התובעת השכירה לנתבעים 1 ו-2 (ארד יואב וטובאסי) נכס ששימש להם כמרפאת שיניים. ההשכרה היתה לשנתיים, וכן 2 אופציות של שנתיים כל אחת. הנתבע 3 (יואב קליינמן זעירא) חתם על ערבות לכל התחייבויות השוכרים.

הנתבעים מימשו את אחת האופציות, כך שהשכירות שהתחילה (לאחר תקופת גרייס) ביום 1.3.12 היתה אמורה להסתיים ביום 28.2.16.

על פי הסכם השכירות (סעיף 8.8 להסכם) היו רשאים הנתבעים להודיע על הפסקת השכירות עוד לפני תום תקופת השכירות, או האופציה בהודעה של 120 יום מראש.

התובעת טוענת, כי למרות שנמסר לה על כוונה להפסיק את השכירות לפני תום תקופת האופציה הראשונה, ההודעה לא נמסרה על ידי 2 החתומים על הסכם השכירות, ובפועל לא פונה הנכס אלא ביום 28.2.16 היינו בתום תקופת האופציה הראשונה. התובעת טוענת גם כי הנתבעים לא שילמו את דמי השכירות ודמי החזקה בהתאם להוראות ההסכם לחודשים דצמבר 2015, ינואר ופברואר 2016, ובסה"כ נכון ליום הגשת התביעה (שהוגשה כתביעה לסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל) 18,235 ₪. כן תובעת התובעת את הפיצוי המוסכם בהתאם להוראות ההסכם בסך 33,360 ₪. סה"כ סכום התביעה 51,591 ₪.

הנתבעים 1 ו-3 הגישו התנגדות לביצוע התביעה, בה טענו כי הם יצאו מהמושכר כדין לאחר שמסרו הודעה מראש, וכי נחתם הסכם אחר בין התובעת לבין הנתבע 2 לפיו הנתבע 2 נשאר במושכר. השיקים שניתנו עבור ההשכרה הוחלפו כנגד שיקים שנתן הנתבע 2, ולפיכך ככל שיש טענה לתקופה שהיא מעבר לתקופה בה הודיעו שהם עוזבים, יש לפנות לנתבע 2 בלבד ולא אליהם. הם טענו עוד כי בין הנתבעת 1 לנתבע 2 נעשתה שותפות שזכויות החתימה בה היו של הנתבע 3 (בשם הנתבע 1), לפיכך, ההודעה שלו על סיום ההסכם היתה מחייבת.

הנתבעים 1 ו-3 הגישו גם הודעה לצד ג' לנתבע 2 שלא התגונן ונקבע כי הם רשאים לקבל כנגדו פסק דין על כל סכום שיחוייבו בהליך זה, ככל שיחוייבו.

ההתנגדות של הנתבעים 1 ו-3 הועברה לתגובת התובעת וזו טענה, כי מכתב שכתב ב"כ הנתבעים 1 ו-3 ופרוטוקול החזרת המושכר מיום 28.2.16 שנחתמה על ידי הנתבע 3 בשם הנתבעים, מלמדים שהנתבעים כולם המשיכו להחזיק בנכס עד תום התקופה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נתתי לנתבעים 1 ו-3 רשות להתגונן, ואולם זאת כנגד הפקדת סכום של 35,000 ₪ וזאת מחמת כך שמכתב ב"כ הנתבעים 1 ו-3 מלמד שהנתבעים לא עזבו במועד בו הם טוענים שעזבו כמו כן מתוך פרוטוקול החזרת המושכר מיום 28.2.16, שהנתבע חתום עליו בשם הנתבעים, ניתן ללמוד שהנתבע 3 (ממילא גם נתבעת 1) החזיקו בנכס עד מועד פינוי הנכס.

הנתבעים הפקידו את הסכום שהיווה תנאי למתן רשות להתגונן והמציאו תצהירי עדות ראשית. בישיבת קדם המשפט הצעתי לצדדים שהנתבעים 1 ו-3 ישלמו את דמי השכירות אך לא את הפיצוי המוסכם. בשלב ראשון, התובעת הסכימה והנתבעות ביקשו לשלם רק את קרן שכה"ד ללא הריביות המתחייבות מההסכם, ואולם לאחר כחודש הודיעו הנתבעים שהם מסכימים אך אז התובעת לא הסכימה ונשמעו הראיות.

לאחר שמיעת הראיות מסקנותי היא כדלקמן:

1. הסכם השכירות נחתם על ידי נתבעת 1 ונתבע 2 כאשר החיובים הם ביחד ולחוד.

