1. התובעת הינה הבעלים של דירת 3 חדרים, הנמצאת בעכו, רח' בן עמי 52/16 (להלן: "הדירה").

2. הנתבעים שכרו את הדירה מהתובעת לתקופה של 12 חודשים, החל מ 1/7/16, בתנאים שפורטו ב"חוזה שכירות בלתי מוגנת" שנחתם בין הצדדים ביום 20/6/16 (להלן: "חוזה השכירות").

דמי השכירות נקבעו ל 2,500 ₪ לחודש.

3. לטענת התובעת, כעולה מכתב התביעה, הנתבעים שלמו לה דמי שכירות עבור שני חודשי השכירות הראשונים (היינו, לתקופה 1/7/16 עד 31/8/16) ולאחר מכן הפסיקו לשלם והגדילו לעשות כשעזבו את הדירה, לפני תום תקופת השכירות, ללא כל הודעה ותיאום עמה "... מעשה שהינו הפרה יסודית לחוזה בחוסר תום לב מובהק וזלזול בתובעת ובחוק המחייבם לכבד התחייבויותיהם בחוזה".

לכן הגישה התובעת את התביעה שבפניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבעים לשלם לה את הסך של 33,400 ₪ (שזה הסכום המקסימלי אותו ניתן לתבוע בבימ"ש לתביעות קטנות).

בסעיף 8 לכתב התביעה מפרטת התובעת את מרכיבי הסכום אותו היא תובעת.

4. מאחר שהנתבעים, שלא טרחו להגיש כתב הגנה,ואף לא התייצבו לדיון, שהיה קבוע ליום 2/7/17, התקיים הדיון בהעדרם. מאחר שבמהלך הדיון התברר כי לאחר שהנתבעים עזבו את הדירה, ללא הודעה מוקדמת, הושכרה הדירה לדיירים אחרים, הוריתי לתובעת להמציא לתיק ביהמ"ש, בטרם אתן פסק דין, עותק מהסכם השכירות שנחתם עם הדיירים החדשים.

4. על סמך הנטען בכתב התביעה ועדויותיהם של התובעת ושל אביה, מר מוחמד דבאח, אני קובע כי הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם עפ"י חוזה השכירות. לכן יש מקום לחייבם בתשלום הסכומים הבאים:

א) חוב דמי שכירות - לפי הנטען בכתב התביעה, הנתבעים שילמו דמי שכירות עבור 2 חודשי השכירות הראשונים. בהתאם להוראות סעיף 17 לחוזה השכירות הם התחייבו לשלם את דמי השכירות עד תום תקופת השכירות, גם אם יעזבו את הדירה לפני תום תקופת השכירות, אלא אם כן יימצא דייר חלופי, לשביעות רצונה של התובעת.

כפי שעולה מהסכם השכירות אותו המציאה התובעת לתיק ביהמ"ש עפ"י החלטתי מיום 2/7/17, התובעת השכירה את הדירה לה"ה שאמי עבדאללה וסחניני עולא (להלן: "השוכרים החדשים"), לתקופה 1/7/17 עד 31/12/18 (לדעתי נפלה טעות וצ"ל עד 31/12/17, שכן השכירות הינה ל 12 חודשים), כאשר דמי השכירות נקבעו ל 2,200 ₪ לחודש. לכן הפסד דמי השכירות שנגרם לתובעת, כתוצאה מעזיבת הנתבעים את הדירה לפני תום תקופת השכירות, מסתכם בסכום של 11,800 ₪, כמפורט להלן:

1. הפסד דמי שכירות מלאים לתקופה 1/9/16 עד 31/12/16 (סה"כ 4 חודשים, לפי 2,500 ₪ לחודש) – 10,000 ₪.

2. הפסד דמי שכירות בסך 300 ₪ לחודש (ההפרש בין 2,500 ₪, שאמורים היו לשלם הנתבעים לבין 2,200 ₪, שמשלמים השוכרים החדשים) לתקופה 1/1/17 עד 30/6/17 (סה"כ 6 חודשים) – 1,800 ₪.

ב) חוב שהותירו הנתבעים לחברת החשמל, אותו שילמה התובעת – 2,458.68 ₪.

5. לא נעלם ממני כי התובעת עותרת גם לחייב את הנתבעים לשלם לה את הסך של 7,500 ₪, שזה פיצוי מוסכם מראש במקרה של הפרת ההסכם, אולם אין התובעת זכאית לקבל הן פיצוי בגין הנזק הממשי שנגרם לה (הפסד דמי השכירות והחוב לחברת החשמל) והן את הפיצוי המוסכם מראש, זאת לאור הוראות סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970.

גם אין מקום לפסוק לה פיצוי בגין תשלום שכ"ט לעוה"ד ששלח לנתבעים מכתב התראה, שכן סכום זה לא שולם על ידי התובעת ולא הובאה כל הוכחה כי ישולם בעתיד.

6. סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעים , הדדית, לשלם לתובעת את הסך של 14,258.68 ₪ (2,458.68 + 11,800), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 29/3/17 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, הדדית, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 800 ₪. סכם זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור, לבית המשפט המחוזי בחיפה, תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ז, 06 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.

למזכירות: נא לשלוח את פסק הדין לצדדים.