השלושה אשר על עניינם נסב גזר-דין זה, אחמד מני (הנאשם 1), מוחמד מני (הנאשם 2) ואנואר מני (הנאשם 3) הם אחים.

הם הורשעו, לאחר הודאתם בעובדות כתב-אישום מתוקן אשר הוגש נגדם, בביצוע העבירות הבאות –

חבלה חמורה, בניגוד לסעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") (הנאשם 1 בלבד); פציעה בנסיבות מחמירות, בניגוד לסעיפים 334 ו-335(א)(2) לחוק העונשין (שלושת הנאשמים); תקיפה סתם, בניגוד לסעיף 379 לחוק העונשין (הנאשם 2 בלבד).

העבירות הללו כולן נעברו במהלכו של אירוע, שאירע ביום 18.12.16 בשעת אחר-צהריים ברח' הגיבורים 58 חיפה.

המתלונן ואשתו מנהלים מעדנייה, הממוקמת ברח' הגיבורים 70 בחיפה. בסמוך למעדנייה, ברח' הגיבורים 58 מצויה חנייה, המשמשת את כלי-רכבם של המתלונן ושל אשתו.

בין הנאשם 1 לבין המתלונן נתגלעה מחלוקת ביחס לשימוש במקום החנייה הנ"ל. במועד המצוין לעיל, התפתח עימות בין הנאשם 1 לבין המתלונן בעניינה של החנייה. הנאשם 1 נצמד אל המתלונן כדי מרחק של סנטימטרים בודדים, הניף כלפיו אצבע מאיימת ואף ביצע תנועת נגיחה באמצעות ראשו לכיוונו של המתלונן. בנוסף, אחז הנאשם 1 בזרועו השמאלית של המתלונן ודחפו.

אחר-כך, ניגש הנאשם 1 על-מנת לשוחח עם בעל מספרה סמוכה בנוגע לחנייה. מיד אחר-כך, הוא הסתובב אל עבר המתלונן והתקרב אליו תוך שהוא מניף לעברו את ידיו בתנועות מאיימות. בתגובה, הניף המתלונן אצבע לעבר הנאשם 1, ואף נצמד אל פניו.

מיד אחר-כך, תקף הנאשם 1 את המתלונן בכך שתפס בצווארו ודחף אותו בכוח לאחור. תגובתו של המתלונן הייתה לאחוז בראשו של הנאשם 1 בניסיון להרחיקו מעליו. בשלב זה, שחררו המתלונן ונאשם 1 את אחיזתם זה בזה והחליפו ביניהם צעקות.

במהלך חילופי הצעקות, תקף לפתע הנאשם 1 בשנית את המתלונן במהלומת אגרוף חזקה בפנים. המתלונן הגן על עצמו והדף מעליו את הנאשם 1 בבעיטה. כתוצאה מכך, נפל הנאשם 1 ארצה אך מיד קם על רגליו.

בשלב זה, הגיע למקום נאשם 3, תפס את המתלונן מאחור והחזיק בו בכוח כדי לאפשר לנאשם 1 לתקוף אותו. הנאשם 1 התקרב בריצה לעבר המתלונן והחל להכותו בעוצמה באגרופים ובבעיטות בפניו ובפלג גופו העליון. הנאשם 3 המשיך להחזיק במתלונן ולמנוע ממנו אפשרות להתגונן ותקף את המתלונן בצוותא חדא עם הנאשם 1 במכות אגרוף ובבעיטות בפניו ובפלג גופו העליון. שניים שהיו אותה עת במקום, ניגשו למשוך את הנאשמים 1 ו-3 מהמתלונן אך הללו המשיכו לתקוף את המתלונן בצוותא שוב ושוב באמצעות אגרופיהם ורגליהם בפניו ובפלג גופו העליון.

בשלב זה, הגיע הנאשם 2, הבחין בנסיונות למשוך את הנאשם 1 מהמתלונן ותקף אחד מן המנסים להפריד באגרוף חזק לפניו. האחרון נהדף ונפל ארצה. אחר-כך, החל הנאשם 2 לתקוף את המתלונן בפניו ובפלג גופו העליון ביחד עם הנאשמים 1 ו-3. אשת-המתלונן הבחינה במתרחש וניסתה לחצוץ בין המתלונן לבין הנאשמים ולהרחיקם מעליו, אך השלושה המשיכו לתקוף ולהכות בו שוב ושוב. אשת המתלונן נכנסה למעדנייה, הוציאה משם תרסיס גז פלפל, חזרה למקום התקיפה וריססה את הנאשמים כדי לגרום להם להרפות מהמתלונן. רק אז הפסיקו השלושה לתקוף את המתלונן ועזבו את המקום. למקום הגיע צוות רפואי של מד"א, אשר העניק למתלונן טיפול רפואי. לאחר-מכן, פונה המתלונן למרכז הרפואי בני-ציון להמשך טיפול רפואי. כתוצאה מפעולותיו של הנאשם 1 נגרם למתלונן שבר בעצמות האף ועיבוי רירית בקונכות מימין.

כתוצאה מפעולותיהם של הנאשמים כולם נגרמו לו המטומות במצח וסביב עין ימין וכן חתך שטחי בעפעף הימני העליון עם דימום קל.

כעת, הגיעה השעה לגזור דינם; תחילה נעיין בראיות התביעה.

ראיות התביעה לעניין העונש

מטעם התביעה הוצג לפניי תדפיס המידע הפלילי בעניינו של הנאשם 1. ממנו למדתי כי הנאשם הורשע ביום 1.10.13 בעבירה של תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו, בריחה ממשמורת חוקית, שיבוש מהלכי משפט ונהיגה פוחזת ברכב. הוטלו עליו בגין כך 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים וכן קנס בסך 500 ₪.

עברם הפלילי של הנאשמים 2 ו-3 נקי.

עוד הוגשו מטעם התביעה תקליטור, בו מצולמות הפגיעות על פניו של המתלונן מיד לאחר שהתרחשו, וכן סיכום ביקור בחדר המיון במרכז הרפואי "בני-ציון" מיום האירוע (שעה 18:19), דו"ח זה לימד כי המתלונן נחבל באפו וסובל משבר בגשר האף. הומלצה לו הימנעות מפעילות גופנית למשך שבוע. צוין גם שהוא סובל משטפי-דם במצח וסביב עין ימין ומחתך שטחי בעפעף הימני העליון עם דימום קל. החתך האמור הודבק.

