רקע

1. לפניי תביעה במסגרתה מבקשים – התובעים, הבעלים של מבנה תעשיה בראשון לציון לחייב את הנתבעת לשלם להם סך של 13,368 ₪, בגין חוב דמי שכירות, צריכת תשלומי חשמל, מים וגז וכן עלויות נוספות כמפורט בכתב התביעה.

טענות התובעים

2. מבנה התעשייה מצוי בסמוך למסעדה השייכת לנתבעת, ששכרה אותו עבור מגורי עובדים זרים שעבדו במסעדה. בין הצדדים לא נכרת הסכם שכירות בכתב אלא בעל פה. הראיה לקיומו של הסכם השכירות היא צילומי המחאות של הנתבעת שנמסרו לתובעים בגין דמי השכירות. על גבי צילום המחאות מופיע גם אישורה של פקידת הנתבעת. הנוהג בין הצדדים היא אחת לשלושה חודשים הייתה מוסרת הנתבעת לתובעים 3 המחאות עבור שלושה חודשים הבאים.

3. בנוסף, אחת למספר חודשים היו הצדדים נפגשים לצורך התחשבנות לגבי תשלומים הנלווים הכרוכים בשכירת המבנה בגין צריכת החשמל, מים, וגז. בהתאם להתחשבנות, הייתה הנתבעת נותנת לתובעים המחאה בגין התשלומים הנ"ל.

4. התובעים לא הנפיקו לנתבעת חשבונית מס קבלת בגין התשלומים עבור המושכר מכוון, שלתובעים נכסי מקרקעין נוספים והם מדווחים לרשויות המס על הכנסותיהם מדמי השכירות באופן מרוכז לגבי כלל הנכסים ולא עבור כל נכס בנפרד.

5. הנתבעת שילמה באופן שוטף בגין דמי השכירות. אולם, כשהיה עליה לפנות את המבנה בתום תקופת השירות ביום 19.11.16 היא לא פינתה אותו במועד אלא באיחור (ביום 2.1.17). הנתבעת נותרה חייבת דמי שכירות לתקופת האיחור.

6. התובע פנה פעמים רבות אל נציגי הנתבעת, יהודה עובדיה ואמנון ישר, וביקש כי ידאגו לתשלום חובותיה של הנתבעת לגבי המושכר, אך נענה בכך שיש נכונות לשלם לתובעים דמי שכירות עבור שבועיים בלבד. התובע סירב להצעה זו ועמד על כך שהנתבעת תשלם את חובה בגין מלא התקופה כאמור לעיל. בתגובה לך תפס יהודה עובדיה את התובע בכתפו והוציא אותו ממשרדי הנתבעת.

7. לאחר שהמבנה פונה באיחור, נותרה בו פסולת רבה, לכן נאלצו התובעים להוציא כספים לשכירת עובדים ומכולה לצורך פנוי הפסולת.

טענות הנתבעת

8. הנתבעת מכחישה כי שכרה את מבנה התעשייה מהתובעים וההסדר בין הצדדים היה פשוט. עובד של הנתבעת שכר מהתובעים המושכר שהוצג בתחילה על ידי התובעים כדירה ומאוחר יותר התברר כי מדובר במבנה תעשייה.

9. לו טענת התובעים הייתה נכונה, כי בין הצדדים נכרת הסכם שכירות, אזי הנתבעת הייתה עומדת על כך שבין הצדדים ייחתם הסכם מסודר בכתב וכן דורשת שכנגד כל תשלום לתובעים תימסר לה חשבונית מס כחוק. בנוסף לכך, הייתה הנתבעת מקפידה לצלם את המושכר בתחילת תקופת השכירות כדי לוודא את מצבו הפיזי.

10. יהודה עובדיה מעולם לא תקף את התובע, ההיפך הוא הנכון, התובע הוא זה שהגיע למשרדי הנתבעת והחל להשתולל לתקוף ולצעוק ולכן התבקש לעזוב את המשרד.

הדיון בתביעה

11. ביום 21/08/17 התקיים לפני דיון במסגרתו העידו התובעים וכן נציגי הנתבעת, שהינם בעליה יהודה עובדיה ואמנון ישר.

דיון והכרעה

12. כידוע, על התובע מוטלת החובה להוכיח את תביעתו בהתאם לעיקרון "המוציא מחברו עליו הראיה". נטל ההוכחה הוא נטל הבאת הראיות נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות" לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז (4)981(2003).

13. כפי שעולה מטענות הצדדים, מהעדויות שנשמעו ומהמסמכים שצורפו, עומדים אנו בפני מקרה של "גרסה מול גרסה". כל צד העלה את גרסתו לקרות האירועים, כאשר לא הובא כל עד חיצוני, ניטראלי, אשר יוכל להטות את הכף. כל אחד מהצדדים טען, כי הראיות שהוצגו לפני בית המשפט מוכיחות את גרסתו לתביעה.

