הנאשם 1 (להלן: "הנאשם") הורשע על יסוד הודאתו בעבירה שעניינה תקיפה בנסיבות מחמירות.

א. עובדות כתב האישום

בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, שירת הנאשם כשוטר סיור בתחנת בית שמש. נאשמים 2-3, שותפיו לכתב האישום, שימשו כמתנדבים בתחנת בית שמש במשטרת ישראל.

ביום 11.3.16 סמוך לאחר השעה 22:30, הגיעו הנאשמים ומתנדבת בשם אסנת מימון (להלן: "המתנדבת") לפארק עין גדי בבית שמש (להלן: "הפארק"), וזאת במסגרת תפקידם, כחלק מסיור שגרתי ובעקבות דיווחים על התפרעויות ועימותים בין קבוצות בני נוער השוהות במקום.

באותה עת, שהה בפארק נתן אדרי, יליד 1997 (להלן: "המתלונן") עם חבריו.

עם הגיעם למקום, הבחינו הנאשמים והמתנדבת בהתפרעויות. המתלונן הבחין בנאשם 2, אותו הוא מכיר היכרות מוקדמת. המתלונן שאל את הנאשם 2: "מה קרה?" ובתגובה, ניגש הנאשם למתלונן ואמר לו "עוף הביתה". המתלונן צעד מספר צעדים לאחור והנאשם שב וחזר על דרישתו. מששאל המתלונן מדוע עליו ללכת הביתה, בעט הנאשם, בלא התראה, בישבנו של המתלונן, באמרו לו "מה אתה עונה לי בכלל?".

בתגובה החל המתלונן לסגת לאחור. הנאשם ונאשם 2 תפסו את המתלונן; נאשם 2 לפת את המתלונן בצווארו. בשלב כלשהו נפל המתלונן לקרקע, אז תפס הנאשם את ידו, והנאשם ונאשם 2 בעטו ברגליו. במהלך האמור הגיע נאשם 3 לעבר המתלונן וסטר לו. לאחר המפורט לעיל, עזבו הנאשמים את המקום.

ב. תסקיר שירות המבחן

הנאשם בן 46, נשוי ואב לשלושה ילדים.

משפחת המוצא מונה זוג הורים וחמישה אחים. הנאשם בכור הילדים, סיפר על תפקוד נורמטיבי ושומר חוק של בני משפחת המוצא ויחסים טובים, פתוחים ומכילים.

ממהלך חייו עולה, כי סיים 12 שנות לימוד ללא בעיות חריגות. בגיל המתאים, התגייס לשירות צבאי סדיר לחטיבת "גבעתי", כאשר בהמשך ביקש להרחיב את שירותו הצבאי, מטעמים אידיאולוגיים, והועבר לתפקיד אלחוטן ראשי, בדרגת רס"ל. הוא סיים 3 שנים בשירות סדיר באופן מלא ושנתיים נוספות בשירות קבע.

לאחר שחרורו, עבר קורס אבטחת אישים בחו"ל, שם עבד במשך שנתיים. לאחר מכן השתלב כמאבטח ב"מעבר רפיח" למשך שנתיים נוספות. בהמשך התגייס למשטרה ובמהלך השנים, קודם לתפקיד מפקד בסיס מתנדבים בבית שמש, עד לביצוע העבירה, בגינה הושעה לפני מספר חודשים מתפקידו.

הנאשם הציג בפני שירות המבחן תעודות הערכה רבות והמלצות ממפקדיו מהן עולה כי הנאשם בעל פוטנציאל פיקודי גבוה, ממושמע ואחראי, אהוד על חבריו לסיור ועל מתנדבי התחנה ואף נבחר ל"מצטיין תחנה" בשנת 2012.

