לפני בית הדין בקשת התובע לביטול פסק הדין מיום 12.11.17 , שהוגשה ביום 26.3.18.

הרקע לבקשה:

1. ביום 29.3.17 הגיש התובע את כתב התביעה בהליך זה.
2. הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, שיהוי וחוסר תום לב.
3. ביום 17.5.17 עתר התובע למתן פסק דין בהעדר הגנה. נקבע כי אין בהגשת בקשה לסילוק התביעה על הסף כדי לעכב את המועד להגשת כתב הגנה. עוד נקבע כי הנתבעת תגיש כתב הגנה וכי התובע יגיש תגובה לבקשה לסילוק התביעה על הסף.
4. הנתבעת הגיש בקשה למתן אורכה בהסכמה, ולאחר מכן ביקשה להאריך את המועד להגשת כתב הגנה, כך שיוגש בתוך 30 ימים מיום המצאת ההחלטה בבקשה לסילוק על הסף, ככל שתידחה הבקשה.
5. הבקשה הועברה לתגובת התובע.
6. התובע לא הגיש תגובה לבקשה לסילוק התביעה על הסף במועד שנקבע, ואף לא הגיש תגובה לבקשת הנתבעת למתן אורכה להגשת כתב ההגנה.
7. נוכח האמור, ביום 12.11.17 ניתן פסק דין ע"י בי"ד זה לפיו התובע לא פעל בהתאם להחלטות בית הדין, חרף חלוף המועדים. על כן התביעה נמחקה, ללא צו להוצאות.
8. ביום 8.1.18 הגישה ב"כ התובע "בקשה לשינוי ייצוג" ולפיה התובע אינו מיוצג עוד על ידי עו"ד שושי שורק, אלא על ידי עו"ד שירית קדם-שלו.
9. ביום 26.3.18 הגישה ב"כ התובע בקשה לביטול החלטה בדבר מחיקה ולהארכת מועד להגשת תגובה מטעם התובע לבקשה למחיקה על הסף.

טיעוני הצדדים

1. הנתבעת טענה כי טענתו המרכזית של התובע, היא כי הוא זכאי לתשלום עבור קורס שבו השתתף והוצאותיו הנלוות, לרבות ימי חופשה בגין ההשתתפות בקורס, הוצאות אש"ל ונסיעות; קבלת תוספת כוננויות, פיצויי הלנת שכר והחזר טלפון נייד. לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, כיוון שהטענות מבוססות על אירועים משנת 2007, ולכל המאוחר מיום 6.9.09 שבו נדחתה בקשתו לצאת לקורס. התובע הגיש תביעה קודמת, אשר נמחקה מחמת חוסר מעש, ומשכך סעיפים 15-16 אינם חלים בעניינו של התובע. עוד טענה הנתבעת כי התביעה נגועה בחוסר תום לב, העדר נקיון כפיים, שיהוי ומניעות.
2. במהלך ישיבת יום 12.5.19 שבה הנתבעת על טענותיה והוסיפה כי פתיחת ההליך מחדש, לאחר סגירתו, מנוגדת לפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 8566/14 גראבלי נ' עיריית אשדוד ולתקנה 527 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר חלה בבית הדין.

הנתבעת טענה כי בניגוד לטענות התובע היא פעלה בתום לב וכי התובע ביקש לבטל את פסק הדין לאחר שני פסקי דין שניתנו מחוסר מעש.

1. התובע התנגד לבקשה וטען כי דחיה על הסף ניתנת במשורה וכי מדובר בתביעה מוצקה, הנתמכת באסמכתאות וכי ככל שהיו מחדלים, הרי שמדובר במחדלים מצד ב"כ הקודמת, ולא בשל התנהלות התובע והוא זכאי שתביעתו תברר לגופה. התובע טען כי לא השתהה וכי עם סיום העסקתו אצל הנתבעים פנה ודרש את זכויותיו, ומשהנתבעת סרבה, פנה לעו"ד אשר שלחה מכתבים בשמו והגישה את התביעה. נוכח פניותיו הרבות, טען התובע כי אין מדובר בשיהוי או בהתיישנות. עוד טען התובע כי לא ייגרם לנתבעת כל נזק אם התביעה תתברר לגופה ועל כן יש לקבוע כי התביעה תישמע לגופה.
2. בישיבת יום 12.5.19 הוסיפה ב"כ התובע כי התובע ניסה למצות את כל הדרכים לפני שהגיש את התביעה, ולכן אין לספור את מירוץ ההתיישנות משנת 2007. עוד טענה כי הנתבעת היא המדינה, ומשכך קיימת חובת תום לב מוגברת. המדינה סירבה לניסינות הידברות עם ב"כ הקודמת, ואילצה את התובע להגיש תביעה. ביחס לפסד הדין בעניין גראבלי שאליו הפנתה הנתבעת טען התובע כי פסק הדין מתייחס לכך שצריך להגיש תביעה חדשה, ואם יהיה צורך, התובע יגיש תביעה חדשה ולא יוותר על זכויותיו.