2. בניגוד לנטען על ידי הנתבעים 1 ו-3 לא הוכח כי נחתם הסכם שכירות נוסף בין התובעת לנתבע 2 לאחר שהנתבעים 1 ו-3 הודיעו על כוונתם לסיים את השכירות.

3. המועד לו טוענים הנתבעים 1 ו-3 שבו הסתיימה השכירות מבחינתם, לאחר שנמסרו על כך הודעה מראש, נסתר על ידי מכתב מאוחר יותר של ב"כ הנתבעים הללו שלפיו השכירות תסתיים בתום תקופת האופציה הראשונה (מכתב מחודש אוגוסט 2018).

4. פרוטוקול החזרת המושכר ביום 28.2.16 (נספח ה' לתביעה) נחתם על ידי נתבע 3 בשם הנתבעים כולם (בשם השוכרים). גם ענין זה מוכיח כי הנתבעים 1 ו-3 המשיכו להחזיק במושכר עד יום החזרתו. אמנם ככל הנראה וכפי שעולה מהמסמכים שצורפו להתנגדות, כבר במהלך תקופת הסכם או האופציה התגלו סכסוכים בין הנתבעים בינם לבין עצמם, ואולם בפועל לא נעשתה החזרה מסודרת של המושכר בהסכמת כל השוכרים אלא ביום 28.2.16 וזו כאמור נחתמה על ידי נתבע 3 ולא על י די נתבע 2.

התוצאה אפוא שטענת הנתבעים 1 ו-3 לפיה המושכר פונה על ידם קודם למועד הפינוי בפועל, בתום 120 יום מהמועד בו הודיעו על פינוי, לא הוכחה. ההפך הוא הנכון, הוכח הן ממכתבו של ב"כ הנתבעים 1 ו-3 מחודש אוגוסט 2015 והן מפרוטוקול החזרת המושכר כי הנתבעים נשארו בנכס עד מועד החזרתו בפועל.

חרף האמור, אין להתעלם מכך שהתובעת בעצמה או באמצעות מי שניהל עבורה את המבנה בו מצוי הנכס ידעו על הסכסוך בין הנתבעים בינם לבין עצמם ואף הסכימו להחליף את השיקים שניתנו עבור השכירות בשיקים של הנתבע 2 (או אביו) והחזירו את השיקים שניתנו במעמד חתימת ההסכם, בשל כך נראה כי יש מקום לעשות שימוש בסמכות בית המשפט ולהפחית את סכום הפיצוי המוסכם שיגבה מהם (אך לא מהנתבע 2 ככל שניתן או שינתן פס"ד נגדו בהעדר הגנה).

אני מקבל אפוא את התביעה אך מפחית את סכום הפיצוי המוסכם כך שהסכום שהופקד על ידי הנתבעים 1 ו-3 בסך 35,000 ₪ (על פרותיו ככל שישנם) יועבר על ידי המזכירות לב"כ התובע וסכום זה יהווה את סכום פס"ד כשהוא כולל כבר הוצאות ושכ"ט עו"ד.

המזכירות תעביר אפוא את הסכום שהפקידו הנתבעים על פרותיו לב"כ התובע וסכום זה יהיה סכום פסק הדין כך שבהעברתו מילאו הנתבעים 1 ו-3 אחר הוראות פסה"ד.

בהתאם להחלטתי מיום 2.5.18 ניתן בזה פס"ד נגד הנתבע 2 בהודעה לצד ג' שנשלחה לו ע"י הנתבעים, ואני מחייבו לשלם לנתבעים 1 ו-3 כל סכום שהם ישלמו לתובעת לפי פסק דין זה ובנוסף גם בשכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪. כיון שהנתבעים שילמו את הסכום פסה"ד שכן הסכום שהפקידו יועבר לתובעת , רשאים הנתבעים לפתוח תיק הוצל"פ נגד צד ג (הנתבע 2).

בסיומו של פסה"ד מבקש אני להתנצל בפני הצדדים. ככל הנראה מחמת טעות סיכומי הנתבעים שהיו אמורים להיות מוגשים לאחר סיכומי התובעת לא נסרקו במועד, כך שהתובעת הגישה סיכומי תשובה עוד לפני שסיכומי הנתבעים נסרקו למערכת הנט. רק לאחר מכן נסרקו סיכומי הנתבעים וככל הנראה לא נוצרה משימה בעקבות סיכומים אלה שנסרקו ביום 6.5.19, לפיכך פסה"ד ניתן רק עתה.

ניתן היום, ג' כסלו תש"פ, 01 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.