1. העותר נדון למאסר של 7 שנים, 4 חודשים ועוד 20 ימים לאחר שהורשע בעבירות מרמה והפרת הוראה חוקית.

נושא מאסרו מחודש פברואר 2011. תום מאסרו 9.11.2017. זהו מאסרו השלישי בנוסף לעבודות שרות. מסווג לקטגוריה ב/1.

2. עניינה של העתירה – החזרתו של העותר לסבב חופשות.

3. נטען כי העותר יצא לחופשות עד שב-28.4.2015 הופסקו חופשותיו בעקבות הגדרתו כאסיר אלמ"ב, בגין תלונה שהגישה נגדו גרושתו.

4. נטען כי בחודש אפריל 2016 הוסרה הגדרתו כאסיר אלמ"ב וחרף זאת לא הוחזר העותר לסבב חופשות וזאת בגין תלונה שהוגשה נגדו בחשד לאיום על איש סגל. נטען כי התיק נסגר בנובמבר 2016 וחרף זאת וחרף העובדה שחלפו למעלה מ – 6 חודשים מיום האירוע הנטען, לא אושרה יציאתו של העותר לחופשה.

5. בכתב התשובה שהוגש לדיון שנקבע ליום 13.6.2017, ציין ב"כ המשיב כי עניינו של העותר נבחן "בימים אלה" על ידי המשיבים, אולם טרם נתקבלה החלטה מנהלית סופית, לפיכך עתר ב"כ המשיב לדחיית הדיון.

6. ב"כ העותר התנגד בתוקף לדחיית הדיון וציין כי "מדובר בדיבורים בעלמא" הנשמעים מפי המשיב במשך תקופה ארוכה. לטענת ב"כ העותר, מטרת הדחייה היא לסכל יציאתו של העותר לחופשה, ותו לא.

7. בדיון שהתקיים ב- 13.6.2017, בפני כב' השופט יקואל, הודיעו ב"כ הצדדים כי שוחחו ביניהם והם מסכימים שהדיון יידחה.

8. לדיון הנדחה ב – 18.7.2017 הוגש כתב תשובה נוסף, ממנו עולה כי בהיעדר שיתוף פעולה של העותר עם גורמי הטיפול ובניגוד למענים קודמים בעניינו, מתנגד המשיב להוצאתו של העותר לחופשה. נטען כי על פי חוות הדעת של גורמי הטיפול, שולב העותר בקבוצה טיפולית נוספת בתחום "עבריינות כללית" ולאחר שני מפגשים החליט על דעת עצמו להפסיק השתתפותו בקבוצה הטיפולית ולהשתלב בתעסוקה. לפיכך, נטען כי החלטת המשיב סבירה ואין להתערב בה.

9. בדיון בפני ביום 18.7.2017, העלה ב"כ העותר טענות קשות כנגד התנהלות המשיב ונציגיו בעניינו של העותר. לטענתו, הוא הוזן באינפורמציה שקרית לאורך כל הדרך ועמדת גורמי הטיפול שבאה לידי ביטוי בכתב התשובה (השני) נוגדת את עמדת גורמי הטיפול בחוות דעת קודמת מיום 20.6.2017 מבלי שבאופן מעשי, השתנה דבר מה בפרק הזמן שחלף בין שתי חוות הדעת. (בתום הדיון התברר שחוות הדעת הקודמת של גורמי הטיפול הייתה מיום 20.3.2017 ולא 20.6.2017 כפי שטען).

ב"כ העותר חזר ביתר שאת על עיקרי טיעוניו והוסיף כי בחודש ינואר 2017 אושרה לו יציאה לחופשה, מבלי שנאמר לו דבר וחצי דבר על עמדת גורמי הטיפול, והיא בוטלה סמוך למועד.

לטענת ב"כ העותר, חרף הבטחות שניתנו לו, לרבות על ידי מפקד בית הכלא, לא אושרה יציאתו לחופשות. נטען כי העותר עבר טיפול ייעודי לעברייני מירמה, ללמדנו שהעותר לא מתחמק מטיפול וסירובו להשתתף בטיפול בקבוצה של עבריינות כללית, היא מטעמים ענייניים, משמצא כי אינו מתאים לאסירים שבקבוצה (רוצחים) והמעסיק אמר לו שאם לא יגיע לתעסוקה יפטר אותו.

ב"כ העותר הפנה לעת"א 26892-07-12 וטען שבענינו של אותו אסיר הורה בית המשפט על הוצאתו לחופשות, למרות שלא עבר טיפול.

10. הוגשו לעיוני חוות הדעת מיום 20.3.2017 ו – 7.6.2017 .