תסקיר נפגע עבירה

הוצג לפניי תסקיר נפגע עבירה בעניינו של המתלונן. עולה כי הוא עובד כמדריך ומטפל במעון לבוגרים בעלי צרכים מיוחדים ולעיתים מסייע לאשתו במעדנייה שבבעלותם. עלה מהדו"ח כי בתו מתקשה להיפרד ממנו ומרעייתו מאז האירוע ומגלה סימני מצוקה. התרשמות עורכת הדו"ח הייתה כי המתלונן כאוב ופצוע בנפשו וכי זיכרונות האירוע אינם מרפים ממנו, מאשתו ומבתו וכי הם גורם רב השפעה ודומיננטי על מהלך חייהם מאז.

המתלונן סיפר שבאירוע הוא חש שהכרתו מעורפלת, וכאשר ניטלה ממנו האפשרות להתגונן הוא חש ייאוש, אובדן תקווה וחשב כי נגזר עליו למות. הוא אף נעצר במשטרה למשך שעות ארוכות לאחר שהתוקפים הגישו נגדו תלונה על כך שהשתמש באלימות כלפיהם. הוא שוחרר רק לאחר שהשוטרים צפו במצלמות האבטחה. נמסר גם כי אף לאחר האירוע בני-הזוג ממשיכים לחוש מאוימים ע"י הפוגעים ובני-משפחותיהם (הוגשו תלונות בימים 27.5.17 ו-4.6.17).

לדברי המתלונן הוא חש כאבים כתוצאה מהתקיפה למשך מספר חודשים לאחר ששוחרר מבית-החולים והדבר התבטא בכאבי ראש חזקים במחסור בשינה, בנפיחות באף ובקושי לנשום. לצד אלה התגלתה הפרעת חרדה. במישור הנפשי התרשמה עורכת הדו"ח שהמתלונן סובל מהפרעה פוסט-טראומתית עם סימפטומים של עוררות דריכות והימנעות. כן אובחנו קווים דכאוניים וחרדתיים. במתלונן אף מקננות תחושות של כעס וזעם כלפי תוקפיו וכלפי עצמו (על כך שאכזב עצמו) וכן תחושות של פגיעה משמעותית באגו הגברי, בושה והשפלה. אשת המתלונן אף היא סובלת מהחמרה בתסמינים נפשיים על רקע האירוע (תגובה הסתגלותית ועצבנות-יתר).

גם בתם של בני-הזוג שרויה במצוקה מאז האירוע.

המשפחה הופנתה לקבלת סיוע נפשי לצורך עיבוד הטראומה והתמודדות עם מצב הלחץ והמצוקה.

תסקירי שירות המבחן בעניינם של הנאשמים

שירות המבחן ערך תסקירים ביחס לכל אחד משלושת הנאשמים. להלן יובאו עיקריהם –

הנאשם 1

הנאשם 1 הוא רווק בן 27 ומתגורר עם אימו בחיפה. הוא בגר 12 שנות-לימוד שלאחריהן עבד באטליז. בחודשים שלפני האירוע עבד במחלקת המכירות של סלקום. הוא לקח אחריות פורמלית על מעשיו, אך השליך את האחריות להסלמת האירוע על המתלונן. הוא סיפר כי בתקופה האמורה הוא נתון היה בעומס רגשי ולחץ כלכלי. שירות המבחן התרשם מקושי לזהות את המניעים הרגשיים בעומס רגשי ולחץ כלכלי. שירות המבחן התרשם מקושי לזהות את המניעים הרגשיים הנמצאים בבסיס העבירה. הוא הביע הסכמה לערוך סולחה עם המתלונן אך ציין כי אין ביכולתו לשלם פיצוי למתלונן בשל הקושי הכספי.

שירות המבחן התרשם ממי שפועל ברמה תפקודית בינונית-נמוכה בעל קווי אישיות מניפולטיביים, כשההתנהגות האלימה היא בגדר "אקטינג אאוט", ללחציו ולתסכולו ודרך לקבלת הכרה מהסביבה בדרך הרסנית. ההערכה הינה כי קיים סיכון להישנות התנהגות מפירת חוק בעתיד. הבעת נכונות מצדו להיעזר בתהליך טיפולי נובעת, כך צוין, מתוך מוטיבציה חיצונית.

לפיכך, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו.

הנאשם 2

האמור בנאשם בן 29, נשוי ואב לשתי בנות קטנות מאוד, העובד כסוכן מכירות בשטראוס. הוא ניתק מגע עם אחיו, הנאשמים האחרים, לנוכח רגשות כעס וביקורת כלפיהם. הוא בגר 12 שנות-לימוד; הוא החל לעבוד בגיל צעיר מאוד. הוא עבד כ-7 שנים כנהג משאית בשטראוס, כנהג משאית בשוק וכן כנהג בחברת שליחויות. בשנה האחרונה הוא עובד בשטראוס כסוכן מכירות. הוא מתאר מחויבות גבוהה לעבודה התורמת להגדרתו העצמית כאדם יעיל ויצרני. במהלך האבחון הביע הנאשם תחושות אשמה מוגברות, מצב רגשי קשה ואובדן הנאה. הוא הופנה וקיבל טיפול רפואי בשל כך.

הוא לוקח אחריות על ביצוע העבירות וחש חרטה אשמה ובושה. הוא מכיר בחומרת מעשיו ובכך שאין בידיו כלים המספקים לצורך הבנת סיבת מעשיו. לטענתו, ירד על-מנת להגן על אחיו ולהפריד; ספג מכה ובאורח אינסטינקטיבי נתן אגרוף לנותן המכה ואז היכה את המתלונן. נאשם זה הוערך כמשולל דפוסי חשיבה והזדהות אנטי-סוציאליים ומי שאיננו מזוהה עם תת-תרבות עבריינית. הערכת הסיכון והמסוכנות העתידית להישנות עבירות אלימות בעתיד הינה נמוכה.