הנאשם נעדר עבר פלילי, ביטא אחריות למעשיו והסביר כי ביקש מהנערים בפארק לשוב לביתם. בדיעבד, התברר כי קיימת היכרות מוכרת בין המתלונן לבין אחד המתנדבים במקום, המעורב בתיק זה, דבר שייתכן והחריף את העימות. לדברי הנאשם, המתלונן החל להתפרע ולקרוא קריאות גנאי כלפיו וכלפי המעורבים בתיק והוא ניסה להביא לסיום האירוע, תוך הימנעות ממעצר. בניסיונו זה, פעל בתוקפנות כלפי המתלונן, עד כדי פגיעה ממשית בו. הנאשם מכיר בעובדה שעבר על החוק וכי הדבר אינו תואם את אורח חייו הנורמטיבי., והוא ביטא צער ואשמה ביחס לפגיעתו במתלונן. שירות המבחן התרשם כי אף חווה הלקאה עצמית מתמשכת בשל כך וחשש לשלומו הנפשי של המתלונן.

להתרשמות שירות המבחן, העבירה מהווה פריצת גבולות אשר אינה מאפיינת את הנאשם בדרך כלל והיא בוצעה על רקע טשטוש ערכי מסוים אצל הנאשם תוך הפעלת שיקול דעת לקוי. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מבין את חומרת מעשיו, מבטא אמפתיה ביחס למתלונן ונכון להיעזר בתהליך גישור פוגע נפגע (גפ"ן) במסגרת שירות המבחן, זאת, מתוך רצון להתנצל בפני המתלונן. הנאשם נעדר קווים עברייניים, מגלה יציבות בכל המישורים בחייו, מנהל חיי שגרה נורמטיביים, וחווה את ההליך המשפטי כגורם מרתיע.

מנגד, ציין שירות המבחן כי הנאשם מציג פסאדה חזקה ומתפקדת, תוך קושי בביטוי רגשי וביטויי מצוקה, שייתכן שמעוררים אצלו חרדה. כן התרשם השירות מפער הקיים בין חומרת מעשיו של הנאשם לבין התנהלותו בדרך כלל. להערכת השירות, הנאשם מתקשה להבין באופן מעמיק את משמעותו של פער זה ואת פשרו. גורמים אלו מהווים, להערכת שירות המבחן, גורמי סיכון לרצידביזם.

בסיום התסקיר מציין שירות המבחן את החשיבות שבסיום ההליך המשפטי באופן שיאפשר לנאשם שגרת תעסוקה יציבה וממליץ על השתת צו מבחן למשך חצי שנה, של"צ בהיקף 250 שעות, מאסר מותנה ופיצוי למתלונן.

ג. טיעוני הצדדים לעונש

במועד הטיעונים לעונש העיד מטעם הנאשם רפ"ק מיכאל מרק המשמש מזה כשנה וחצי כסגן מפקד תחנת בית שמש, אליה השתייך הנאשם בשנים האחרונות בעבודתו כשוטר.

רפ"ק מרק תיאר את הנאשם כשוטר מקצועי, חרוץ, יוזם, מסור לעבודתו, בעל דרך ארץ וכבוד לזולתו. עוד סיפר העד על תרומתו הגדולה של הנאשם למלחמה בפשיעה בכל תפקידיו עליהם זכה להוקרה והערכה.

רפ"ק מרק שיתף בסיפור משנת 2013, במהלכה הוחלט במשטרת ישראל על הקמת פרויקט בניית אמון עם הקהילה האתיופית בבית שמש, כאשר הנאשם מונה באופן זמני, נוסף על תפקידו כשוטר קהילתי, לעמוד בקשר מול הקהילה האתיופית.

טיעוני התביעה לעונש

בטיעוניה לעונש טענה התייחסה התביעה לערכים המוגנים בהם פגע הנאשם במעשיו ולנסיבות ביצוע העבירה, בהן ניצל לרעה את סמכותו ונהג באלימות כלפי המתלונן באופן בלתי סביר, גם כאשר המתלונן נסוג לאחור. התביעה ציינה את העובדה לפיה הנאשם היה המפקד בשטח ועל האחריות הגבוהה המוטלת עליו בשל כך.

התביעה ביקש לתת שיקול להרתעת הרבים ולמיגור התופעה המכוערת של הפעלת כוח של שוטרים נגד אזרחים שלא לצורך.

