ביום 19/10/2017 ניתן פסק דין כנגד שלושה הנתבעים בתיק זה, ובהם גם הנתבע 3.

פסק הדין נתן תוקף לפשרה אליה הגיעו הצדדים.

ביום 31/5/2018 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין ולסעדים נוספים (הקטנת חובו של הנתבע 1 כדי גובה ערבותו).

הבקשה על גבי 23 עמודים נסמכת בתצהיר המבקש המצהיר, כי הנתבעת 1 (אמו) דרשה ממנו לערוב לה בחשבון הבנק שלה וערבותו הייתה מוגבלת לסך 100 אלף ₪.

בהמשך מצהיר הוא, כי נדרש הוא לחתום על הסדר פשרה, לפיו הוריו ישלמו את החוב והוא סבר כי הם אלו שישלמו.

בהמשך מוצהר, כי ההורים לא שילמו עפ"י ההסכם מאוקטובר 2017 ולכן פעל ביום 28/5/2018 לצלם את התיק ולהגיש בקשה לפריסת החוב לתשלומים (תיק ההוצל"פ9 או אז גילה עפ"י הצהרתו כי חויב במלוא החוב ולא רק בגובה ערבותו.

עפ"י יעוץ משפטי שקיבל אינו חייב לפי קרן התביעה בסך 100 אלף ₪.

הערה: עיון בכתב התביעה מלמד, כי התביעה הוגשה ע"ס 185,509 ₪, כאשר המבקש נדרש עפ"י סעיף 12 לשלם עד לסך 100 אלף ₪ "בצירוף ריבית מרבית מיום הגשת התביעה ועד למועד הפירעון המלא בפועל".

פסק הדין מאוקטובר 2017 תיקף הסכם שנחתם ע"י כל אחד משלושה הנתבעים והתובע בהעדר הנתבעים שלא התייצבו לדיון ועל בסיס ההסכם החתום שהוגש במסגרת בקשה מס' 6 ביום 26/9/2017 והוא חתם בין היתר בין המבקש כאן כאשר חתימתו מאומתת בידי עו"ד עלא תלס.

תגובת המשיב לבקשה הוגשה ביום 26/9/2018 ותמציתה:

"הבקשה הוגשה זמן רב לאחר המועד הקבוע בחוק בשל ביטול פסק דין בהעדר הגנה. האזהרה לחייב בתיק ההוצל"פ נמסרה לו עוד ביום 20/1/2018 ממועד זה ואילך לפחות ידוע לו על פסק הדין. הבקשה הוגשה למעלה מ- 4 חודשים לאחר המועד הנ"ל, לא התבקשה כל ארכה להגשת הבקשה.

התובע מציין, כי אין מדובר בפסק דין מנומק אלא בפסק דין שתיקף הסכם פשרה בין הצדדים כדי שיוגש לבית המשפט ועליו חתום גם המבקש.

לכתחילה טען המבקש בבר"ל שהגיש כי ערבותו בת 30 אלף ₪ ולא 100 אלף ₪ כפי שטען בבקשה נשוא החלטה זו ואין כל תוחלת לביטול פסק הדין שכן יש בנמצא הסכם פשרה המחייב את הנתבע באמור בו ובמוסכם עליו.

תשובת המבקש הוגשה ביום 5/11/2018 והיא מצינית על סמך עיון קל בהסדר הפשרה כי ההצהרה של ב"כ המשיב בפני ביהמ"ש ביום 19/10/2017, לפיה, הסכומים אינם עולים על הסכומים הנתבעים אינה נכונה.

בחנתי את מכלול הכתבים ומצאתי, כי יש לדחות את הבקשה:

את כל שהיה למבקש לומר או להלין או לעתור לשינוי בכתב התביעה היה עליו לפרוס בבקשת הרשות להתגונן, את זו הגיש הוא יחד עם שאר הנתבעים עוד ביום 18/5/2017 והבקשה גם נסמכת בתצהיר המבקש ובו טען, כי ערבותו אינה בת 100 אלף ₪ ולא בת 30 אלף ש"ל (סעף 6 לתצהיר) מאוחר יותר מצא לנכון לחתום על הסכם הפשרה הנ"ל ומעת שכך עשה אין לו אלא להלין על עצמו ולא להגיש בקשה בחלוף למועד הגשתה לביטול פסה"ד:

קל וחומר מעת שפס הדין אינו במעמד צד אחד משום שהמבקש ביכר שלא להתייצב לדיון בו ניתן תוקף לפס"ד להסכם הפשרה, חרף העובדה כי זומן אליו כדין.

לא נעלמו בעיני פערי הזמן שבין המועד בו נודע למבקש על פסק הדין באמצעות מסירת האזהרה בתיק ההוצל"פ לבין מועד הגשת בקשתו וכן, לעובדה שלא הגיש כל בקשה להארכת מועד לביטול פסק הדין וזאת בניגוד לפסיקה.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' כסלו תשע"ט, 28 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.