מבוא

1. בפני בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי חיפה כימיקלים בע"מ (להלן: "המבקשת") על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת שולמית ברסלב) מיום 02/03/17 בת"א 56964-03-15, במסגרתה דחה בית משפט קמא שלוש בקשות מקדמיות שהגישה המבקשת, ובכללן את בקשת המבקשת להורות על התייצבות היועץ המשפטי לממשלה ואת בקשותיה לזימון עדים מטעמה.

2. בהחלטה, שניתנה ביום 02/0417, נקבע, כי הבקשה מצריכה תשובה בכתב, וניתנה למשיבה שהות להגיש תשובה לבקשה תוך 20 יום. לאחר שהמשיבה הגישה את תשובתה לבקשה, ביקשה המבקשת, כי ייקבע מועד לדיון ו/או לחילופין, כי תינתן למשיבה האפשרות להגיש תשובה לתגובת המשיבה בבקשת רשות הערעור. לפיכך נקבע בהחלטה שניתנה ביום 18/05/17 דיון ליום 04/06/17, על מנת לאפשר לצדדים להשלים את טיעוניהם בעל פה.

תמצית התשתית העובדתית

3. תשתית עובדתית מפורטת נסקרה בכתבי הטענות מטעם הצדדים ובהחלטת בית משפט קמא. בתמצית ייאמר, כי בתי זיקוק לנפט בע"מ (להלן: "המשיבה") הגישה ביום 26/03/15 תביעה לפינוי מושכר בסדר דין מהיר, שנתמכה בתצהירה של עו"ד גב' מיכל מינצ'ר לפינויה של המבקשת מן המקרקעין הידועים כחלקים מתוך חלקות 11, 19 ו-21 בגוש 11624 במפרץ חיפה, המהווים חלק מן המתחם הידוע כמתחם בז"ן.

4. המשיבה הגישה את התביעה לאחר שנוכחה לדעת, כי המבקשת לא נוקטת כל פעולה על מנת להיערך לפינוי המקרקעין, שעה שבהתאם להסכמי שכירות/חכירה ושטרי שכירות/חכירה, תקופות השכירות של המקרקעין הסתיימו ביום 31/12/15, למעט שטח של 54 דונם, אשר בהתאם למוסכם, היה על המבקשת לפנותו עד ליום 30/06/16.

5. בית משפט קמא דחה את בקשת המבקשת לסילוק התביעה על הסף, ואולם הורה בהחלטתו מיום 02/11/15 על העברת התובענה לפסים של תובענה רגילה.

6. במסגרת הליכים מקדמיים שניהלו הצדדים, הגישה המבקשת שלוש בקשות ובכללן: בקשה להורות על התייצבותו של היועץ המשפטי לממשלה בהליך מכוח סמכותו לפי פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש] (להלן: "פקודת ההתייצבות"), בקשה לזימון שלושה עדים: החשב הכללי במשרד האוצר, מנכ"ל משרד התשתיות האנרגיה והמים ומנהל רשות מקרקעי ישראל. כן הודיעה המבקשת, כי בדעתה לחקור בחקירה נגדית את היועצת המשפטית של המשיבה, עו"ד גב' מיכל מינצ'ר, על התצהיר שהוגש מטעמה בתמיכה לכתב התביעה המקורי, שהוגש במתכונת של תביעה לפינוי מושכר בסדר דין מהיר.

החלטת בית משפט קמא

7. בית משפט קמא דחה, כאמור, את שלוש בקשות המבקשת.

8. באשר לבקשת המבקשת להתייצבות היועץ המשפטי לממשלה, ציין בית משפט קמא, כי בהתאם לסעיף 1 לפקודת ההתייצבות, היועץ המשפטי לממשלה רשאי להתייצב בהליך המתנהל בבית משפט, אם מצא כי זכות של מדינת ישראל או זכות ציבורית או עניין ציבורי מושפעים או כרוכים או עלולים להיות מושפעים או כרוכים בהליך.

בית משפט קמא הבהיר, כי מטרת פקודת ההתייצבות היא לאפשר ליועץ המשפטי, האמון על האינטרס הציבורי, להשמיע את דברו בכל מקרה שזכות ציבורית או עניין ציבורי מושפעים מן ההליך, וזאת להבדיל מאינטרס המדינה כבעלת דין.

עוד ציין בית משפט קמא, כי בית משפט אינו מורה על זימונו של היועץ המשפטי לצורך התייצבותו כצד בהליך, אלא היועץ המשפטי לממשלה מודיע לבית משפט על רצונו להתייצב בהליך, בין ביוזמתו, ובין בעקבות פניית אדם מעוניין ליועץ המשפטי כדי שיפעיל סמכותו, וכאשר אין מניעה, כי בית המשפט ייזום פנייה ליועץ המשפטי לממשלה, ויודיע על קיום הליך, כך שהיועץ המשפטי לממשלה ישקול הגשת עמדה מטעמו בהליך.