בהפנותה לפסיקה רלבנטית טענה התביעה למתחם ענישה הנע בין חודש לשישה חודשים וביקשה למקם את הנאשם בשליש התחתון של המתחם, נוכח העובדה שהנאשם הודה במעשים, הביע חרטה כנה ואין לו עבר פלילי. בנוסף עתרה התביעה להשתת מאסר מותנה ופיצוי למתלונן.

טיעוני הנאשם לעונש

בטיעוניו לעונש ציין הסנגור כי הנאשם נטל אחריות על מעשיו, הבין את חומרת מעשיו וביטא אמפטיה ביחס למתלונן.

עוד ציין כי הנאשם שירת במשטרה במשך 17 שנים בתפקידים שונים, עד לתפקיד האחרון כשוטר סיור ואחראי על המתנדבים.

לדברי הסנגור, מאז הדיון בו הודה בכתב אישום מתוקן, חלה התפתחות משמעותית והיא שהנאשם הושעה מעבודתו והוא מובטל, דבר המקשה מאד על משפחתו, בהיותו אב ל-3 ילדים. בהקשר זה הפנה הסנגור להמלצת שמ"ל לפיה יש חשיבות לסיום ההליך המשפטי באופן שיאפשר לנאשם המשך תעסוקה יציבה.

נוכח אלו ובהסתמך על הפסיקה, עותר הסנגור להימנע מהשתת מאסר בעבודות שירות ולהשית על הנאשם צו של"צ בהיקף 250 שעות, פיצוי למתלונן וצו מבחן לצורך שילובו של הנאשם בהליך גפ"ן.

לבית המשפט הוגשו תעודות הוקרה, הערכה והמלצות משירותו של הנאשם במשטרה.

במסגרת דבריו האחרונים לבית המשפט הביע הנאשם צער וחרטה על מעשיו, הביע שאיפה ורצון לחזור לחזור לעבוד במשטרה ולהמשיך לתרום לקהילה.

ד. דיון וגזירת דין

הערכים המוגנים במקרה שבפניי הינם כבוד האדם והגנה על שלמות גופו וכן אמון הציבור ברשויות אכיפת החוק.

מדובר בפגיעה גבוהה בערכים המוגנים בשל מעמדו של הנאשם כשוטר, בהשוואה גם לשותפיו שהיו שוטרים מתנדבים, והאחריות המוגברת החלה עליו, לפעול באופן מאופק, ענייני ומקצועי.

בנוסף, יש לתת את הדעת לכך שהנאשם ביצע את חלק הארי בתקיפתו של המתלונן. לפי כתב האישום, מששאל המתלונן את נאשם 2 "מה קרה?" השיב לו הנאשם בגסות "עוף הביתה". בהמשך ללא כל התראה, בעט הנאשם בישבנו של המתלונן תוך שהוא אומר לו: "מה אתה עונה לי בכלל?". גם לאחר שהמתלונן נסוג לאחור, לא הרפה הנאשם, ויחד עם נאשם 2 תפסו השניים את המתלונן, נאשם 2 לפת בידיו את צווארו של המתלונן, ובעוד זה מוטל על הקרקע, תפס הנאשם את ידו של המתלונן ובעט בו, יחד עם נאשם 2.

הנאשם ניצל את מעמדו כשוטר ואת כוחו, יחד עם שני המתנדבים שהתלוו אליו, להטלת מוראו על המתלונן, כשהוא מפגין כלפיו אלימות, בהעדר חשד לפעילות עוברת חוק, ומבלי כל פרופורציה למעשיו או לתגובותיו של המתלונן.

התנהלותו של הנאשם באירוע אינה מתיישבת עם ההתנהגות המצופה מאיש כוחות ביטחון, כאיש האמון על שלומו של הציבור וההגנה עליו. בהתנהגותו זו, פגע הנאשם לא רק במתלונן אלא בתדמיתה של המשטרה בעיני הציבור.

בעפ"ג 31838-01-16 מחלקה לחקירות שוטרים נגד משה לוזובסקי (ניתן ביום 29/2/16) נדון ערעורה של המדינה על קולת העונש וערעורו של הנאשם על הרשעתו בדין.