לפיכך, הומלץ להטיל עליו צו מבחן למשך 12 חודשים תוך לשילובו במערך הטיפולי בשירות, הומלץ להימנע מכל סוג של מאסר (גם בעבודות שירות) לנוכח החשש שעונש שכזה יביא לרגרסיה בתפקוד ובמצב הרגשי ולהעלות את הסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד. הומלץ גם על הטלת 350 שעות של עבודה לטובת הציבור בגן החיות בחיפה. כן הומלץ על הטלת עונש מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

הנאשם 3

נאשם זה, רווק בן 25, מועסק כאלונקאי בבית-חולים כרמל. מאז ביצוע העבירה הוא מצוי בנתק מאחיו. הוא בגר 12 שנות-לימוד ועובד בחדר-ניתוח בבית-חולים למעלה מ-7 שנים. הוא עבר להתגורר בשכונת הדר, שכן רצה להתרחק מהשכונה בה גדל. הוא לוקח אחריות על המעשה אך אין לו הכלים המספיקים לצורך הבנת התנהלותו. הוא התערב באירוע לאחר שראה שאחיו נפל, השתתף באירוע באורח אקטיבי. הוא נעצר מספר חודשים לאחר האירוע, כשהגיע לתחנת המשטרה משנודע לו, לטענתו שהוא דרוש לחקירה.

שירות המבחן העריך כי ברקע להתנהגותו הפסולה של נאשם זה אין למצוא הזדהות עם נורמות וערכים עברייניים, אלא גורמים רגשיים כגון פזיזות, חוסר-בשלות, קושי בוויסות דחפים, צורך לרצות את האחר וקושי בהפעלת שיקול-דעת. היום, הוא מתמודד עם תחושות של חרטה ובושה, של התמודדות עם מחירי התנהגותו עליו ועל סביבתו, חסר דפוסי חשיבה והזדהות אנטי-סוציאליים. צוין עוד, כי מדובר בעבירה שאיננה מאפיינת את אורחות-חייו ושהערכת המסוכנות להישנות עבירה דומה בעתיד נמוכה.

הוא הביע רצון ונכונות לשתף פעולה עם גורמי הטיפול ומביע מוטיבציה לפעול לשיפור מצבו ולהיכנס לתהליך טיפולי שיעזור לו לנתח את מצביו הרגשיים ולבחור תגובותיו בהתאם.

לפיכך, הומלץ להטיל עליו צו מבחן למשך 18 חודשים במהלכם הוא ישתלב במערך הטיפולי בשירות; עוד הומלץ על הטלת 250 שעות של עבודה לתועלת הציבור ב"עמותת אלווין" בחיפה כעוזר מדריך. עוד הומלץ להטיל עליו מאסר על-תנאי ופיצוי למתלונן.

טיעוני הצדדים

התביעה

בא-כוחה המלומד של המאשימה עמד בסיכומיו על הערכים החברתיים, שנפגעו כתוצאה מביצוע מעשיהם של הנאשמים ועל הנסיבות המחמירות הניכרות בהם: העובדה שהנאשם 1 היה הדמות הדומיננטית אך גם על כך שחלקו של הנאשם 3 משמעותי מאוד ועל כך שמעשיו של הנאשם 2 חמורים ביותר. ב"כ המאשימה עמד על הנזק הממשי שנגרם למתלונן והבא לביטוי הן בתעודות הרפואיות הן בתסקיר הקרבן, על הנזק אשר צפוי היה להיגרם אלמלא תושייתה של אשת-המתלונן, ועל המניע לביצוע העבירות: סכסוך על חנייה.

לאחר שסקר פסיקה מקובלת בכגון דא, טען ב"כ המאשימה שראוי לקבוע מתחם ענישה הנע בין 2 לבין 4 שנות מאסר למעשיו של הנאשם 1 ומתחם הנע בין 18 לבין 36 חודשי מאסר בפועל לנאשמים 2-3. התובע עתר להטלת עונשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן גם כן.

ההגנה

ב"כ הנאשם 1

מטעם הנאשם 1 התבקשתי להסתפק בהטלת צו מבחן ופיצוי מתון, לצד מאסר על תנאי ולחלופין להטיל מאסר בעבודות שירות. הסנגור המלומד סבר שאין זה נכון לקבל את המלצת שירות המבחן בעניינו של מרשו (העדר המלצה טיפולית) כפשוטה; משהנאשם הודה במיוחס לו מכיר בבעייתו ומוכן לטפל בה, ראוי היה לקבוע נזקקות טיפולית וצורך בשיקום. הסנגור ציין, שהנאשם מוכן היה לערוך סולחה מול המתלונן אך הדבר לא הסתייע מפאת פערים כספיים. לפיכך, לא היה זה נכון לקבוע שדבריו של הנאשם ביחס לשיקום נאמרו מתוך מוטיבציה חיצונית. הוא עמד על כך שמרשו שקוע בחובות ומתקשה להתפרנס ולפיכך לא הצליח להציע הצעה כספית, שתתקבל על דעת המתלונן. משמעשיו של נאשם זה – שורשיהם נטועים עמוק בדפוסי עבריינות נרכשים, ראוי היה לאפשר לו שיקום והפנייתו לנתיב של שמירת החוק. שליחתו למאסר איננה צפויה לסייע בהקשר זה. לדעת הסנגור, ראוי לקבוע מתחם עונש הנע בין מאסר על תנאי לבין 8 חודשי מאסר (ללא פיצוי). מדובר באירוע בודד, נקודתי ספונטני ובלתי-מתוכנן ללא שימוש בנשק קר כלשהו; הנזק שנגרם למתלונן איננו ברף גבוה ולא הצריך טיפולים רפואיים מורכבים. מכל הטעמים הללו, נכון לקבוע מתחם כמפורט לעיל, כך טען.

גם בתוככי המתחם, טען הסנגור, ראוי ליטול בחשבון את נטילת האחריות, ההודאה, החיסכון בזמן שיפוטי ואת מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם.

כאן המקום לציין, כי לאחר מועד שמיעת הטיעונים לעונש וטרם כתיבת שורות אלו, הנאשם 1 מסר הודעה לתיק בית המשפט, באמצעות בא כוחו, ולפיה הוא מעוניין לפצות את המתלונן בסכום של 5,000 ₪ (שיועברו, לבקשתו, מתוך 7,500 ₪ שהופקדו בקופת בית המשפט במסגרת הליך מעצרו - מ"ת 50343-12-16).

