1. לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 03.05.2016, בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 82-904-34 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 31-879-15 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ונטען כי היה מבוטח בביטוח אחריות לנזקי צד ג' אצל הנתבעת 2 (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2. ביום 19.04.2017 על יסוד בקשת התובעת התביעה נגד הנתבעת 2 נמחקה מהטעם שנודע לתובעת כי הנתבע 1 נעדר כיסוי ביטוחי.

3. למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם התאונה אלא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין היקף הנזק.

4. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוגשו ראיות מטעם התובעת, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

5. עוד בפתח ישיבת ההוכחות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

6. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד כדלקמן:

בראש ובראשונה ביחס לטענה שהעלה ב"כ הנתבע בקשר לאי התייצבותו של המצהיר מטעם התובעת, מנהל מחלקת תביעות אצל התובעת, שבגין כך יש לדחות את התביעה, אומר כי איני מקבל טענה זו של ב"כ הנתבע. התצהיר שצורף לכתב התביעה נועד לענות לדרישת התקנות על מנת לתמוך בטענות המועלות בכתב התביעה. ברור הוא כי העד הרלוונטי ביותר מטעם התובעת, היא נהגת הפרטית, ולא מנהל מחלקת התביעות אצל התובעת או מנכ"ל התובעת, אלא עם מדובר בסוגיה של התנהלות או מדיניות התובעת, כגון שיהוי בזימון שמאי לבדיקת רכב שניזוק.

באשר לסוגיית השיהוי בבדיקת הפרטית על ידי שמאי רכב, אומר כי התאונה ארעה ביום 03.05.2016 ואילו הבדיקה הראשונה בידי שמאי נערכה ביום 13.06.2016. משכך, מדובר בשיהוי של 40 יום בבדיקת הפרטית. עם זאת, בנסיבות העניין, אין מדובר בשיהוי המביא לניתוק הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק, משלוש סיבות עיקריות: האחת, לא מדובר בשיהוי ניכר על פי מספר הימים. השנייה, מדובר בנזק יחסית מינורי שנגרם לפרטית כתוצאה מהתאונה שלא חייב את תיקונה המידי. השלישית, נהג המשאית מאשר כי לאחר שיצא מהמשאית הבחין בנזק שארעה לפרטית.

לגופן של עניין, אני מעדיף את גרסתה של נהגת הפרטית, שהייתה קוהרנטית, נאמרה באופן ספונטני ללא היסוס, והותירה בי רושם של מהימנות. זאת, על פני גרסתו של נהג המשאית, שהייתה מהוססת, בלתי עקבית, מתפתחת ומתחמקת.

שוכנעתי כי נהגת הפרטית עצרה את הפרטית מספר מטרים מאחורי המשאית, אלא שהמשאית החלה בנסיעה לאחור ותוך כדי פגעה בחלקה הקדמי של הפרטית והסבה לה נזקים.

איני מקבל את טענתו של הנתבע, נהג המשאית, לפיה הפרטית פגע במשאית מאחור. תיאור התאונה על ידי נהג המשאית היה מעורר תהיות וספקות.

כך למשל, העיד נהג המשאית כי שבע שניות לאחר שעצר את המשאית שמע רעש של מכה מאחור. לא ברור מאין דלה נהג המשאית את מספר השניות שלאחר עצירתו פגעה הפרטית במשאית, אולם ברור כי אם מספר השניות היה קטן יותר כגון שנייה אחת, שתיים או שלוש, אזי הייתי יכול לקבל את גרסתו כי פגיעת הפרטית במשאית מאחור קשורה לאי שמירת מרווח מצדה של נהגת הפרטית. ברם, פגיעה שארעה שבע שניות לאחר עצירת המשאית מרחיקה במידה מסוימת את אי שמירת המרווח מצד נהגת הפרטית, ומעוררת תהיות בקשר עם גרסתו של נהג המשאית, ומצדדת דווקא בגרסתה של נהגת הפרטית לתאונה.

כך למשל, נהג המשאית, העיד כי לאחר התאונה ראה כי בפרטית היו שמונה ילדים ולא שניים, כפי שהעידה נהגת הפרטית. יש לציין, כי נהגת הפרטית לא העידה כי היו בפרטית רק שני ילדים, אלא העידה כי "גיא ושירלי" הרשומים בטופס ההודעה על התאונה (ת/1) הן בנותיה הקטינות. אולם, סך הכל הנוסעים בפרטית היו שלושה במספר, זולת נהגת הפרטית, שהרי הייתה ברכב גם חברה של אחת הבנות כפי שנרשם בטופס ההודעה על התאונה. ניסיונו של נהג המשאית לטעון כי היו בפרטית שמונה ילדים הינו ניסיון עקר, ואיני מאמין לו בזה.

מכאן, האחריות לקרות התאונה חלה על נהג המשאית אשר הסיע את המשאית לאחור, והביא לפגיעה בפרטית שעמדה מאחורי המשאית.

לא מצאתי כי היה באפשרותה של נהגת הפרטית למנוע את התאונה.

משכך, מלוא האחריות לקרות התאונה חל על נהג המשאית.

באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, אומר שמאחר שהנזק הנטען נתמך בחוות דעת שמאי רכב ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק ואף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

באשר לטענה שעלתה במעמד ההוכחות בדבר הכיסוי הביטוחי מאת מבטחת פלונית, אעיר כי זכותו של הנתבע למצות את זכויותיו בקשר עם הכיסוי הביטוחי.

7. הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים:

7.1. סכום התביעה, בסך של 9,040 ₪, בתוספת אגרת בית משפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

7.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

7.3. שכר העדה כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

8. הואיל וב"כ הצדדים הקדימו להסמיך את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית משפט וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י' שבט תשע"ח, 26 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.