לגוף העניין, ציין בית משפט קמא, כי לאחר שעיין בכתבי הטענות, לא מצא בשלב זה, כי העניין חורג מעניינם של בעלי הדין, וכי נדרשת התייצבות היועץ המשפטי לממשלה לשם הבעת עמדה עקרונית בעניין ציבורי בעל משמעות רחבה, אלא מבוקשת התייצבותו לשם הכרעה במחלוקת עובדתית קונקרטית, שנפלה בין הצדדים. זאת ועוד, בית משפט קמא ציין כי טענות המבקשת, לפיהן נדרשת התייצבות היועץ המשפטי לממשלה מכוח היותה של המדינה בעלת המקרקעין, ולצורך שמירה על זכויותיה, מכוח הסכם העקרונות, שנקשר בין המדינה והמשיבה ביום 24/01/2007, אינה נכונה, ונובעת מעירוב בין התייצבות היועץ המשפטי לממשלה ובין צירוף בעל דין, שכן התייצבות היועץ המשפטי לממשלה על פי פקודת ההתייצבות אינה בגין פגיעה במדינה כבעלת דין, אלא בגין פגיעה בעניין ציבורי משמעותי.

עוד ובנוסף, ציין בית משפט קמא כי הטענה לפגיעה אפשרית במדינה לא נהירה, שכן אם תתקבל טענת המבקשת בדבר העדר יריבות מאחר והמשיבה אינה בעלת המקרקעין או בעלת זכויות בהם, הרי שלא יחול שינוי במצב הקיים. לעומת זאת, אם תידחה טענת המבקשת באשר להיעדר זכותה של המשיבה לתבוע את פינויה, ובסופו של יום ייקבע כי עליה לפנות את המקרקעין, לא נהירה מהות הפגיעה בזכות המדינה, בפרט משום שלפי הסדר העקרונות, המשיבה אמורה להירשם כחוכרת לדורות של המקרקעין.

באשר לטענת המבקשת, לפיה לסילוק ידה מהמקרקעין "נודעות השלכות ציבוריות שלא לומר הרות גורל למשק הישראלי בכללותו", ציין בית משפט קמא, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר לאימות העובדות שפורטו בה, ודי בכך כדי לדחותה, מה גם שטענת בעל דין, לפיה פעילותו היצרנית במקרקעין חשובה למדינה, אין בה כדי להצדיק פנייה ליועץ המשפטי לממשלה, באופן שעשוי לגרום להכבדה יתרה על היועץ המשפטי לממשלה וכן לסרבול ועיכוב הליכים מיותר.

בית משפט קמא הוסיף וציין, כי גם בהנחה שמפעל המבקשת תורם לפעילות היצרנית של המדינה, והמדינה חפצה בפעילות זו, עדיין היה על המבקשת להוכיח, כי אינה יכולה לפעול במקרקעין אחרים, טענה שלא נטענה על ידה, ומכל מקום, לא הציגה המבקשת תימוכין שמעורבות במחלוקת סוגיות ציבוריות כבדות משקל, המחייבות את התייצבות היועץ המשפטי לממשלה לשם הגנה על האינטרס הציבורי, להבדיל מהגנה על אינטרס בעלי הדין.

בכל הנוגע לטענת המבקשת, כי התייצבות היועץ המשפטי לממשלה נחוצה לצורך פרשנות הסדר העקרונות, ציין בית משפט קמא, כי המבקשת מערבת בין צורך בזימון עדים והבאת עדויות ובין הצורך להתייצבות היועץ המשפטי לממשלה. לעמדת בית משפט קמא, זכותו של היועץ המשפטי לממשלה להביא ראיות לצורך הגנה על אינטרס ציבורי, אך תכלית ההתייצבות אינה המצאת ראיות חלף הצדדים, ולגופו של עניין חזקה על הצדדים, כי יביאו ראיות וטענות חשובות בפני בית המשפט בעצמם.

לאור כל האמור, דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת להורות על זימונו של היועץ המשפטי לממשלה.

9. בית משפט קמא דחה את בקשת המבקשת לזימון העדים: החשב הכללי, מנכ"ל משרד התשתיות הלאומיות ומנהל רשות מקרקעי ישראל בציינו, כי אין בבקשה פירוט, ולו של ניסיון לקבל תצהיר מהעדים שזימונם התבקש. עוד ציין בית משפט קמא, כי אין בבקשה תמצית עדותם הצפויה, כפי שנקבע בהחלטה מיום 02/11/15.

בית משפט קמא הוסיף וציין, כי לאור זהותם של העדים, שזימונם התבקש, אין כל טעם לגרום לזימונם של אלה, בלא שהובהרה עד תום חיוניות עדותם של העדים להליך.

עוד ובנוסף, ציין בית משפט קמא, כי הסדר העקרונות צורף לתצהירים, אין מחלוקת שהמשיבה לא פנתה לפורום המנכ"לים לקבלת אישור להגשת התביעה לסילוק יד, באשר לשיטתה, אין המדובר בעסקה המחייבת אישור על פי הסדר העקרונות, ומשכך, בהעדר הסבר, גם לא הובהר מדוע עדותם של העדים תסייע.

10. בית משפט קמא דחה את בקשת המבקשת לזימונה של היועצת המשפטית של המשיבה, עו"ד גב' מיכל מינצ'ר, וציין, כי העדה נתנה, אמנם, תצהיר בתמיכה לכתב התביעה משהוגש במתכונת של סדר דין מהיר, אך מאחר והמשיבה לא ביקשה להסתמך על תצהיר זה או להציג אותו, אין מקום להתיר את חקירתה הנגדית.

תמצית טענות הצדדים

טענות המבקשת

11. המבקשת טענה, כי שגה בית משפט קמא, שלא התיר את התייצבותו של היועץ המשפטי לממשלה כצד להליך, או בכך שלכל הפחות לא התיר את שיקול הדעת להתייצבות בידי היועץ המשפטי לממשלה, שעה שבית משפט קמא ציין בעצמו, כי אין מניעה, כי בית משפט ייזום את התייצבותו של היועץ המשפטי להליך המתנהל בפניו.

