מונחת בפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 31.1.16 ברחוב חרוד 4 ברמת גן בין רכב התובעת ובין רכב הנתבעת (להלן: "התאונה"). אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה. בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כוח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. לאחר ששמעתי עדויות הנהגים המעורבים בתאונה, נתתי דעתי למכלול החומר שבתיק, בחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. שוכנעתי, כי נהג רכב התובעת יצר סיכון בלתי סביר כאשר עמד רכון לרכב עם דלת פתוחה לכיוון הכביש, פרק זמן ממושך, כאשר ידע כי דבר זה מהווה מכשול לרכבים החולפים לאור המרחב המצומצם של הרחוב. לא הייתה שום מניעה לנהג רכב התובעת לחפש את המסמכים שברכב מן הצד של המדרכה, ובכך למנוע את הסיכון המיותר של התרחשות התאונה. מי שיצר בנסיבות התאונה סיכון צפוי ובלתי סביר הוא נהג רכב התובעת ולא נהגת הנתבעת 1, אשר אישר בעדותו כי לא היה באפשרות הנתבעת 1 לפתח מהירות, לאור המרחק בו חנה רכבו מן הפנייה לרחוב חרוד. משעיקר האחריות לגרם התאונה רובץ לפתחו של נהג רכב התובעת, דין התביעה להידחות, וכך אני מורה. התובעת תישא בשכר העד מטעמה. הנני פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ח, 07 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.