הנאשמים 2-3

סנגורם של הנאשמים 2-3 עמד על כך, שלמרשיו יוחסו עבירות קלות הרבה יותר מאלו שיוחסו לנאשם 1; המדובר בעיקר בעבירה שעניינה פציעה בנסיבות מחמירות, הקלה לאין שיעור מעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות. לכך חייבת להיוודע השלכה כאשר באים לקבוע מתחם עונש הולם. הסנגור עמד על כך, שכתב-האישום המקורי היה חמור יותר מזה המתוקן; על כך שהנאשמים נטלו אחריות מלאה על מעשיהם כבר בשלב החקירה והביעו חרטה מוחלטת כלפי המתלונן. הסנגור עמד על כך, שהנאשמים עומדים לדין לראשונה בחייהם וכי המעשים שבביצועם הורשעו לא גרמו לפגיעה קשה במתלונן. לא היה בינם לבין המתלונן סכסוך מוקדם כלשהו. באירוע לא נעשה שימוש בנשק קר, הוא לא תוכנן, המתלונן לא אושפז ואיננו חושש מהנאשמים. עוד ציין הסנגור, כי ניסיונות לערוך הסכם-סולחה כשל בשל דרישות כספיות מופרזות מצדו של המתלונן. הסנגור עמד על אורח החיים הנורמטיבי, שאותו מנהלים הנאשמים, על כך שהם התרחקו משכונת-הפשע בה גרו בעבר על-מנת להתרחק ממעורבות כלשהי בעולם זה. הסנגור הצביע על תסקירי המבחן יוצאי-הדופן שהוגשו בעניינם של השניים, פרי של שיתוף-פעולה מלא של הנאשמים עם השירות והמלמדים על רצון עז להשתקם. עונש השל"צ שהומלץ בידי שירות המבחן הוא עונש ממשי אשר יאפשר להם להמשיך ולכלכל משפחותיהם, להבדיל מעונש מאסר מכל סוג שהוא אשר עלול לדרדר את המשפחות. בית-המשפט אשר דן בסוגיות הכרוכות בתנאי שחרורם של השניים, אפשר להם לשוב לשגרת חייהם, מה שמלמד על כך שניתן לסמוך עליהם שלא ימעדו שוב.

לפיכך, התבקשתי לאמץ את המלצות שירות המבחן ביחס לנאשמים 2-3.

גם כאן המקום לציין, כי לאחר מועד שמיעת הטיעונים לעונש, הנאשמים 2 ו-3 מסרו הודעה לתיק בית המשפט, באמצעות בא כוחם, ולפיה שילם כל אחד מהנאשמים סך של 5,000 ₪ (שהופקדו בקופת בית המשפט - הוצגו אישורי הפקדה) לטובת פיצויו של המתלונן. כמו כן, שיגרו הנאשמים הנ"ל מכתב התנצלות למתלונן, במסגרתו הביעו את התנצלותם וחרטתם כלפי המתלונן, וקראו לו לפנות למזכירות בית המשפט, על מנת ליטול את הכספים שהופקדו עבורו כפיצוי.

בנוסף אציין, כי לאחר שמיעת הטיעונים לעניין העונש, החלטתי לבחון את עמדתו של הממונה על עבודות השירות הנוגעת לנאשמים 2 ו-3 דכאן. חוות הדעת הנ"ל התקבלו בתיק בית המשפט (ביום 14.9.17) ולפיהן נמצאו הנאשמים הנ"ל מתאימים לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות, הכול כפי שיפורט בהמשך.

דיון והכרעה

האירוע המתואר בכתב-האישום, שבמסגרתו גוללו פרטי העובדות הניצבות בבסיס הפרשה הנדונה כאן, הוא אירוע אלים ומיותר, פרי של התלהמות אלימה אשר יצא מכלל שליטה ולבסוף גרמה לנזקים ממשיים בגוף או בנפש לשלושה – למתלונן, לרעייתו ולבתם הקטינה.

אכן, אלמלא התערבותה רבת-התושייה של אשת המתלונן, אין ספק בעיניי שהאירוע עלול היה להמשיך ולהסלים ונזקיו, החמורים גם כך, עלולים היו להחמיר עוד יותר.

אין כלל ספק, שהנאשם 1 היה הרוח החיה בצד התוקפים. העימות מול המתלונן היה כל-כולו פרי יוזמתו; הוא היה זה שפתח בפעולה אלימה ראשונה; הוא היה זה שהסלים את האלימות מרמה של קללות איומים ודחיפות לרמה של הטחת מהלומת-אגרוף בפניו של המתלונן. דא עקא, אין ניתן לזלזל גם בחלקם של הנאשמים 2 ו-3 במעגל האלימות המתואר בעובדות כתב-האישום. הם אמנם נצטרפו אל מעגל האלימות בשלב יחסית מתקדם, אך בהחלט ייתכן שהאירוע היה גווע אלמלא הצטרפות זו. אחיזת הנאשם 3 במתלונן באורח המונע ממנו להגן על עצמו היוותה פעולה "משנה-מערכה". היא אפשרה וחוללה את האקטים האלימים יותר של המטרת אגרופים ובעיטות מצדו של נאשם 1 בפניו בפלג גופו העליון של המתלונן. הנאשם 2, אשר היה האחרון להצטרף למעגל האלים זינק פנימה לאחר שתמונת הקרב נתעכבה וכמה אנשים ניסו להתערב לטובת הפסקתו. הוא נמנע מלנקוט פעולה מרגיעה והעדיף להכות באמצעות אגרוף את אחד המנסים להפריד ואז הצטרף לאֶחָיו בתקיפתם את המתלונן.

בהחלט ניתן היה לייחס את מכלול נזקיו של המתלונן, כמפורט בכתב-האישום אחרת מהדרך בה בחרה התביעה לעשות כן, אך, משהעובדות המוסכמות על כל המעורבים (והנאשמים כולם בכלל זה) מלמדות על חלוקת הנזקים בדרך שבה תואר הדבר בכתב-האישום (שבר בעצמות-האף יוחס לנאשם 1 ואילו הנזקים האחרים – שטפי-דם במצח וסביב העין וחתך שטחי בעפעף לנאשמים כולם), גזר-הדין יינתן על-פי קווי המתאר הללו.

בפתחו של תהליך גזירת העונש ראוי לציין, שכנר לרגליי ישמשו העקרונות והכללים המותווים בסימן א'1 בפרק ו' שבחוק העונשין – הבניית שיקול-הדעת השיפוטי בענישה.

בבואי לבצע את מלאכת גזירת-הדין אעמיד לנגד עיניי את העיקרון המנחה בענישה – "קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה-העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" (סעיף 40ב לחוק העונשין).