המבקשת הוסיפה וציינה, כי במחלוקת שבין הצדדים אין המדובר במחלוקת עובדתית קונקרטית, אלא בקבלת עמדתו העקרונית של היועץ המשפטי לממשלה ביחס לפגיעה פוטנציאלית בעניין ציבורי משמעותי, וביחס לזכותה של המשיבה לנהוג במקרקעי מדינה כמנהג בעלים, ועל כן היה על בית משפט קמא להורות על זימונו של היועץ המשפטי לממשלה על מנת שימסור עמדתו.

המבקשת טענה, כי משנה תוקף מקבלים הדברים לנוכח דברי בית המשפט העליון בבג"צ 4999/03 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה ואח' (28/12/05), שם מתח בית משפט עליון ביקורת נוקבת על התנהלות המדינה בפרשת בז"ן, ולעמדת המבקשת, אף בכך יש להצביע על האינטרס הציבורי בהתייצבותו של היועץ המשפטי לממשלה כצד להליך המתנהל בפני בית משפט קמא, שכן גם בעניין המתברר בפני בית משפט קמא נדרש בית משפט קמא לבחון את דרך ניהול רכושה של המדינה והגנתה על משאבי הציבור, ושעה שהגשת התביעה עלולה לעלות לכדי הפרת הסכם העקרונות, באופן שיש בו כדי לפגוע באינטרס הציבור, שכן אף לגישת המשיבה זכות הבעלות במקרקעין שייכת למדינה.

המבקשת הוסיפה וטענה, כי טענת בית משפט קמא, לפיה לא תיתכן פגיעה אפשרית במדינה לא נהירה, והיועץ המשפטי לממשלה הוא שיכול לאשש את הטענה בדבר היעדר יריבות, והיעדר זכותה של המשיבה כחוכרת לדורות של המקרקעין לפגוע בזכויותיו של צד שלישי לאור סעיף 7 להסכם העקרונות. עוד ובנוסף, נטען על ידי המבקשת, כי התייצבותו של היועץ המשפטי לממשלה אינה מכוונת להצגתן של ראיות, הגם שאין בכך כל פסול לאור שליטתו הכמעט בלעדית של היועץ המשפטי בראיות, אלא נועדה בעיקר לצורך הגנה על האינטרס הציבורי.

המבקשת טענה אף, כי לשאלת פרשנותו של היועץ המשפטי לממשלה להסכם העקרונות, שנחתם בין המדינה לבין המשיבה נודעה נפקות וחשיבות מרובה בהליך, שכן המשיבה פירטה בתצהיר שהוגש על ידי מר אבנר מימון, מנכ"ל המשיבה, את פרשנותו להסכם העקרונות, ובהקשר זה, ולצורך שמירה על זכויות המבקשת, ראוי שתישמע עמדת היועץ המשפטי לממשלה.

עוד ובנוסף נטען על ידי המבקשת שהתייצבותו של היועץ המשפטי לממשלה נדרשת גם לאור העמדה של המשיבה, לפיה שינוי ברישום נכסי המשיבה טעון אישור מראש של החשב הכללי, ולפיכך, כל שינוי במצב הזכויות, לרבות דרישה ביחס לפינוים הכולל של המקרקעין, מחייב את זימונו של היועץ המשפטי לממשלה לצורך שמירה על אינטרס הציבור.

המבקשת טענה, כי אף לקביעת בית משפט קמא, לפיה נדרשה לתמוך את בקשתה בכל הנוגע לטענתה, לפיה פינויה מן המקרקעין עשוי להיות בעל השלכות ציבוריות הרות הגורל למשק הישראלי בכללותו, בתצהיר אינה נכונה, שכן בקשתה מבוססת על נימוקים משפטיים ומסמכים שצורפו לתיק וכן על תצהיר מנהלה, שצורף בתמיכה לבקשת המבקשת לסילוק התביעה על הסף, כמו גם על תצהיר עדות ראשית, שניתן מטעמו, ואשר עמד לנגד עיני בית משפט קמא. מכאן טענה המבקשת, כי ראוי היה לקבל את עמדתו של היועץ המשפטי על מנת שיכריע במחלוקת העומדת לפני הצדדים, שכן אין המדובר בתביעת פינוי רגילה, אלא על מחלוקת הנטועה על קרקע ציבורית, שלה נודעת חשיבות ציבורית.

12. בכל הנוגע לסירובו של בית משפט להתיר לזמן לעדות את פורום המנכ"לים, טענה המבקשת, כי מדובר בהחלטה מוטעית. לעמדתה, החלטה זו אינה באה בגדר סעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) התשס"ט-2009 (להלן: "צו בתי משפט"), שכן באמצעות בחינה ערעורית מידית חלף הגשת ערעור בסוף ההליך תימנע פגיעה בצדדים וניהולו של הליך מיותר.

המבקשת הוסיפה וטענה, כי הסמכות לסרב לזמן עד צריכה להיות מופעלת בזהירות רבה ולעתים נדירות, כאמור בסעיף 1(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), וסירוב של בית משפט להורות על זימון עד יחול במקרה בו מצא בית משפט, כי אין צורך בעד, או אם ראה שהזימון נתבקש למטרה שאינה גילוי האמת, ואלה אינן נסיבות המקרה.

