1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בת"א – יפו (כב' השופטת שלומית בן יצחק) מיום 22.3.17 בת"ק 23302-08-16 ולפיו התקבלה בחלקה תביעת המשיבה. המבקשת חויבה לשלם למשיבה 20,000 ₪ מתוך סכום תביעה של 32,600 ש"ח.

2. המשיבה טענה בכתב התביעה לליקויים במטבח, שהזמינה מהמשיבה ביום 29.12.14 בעלות של 46,000 ₪, אשר הותקן בביתה ביום 26.2.15.

הליקויים שפורטו בכתב התביעה הם: צבע ארונות המטבח לא תואם לדוגמא שהוזמנה על ידה, גוונים שונים בחזיתות, הדלתות אינן מעץ מלא כפי שהובטח, רוב הצירים של הדלתות החלידו וכן מתקן נשלף לחומרי ניקוי, פיצוץ ברגל של השולחן, 3 דלתות לא נסגרות עד הסוף והן ללא טריקה אוטומטית.

בכתב ההגנה המבקשת הכחישה אחריותה לליקויים הנטענים וטענה כי המטבח שסופק למשיבה תואם במלואו את ההזמנה עליה חתמה.

3. בדיון שהתקיים ביום 22.3.17 העידו המשיבה וחברתה. מטעם המבקשת העידו מנהל מחלקת הרכבות ושירות ומר סגל – מומחה מטעם המבקשת.

4. בפסק הדין שניתן באותו יום התקבלה התביעה בחלקה ונפסק כי המבקשת תפצה את המשיבה בסך של 20,000 ₪. נקבע כי סכומים אלה ישולמו למשיבה תוך 30 יום מיום מתן פסה"ד.

בימ"ש קמא ציין כי הוצגה בפניו דלת ארון המטבח מול דגם הגוון עליו חתמה המשיבה וקבע כי קיים הבדל ברור בצבע הדלת מול צבע הדוגמא. הובהר כי הבדל זה אף אושר ע"י המומחה מטעם המבקשת.

נקבע כי המשיבה עמדה על הבדל זה מיד עם קבלת הארונות והעירה את תשומת לב המבקשת לכך, ומכאן שלא יתכן שהבדל זה נובע מבלאי או טיפול לא נכון. תימוכין לכך מצא בימ"ש קמא בנספח 2 לכתב התביעה (מייל ששלחה המשיבה למבקשת מיום 9.3.15) ובעדותו של מר סגל שהעיד מטעם המבקשת.

נקבע כי מדובר בפרט שונה משמעותית מהמוזמן שאינו תואם את עסקת המכר.

עוד נקבע כי מר סגל אף ציין בעדותו כי תמונות שהציגה מצביעות על סדק שלא תוקן כהלכה.

בנסיבות העניין, בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי המשיבה לא קיבלה את אשר הזמינה והיא זכאית לביטול העסקה.

בימ"ש קמא פסק למשיבה פיצוי בסך 20,000 ₪, בשים לב לכך שהמטבח היה בשימושה משך שנתיים וחלק מטענותיה באשר להיות הארונות מעץ מלא לא נתקבלו ובקבלת גרסתה כי ברצונה להחליף את המטבח.

בימ"ש קמא הבהיר כי מקורו של הפיצוי בהבדל הגוון המשמעותי.

בעובדה שנתון זה הוצב בפני המבקשת בזמן אמת ומהתרשמות חיובית מהמשיבה עצמה, אשר טרם אספקת הארון החמיאה שוב ושוב לנציגי המבקשת ובימ"ש קמא לא התרשם כי מדובר במקרה בו התחרטה ופנתה בטענות שווא למבקשת.

בימ"ש קמא לקח בחשבון גם את עוגמת הנפש שנגרמה למשיבה, טרחה, טרדות, הוצאות משפט והעובדה שהמבקשת לא היתה בביתה של המשיבה לבדוק את טענותיה כנדרש.

5. תמצית טענות המבקשת בבר"ע שלפני:

א) למבקשת לא היה יומה בבימ"ש הואיל ולא יכלה להתגונן מפני טענות חדשות שהעלתה המשיבה בע"פ במהלך הדיון. נטען כי לאור הטענות הכלולות בכתב התביעה ובחוות הדעת שצורפה לו ביחס להבדלי הגוון בלבד, המבקשת תכננה להגיש ראיותיה.

ב) בימ"ש קמא שגה בקביעתו כי המשיבה טענה מיד לאחר ההרכבה שהמטבח אינו תואם את הדוגמא עליה חתמה, בניגוד לראיות לפיהן הדוגמא הייתה בידי המבקשת בכל רגע נתון ולטענת המשיבה המבקשת סירבה למסור לה את הדוגמא.

ג) בימ"ש קמא התעלם מחוות דעתו של מר סגל שצורפה לכתב ההגנה (נספח 4) ומעדותו.

ד) בימ"ש קמא שגה כאשר השווה בין מצבו של המטבח ביום הדיון לבין דוגמא של הדלת שיוצרה לפני כשנתיים מבלי להביא בחשבון השפעות חיצוניות (שמש, חומרי ניקוי וכו').

6. דין הבר"ע להידחות, אף ללא צורך בתגובה.

7. הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על

פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת..." (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח, פסקה 4 לפסק דינו של כב' הש' צ' זילברטל (20.5.15)).

למעשה, ניתנת רשות ערעור שכזו "במשורה שבמשורה". למשל במקרים של עוול זועק או של שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר וראה לעניין זה גם רע"א 4570/16 "אורון אסולין" תיירות, נופש, אירועים נ' דפנה בן חיים (ניתן ביום 5/9/16 - סעיף 6).

ג) על מנת לאפשר הליך מהיר, יעיל וזול קבע המחוקק בסעיף 62 (ב) לחוק בתי המשפט, כי בית משפט לתביעות קטנות לא יהיה קשור בסדרי הדין הנוהגים בבית משפט אחר, ויפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה.

המקרה שלפני אינו נכנס לגדר החריגים המצדיק מתן רשות ערעור. עסקינן במחלוקת התחומה לבעלי הדין בלבד. כך גם לא מצאתי כי נפלה שגגה על פניו של פסק הדין.

8. קביעות בימ"ש קמא בפסק דינו מבוססות על הראיות והעדויות שהובאו בפני הערכאה הדיונית ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת בקביעות כגון דא.

בימ"ש קמא נימק את החלטתו ונימוקי פסה"ד מקובלים עלי.

9. אמנם יש ממש בטענת המבקשת לפיה חוות הדעת מטעם המשיבה שצורפה לכתב התביעה (נספח 6) אינה מתייחסת לטענה שהצבע אינו לפי הדוגמא, אך כתבי הטענות הם אלה

שקובעים את גדר המחלוקת והטענה דלעיל מופיעה בצורה מפורשת בכתב התביעה ואף מצוינת בחלק מהנספחים שצורפו לו. אף בכתב ההגנה המשיבה התייחסה מפורשות לטענה זו (סעיף 20) וחוות דעת מומחה העץ מטעמה (מר סגל) עוסקת בכך.

בנסיבות אלה, מוטב היה לו המבקשת לא הייתה טוענת כלל בגדר הבקשה שלפני כי מדובר בהרחבת חזית וכי לא ניתן לה יומה בבימ"ש.

10. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות ערעור להידחות.

ב) משלא נדרשה תגובה, אין צו להוצאות.

ג) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ז, 30 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.