תחילתה של משימת גזירת העונש מצויה בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירה שבוצעו בהתאם לעקרון המנחה (סעיף 40ג' לחוק העונשין). לשם כך, עליי להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

לא למותר לציין, שסיפור-המעשה הנדון במסגרת גזר-דין זה אינו אלא "אירוע אחד" כמשמעו של מונח זה בסעיף 40יג(א) לחוק העונשין, וכן כמשמעותו בפרשנות שניתנה למונח זה בפסיקת בית-המשפט העליון (ראו לעניין זה למשל: ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל, מפי כב' השופטת ברק-ארז, ניתן ביום 29.10.14; ע"פ 9308/12 עיסא נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 30.7.15).

נעמוד, אפוא, תחילה על הערכים החברתיים, שבהם פגעו מעשי הנאשמים. בהקשר זה אין כלל צורך להפריד ענייניהם של הנאשמים השונים. מעשיהם פגעו בערכים החברתיים הידועים, שעניינם בזכותו של אדם לשלמות גופו ולבריאות; זכותו של אדם לשלוות-הנפש וכן זכותו של הציבור לחיות בשלום ולהיות מוגן ממתקפות אלימות ושלוחות-רסן. מידת הפגיעה בערכים המוגנים הללו שונה עת מתייחסים לנאשם 1 ולנאשמים האחרים.

במקרהו של נאשם 1 עניין לנו בפגיעה ממשית באינטרסים הללו. הנאשם 1 פתח באלימות כלפי אדם, אשר לא התגרה בו; הוא הפליא בו מכותיו למשך תקופת-זמן ממשית; הוא גרם לו לחבלה חמורה (שבר בבסיס האף ונזקים משמעותיים אחרים); הנאשמים 2 ו-3 פגעו בערכים המוגנים במידה בינונית. כמפורט לעיל, מעורבותם באירוע האלים היתה ממשית וניתן לראותם כשותפיו של הנאשם 1 בחלקים משמעותיים מהאירוע. דא עקא, משבהתאם לעובדות כתב-האישום, יוחסה להם (בצוותא עם הנאשם 1) המטומות במצח וסביב העין וחתך שטחי בעפעף – פציעות שאינן חמורות מאוד אליבא דכולי עלמא, ניתן לראותם כמי שפגיעתם בערכים המוגנים בינונית.

מדיניות הענישה הנוהגת בכגון דא מחמירה. בתי-המשפט עמדו לא פעם על כך, שראוי להטיל ענישה חמורה על מי שנוקט בתת-תרבות האגרוף על-מנת לפתור סכסוכים. עמד על כך כב' השופט מ' מזוז, במסגרת ע"פ 3799/14 כאמל אבו שנב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 17.8.15) בציינו כדלהלן:

"בית משפט זה עמד לא פעם על כך שחברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם התופעה של יישוב סכסוכים בדרך של אלימות....תופעה זו חותרת תחת הסדר החברתי ופוגעת בערך היסוד בדבר זכותו של כל אדם לשלמות גופו (ראו למשל: ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן, פסקה 21 (10.11.2009); ע"פ 5794/13 מדינת ישראל נ' שיכה (2.4.2014); ע"פ 2161/13 חבשי נ' מדינת ישראל (16.5.2013)). לבתי המשפט תפקיד משמעותי במאמץ החברתי למיגור נגע זה, בין היתר על ידי מסר ברור של העדר סובלנות כלפי תופעות כאלה באמצעות ענישה משמעותית ומרתיעה, תוך מתן משקל ממשי לשיקולי הרתעת היחיד והרבים אל מול שיקולים אישיים".

על מנת לשרטט כדבעי את מתחם העונש ההולם בעניינם של הנאשמים, עיינתי בפסיקה רחבה העוסקת בעבירות בגינן הורשעו אלו. ככלל, בתי-המשפט מוקיעים, על-ידי הטלת עונשי מאסר ממושכים, נקיטת פעולות אלימות הגורמות לפציעה או לחבלה ממשית, בפרט מקום בו נעשה הדבר בהצטרפות של כמה בצוותא חדא. יחד עם זאת, עולה, כי מדיניות הענישה, בתחום זה של עבירות הגורמות חבלה חמורה; פציעה בנסיבות מחמירות ותקיפה סתם, כוללת מנעד רחב של רמות ענישה - הנקבעת כפועל יוצא מנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה.

עבירת חבלה חמורה בניגוד לסעיף 333 לחוק העונשין (נאשם 1):

כך למשל, בפרשה שנדונה במסגרת ע"פ 8378/09 טורוסיאן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 16.2.10) דחה בית המשפט העליון ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, במסגרתו הושת על המערער עונש מאסר בן 12 חודשים לריצוי בפועל. עונש זה הוטל על המערער בגין ביצועה, על פי הודאתו, של עבירה שעניינה חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין. עובדות מקרה זה לימדו, כי המערער עבד כמציל בחוף געש, ואותה עת עסק אחיו, בהשכרת כסאות בחוף. באותו מקום פעל פונדק, בו נהג המערער לאכול ומשלא קיבל את הזמנתו במהרה החל להשתולל. בתגובה, הורה אחד הבעלים של הפונדק (המתלונן) לעובדיו, שלא לספק מזון למערער ואחיו. משהבין המערער כי האוכל שהזמינו לא סופק להם, הוא דחף את המתלונן למטבח, הלם בו עם אגרופיו, הפיל אותו ובעט בו. גם אחיו לא נשאר חייב ותקף עובד של המקום. כתוצאה מתקיפתו של המערער נגרמו למתלונן חבלות קשות בארובת עין ימין.

בפרשה שנדונה במסגרת ע"פ 6696/09 דאוטוב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.11.09) דחה בית המשפט העליון ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, במסגרתו הושת על המערער עונש מאסר בן 20 חודשים לריצוי בפועל. עונש זה הוטל על המערער בגין ביצוען, על פי הודאתו, של עבירות שעניינן חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. עובדות מקרה זה לימדו, כי המתלונן הנו אדם הסובל משיתוק בפלג גופו התחתון ומרותק לכיסא גלגלים. במהלך ביקורו של המתלונן בביתו של המערער פרץ ויכוח בין המערער למתלונן במהלכו הם קיללו זה את זה. בהמשך, תקף המערער את המתלונן תוך שהוא בועט בחזהו. כתוצאה מכך נפל המתלונן מכיסאו, ובעודו שוכב על הרצפה הוסיף המערער לבעוט בו בחלקי גוף שונים. המתלונן הובהל בעקבות כך לבית חולים, שם נמצא כי הוא סובל משבר בצוואר הירך ומחבלות נוספות, דבר שחייב ניתוח ואשפוז ממושך ביותר.