באשר לפורום המנכ"לים, המורכב משלושת עובדי המדינה, ציינה המשיבה, כי מדובר בעדים רלוונטיים, אובייקטיביים וחיצוניים למחלוקת בין הצדדים, שבידיהם ידע רב כדי לשפוך אור בנושאים השנויים במחלוקת, וממילא לא עמדה בפני המשיבה האפשרות להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמם.

המבקשת טענה, כי קביעתו של בית משפט קמא, לפיה לא נמסרה תמצית עדותם של פורום המנכ"לים וחיוניותם לעניין הנדון הינה תמוהה, לאור העובדה, כי מראיותיהם של הצדדים עולה, כי העדות תיסוב על הסכם העקרונות ופרשנותו. מכך, טענה המבקשת, כי טעה בית משפט קמא עת שנמנע מלאשר את זימונם של העדים מטעמים פרוצדורליים טכניים.

13. לבסוף, נטען על ידי המבקשת, כי טעה בית משפט קמא אף שלא התיר את זימונה לעדות של הגב' מיכל מינצ'ר, אשר על בסיס תצהירה הוגשה התובענה בטרם הפכה לתביעה בסדר דין רגיל. לטענת המבקשת, תמוהה העובדה, כי המשיבה אינה מבקשת עוד להסתמך על התצהיר, אולם משהיא בחרה לתמוך את תביעתה בתצהירה של הגב' מינצ'ר, הפך תצהירה של הגב' מינצ'ר כחלק מן המסמכים, המצויים בתיק בית המשפט, ומשכך, קמה למבקשת הזכות לחקור את העדה על תצהירה. עוד ובנוסף, נטען על ידי המבקשת, כי לאור הוראת תקנה 246 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), הנוגעת להסתמכות בעלי דין על ראיות, שהובאו בהליך ביניים, עומדת למבקשת הזכות לחקור את העדה בחקירה נגדית, שעה שתצהירה עדיין מצוי בתיק בית משפט קמא.

טענות המשיבה

14. המשיבה סברה, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות מנימוקיו של בית משפט קמא, ולאור העובדה שערכאת ערעור אינה מתערבת בהחלטות דיוניות של הערכאה הדיונית.

15. בכל הנוגע לטענות המבקשת להורות על זימון היועץ המשפט לממשלה הוסיפה המשיבה וטענה, כי במסגרת הליכי גילוי ועיון במסמכים נודע למשיבה, כי המבקשת פנתה כבר ביום 03/09/15 ליועץ המשפטי לממשלה במכתב מפורט, ובו ביקשה את התערבותו בהליך. לטענת המשיבה, הסתרת פנייתה של המבקשת ליועץ המשפטי לממשלה אינה מתיישבת עם תום לב, ומבליטה את התנהלותה הפסולה של המבקשת, אשר עושה ככל יכולתה לסרבל את ההליך ולעכבו על מנת לדחות את סילוק ידה מהמקרקעין.

16. באשר לטענות המבקשת בכל הנוגע להחלטת בית משפט קמא לדחות את בקשת המבקשת לזימון העדים, טענה המשיבה, כי צדק בית המשפט בהחלטתו מכוח נימוקיו, והדגישה, כי זימון עדים הוא מהעניינים המובהקים שבסדרי דין שלערכאה הדיונית שיקול דעת רחב לגביהם, ובהחלטת בית משפט קמא לא נפלה טעות המחייבת את התערבות ערכאת הערעור.

לגוף העניין, טענה המשיבה, כי עדותם של חברי פורום שלושת המנכ"לים אינה רלוונטית ואינה נחוצה לשם הכרעה בפלוגתות העומדות להכרעה, שכן הנימוק שעומד בבסיס הבקשה לזימון העדים, כאילו בהתאם להסדר העקרונות היה על המשיבה לקבל את אישור חברי פורום שלושת המנכ"לים טרם הגשת הבקשה לפינוי המבקשת מן המקרקעין, הינה חסרת יסוד, אין בה להצדיק את זימונם של העדים לאחר שהמשיבה לא פעלה על פי הוראות החלטת בית המשפט, בכל הנוגע לזימון עדים, וכאשר כל תכלית הבקשה הינה לעכב את ההליך שלא כדין. לשם שלמות התמונה, ציינה המשיבה בהגינותה, כי במועד הגשת הבקשה לזימון עדים, הותירה המשיבה את הבקשה לשיקול דעתו של בית משפט קמא, אך הוסיפה והבהירה, כי עדותם של חברי הפורום אינה רלוונטית, ולאחר שבית משפט קמא דחה את הבקשה, והמבקשת לא העלתה נימוקים חדשים, שיש בהם כדי להצדיק את התערבות בית משפט קמא, יש להותיר את ההחלטה על כנה, כאשר מצב הדברים דהיום הוא שהתיק קבוע לשמיעת פרשת הראיות ולשמיעת סיכומי הצדדים בעל פה, וזימון העדים עלול לגרום לדחיית מועד שמיעת הראיות וטיעוני הצדדים ולגרום לסחבת בבירור ההליך וסיומו.

17. המשיבה טענה, כי צדק בית משפט קמא שלא אפשר את חקירתה הנגדית של עו"ד גב' מיכל מינצ'ר בשל תצהיר שצורף לתביעה בעת שהוגשה בסדר דין מהיר, ולאחר שבית משפט קמא הורה על העברת התובענה לפסים של תביעה אזרחית רגילה. המשיבה סבורה, כי היא ראשית לבחור את זהות העדים, שיתייצבו מטעמה, ובמסגרת עדי המשיבה לא נכללה עו"ד גב' מיכל מינצ'ר.