הכרעת הדין

1. פסק הדין ניתן ביום 12.11.17.
2. יום למחרת, ביום 13.11.17 צפתה ב"כ התובע בפסק הדין.
3. ביום 8.1.18 הגישה ב"כ החדשה של התובע הודעה על החלפת הייצוג.
4. ביום 12.2.18 ניתנה החלטת בית הדין לפיה "שינוי ייצוג כמבוקש. תשומת לב המייצג כי בתאריך 12/11/17 ניתן פסק דין בהליך זה. " החלטה זו נצפתה ע"י ב"כ התובע החדשה, באתר ב13.2.18 !
5. חרף האמור, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה רק ביום 26.3.18, מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד, ומבלי שניתן כל הסבר לשיהוי הממושך בהגשת הבקשה.
6. די באמור כדי לדחות את הבקשה.
7. זאת ועוד, ב"כ הנתבעת הפנתה לרע"א ברע"א 8566/14 גראבלי נ' עיריית אשדוד שבו נפסק:

"כידוע, מחיקה של תביעה, להבדיל מדחייתה, לא יוצרת מעשה בית דין. משמעות הדברים היא כי תובע שתביעתו נמחקה יכול להגיש תביעה חדשה בשל אותה עילה, ודרכו לא תחסם אך בשל כך שהתביעה הקודמת שהגיש הסתיימה (תקנה 527 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:התקנות)). עם זאת יודגש: משניתן פסק דין והתביעה נמחקה, לא ניתן לבקש את חידושה על-ידי פתיחתו של התיק מחדש, ושלא באמצעות הגשת תביעה חדשה (כך עולה אף מהלשון המפורשת של תקנה 527 הנ"ל). זאת, משום שעם מתן פסק הדין סיים בית המשפט את מלאכתו. בעל דין שלא משלים עם תוצאת פסק הדין יכול כמובן להשיג עליו במועדים הקבועים לכך בתקנות, אך אין הוא יכול לבקש מבית המשפט שנתן את פסק הדין לדון בתיק מחדש כאילו לא ניתן פסק הדין (רע"א 1026/13 טרנס בטון בע"מ נ' דוד צלח ובניו בע"מ (18.4.2013)). החריג היחיד לכך הוא הגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, בהתאם לתקנה 201 לתקנות ולמועדים הקבועים בה".(דגש ש.ש.)

1. אין מחלוקת כי לא הייתה עמידה במועדים ולא ניתן כל נימוק לכך.
2. ב"כ התובע אף לא טענה אחרת, אלא התייחסה לפסק הדין ואמרה: "אם יהיה צריך, נגיש תביעה חדשה ולא נסגור את הגולל על עילת התביעה. זאת על מנת שלתובע יהיה יומו".
3. אף לגישת ב"כ התובע דרך המלך היא להגיש תביעה חדשה, ואין להורות על ביטול פסק הדין נוכח הנסיבות.
4. מעל ומעבר לצורך, נבחנו הנסיבות לגופם, וגם לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה, כפי שיפורט מטה.
5. התובע לא חלק על הרקע העובדתי שפרטה הנתבעת, ולפיו התובע הועסק כגיאולוג במכון הגיאולוגי. בשל מצוקת כוח אדם במכון, הטילה הנהלת המכון על התובע לשמש נאמן ביטחון, בהתנדבות, ובהסכמתו המלאה של התובע. בחודש 8/09 פנה התובע לוועדת ההשתלמויות המאשרת את כל פעולות ההדרכה במכון, לצורך אישור יציאה לקורס מנב"טים מקומיים, בהיקף של 192 שעות. הבקשה נידונה בוועדה ונדחתה פה אחד. ביום 11.10.09 הודע על כך לתובע. עוד הוחלט כי הנושא ייבחן לאחר איחוד המכונים (איחוד שלא הושלם בסופו של יום). ביום 13.12.09 פנה התובע בבקשה נוספת לצאת לקורס, ובחודש ינואר 2010 ביקש מנב"ט משרד התשתיות הלאומיות שהתובע יצא לקורס. מדובר בקורס למנב"טים/ קב"טים מכהנים, אשר לא יוכלו להמשיך בתפקידם ככל שלא יעברו את הקורס.