בפרשה נוספת שנדונה במסגרת ע"פ 2138/13 אבו קווידר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.6.13) דחה בית המשפט העליון ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, במסגרתו הושת על המערער עונש מאסר בן 18 חודשים לריצוי בפועל. עונש זה הוטל על המערער בגין ביצועה, על פי הודאתו, של עבירה שעניינה חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין. עובדות מקרה זה לימדו, כי על רקע סכסוך במקום עבודתו של המערער, נסעו שניים מהעובדים אל ביתו, על מנת להתעמת עמו. האחד, קרא למערער לצאת מביתו, וכך החלו דין ודברים בין השלושה. השניים החלו תוקפים את המערער. בתגובה, המערער דקר את אחד מהם בגבו, בשכמה ובידו באמצעות חפץ חד. מיד לאחר מכן, השליך המערער את החפץ החד, ונס מהאזור. כתוצאה ממעשיו של המערער, אושפז המתלונן בבית חולים למשך יומיים, נגרמו לו חתכים, והוא נזקק לניתוח ותפרים.

ראו בנוסף גם: ע"פ 8029/12 מחרום נ' מדינת ישראל (ניתן 30.5.13) - במסגרת פרשה זו הושתו 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בגין ביצוען של עבירות שעניינן חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין ותקיפת עובד ציבור לפי סעיף 380א(ב) לחוק העונשין; ע"פ 1737/10 עבד אלנקיב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 20.9.10) - במסגרת פרשה זו הושתו על הנאשם 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל; ת"פ (מחוזי חיפה) 6751-08-09 מדינת ישראל נ' זקס (ניתן ביום 30.12.09) - במסגרת תיק זה הושתו 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל בגין ביצועה של עבירה שעניינה חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין.

עבירת הפציעה בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיפים 334 ו 335(א)(2) לחוק העונשין (שלושת הנאשמים) ועבירת התקיפה סתם בניגוד לסעיף 379 לחוק העונשין (הנאשם 2):

בהתייחס למדיניות הענישה הנהוגה ביחס לסעיפי העבירות דלעיל, ראוי לציין, כי עבירות אלו נדונות בדרך כלל בבתי משפט השלום - שהרי העונש המרבי למי שמבצע פציעה בנסיבות מחמירות (ביצוע הפציעה בצוותא או כשהעבריין נושא נשק חם או קר) עומד על שש שנות מאסר (כפל העונש ביחס למי שמבצע את עבירת הפציעה לבדו שלא באמצעות נשק חם או קר, כאמור בסעיף 334 לחוק העונשין).

כך למשל, בפרשה שנדונה במסגרת רע"פ 1601/14 פרץ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 3.3.14) דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בקריות. בית משפט השלום בקריות גזר על המבקש עונש מאסר בן 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל בגין ביצוען, על יסוד הודאתו, של עבירות שעניינן פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 ו- 335(א)(1) לחוק העונשין; ותקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין. עובדות מקרה זה לימדו, כי בעת היציאה ממקום בילוי תקף המערער (הנעדר עבר פלילי) את המתלונן, בכך שדחף אותו והשליך לעברו אבן שהחזיק בידו, אך האבן לא פגעה במתלונן. בהמשך, תקף המערער את המתלונן באמצעות בקבוק עשוי זכוכית בכך שהכה בו בפניו. כתוצאה מהתקיפה, נגרמו למתלונן שני פצעים סביב עין שמאל, פצעים חודרים את העור ואת תת העור.

בפרשה שנדונה במסגרת רע"פ 4573/11 לפידות נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.9.11) דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה. בית משפט השלום בחדרה גזר על המבקש (ללא עבר פלילי) עונש בן 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות בגין ביצועה של עבירה שעניינה פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 ו- 335(א)(1) לחוק העונשין. עובדות מקרה זה לימדו, כי במהלך ויכוח בין המבקש לבין המתלונן, נטל המבקש סכין (שאורך להבה הוא כ-17 ס"מ). עם התפתחותו של עימות פיזי בין המבקש למתלונן, דקר המבקש את המתלונן באמצעות הסכין בצווארו, באוזנו ובידו. עקב הדקירה, נדרש המתלונן לטיפול רפואי ואף אושפז בבית חולים.

במסגרת תיק פלילי 9992-05-10 מדינת ישראל נ' גבאי (ניתן ביום 24.2.11) גזר בית המשפט המחוזי בחיפה על הנאשם עונש מאסר בן 6 חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות בגין ביצוען, על יסוד הודאתו, של עבירות שעניינן פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 ו- 335(א)(1) לחוק העונשין; שיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין; והדחה בחקירה עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין. אלו הן עובדות המקרה, המתלונן (בהיותו שיכור) הגיע לחצר ביתו של הנאשם (בעל עבר פלילי), ושם התפתחה ביניהם קטטה במהלכה תקף הנאשם את המתלונן במקל בכל חלקי גופו. בהמשך, יצאו גם שני בניו של הנאשם מביתם ואף הם היכו את המתלונן. הנאשם נשך את המתלונן בזרועו. הנאשם ביקש מאחד מבניו בקבוק זכוכית ומשקיבלו ניפץ אותו וחתך את המתלונן ברגליו ובכף ידו השמאלית. המתלונן הובהל לבית החולים כשהוא סובל מחתכים רבים ועמוקים בגפיו, חיתוך חלקי בשרירים, חתכים ביד שמאל, המטומות מרובות וסימני חתכים בעור ובקרקפת.

ראו בנוסף גם: רע"פ 2781/15 מחאמיד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 27.4.15) - במסגרת פרשה זו הושתו 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בגין ביצועה של עבירת שעניינה פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334 ו- 335(א)(1) לחוק העונשין; רע"פ 8716/13 דיאב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 13.8.14) - במסגרת פרשה זו הושתו 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בגין ביצוען של עבירות שעניינן פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334 ו- 335(א)(2) לחוק העונשין, תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין והיזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

מכאן, אפנה לבחון את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ט לחוק העונשין).