המשיבה הוסיפה וטענה, כי אף תקנה 246א' לתקנות סדר הדין האזרחי ופסקי הדין שנזכרו בבקשת רשות הערעור, שהגישה המבקשת, אינם תומכים בטענת המבקשת לביטול החלטת בית משפט קמא, ובכל מקרה, אין המשיבה מתנגדת, כי תצהירה של עו"ד גב' מיכל מינצ'ר יוצא מתיק בית משפט קמא.

18. במסגרת הדיון, שהתקיים ביום 04/06/17, ניתנה לצדדים האפשרות לשוב ולטעון את טיעוניהם בהרחבה וכן להשיב איש לטענות רעהו, הכל כמפורט בפרוטוקול הדיון.

דיון

19. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובת המשיבה לה, ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בה כבערעור.

20. ערעורה של המבקשת נסוב כאמור על דחיית בקשות המבקשת, ובכללן, בקשתה להורות על התייצבות היועץ המשפטי לממשלה, בקשתה לזימון עדים מטעמה, ובכללם, החשב הכללי של משרד האוצר, מנכ"ל משרד התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים, ומנהל רשות מקרקעי ישראל וכן בקשתה לחקור בחקירה נגדית את היועצת המשפטית של המשיבה, עו"ד גב' מיכל מינצ'ר, אשר נתנה תצהיר בתמיכה לתביעה המקורית שהגישה המשיבה בסדר דין מהיר לפני שהוסבה לתביעה אזרחית רגילה. סוגיות אלו יידונו להלן אחת לאחת.

זימונו של היועץ המשפטי לממשלה

21. סעיף 1 לפקודת ההתייצבות, העוסק בסמכותו של היועץ המשפטי להתייצב בהליך משפטי ולהשמיע את דברו, מורה כדלקמן:

"ראה היועץ המשפטי לממשלה, כי זכות של מדינת ישראל או זכות ציבורית או ענין ציבורי מושפעים או כרוכים, או עלולים להיות מושפעים או כרוכים, בהליך פלוני שלפני בית משפט או לפני פקיד מסדר כמשמעותו בפקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין), רשאי הוא, לפי ראות עיניו, להתייצב באותו הליך ולהשמיע דברו, או להסמיך במיוחד את נציגו לעשות זאת מטעמו."

22. הלכה ידועה היא כי התייצבותו של היועץ המשפטי לממשלה למסירת עמדתו תיעשה במקרים בהם נידונות שאלות עקרוניות בעלות חשיבות ציבורית ושלהן השפעה ותחולה על ציבור רחב של מתדיינים, אשר חורגות מעבר לתחומו של המקרה הקונקרטי. כך נתן היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו בתובענות, שהכרעה בהן עשויה להביא לביטול דבר חקיקה, או שיש להן השפעה על פרשנות דברי חקיקה מרכזיים, תובענות שהכרעה בהן עשויה לגרום לפגיעה בביטחון המדינה או ביחסי החוץ מול מדינה ריבונית אחרת, הכרעות שעשויות להשפיע על הסטטוס קוו העדין הקיים בין הציבור הדתי לחילוני ועוד, שהמשותף להן כי הן מעלות סוגיות עקרוניות בעלות חשיבות ציבורית. ראה: ע"א 347/71 מיכאל סנסור נ' הקונסוליה הכללית של יוון פ"ד כו (2) 328; בש"א 723/97 בניזמן ואח' נגד שר הביטחון ואח' פ"ד נא(1) 364, בג"צ 546/81 יהודה שרגאי נגד בית הדין הרבני הגדול פ"ד לז(3) 332, עע"מ 683/13 רשות שדות התעופה נ' אליהו טויטו ואח' (03/09/15); עע"מ 7414/13 בר טן אחזקות והשקעות בע"מ נ' עיריית רמת גן ואח' (24/12/14).

23. לשם שלמות התמונה יצוין, כי אין המדובר ברשימה סגורה של מקרים, בהם ראוי שהיועץ המשפטי יצטרף להליך, ויש להותיר את העניין לשיקול דעתו של היועץ המשפטי, בהתחשב במכלול נסיבות ההליך ועל דרך של פרשנות מרחיבה.

24. סמכות ההצטרפות של היועץ המשפטי לממשלה להליך המנוהל בפני ערכאות השיפוט נועדה להגן על אינטרס הציבור, להבדיל מאינטרס אישי של מתדיין ולהבדיל מהכרעה במחלוקת עובדתית קונקרטית שנפלה בין צדדים. זאת ועוד, התייצבותו של היועץ המשפטי לממשלה נדרשת בגין פגיעה באינטרס ציבורי משמעותי, להבדיל מפגיעה במדינה כבעלת דין. כמו כן, מקובלת עליי עמדת בית משפט קמא, כי התייצבותו של היועץ המשפטי לממשלה לא נועדה לשם הבאת ראיות חלף ראיות הצדדים. חזקה על הצדדים, כי יוכלו לדאוג להביא ראיות לצורך ביסוס עמדתם בדרכים אחרות, שאינן כרוכות בהתייצבות היועץ המשפטי לממשלה כצד להליך.