ביום 14.1.10 נרשם התובע לקורס, ללא אישור הוועדה, אולם ככל הנראה באישור סגן מנהל המכון הגיאולוגי, שניתן בעל פה. התובע צרף קבלות בסך 9,744 ₪ בגין עלות הקורס שהחל ביום 14.1.10. לאחר מכן פנה התובע מספר פעמים בבקשה להחזר עלויות הקורס באופן רטרואקטיבי, אולם בקשותיו נדחו.

1. הקורס שבו השתתף התובע ובגינו מבקש החזר, התקיים ביום 14.1.10. התביעה הוגשה ביום 29.3.17, היינו מעל 7 שנים לאחר מכן, ומשכך התביעה בגין ההשתתפות בהוצאות עבור עלות הקורס התיישנה.
2. התובע הגיש תביעה קודמת, סע"ש 26778-06-14. בישיבה מיום 18.1.15 נקבע כי על התובע לכמת את תביעתו. לאחר ארבע! התראות שניתנו לתובע, ומשלא כימת את תביעתו, ביום 18.7.15 נמחקה התביעה.
3. בסעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") נקבע:

"הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".

1. בסעיף 16 לחוק ההתיישנות נקבע:

"נתעכב מנין תקופת ההתיישנות כאמור בסעיפים 10 ו-12 עד 15, לא תסתיים התקופה לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו חדל העיכוב; נתעכב מנין התקופה כאמור בסעיף 11 – לא תסתיים התקופה לפני שעברו לפחות שנתיים מן היום שבו חדל העיכוב".

1. בעע (ארצי) 806/06 משה זעירא נ' אוניברסיטת בר אילן נקבע כי אין להחיל את הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות במקרה בו התקבלה תביעה לרישום ללא ששולמה אגרה, וחלף פרק זמן בין הגשת התביעה לבין מחיקתה הפורמאלית מחמת אי תשלום אגרה. וכך נקבע:

"קבלת עמדת התובע כי במקרה בו מוגשת תביעה ללא תשלום אגרה פרק הזמן שבין הגשת התביעה לבין מחיקתה הפורמאלית תיחשב כפרק זמן בו תלויה ועומדת תביעה לעניין סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תביא לתוצאה כי תובע יוכל להאריך באופן מלאכותי את תקופת ההתיישנות על ידי הגשת כתב תביעה לבית הדין, בלא שישלם את האגרה. לעניין זה יש לקחת בחשבון כי שילוב סעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות עלול להביא במקרים מסוימים, בהם התביעה הראשונה הוגשה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות, להארכת תקופת ההתיישנות לא רק לפרק הזמן בו הייתה התביעה תלויה ועומדת אלא לפרק זמן נוסף בן שנה לאחר מחיקת התביעה הראשונה. אין מקום לקבוע כלל שיאפשר לתובע להאריך באופן מלאכותי את תקופת ההתיישנות, שלא בהתאם להוראות חוק ההתיישנות".(דגש ש.ש.)

1. דברים אלו יפים אף לענייננו. במסגרת התביעה הקודמת התובע לא כימת תביעתו, ואין מקום להארכת תקופת ההתיישנות נוכח התנהלותו ומחדלו, במשך שנה, מיום הגשת התביעה ועד למחיקת התביעה.
2. אין די בטענות התובע ביחס להתנהלות בא כוחו לשעבר, כדי להאריך את תקופת ההתיישנות. ממילא כפי שצויין לעיל גם ב"כ החדשה הגישה בקשה לביטול פסק הדין באיחור וללא הנמקה.
3. אף נוכח בדיקה לגופו של עניין ,חלה התיישנות, הבקשה לביטול פסק הדין מיום 12.11.17 נדחית.
4. מכלול ההנמקות לעיל מהוות תשתית מוצקה לכך שפסק הדין יוותר על כנו.
5. לפני ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.
6. ככל שתוגש בקשה נוספת בהליך זה, יושתו הוצאות לדוגמה לאלתר וללא התראה נוספת.

ניתן היום, ח' אדר תש"פ, (04 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.