11. כעולה מחוות הדעת של ר"ת טו"ש ברימונים מיום 20.3.2017, העותר לקח חלק בקבוצת עברייני מרמה בחרמון, סיים אותה ונתרם באופן ראשוני. בכלא רימונים החל בקבוצה נוספת באוקטובר 2015 והפסיק על דעת עצמו לאחר 3 מפגשים (לדבריו, לאור העובדה שזקוקים לו בעבודה). בינואר 2017 שולב בקבוצה לעבריינות כללית והחליט לעזוב לאחר שני מפגשים. לסיכום, נאמר כי לאחר הסרת האלמ"ב, חודשה לו תוכנית רש"א לשחרור אך בקשתו לשחרור מוקדם נדחתה. היות והיה משולב בסבב חופשות, ומשהוסרה הגדרתו כאלמ"ב, אין מניעה טיפולית ליציאתו לחופשות.

12. על פי חוות הדעת של ראש טו"ש רימונים, מיום 16.7.2017, בניגוד למענים הקודמים, לא הומלץ העותר לחופשה וזאת בשל חוסר שיתוף פעולה עם גורמי טיפול, משהחליט פעמיים, על דעת עצמו, לצאת מקבוצות טיפוליות.

13. ב"כ המשיב הבהירה בדיון האחרון, כי בעניינו של העותר, בהיותו שפוט למאסר ארוך (יותר מ- 7 שנים) נדרשת על פי הוראת הפקודה חוות דעת של קצין טו"ש (טיפול ושיקום) מחוזי (סעיף לב1(א)(ב) לפקודת החופשות 04.40.00 – להלן: "הפקודה")

14. לסיכום, טענה ב"כ המשיב, כי משהורץ ההליך המנהלי וחוות דעת של טו"ש רימונים, הגיעה לקצינת טו"ש מחוזית, החליטה זו שהעותר אינו עומד בתנאי הפקודה ולפיכך אין לקבל חוות דעתה של טו"ש רימונים ואין להוציאו לחופשה.

דיון

15. בענייננו אין חולק שההתנגדות מבוססת על עמדת גורמי הטיפול בלבד (משטרה, בית הסוהר ומודיעין אינן מתנגדים לבקשה).

הפקודה הרלבנטית היא 04.40.00 הדנה בחופשות אסירים .

סעיף לב1(א) קובע: "מפקד המחוז, סגנו או קצין ניהול אסירים מחוזי הם המוסמכים לאשר יציאה לחופשה ראשונה של אסיר שהורשע בעבירה שעונשה מאסר עד עשר שנים או יותר, ובלבד שהוא נדון לתקופת מאסר בפועל של שבע שנים לפחות".

ס"ק ב קובע כי אחד מהגורמים המנויים בס"ק (א') "...יחליטו על יציאה לחופשה של אסיר כאמור רק לאחר התייעצות עם ועדה בה יטלו חלק, קצין ניהול אסירים מחוזי או נציגו, קצין מודיעין מחוזי או נציגו, קצין טו"ש מחוזי, וחוות דעת נוספות כפי שנדרשות לפי פקודה זו."

כעולה מחוות הדעת של ראש טו"ש רימונים, לאחר שהופסקו חופשותיו, שולב העותר בשתי קבוצות טיפוליות (בשנת 2015 וינואר 2017), והחליט על דעת עצמו לעזוב את שתי הקבוצות.

16. אין חולק שלאחר שהופסקו חופשותיו של העותר, בהתאם להוראות הפקודה נבחנית בקשתו לצאת לחופשה, כבקשה ראשונה. (לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית).

17. סעיף יט 1(ג) לפרק ה' לפקודה מורה שבחינת בקשתו של אסיר לחופשה, כפופה לחוות דעתו של העו"ס בבית הסוהר בדבר השתתפותו של אסיר בתוכנית טיפולית שהוצעה לו.

18. בענייננו, העותר עבר טיפול בכלא חרמון, אך נתרם ממנו באופן ראשוני בלבד. ובהמשך,העותר אישר כי עזב מיוזמתו את שני הטיפולים האחרים ואין לו להלין אלא על עצמו.

19. אינני מקלה ראש בצפייה שהייתה לעותר שהחופשה תאושר לו על יסוד חוות דעת של גורמי טיפול מיום 20.3.2017, אולם משאין מחלוקת על העובדות שפורטו בה, אין לתמוה על כך שההמלצה העולה מחוות הדעת בטעות יסודה.

20. עיינתי בעת"א 26892-07-12, שהפנה ב"כ העותר לעיוני. העובדות שם היו שונות בתכלית. באותו מקרה נשקלו על ידי הועדה קבוצות החינוך שעשה האסיר במכון אדלר ובנוסף, בית המשפט לא קיבל את טענת המשיב כי הוצע לעותר להשתתף בקבוצה טיפולית והוא סירב. בית המשפט העדיף עמדתו של העותר שהייתה הפוכה.

סוף דבר

21. העותר לא הצביע על פגם המצדיק התערבותו של בית המשפט בהחלטת הרשות.

העתירה נדחית.

ההחלטה תשלח לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ז, 26 יולי 2017, בהעדר הצדדים.