25. לעת הזאת, ומקריאת כתבי הטענות של הצדדים, אכן לא עלה בידי המבקשת לבסס את טענתה, כי התייצבותו של היועץ המשפטי לממשלה נחוצה לשם הבעת עמדה עקרונית בעניין ציבורי בעל משמעות רחבה, ונראה, כי זימונו של היועץ המשפטי לממשלה מבוקש לשם הבעת עמדה ו/או הכרעה במחלוקת העובדתית והמשפטית הקונקרטית שנפלה בין הצדדים וביחוד בכל הנוגע להוראותיו של הסכם העקרונות שנקשר בין המשיבה ומדינת ישראל.

26. בנוסף, יצוין, כי אין מניעה שבית משפט ייזום פנייה ליועץ המשפטי לממשלה, יודיע לו על קיום הליך, כך שישקול את הגשת העמדה מטעמו בהליך, וזאת בשונה מבקשת המבקשת, אשר במסגרתה עתרה המבקשת להורות על זימונו של היועץ המשפטי לצורך התייצבותו כצד בהליך ובאופן שביקשה לייתר את שיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה באם הינו מעוניין להצטרף להליך, חרף העובדה ששיקול הדעת באם להתייצב להליך שמורה ליועץ המשפטי לממשלה, ולא לבית המשפט.

27. בעניינינו התברר, כי עוד ביום 03/09/15, כחצי שנה לפני הגשת בקשת ההתייצבות, פנתה המבקשת ליועץ המשפטי לממשלה באמצעות משנהו, עו"ד אבי ליכט, במכתב מפורט, לו קדמו שיחות בעל פה, כעולה מן המכתב, ובו ביקשה, כי יתערב בהליך בשם המדינה. המבקשת לא הביאה את דבר פנייתה לידיעת בית המשפט והצד שכנגד במועד הגשת הבקשה ומתן ההחלטה בה, ומכתבה נתגלה במסגרת הליכי גילוי ועיון שנעשו לאחרונה בין הצדדים, על פי הוראת בית משפט קמא. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 04/06/17, ביקשה המבקשת להמעיט ממשמעות מכתבה תוך שהתמקדה ב-11 הסעיפים הראשונים למכתב, והתעלמה מיתר סעיפיו הרבים של המכתב, 84-12, שאינו אלא פנייה ליועץ המשפטי לממשלה ולמשנהו להתערבותה של המדינה ולהתייצבותה בהליך.

בנסיבות אלה, ושעה שאין ספק כי שיקול הדעת, האם להתייצב להליך אם לאו, בהתאם להוראות פקודת ההתייצבות, מסור בידי היועץ המשפטי לממשלה ולא בידי בית המשפט, ושעה שהמבקשת פרשה בפני היועץ המשפטי לממשלה באמצעות משנהו את עמדתה המפורטת לעניין התייצבותו של היועץ המשפטי להליך ולעניין עצם קיומו של ההליך, והיועץ המשפטי לממשלה בחר שלא להודיע לבית המשפט על רצונו להתייצב בהליך לשם השמעת דברו, נשמט הבסיס תחת בקשת רשות הערעור של המבקשת בכל הנוגע לסוגיית התייצבות היועץ המשפטי לממשלה.

28. עוד ובנוסף, יצוין, כי הבקשה להתייצבות היועץ המשפטי לממשלה הוגשה בשיהוי ניכר. תביעת המשיבה הוגשה, כידוע, ביום 26/03/15, ואילו רק ביום 28/02/16, דהיינו כשנה לאחר הגשת התביעה, הגישה המבקשת את הבקשה להורות ליועץ המשפטי לממשלה להתייצב בהליך לצורך מסירת עמדתו ביחס לסכסוך הניטש בין הצדדים. ניתן לומר, כי ככל שסברה המבקשת באמת ובתמים, כי עמדת היועץ המשפטי לממשלה דרושה, נחוצה ורלוונטית לסכסוך שבמחלוקת, לא הייתה מניעה מלפניה מלהגיש את בקשתה כבר בסמוך לפתיחת ההליך. סבורני, כי השיהוי שנפל בהגשת בקשת המבקשת לזימון היועץ המשפטי לממשלה להתייצב להליך הינו ניכר ומשמעותי, ואף מטעם זה לא היה מקום להיעתר לבקשת המבקשת.

29. לנוכח כל האמור, ומבלי להתייחס לטענות המהותיות שהעלו הצדדים, והנוגעות לפרשנות הוראות הסכם העקרונות, סבורני, כי אין מקום בנסיבות העניין להורות על זימונו של היועץ המשפטי לממשלה להליך, בייחוד לנוכח העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה מודע מכוח מכתבה של המבקשת מיום 03/09/15 להליך ולטענות המבקשת בדבר ההשלכות הציבוריות של התובענה, וחרף האמור, בחר, כאמור, שלא להתייצב לדיון.

זימון העדים

30. בית משפט קמא בהחלטתו מיום 02/03/17 דחה את בקשת המבקשת שהוגשה ביום 05/06/16 לזימון העדים הבאים: גב' מיכל עבדי בויאנג'ו, לשעבר החשבת הכללית של משרד האוצר, מר שאול מרידור, מנכ"ל המשרד לתשתיות לאומיות האנרגיה והמים ועו"ד עדיאל שמרון ממלא מקום מנהל רשות מקרקעי ישראל. בית משפט קמא נימק את החלטתו בטעמים פרוצדורליים, לפיה לא נעשה על ידי המבקשת ניסיון לקבל תצהיר עדות ראשית מכל אחד מן העדים, וכי אין בבקשה תמצית עדותם הצפויה של העדים.