14. לאחר עין בכתבי הטענות והמסמכים שהוגשו לתיק על ידי הצדדים, התרשמותי הישירה מעדויות הצדדים לפני בדיון, אני קובע כי התובעים לא עמדו ברף הנדרש מהם לצורך הוכחת תביעתם בשיעור הסתברות של 51% לפחות כפי שינומק להלן;

15. אני קובע, כעובדה שאינה שנויה במחלוקת, כי בפועל דמי השכירות שולמו לתובעים בהמחאות של הנתבעת, אינה בהכרח מחייבת את המסקנה לפיה הנתבעת היא זו ששכרה את המושכר ולא עובדיה. התובעים הציגו עצמם בדיון כמי שבבעלותם נכסי נדל"ן אחרים. לפיכך, היה מצופה מהם לפעול בצורה מסודרת כדי להגן על רכושם ולהקפיד על כך שייחתם הסכם שכירות מסודר בכתב עם הנתבעת, במסגרתו יעוגנו זכויותיהם במפורש לרבות תקופת השכירות, גובה דמי השכירות החודשיים, פירוט התשלומים הנלווים וכן מועדי התשלום, מצבו הפיזי של המושכר בעת מסירת החזקה בו לשוכר וכו'.

מעבר לכך, מצופה היה כי התובעים ידרשו מהנתבעת מסירת בטוחות להבטחת קיום התחייבויותיה בהתאם להסכם השכירות.

הימנעות בעל דין מהבאת ראייה לאימות גרסתו

16. ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]).

וכי  "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת הימנעות בעל דין מלהביא לעדות ראייה עדות כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה [פורסם בנבו]).

17. הצדדים נמנעו מהבאת עדים לתמיכה בגרסתם. לא נעלמה ממני העובדה שהנתבעת לא הביאה למתן עדות את הפקידה במשרדה שהייתה בפועל בקשר עם התובע ומסרה לו את ההמחאות בגין דמי השכירות. יחד עם זאת, סבורני, כי עדותה לא הייתה תורמת דבר להבהרת התמונה לגבי התביעה. שכן, אין מחלוקת לגביי העובדה כי ההמחאות אכן נמסרו לנתבעת בגין תשלום דמי השכירות והמחלוקת היא לגביי המשמעות המשפטית של עובדה זו והאם יש בה כדי להוכיח כי נכרת הסכם שכירות בעל פה בין הצדדים .למותר לציין, כי טענות הצדדים לגבי התנהלותם בעת ביקורו של התובע במשרד הנתבעת אינן מורידות ואינן מעלות לגבי ההכרעה בתביעה ולפיכך עדותה של הפקידה בעניין זה מיותרת.

18. שני הצדדים נמנעו מהבאת העובד הזר, סמואל, מי שבפועל התגורר במושכר, למתן עדות לגבי נסיבות התביעה. לשאלת בית המשפט היכן העובד שהתגורר במושכר, השיב נציג הנתבעת, אמנון ישר, "אין לי מושג כרגע איפה אותו עובד" (ש' 5-6 ע' 4 לפרוטו').

לדעתי גם על התובעים הייתה מוטלת החובה לבקש מיוזמתם מהעובד שהתגורר במושכר את פרטיו האישים לרבות מספר דרכון. זאת, למקרה שיתעוררו בעיות בקיום הסכם השכירות.

לא ברור לי, אם אכן ניתן היה באופן מעשי לאתר את העובד הזר, שכן לא פעם עובדים זרים נשארים בישראל למרות שאשרת העבודה שלהם פג תוקפה ועקבותיהם נעלמים. בנסיבות העניין, המחדלים נזקפים לחובת שני הצדדים ואין בכך כדי להכריע את הכף לטובת גרסתו של מי מהם.

19. אני דוחה את טענת התובעים, כי העובדה שנציג הנתבעת התעניין בנעשה במושכר ואך ביקר בו מלמדת על כך שנכרת הסכם שכירות בין הצדדים. אני מקבל את עמדת הנתבעת כי הביקור נעשה מתוך דאגה לתנאי המגורים של עובדיה.

20. אני דוחה את טענת התובעים, כי העובדה כי גם בשנים קודמות התגוררו במושכר עובדים של הנתבעת יש בה כדי ללמד על כל שהנתבעת היא זו ששכרה את המושכר, שכן טענות הנתבעת בתביעה דנן כוחן יפה גם לגביי שנים עברו.

סוף דבר

21. התובעים לא עמדו בנטל הנדרש לצורך הוכחת תביעתם, לפיכך אני דוחה את התביעה. יחד עם זאת, אף גרסת הנתבעת אינה נקייה מספקות ולכן איני פוסק הוצאות לטובתה.

מי שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק דין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' אלול תשע"ז, 27 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.