הנאשם הורשע בבית משפט השלום בעבירה שעניינה תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם, ששימוש בעת האירוע כשוטר יס"מ הגיע במסגרת תפקידו יחד עם שוטרים אחרים לגינה ציבורית ביפו, שם ישב אותה העת המתלונן. הנאשם נטל בקבוק אלכוהול שהיה ברשות המתלונן, שפך את תכולתו לרצפה ולאחר חילופי דברים בינו לבין המתלונן, סטר למתלונן על אוזנו. ממעשים אלו נגרם למתלונן קרע בעור התוף באחת מאוזניו. בית משפט השלום השית על הנאשם של"צ, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלונן.

בית המשפט המחוזי פסק כי המתחם הראוי לאירוע האמור הינו מספר חודשי מאסר בעבודות שירות ועד 8 חודשי מאסר בפועל והוסיף כי היה מקום להטלת מאסר בדרך של עבודות שירות גם כענישה בתיק ראשון מסוג זה, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר במי שהורשע בעבר. בית המשפט המחוזי החליט להחמיר בעונש אך פסק כי ערכאת הערעור לא תמצה את הדין עם הנאשם והשית עליו חודשיים מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

בעפ"ג (מרכז-לוד) 40418-04-15 מדינת ישראל נ' ארז רז ואח' (ניתן ביום 12.7.15) הורשעו שלושה שוטרים בתקיפת אזרח. תחילתו של התיק בבית משפט השלום בכפר סבא שם נדון עניינם של שלושה שוטרי יס"מ שהורשעו בעבירה שעניינה תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. באותו מקרה, פנו שלושת השוטרים למתלונן, שהלך לתומו ברחוב, ובקשו ממנו לגשת אליהם. בשל צורת הפניה, ביקש המתלונן מאחד מן הנאשמים לדבר אליו בכבוד. בתגובה אמר אותו נאשם למתלונן כי "ילמדו אותו מה זה לדבר יפה", והורו לו להיכנס לניידת. המתלונן התנגד, והנאשמים הכניסוהו בכוח לניידת, השכיבוהו על הרצפה, ואותו נאשם שהיה הדומיננטי באירוע, דרך על רגלי המתלונן, היכהו מכות נמרצות, בבעיטות ובאגרופים בגופו, בראשו ובחזהו. כתוצאה ממעשים אלו, נגרמו למתלונן שברים בשתי צלעות בבית החזה, מכה במרפק, המטומה בעמוד השדרה התחתון ופצעי שפשוף בירכיו ובשוקי רגלו.

בית משפט קמא הרשיע את הנאשם הדומיננטי ונמנע מהרשעתם של השניים האחרים. על אף קביעתו מתחם ענישה הנע בין 6 חודשי עבודות שירות ל-12 חודשי מאסר בפועל, חרג בית המשפט ממתחם הענישה בשל שיקולי שיקום ודן כל אחד מן הנאשמים לשל"צ ולפיצוי למתלונן.

בית המשפט המחוזי, הביע עמדתו כי אלמלא הזמן הרב שחלף ממועד האירוע (7 שנים), העובדה שהנאשם הדומיננטי כבר ביצע חלק מהשל"צ, ראוי היה להחמיר בעונשו ולהשית עליו עונש מאסר בפועל, למצער בדרך של עבודות שירות תוך שהוא מביע פליאתו "לא ברורה לנו איפוא פשר הסטיה הכה משמעותית ממתחם הענישה שנקבע על די בית משפט קמא". ביחס לשני השוטרים האחרים, הורה בית המשפט על הרשעתם על אף שעיקר חטאם בנוכחותם במקום. בר"ע שהוגש לבית המשפט העליון (רע"פ 6009/15) נדחה.