31. צודקת המשיבה בטענתה, כי החלטה, אשר דוחה בקשה לזימון עדים, הגם שהיא מוחרגת מתחולת צו בתי המשפט, הינה החלטה דיונית, ומשכך ככלל מוקנה לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב והתערבותו של בית משפט בסוגיות מעין אלה תעשה במשורה.

32. המבקשת אכן לא פעלה על פי ההוראות הדבקניות, הנוגעות לעניין זימון עדים, שעדותם לא הוגשה באמצעות תצהיר עדות ראשית, כפי שנקבעה בהחלטת בית המשפט מיום 02/11/15. המבקשת לא פנתה בפנייה בדואר רשום לקבלת תצהיר, לא תמכה את בקשתה לזימון העדים בתצהיר, וחשוב מכך, לא פירטה את עדותם הצפויה של העדים. הגם שעל בעלי הדין להקפיד במילוי הוראותיו של בית המשפט כדבעי, ניתן להניח שאין באפשרותה של המשיבה לקבל תצהיר עדות ראשית ממי ששימשו או משמשים כמנכ"לים של משרדי הממשלה ורשות מקרקעי ישראל, ומכאן שפנייה בכתב או בדואר רשום אל גורמים אלה לקבלת תצהיר עדות ראשית מטעמם עבור המבקשת לא היה בו כדי להועיל.

33. מבלי להביע עמדה כלשהי ביחס להוראותיו של הסכם העקרונות, עיון בכתב הגנתה של המבקשת, כמו גם בתצהיר עדותו הראשית של מנכ"ל המשיבה, מר אבנר מימון, מעלה כי הוראותיו של הסכם העקרונות, פרשנותו והשלכותיו על זכויות המשיבה, ותביעתה לפינוי המבקשת מן המקרקעין הינה סוגיה, שעומדת במחלוקת בין הצדדים. על רקע העובדה, כי הסכם העקרונות שנקשר בין המשיבה ובין ממשלת ישראל נקשר באמצעות החשב הכללי וסגן בכיר לחשב הכללי ובאמצעות מנהל רשות מנהל מקרקעי ישראל, לא ניתן לשלול, כי העדים שזימונם נתבקש ואו נציג מוסמך מטעמם יוכלו להשליך אור על הוראות הסכם העקרונות, פרשנותו והשלכותיו על הסכסוך שבין הצדדים.

בהקשר זה, חשוב להדגיש, כי הסמכות לסרב להזמין עד צריכה להיות מופעלת בזהירות רבה ולעתים נדירות. ראה: רע"א 4868/15 בנק לאומי לישראל לע"מ נ' מגי גלזר (29/07/15); רע"א 5376/12 אפולו אדקס בע"מ נ' אבי סיטבון (23/10/12). ויפים לעניינינו דבריו של בית המשפט העליון ברע"א 9055/07 שירותי בריאות כללית נ' נאדר נאצר (22/11/07):

"...כאשר מדובר בעדות שהינה בעליל לא רלוונטית רשאי בית המשפט לסרב לבקשה לזימון העד, מכיוון שמדובר בעדות ש"אין בה צורך" כלשון סעיף 1(ב) לפקודה. עם זאת די בכך שעל פני הדברים לא ניתן לשלול את הרלוונטיות של העדות – על מנת לאשרה. בהקשר זה יש גם להעיר שאין לייחד שלב זה של אישור הזימון בידי בית המשפט לבדיקה קפדנית של התועלת העשויה לצמוח לבעל הדין מן העדות..."

34. לאור האמור ולאור העובדה, כי מניעת זימונם של עדים רלוונטיים עשויה להשליך על אפשרות המבקשת לפרוש את נימוקי הגנתה ושעה שאף המשיבה הותירה את סוגית זימון העדים המבוקשים לשיקול דעת בית המשפט בתגובתה, סבורני שלא היה מקום לדחות באופן גורף את בקשת המבקשת להזמנתם של שלושת העדים בהחלטת בית משפט קמא מיום 02/03/17.

35. בהתחשב בעובדה שהבקשה לזימון העדים הוגשה עוד ביום 05/06/16, שמיעת ההוכחות טרם החלה, ולעת הזאת לא ניתן לשלול, כי קיים סיכוי שתהא לעדותם של העדים תרומה להבהרת הסוגיות שבמחלוקת, הרלוונטיות להכרעה, נכון יהיה להורות, כי בתום שמיעת העדויות, בדיון הקבוע ליום ה', ה-06/08/17, ישוב בית משפט קמא וישקול אם לאפשר למשיבה לזמן את שלושת העדים או מי מהם, או נציג מוסמך מטעמם לעדות, וזאת בישיבת הוכחות נוספת שתיקבע לצורך כך על ידי בית משפט קמא.

זימונה של עו"ד גב' מיכל מינצ'ר לחקירה נגדית

36. המבקשת מלינה, כי בית משפט קמא לא אפשר לה לחקור בחקירה נגדית את עו"ד גב' מיכל מינצ'ר. סבורני כי לגופם של דברים צדק בית משפט קמא בדחותו את בקשת המבקשת לזמן את עו"ד גב' מיכל מינצ'ר לחקירה נגדית.

37. כפי שעלה מטענות הצדדים, במקור הוגשה התביעה כתביעה לפינוי מושכר בסדר דין מהיר, בהתאם להוראות פרק טז לתקנות סדר הדין האזרחי, ובהתאם להוראות אלה צירפה המשיבה לכתב התביעה תצהיר מטעמה של היועצת המשפטית של המשיבה, עו"ד גב' מיכל מינצ'ר.

