנה ההחלטה מעורר ספק, ולכאורה אינו מדויק עובדתית (שהרי הטענה היא חבלת כתפיים עקב מנגנון הפגיעה ולא ישירות), ובפרט כאשר תלונה בתיק הרפואי – לפחות לגבי כתף שמאל –הופיעה סמוך לתאונה, יש מקום להשיב את התיק לדיון נוסף בוועדה. זאת למען הסר כל ספק וכדי שהקביעה בנושא מהותי (שלילת קשר סיבתי) תהא ברורה ללא צורך בהסקת מסקנות.

סוף דבר

1. עניינה של המערערת יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול שוב מסקנתה בדבר הקשר הסיבתי בין הליקוי הנטען בכתפיים לבין התאונה תוך התייחסות לטיעון המערערת לגבי מנגנון הפגיעה ועיתוי הופעת תלונות לגבי כתפיים בתיק הרפואי.

המערערת תזומן לדיון בוועדה ותוכל לטעון בעניין זה בקצרה וכן להציג תיעוד רפואי שמועדו קודם למועד הדיון הקודם בוועדה (19/2/17) .

משהתקבל הערעור יישא המשיב בהוצאות המערערת ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד בו פסק הדין יתקבל אצל המשיב.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקשת לעשות כן.

ניתן היום, י"ח חשוון תשע"ח, (07 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.