התכנון שקדם לביצוע העבירה

בעניין זה ראוי להבחין בין הנאשם 1 לבין הנאשמים 2 ו-3. הנאשם 1, בהתאם להשתלשלות העניינים המפורטת בעובדות כתב-האישום נקלע אמנם לעימות בלתי-מתוכנן עם המתלונן; דא עקא, שבמהלך עימות זה נערכו הפסקות, אשר בהחלט אפשרו לדעתו להתקרר עליו. חרף זאת, הוא יזם פעילות אלימות נוספת ולא חדל ממנה עד אשר אולץ לעשות כן לאחר שרוסס לעברו גז פלפל.

לפיכך, אין ניתן לראות בפעולתו כפעולה ספונטנית.

שונים הדברים בכל הנוגע לנאשמים 2 ו-3, אשר נזעקו למקום בשמעם שאחיהם מצוי בעיצומה של תגרה והצטרפו אליו באורח ספונטני.

חלקו של כל אחד מהנאשמים באירוע

חלקו של הנאשם 1 באירוע היה עיקרי. לעומת זאת, חלקם של הנאשמים 2 ו-3 היה פחות מהותי; הדברים בוודאי נכונים ביחס לנאשם 2, אשר הצטרף בשלב מאוחר יחסית של האירוע אך גם במידה מסוימת לגבי הנאשם 3, אשר הצטרף לתגרה לאחר שזו הייתה בעיצומה.

הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה והנזק שנגרם בפועל

אכן, אלמלא הופסק האירוע בשלב בו הופסק, אין ספק בעיני שהנזקים אשר נגרמו למתלונן היו חמורים עוד יותר מאלו שנגרמו לו. בפועל, נגרמו לו חבלות ממשיות וכן נזק נפשי מהותי, כמפורט בתסקיר הקרבן. נזק נפשי נגרם לאשתו של המתלונן ולבתו הקטינה.

הסיבות שהביאו את הנאשמים לבצע את העבירות

הנאשם 1 נקלע לריב בגין מקום-חנייה אשר היה במחלוקת בינו לבין המתלונן וסירובו של המתלונן "להתקפל" בפניו בעניין זה. הנאשמים 2 ו-3 עשו את שעשו מתוך מגמה לסייע לאחיהם, אשר נקלע לתגרה והיה מעורב בה.

הנאשמים כולם הבינו את מעשיהם יכולים וחייבים היו להימנע מלבצעם.

אכזריות אלימות והתעללות בנפגע עבירה

מקרא תיאור האלימות הקבוצתית אשר הופעלה נגד הנאשם מחייבת את הממצא שלפיו האמור במעשים, שבוצעו באכזריות ובאלימות חמורה אשר הותיר אותותיו בנפשו של המתלונן.

המעשים בוצעו בצוותא חדא על החומרה הרבה הנלמדת מכך. באורח זה, זכו הנאשמים לעדיפות פיזית מרחיקת הלכת על-פני המתלונן.

קביעת מתחם העונש ההולם

הנאשם 1

בהתחשב בערכים המוגנים שבהם פגעו מעשיו של הנאשם, במידת הפגיעה בהם במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע המעשים, ראוי לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין 12 לבין 36 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים.

הנאשמים 2 ו-3

בשים לב לחלקם של הנאשמים הללו באירוע ראוי לקבוע מתחם ענישה הנע בין 6 לבין 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל לצד עונשים נלווים.

הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות (סעיף 40יא לחוק העונשין).

כעת הגיעה השעה לגזור לכל אחד מהנאשמים את עונשו, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות.

הנאשם 1

עונש מאסר חמור יפגע בנאשם; משפחתו (אימו שעימה הוא מתגורר) שרויה במצוקה כלכלית ומובן שמאסרו יפגע בה. הנאשם נטל אחריות על מעשיו אף כי שירות המבחן רואה בנטילת אחריות זו פורמלית בלבד ומזהה, לפיכך, סיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד. גם נכונותו לטיפול הוערכה כנובעת ממוטיבציה חיצונית ולא כהירתמות אותנטית. הנאשם הודיע, כי הוא מעוניין להתנצל באוזני המתלונן ולפצותו אך לדבריו, הדבר לא הסתייע לנוכח דרישותיו הכספיות הגבוהות של הנאשם. הנאשם הודה באשמה שיוחסה לו מה שחסך זמן שיפוטי ניכר כמו גם את העדת המתלונן, את רעייתו ואולי אף את בתו. אין ספק שנסיבות חייו הקשות של הנאשם הינן בעלות הקרנה על מעורבותו באירוע המתואר כאן. עברו של נאשם 1 איננו נקי. הוא הורשע בעבר בעבירת אלימות אותה ביצע כלפי שוטר כמו גם בעבירות של בריחה ממשמורת ושיבוש הליכי משפט. בבואי לגזור דינו של נאשם זה מצאתי לנכון לשקול את הצורך להרתיע את הנאשם מביצוע מעשי-אלימות בעתיד (סעיף 40ו' לחוק העונשין) לנוכח המלצת שירות המבחן, ואת הצורך להרתיע את הרבים (סעיף 40ז' לחוק העונשין) בהתחשב בנפיצות סוג העבירה בו מדובר והצורך למגרו בהיותו "מכת מדינה".

לבסוף, לאחר שקלול כל השיקולים דלעיל מצאתי לנכון להטיל על הנאשם 1 עונשים כדלקמן –

א. 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו הסגור.

ב. 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת אלימות (למעט עבירה שעניינה קטטה) במשך 3 שנים.

ג. פיצויים לטובת המתלונן בסך של 25,000 ₪ (בשים לב לאמור בתסקיר הקרבן שהוגש לעיוני כמפורט לעיל). בהתאם לבקשת הנאשם מתוך סכום זה, ינוכה סך של 5,000 ₪ מתוך הכספים שהופקדו בקופת בית המשפט מטעמו במסגרת הליך המעצר.

הנאשם 2

נאשם זה עובד כסוכן-מכירות בעבודה קבועה ויציבה. אין ספק, שהטלת עונש מאסר ממש מכל סוג שהוא יפגע בו פגיעה קשה ובכלל זה ביכולתו להשתכר. משהוא נשוי ואב לשתי בנות קטנות מאוד, עונש שכזה יגרום פגיעה ביכולתו לפרנס את משפחתו. פועל יוצא של ביצוע העבירה וההליכים אשר התנהלו בעקבותיה ניתק נאשם זה מאחיו, הוא פיתח תחושות אשמה מוגברים, מצב רגשי קשה ואובדן הנאה מה שחייבו בטיפול רפואי מתאים. הנאשם נוטל אחריות מלאה על העבירות, חש חרטה ובושה, מכיר בחומרת מעשיו ומעוניין בקבלת טיפול. גם כאן, הניסיונות לערוך "סולחה" מול המתלונן ומשפחתו כשלו. הנאשם הודה באשמה ובכך הביע את חרטתו הכנה וכן חסך זמן שיפוטי ניכר. נסיבות חייו הקשות בהחלט תרמו להתנהגותו. עברו הפלילי נקי. אינני סבור שיש מקום להחמיר בעונשו של הנאשם מפאת הצורך להרתיעו באורח אישי או להחמיר עימו לצורכי הרתעת הרבים בהתחשב בצורכי שיקום, הגוברים במקרה זה.

שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם עונש שירות לתועלת הציבור ולהימנע מלהטיל מאסר. סבורני שהמלצה זו, אף כי היא בוודאי מיטבית במישור השיקומי הטהור, איננה מאוזנת. מתחם העונש ההולם בעניינו של נאשם זה נע כאמור לעיל בין 6 לבין 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל. לפיכך, הימנעות מהטלת מאסר ממשי בכגון דא חורגת מהמתחם שנקבע. לא סברתי שזהו מהמקרים החריגים ביותר, המנויים בסעיף 40ד'(א) לחוק העונשין. אמנם, בהתאם להערכת שירות המבחן, קיים סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם. דא עקא, שבעיניי עניין לנו כאן במעשי עבירה בעלי חומרה יתירה ואיזון ראוי בין חומרת העבירה וצורכי ההרתעה לבין הצורך לסייע בשיקומו של הנאשם אינו מוביל להצדקת חריגה כאמור. [ראו לעניין זה למשל: רע"פ 3250/16 שימחייאב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 20.4.16); רע"פ 4218/15 אמסלם נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.6.15); רע"פ 1787/15 עמר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 24.3.15)].

לבסוף, ולאחר שקילת מכלול השיקולים הצריכים לעניין מצאתי לנכון להטיל על הנאשם 2 עונשים כדלקמן-

א. 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

את עבודות השירות ירצה הנאשם במקום עבודה - "יד עזר לחבר" המצוי בכתובת: רח' קסל 4, חיפה.

עליו להתייצב לריצוי עונשו ביום 21.11.17, שעה 8:00, ביחידת עבודות שירות, מפקדת מחוז צפון, רח' הציונות 14, טבריה.

אני מזהיר את הנאשם כי במהלך עבודות השירות עליו לעמוד בכל תנאי העסקתו במסגרת זו. התנהגות בניגוד לאמור תהווה עילה להפסקה מנהלית של ריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות. משמע, מאסרו יומר לריצוי מאחורי סורג ובריח.

ב. 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים עבירה שיש בה יסוד של אלימות (למעט תגרה).

ג. פיצויים לטובת המתלונן בסך של 15,000 ₪ בניכוי סך 5,000 שהופקדו עבורו בקופת ביהמ"ש.

ד. הנאשם יושם בפיקוח שירות המבחן למשך שנה.

הנאשם 3

גם לגבי נאשם זה, צפוי עונש מאסר אשר יוטל עליו, לפגוע בו פגיעה קשה. האמור בבחור צעיר, בן 25 המועסק כאלונקאי בבית-חולים מזה 7 שנים. כתוצאה מהרשעתו ומההליך בעקבותיו נגרמו לו נזקים ממשיים. הוא נותק מאחיו ומתקשה להתמודד עם ההגבלות שהוטלו לעליו. הנאשם נוטל אחריות מלאה על מעשיו, אשר בוצעו על רקע פזיזות, חוסר-בשלות, קשיים בוויסות דחפים וקושי בהפעלת שיקול-דעת. הוא מתמודד עם תחושות של חרטה ובושה. הערכת שירות המבחן הינה כי הסיכוי שישוב לסורו נמוכים. גם הוא לא פעל לפיצוי המתלונן או להעברת התנצלותו. עם זאת, שירות המבחן העריך כי הוא מעוניין לשתף פעולה עם גורמי הטיפול ומעוניין לפעול להשתקם כדי לטפל במצבו הרגשי.

הוא שיתף פעולה באורח חלקי עם רשויות החוק (כזכור, נמלט מהזירה והגיע לחקירה כחודשיים לאחר האירוע רק כשהודע לו שהוא דרוש לחקירה). עם זאת, משנחקר, הודה באחריותו לאירוע ונטל אחריות גם בפני בית-המשפט עת הודה, הביע חרטה כנה וחסך בכך זמן שיפוטי ניכר. לנסיבות חייו הקשות יש לטעמי, משקל בביצוע העבירה. עברו הפלילי נקי. גם בעניינו, בהתחשב בעמדת שירות המבחן לא סברתי שראוי להחמיר בעונש מטעמי הרתעת היחיד או הרתעת הרבים.

גם בהתייחס אליו המליץ שירות המבחן שאטיל עליו שירות לתועלת הציבור. שוב, האמור בחריגה ממתחם הענישה, אשר איננה מוצדקת במקרה זה, מטעמים דומים לאלו שנזכרו לעיל. משכך, לאחר קבלת חוות-דעת הממונה על עבודות השירות בעניינו של נאשם זה, אני גוזר עליו עונשים כדלקמן –

א. 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל בדרך של עבודות שירות.

את עבודות השירות ירצה הנאשם במקום עבודה - "המרכז לטניס בישראל" המצוי בכתובת: רח' צביה ויצחק 2, חיפה.

עליו להתייצב לריצוי עונשו ביום 6.11.17 שעה 8:00, ביחידת עבודות שירות, מפקדת מחוז צפון, רח' הציונות 14, טבריה.

אני מזהיר את הנאשם כי במהלך עבודות השירות עליו לעמוד בכל תנאי העסקתו במסגרת זו. התנהגות בניגוד לאמור תהווה עילה להפסקה מנהלית של ריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות. משמע, מאסרו יומר לריצוי מאחורי סורג ובריח.

ב. 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים עבירה שיש בה יסוד של אלימות (למעט תגרה).

ג. פיצויים לטובת המתלונן בסך של 15,000 ₪. בניכוי 5000 ₪ אשר כבר הופקדו בקופת ביהמ"ש עבורו.

ד. הנאשם יושם בפיקוח שירות המבחן למשך שנה.

המזכירות תמציא עותק של פסק דין זה לשירות המבחן למבוגרים ולממונה על עבודות שירות.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ח, 28 ספטמבר 2017.