38. לאחר שבית משפט קמא הורה לצדדים להגיש את ראיותיהם במסגרת בירור התביעה בפסים אזרחיים רגילים, הגישו הצדדים את ראיותיהם, כאשר שני הצדדים אינם נסמכים על עדותה של עו"ד גב' מיכל מינצ'ר, כעדה מטעמם והמשיבה הודיעה מפורשות, כי היא אינה נסמכת עוד על תצהירה של עו"ד גב' מיכל מינצ'ר, ואינה מתנגדת להוצאת התצהיר מתיק בית משפט קמא. בנסיבות אלה, בהן המשיבה לא הגישה תצהיר עדות ראשית של עו"ד גב' מיכל מינצ'ר, והתצהיר שניתן על ידה התייתר עם שינוי מתכונת ההליך, לא ניתן להיעתר לבקשת המבקשת לזמן את עו"ד גב' מיכל מינצ'ר לחקירה נגדית על תצהירה, שאינו חלק מחומר הראיות בתיק.

39. המבקשת מפנה לתקנה 246 לתקנות סדר הדין האזרחי וכן לפסק הדין שניתן בע"א 248/79 יוסף לוי נ' ברוך אברמסון פ"ד לד(1) 663 (להלן: "פרשת אברמסון"), וטוענת כי שניים אלה מצדיקים את ביטול החלטת בית המשפט בכל הנוגע לבקשתה לחקור את עו"ד גב' מיכל מינצ'ר.

40. ראשית ייאמר, כי המשיבה אינה מסתמכת עוד על התצהיר שהגישה עו"ד גב' מיכל מינצ'ר, מאחר שעקב בקשת המבקשת, הועברה התביעה לפסים של תביעה אזרחית רגילה. בזאת שונות נסיבות המקרה דנן מהנסיבות שהתעוררו בפרשת אברמסון, שם הגיש המשיב שני תצהירים בתמיכה לשתי בקשות ביניים, ועל סמך אותן בקשות ותצהירים, עתר הוא לקבל סעדים מתאימים מבית המשפט. הבקשות בעניין פרשת אברמסון נידונו לגופן וניתנה בהן הכרעה, ומשביקש המשיב בפרשת אברמסון להסתמך בשלב פרשת הראיות על התצהירים שהוגשו מטעמו במסגרת הליכי הביניים, ביקש בעל הדין שכנגד לחקור את המשיב על תצהיריו.

41. תקנה 246 לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת כדלקמן:

"(א) ראיה שהובאה בהליך ביניים רשאי בעל דין להסתמך עליה במהלך הבאת ראיותיו בכל הליך אחר שבתובענה.

(ב) בעל הדין שכנגד רשאי להתנגד להבאת הראיה מטעם שבדין, ואם הובאה הראיה בדרך של עדות, בעל-פה או בתצהיר, רשאי הוא גם לדרוש חקירת העד, והכל בין אם עשה כן בשעת הבאת הראיה בהליך הביניים ובין אם לאו.

(ג) בית המשפט רשאי שלא להרשות חקירה נוספת של עד בנושא שכבר נחקר עליו, אם ראה בכך משום הארכת הדיון שלא לצורך."

מלשון התקנה עולה כי עניינה בראיה שהוגשה במסגרת הליכי ביניים בתביעה אזרחית רגילה. על פי הוראות התקנה, בעל דין שהגיש ראיה בהליך ביניים רשאי להסתמך עליה, אך אינו מחויב לעשות כן. רק בנסיבות, בהן מבקש בעל הדין להסתמך על ראיה שהוגשה בהליך ביניים, וכאמור, המשיבה לא ביקשה זאת, מסורה לצד שכנגד הזכות להתנגד לבקשה או לוותר על ההתנגדות ולבקש לחקור בחקירה נגדית את העד, שתצהיר עדותו מוגש לאחר ששימש כתצהיר בהליך ביניים.

42. לאור האמור, משהמשיבה אינה מסתמכת עוד על תצהירה של עו"ד גב' מיכל מינצ'ר, ומשהמבקשת לא הצביעה על זכות המוקנית לה בדין או בפסיקה לחקור את עו"ד גב' מיכל מינצ'ר בחקירה נגדית, צדק בית משפט קמא משלא נעתר לבקשת המבקשת לחקור חקירה נגדית את עו"ד גב' מיכל מינצ'ר.

סוף דבר

43. דין הערעור שהגישה המבקשת להידחות בכל הנוגע לזימון היועץ המשפטי לממשלה להתייצב כצד להליך ובכל הנוגע לטענותיה בדבר זכותה לחקור את עו"ד גב' מיכל מינצ'ר בחקירה נגדית על תצהיר שניתן בתמיכה לתביעה שהוגשה במקור במתכונת של סדר דין מהיר.

44. בכל הנוגע לטענות המבקשת בדבר סירוב בית משפט קמא לאפשר למבקשת לזמן לעדות את שלושת העדים; החשב הכללי של משרד האוצר, מנכ"ל המשרד לתשתיות לאומיות האנרגיה והמים ומנהל רשות מקרקעי ישראל, דין ערעורה של המבקשת להתקבל כמפורט בסעיף 35 לעיל.

45. לאור התוצאה, יישא כל צד בהוצאותיו.

46. הפיקדון שהופקד, ככל שהופקד, יוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה.

47. המזכירות תמציא בדחיפות העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים ולבית משפט קמא.

ניתן היום, י"א סיוון תשע"ז, 05 יוני 2017, בהעדר הצדדים.