בע"פ 6873/14 סרגי מלכוב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.12.14), נדון עניינו של המערער אשר בעת ששימש כבלש במשטרת ישראל הלם באזרח- המתלונן, במכת אגרוף, לאחר שגם מפקדו עשה כן. המתלונן הציג תעודה מזהה ולא נמצא עליו דבר במהלך חיפוש שנערך. המערער בעל עבר מפואר בשירותו הצבאי והן במשטרה הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירה של תקיפה סתם ונדון ל-50 ימי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה ופיצוי למתלונן.

הדיון בבית המשפט העליון נסוב בעיקרו על שאלת ההימנעות מהרשעה, והעונשים שהושתו על ידי בית המשפט המחוזי לא עמדו לדיון ונותרו על כנם.

בע"פ 22421-06-12 (מחוזי-ת"א) מדינת ישראל נ' אבי כהן (ניתן ביום 31.10.12) נדון ערעורו של המערער אשר הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירת תקיפה סתם והושת עליו של"צ וצו מבחן מבלי שהורשע בדין. בהכרעת הדין נקבע כי המתלונן נעצר לאחר מרדף שהתנהל אחריו על ידי שוטרים בסופו, נכבל והוכנס לניידת המשטרתית. לאחר היותו כבול כשידיו לאחור, היכה הנאשם את המתלונן, סטר לו, היכה בו באגרופיו ובעט בו. בית המשפט המחוזי הותיר על כנם את העונשים שהושתו על ידי בית משפט קמא ובנוסף הרשיע את הנאשם בביצוע העבירות שבהן נקבעה אחריותו.

בהתאם לכללי הבניית ענישה ותוך שאני ממקם את המקרה שבפניי בדרגת חומרה שאינה גבוהה מבחינת עצמת האלימות שהופעלה, אני סבור כי מתחם העונש ההולם במקרה שבפניי יכול לנוע מביצוע של"צ ועד 3 חודשי מאסר שאפשר שירוצו בדרך של עבודות שירות.

העונש המתאים לנאשם

הנאשם בן 46, נשוי ואב לשלושה ילדים, שירת במשטרה בתפקידים שונים במשך כ-17 שנים. לפני מספר חודשים ובעקבות מעורבותו באירוע שבפניי, הושעה הנאשם מעבודתו במשטרה, בתפקידו כמפקד בסיס מתנדבים.

תפקודו של הנאשם במשטרה בתפקידים השונים והמגוונים שמילא זכה לשבחים רבים ולהערכות גבוהות.

מהתסקיר עולה כי הנאשם בא מרקע משפחתי תקין ולאורך שנותיו תיפקד באופן חיובי, ללא קיומן של בעיות חריגות.

הנאשם נעדר עבר פלילי, נטל אחריות על מעשיו, הביע חרטה כנה וחש בושה על מעורבותו באירוע בו הורשע. הנאשם ביטא צער ואשמה ביחס לפגיעתו במתלונן, וביטא אמפטיה כלפי המתלונן וחשש לשלומו הנפשי בעקבות האירוע.

הנאשם נעדר קווים עברייניים, והאירוע שבפניי חריג מאד ואינו מאפיין את שגרת חייו עד כה. הנאשם מכיר בחומרת מעשיו וביטא הסכמה להיעזר בתהליך גישור פוגע נפגע (גפ"ן) במסגרת שירות המבחן, מתוך רצון להביע חרטה בפני המתלונן.

מצאתי כי ראוי להקל עם הנאשם בשל נטילת האחריות על ידו, החרטה, העדר עבר פלילי, ההשעיה מהשירות ושיתוף הפעולה עם שירות המבחן. בנסיבות האמורות הסתפקתי בהטלת של"צ וצו מבחן ונמנעתי מפסיקת פיצוי למתלונן, או מאסר מותנה.

בנסיבות העניין, ראיתי להשית על הנאשם את העונשים הבאים:

1.של"צ בהיקף 250 שעות. שירות המבחן יגיש תכנית של"צ לאישור בית המשפט.

2. הנאשם יעמוד תחת צו מבחן למשך 6 חודשים וזאת לצרכי מעקב ופיקוח. הנאשם ישתלב בהליך גפ"ן בהתאם לשיקול דעת שירות המבחן.

ניתן היום, 28.12.18 במעמד הצדדים.